Musar do Zachariasza 2:8

והנה יש לדקדק במה דאמרו במשנה (זבחים יד ח ע"ב) משבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן היתר דפשיטא דאם נאסרו לא היה להם היתר ואם כוונת המשנה לאחר חורבן הוה ליה לומר כמו דאמרו במשנה דמגילה (א' יא) ירושלים אין אחריה היתר ולא סתמא ולא היה להם היתר והוה ליה לומר לאחריה וגם קשה תרתי משניות למה לי הך דמגילה ודזבחים ולפי דעת תוספות (סנהדרין פט ע"ב ד"ה אליהו) בסנהדרין דאליהו דהקריב שחוטי חוץ לא נעשה בהיתר מה' כמו שכתב רש"י רק באיסור למגדר מלתא וסמך עצמו אדרש (ב"ר פ"ב ה') גוי וקהל גוים ממך יצאו (בראשית לה א) עתידין בניך לעשות גוי כקהל עמים ע"ש וזו נראית כוונת המשנה דכל כך היה איסור הבמות חמור משבאו לירושלים ולא היה להן עוד היתר אפילו ע"פ נביא כי לא הותר בדבר ה' כלל ונוספה קדושה ממשכן שילה דבשילה הרבה פעמים היה היתר משמים כנוח וגדעון כמבואר בגמרא (זבחים קיט ע"ב) מה שאין כן קדושת ירושלים לא היה להם עוד היתר אפילו בדבר ה' לתוקף קדושת הבית ודברי משנה נכונים וזוהיא כוונת הגמרא דרבי יצחק ידע כל הנך משניות רק סבירא ליה דהכל שייך בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ לכך אמר שמעתי שמקריבים בבית חוניו דהוה במצרים ובחוץ לארץ מותר והקשה ליה ר"מ דתנן במגילה קדושת ירושלים אין אחריה היתר ותנן התם בזבחים ולא היה להן עוד היתר וקשה בשינוי הלשון ותרתי למה לי ועל כרחך צריך לומר להורות דעובדא דאליהו היה באיסור וקשה הא הר הכרמל שייך לחוץ לארץ כי זהו פשיטא ליה לגמרא דהולכין אחר תחילת בריאה וחוק שם בתבל והציב גבולות עמים איזה שייך לארץ ישראל ואיזה לחוץ לאדץ ועל כרחך צריך לומר דגם בחוץ לארץ יש איסור במות וקשיא ליה לר"י ולכך הדר ביה ולזה ניחא ג"כ קושית התוספות דהקשו דמה פריך לר' יצחק ממשנה דהא איכא תנא דסבירא ליה לא קדשה לעתיד לבא דזה אי אפשר לשנויי לר"י דהוא אמר המקריב בבית חוניו שמע מיניה דסבירא ליה דבא"י אסור דאם לא כן בית חוניו דקאמר למה ועל כרחך דסבירא ליה קדשה לעתיד לבא רק סבירא ליה לחלק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ ובהכי ניחא נמי קושית התוספות בזבחים פרק השוחט והמעלה (דף קז ע"ב ד"ה ר"ל) דאמר שם ריש לקיש המקריב בזמן הזה פטור דלא קדשה לעתיד לבא והקשו התוספות בתימה דלמה לא פריך לריש לקיש מהנך משניות כמו דפריך מינייהו לר' יצחק ולפמ"ש ניחא דלריש לקיש שפיר יש לומר תנאי היא אבל לר"י אי אפשר לומר דהוא גופיה סבירא ליה בארץ ישראל אסור ודו"ק אלו הן הדברים אשר נאמרו לכבוד ביהכ"נ לחנכו במילי דאורייתא מיוסדים על אדני המדע ובאמת בגולה קדושת בית הכנסת יש לה קדושת היכל ממש כי תפלה בלחש היא במקום קטורת ויבא דבר שבחשאי ולכך הוא מן הלב כי משם עולה קיטור החיוני לראש והוא קטורת וע"ז נאמר (מלאכי א יא) בכל מקום מוקטר מוגש לשמי מנחה טהורה כי אין לך מנחה טהורה יותר מתפלה בכוונה בלי מחשבה זרה ובתום לבב ונקי כפים היא המגרשת רוחות רעות היא המקשרת ישראל לאבינו שבשמים ולכך נקרית קטורת קשר בינינו לה' ולא היו מקטירין קטורת אלא בהיכל וא"כ יש לבית הכנסת קדושת היכל אשר עליות בו נתקדשו ולכך הטיבו את אשר החלו ליפות העליות וקירות