Parshanut do Kapłańska 1:4

וסמך ידו על ראש וכו'. בתו"כ ידו ולא יד בנו. נראה לענ"ד פירושו דיורש אינו סומך וכמו דאמר לקמן פרק י"ז קרבנו ולא קרבן אביו כו' שר' יהודה אמר אין היורש סומך וסתם ספרא ר"י. והא דמייתי במנחות היא ברייתא דלקמן גבי שלמים, עיי"ש, ושם למעט בנו קרא דקרבנו כתיבא. והא דלא נקיט אשה גבי עולה משום דתיכף לסמיכה שחיטה ועולה טעונה צפון, וא"כ מרחק טובא מעזרת נשים ואיך יכולה לסמוך, משא"כ בשלמים דלא בעי צפון, א"כ מצי השלמים לעמוד אצל הפתח של עזרת ישראל ולהכניס ידה ולסמוך, ור"י לטעמיה בקדושין נ"ב וכי אשה בעזרה מנין ודו"ק. ובאמת הא דאמר ר"י לעיל פרשה ב' פסוק ב' עגל זבחי שלמים והוצאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו הנשים צ"ב, דהא כתיב לפני ד' וסמך ובעזרת נשים לא הוה סמיכה כמו דתנן לעיל אם סמך בחוץ יחזור ויסמוך בפנים [וכן פסק רמב"ם] וע"כ צ"ל דכונתו דהוציאו אותו סמוך לפתח עזרת נשים והם השיטו ידם. ועיין חגיגה ט"ז ודו"ק.

ונרצה לו לכפר עליו. לפי הפשט יתכן דהוא ע"ד מדה (מל"ב מדות דראבשריה"ג) מסדור שנחלק. והמכוון כאלו כתב וסמך ידו לכפר עליו, וזה שמתודה עליו עון עשה ול"ת שניתק לעשה (יומא ל"ו). ולכפר הוא כפרת דברים בעת סמיכה וכמו באחרי יעמד חי לכפר