לרומם בית ה' ולהתנאות לפניו וללבן הכותלים וכבר מבואר במשנה (מדות פ"ג מ"ד) וכן העתיקו הרמב"ם (בית הבחירה פ"ד הי"ג) דבכל שנה היו מלבנים ההיכל להורות כי זהו תכלית האדם והוא ביתו בית קבע ופרוזדור לעלות משם לשמים ונשוב למזמור שהתחלנו ונאמר הטעם במה שאמרו במדרש טבעו בארץ שעריה (איכה ב' ט) לכך שררו בני קרח דמי שיעלה שערים יעלה בני קרח והביאו התוספות בקידושין (דף לא ד"ה איסתייע) ע"ש ויש לומר למה נתלה דוקא העלאת בני קרח בהעלאת שערים שנטבעו אבל הענין כי יש להבין במה דמצינו דבזכריה (זכריה ב ח) אמר ה' למלאך שלא ימוד ירושלים כי בפרזות תשב ובסוף יחזקאל מצינו מדה מכוונת להיכל אבל תדע במה שאמרו כי במדבר לא ראו בשעת הכנסת כלים לנרתיק דדרשינן (יומא נד) כבלע את הקודש אמנם בבית הבחירה היו מגלין הפרוכת ובבית השני לא היו רשאים להסתכל כמבואר בגמרא דיומא (שם) נתגרשה חזרו לחיבתה הראשונה והענין כל זמן שיש לחצונים אחיזה בעולם צריך להיות הכל בצנעה לבל יאחזו בו ולבל ישלטו וכפי מיעוט התגברות החצונים כן יותר ראוי לעשות הדבר פומבי וזה היה באדם הראשון כי לא היה ערוה בעולם והתגברות סטרא אחרא והיה ממש רק בכח ולא בפועל ולכך (בראשית ב כה) ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו ואדם הראשון חשב שאין מציאות סטרא אחרא כלל בעולם ושמש עם חוה לעין כל ואמרינן (ב"ר סוף פי"ח) דראה נחש ונתקנא כי היה להם אז מכל מקום קצת כח והתחילה עין הרע עד שגרם החטא ואח"כ נעשה ערום והוצרכו לחפות בעלי תאנים כדכתיב (בראשית ג יא) מי הגיד לך כי עירום אתה וה' ידע מתחלה ולכך באמת דעתו היתה שאדם הראשון יתנהג בצניעות כדי שלא יתגברו החיצונים וזהו אומרם (ברכות סא) שקלעה הקב"ה לחוה הרצון שהביאה בצינעה כקלעים ולא הפירוש כקליעת שער רק הפירוש הנכון שהביאו בצנעה ובהסתר מכוסה בלבושי אור ויקר וקלעה מלשון קלעים שהיו במקדש ואמרו (מגילה דף י) קלעים למה משום צניעותא וכן הדבר בחוה ולכך דרשינן מן ויבן כי הקלעים משמשים במקום בנין כנאמר לעיל במקדש שהיו כמו בנין ומחיצות אבל אדם הראשון שאכל מעץ הדעת שמרבה תאוה כנודע לא בוש ובעל לעין כל ונתקנא בו נחש ויצא שרש פורה כל הסטרא אחרא ולבסוף הוצרך לכסות וכן הדבר במתן תורה שאמרו (תנחומא פרשת כי תשא) לוחות ראשונים שנתנו בפומבי שלט בהן עין הרע כי לולי ישראל שחטאו בלבם דכתיב (תהלים עח לו) ויפתוהו בפיהם וכו' היה חירות מן מלאך המות ולא היה עוד ערל וטמא והיה עולם התקון ולכך נתנו בפומבי אבל באמת היה בעו"ה לסטרא אחרא כח הואיל ולבם בל נכון לה' ולכך גרמו סיבת עין הרע מחיצונים לשבר הלוחות וכמה צרות לישראל ולכך ניתן אחר כך אהל מועד מחופה ומכוסה ביריעות ומכסה על גבי מכסה ואז דיבר ה' עמם על צניעות ובחשאי למאד ושומר לשומר וכסוי לכסוי כביכול ולכך במדבר שהיה ע"י חטא התגברות הסטרא אחרא לא היו רשאין להסתכל בשעת הכנסת כלים כדאמרינן דהכלה היתה צנועה מאוד אמנם בבנין הבית דנכבש הסטרא אחרא כדכתיב (מלכים א ג טז) אז תבאנה נשים זונות לפני שלמה אז היה יותר פומבי ולכך היו מגלים הפרוכת ומראים לעולי רגלים מה שאין כן בבית שני דבעו"ה חזרו הקליפות לגבורתם חזרו לצניעותם כדאמרינן נתגרשה קאמרת חזרה לחיבתה הראשונה והיה צריך כל כך צניעות עד שאפילו בכרובים דצורתא שהיה בכותל לא היו רשאים להסתכל כי כרובים ממש לא היו בבית שני ואין לך דבר שמבטל ענין קליפות רק צניעות והצנע לכת ולכך אמרו להיות צנוע בבית הכסא כי שעירים ירקדו שם ולכך קטורת שמבטלת כח סטרא אחרא ומלאך המות בעצמו מסרו למשה (שבת פט) היה בתכלית החשאי עד שכל אדם לא יהיה באהל והנה לעתיד לבא אמרינן בגמרא (סנהדרין צח) לא זכו בעתה זכו אחישנה וכהנה יתר בגמרא דמורה דגאולה תהיה על ב' אופנים או שיהיו ישראל בתכלית הטוב או שיהיה כדי לקיים הבטחתו כי לא יטוש ה' עמו ואם יהיו זכאים אז תהיה הקליפה נכרתת ורוח טומאה יסיר מהארץ וא"כ לא יהיה עוד ערוה בעולמות ולא יהא צורך לצניעותא ומחיצה וקלעים ועל אופן זה אמר המלאך שאין צריך לחומה כי היא תשב בפרזות ואף על פי שחומת ירושלים מוגבלת לאכילת קדשים קלים לא יהא צריך לה כי יהיו נאכלים בכל מקום כי אין צריך שמירה וצניעות אמנם אם תהיה גאולה באופן השני אז תהיה עדיין מציאות קליפות וסטרא אחרא במקצת כדכתיב (ישעיה סה כ) נער בן מאה שנים ימות והוא שטן והוא מלאך המות אז יהיה צורך במחיצות לבית המקדש וירושלים ובזה דיבר יחזקאל ולכך כשאמר לו השם להודיע לבני ישראל תבנית הבית אמר (יחזקאל מג י) ויכלמו מעונותיהם כי באמת אוי לאותה כלימה שתהיה ערוה עוד בעולמות להצריך עוד מחיצה ושומר לשומר ולכך מתחילת עלותם בימי כורש עד גמר עלותם ע"י עזרא בימי דריוש היו קלעים כהנ"ל כי ראוי היה בימי עזרא לעולם התקון אילו היו ישראל עושים תשובה כראוי ועלו כולם לארץ ישראל ולכך כל יעודי נבואה על כבוד הבית האחרון סתומים ולא מפורשים שיהיו בבית אחרון אחרי בית שבנה עזרא כי אילו היה הדור זכאי לכך היו מתקיימים אז יעודי נבואה ולכך לא בנו הנביאים תיכף רק עשו קלעים כי אם ישובו מדרכם ויעבדו ה' בתמים יהיה עולם התקון ואין צריך למחיצות ועשו קלעים שיוכלו להסירן בקל והנה זוהיא טעות קרח כי קרח חשב דאיסור הבמות הוא מטעם זה בעת התגברות הקליפות צריך לעבוד ה' בהצנע בבית מיוחד ומשומר שומר לשומר ולך עמי בא בחדרך ולכך צריך שם כהן כי הוא המכניע זדים הסטרא אחרא כי הוא איש חסד ודומה למיכאל שר הגדול המשמש במקדש למעלה הלוחם נגד הסטרא אחרא כנודע אבל כאשר יכנעו הקליפות הבמות מותרות כי מלא כל הארץ כבוד ה' לעבוד אותו ואין צריך לכהן ולכך אמרו אין כהן בבמה וקרח חשב שכבר הגיעו לתקון לזמר עריצים כי ישראל היו בעיניו זכאים למאוד דור דעה ולכך אמר (במדבר טז ג) כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ואין צריך למקדש והותרו הבמות ואין צריך לכהן ומדוע תתנשאו אבל טעה בשנים חדא דלא היה אז התקון כהנ"ל דהיו במדבר צריכים לצניעות ולא היו רשאים לראות בשעת הכנסת כלים ושנית כי בלאו הכי נשגבה מעלת בית המקדש מבמות כי כביכול כמו שיש למעלה בתי בראי ובתי גוואי כדאמרינן בחגיגה (דף ה ע"ב) כך כביכול למטה הבמות הן בתי בראי והמקדש בתי גוואי מכוון לבית המקדש של מעלה וזהו שנתלה עלית בני קרח בעלית שערים כי לפי דעת קרח בעת התיקון אין צריך לצניעות ושמירה כלל ומלא כל ארץ קדושת השם אין צריך לשערים לעלות כי מה טיבו של שער אם לא ינעל ויהיה פתוח ובפרזות ישבו ולכך בעלית שערים זהו מורה טעותו כי צריך בית לה' ואז יעלו כי יודו לה' פשעם אך א"כ צריך באמת טעם א"כ למה טבעו שערים בשלמא לולי הנ"ל היינו אומרים כי לא יהיה עוד צורך להם לעתיד לבא ולכך נטבעו והיו כלא היו אבל אם יצטרכו לעלות למה נטבעו ע"ז מתרץ המדרש דלכך נטבעו היותם מעשה דוד כי דוד עשה השערים ונטבעו לבל ישלטו בם גוים ופירוש לדבריו כי הקב"ה אמר לדוד (דה"ב כח ג) אתה לא תבנה הבית ומפרש הטעם כי דוד לחם עם גוים רבים ואם יחרב יאמרו גוים אלהיהם נקם נקמתם ולכך לא בנה הבית וא"כ אילו שלטו בשערים עדיין יאמרו כך על השערים ולכך היותם מעשה דוד נטבעו וזהו אמירת שיר בני קרח שדעתם שיעלו שערים ואז יעלו בני קרח ואמר דלא תקשה א"כ למה טבעו אם סופם לעלות ועל זה אמרו על הגיתית זה דוד שדרך לכל הגוים כגת וא"כ לכך נטבעו לבל יאמרו אלהיהם נקם עבורם כהנ"ל אבל סופם לעלות וקאמרו הטעם מה צורך להם הלא אז תטוהר הארץ ולא יהיה מגור לקליפות ועל זה אמרו דמכל מקום נבחר המקדש כי אין תיכף התקון על בוריו כמש"ל ולזה אמרו (תהלים פד ב) מה ידידות משכנותיך ה' צבאות נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות קדשך שיש לו מעלה יתירה למאוד כי הוא מקום מקודש למאוד וא"כ צריך לשערים להגביה מקום מקדש ויעלו ויתודו בני קרח על חטא אביהם וקלקולו ופירשו ההבדל שיש בין מקדש לבמה כי אמרו (עיין זבחים סט קיט ע"ב) אין שיר בבמה והטעם כי יתקנאו בנו מלאכי מעלה שהם תכלית מעשיהם לרנן ולשורר לה' ויהיה ח"ו קנאה עלינו אמנם בבית המקדש אין קנאה כי כל אדם לא יהיה באהל ודרשינן (ילק"ש איוב פסוק כג) אפילו מלאכים והוא מכוון נגד מעלה ולכך יש בו שיר מה שאין כן בבמה דקיימא לן אין שיר בבמה וזהו אומרם לכך ידידות משכנותיו וחצרות קדשו משום דלבי ובשרי ירננו אל אל חי מה שאין כן בבמה אין שיר וקול רנה והנה יש עוד הבדל במה דקיי"ל אין עוף בבמה וכן פסק הרמב"ם והטעם כי בהמות מורות על קרבן נשמת רשעים לתקנם וזהו מותר בכל מקום אמנם עופות שהם תורים ובני יונה דכנסת ישראל נמשלה בהו (ברכות נג ע"ב) הם מורים על נשמת צדיקים כנודע ולכך אין רשות להקריבם זולת במקדש דמכוון נגד בית המקדש של מעלה אשר שם מיכאל שר הגדול מקריב נשמתן של צדיקים כנודע (מנחות קי ובתוספות ד"ה ומיכאל) וידוע כי זו שלימות לכל מין עוף שיהיה מינו נקרב על גב מזבח ה' לרצון וזוהיא שלימותם וזהו שאמרו בני קרח (תהלים פד ד) גם צפור מצאה בית ודרור קן לה הרצון שגם העופות מוצאות שלימותן בבית ה' ומפרש מה היא שלימותן אשר שתו אפרוחיה את מזבח ה' להקריב שם קרבן לה' וזוהיא שלימותן ושלימות המקריב כי הוא כמו מיכאל שר הגדול וזהו הבדל בין בית המקדש לבמות וא"כ שפיר (שם פסוק ה) אשרי יושבי ביתך דייקא עוד יהללוך סלה כי שם ישוררו מחנה מול מחנה כהנ"ל וזהו שיעדנו לבאר ועתה נאמר הנה שבח בית הכנסת אמור אשר הוא במדרגת מקדש ה' והיכל ה' והוא מקום שגורם להעלות תפלתנו כי שם השרית שכינה כנודע כי בבית הכנסת מקדמי שכינה ואזלי לבוא וזהו שאמרו במדרש פרשת וירא (ב"ר מח ז) והוא יושב פתח האהל וה' נצב עליו ביקש לעמוד אמר הקב"ה שב סימן שבניך יושבים בדין ואני אעמוד על גבם והענין כי יש להבין למה בתלתא עד דיתבי ועשרה מקדמי שכינה ואזלא (ברכות ו):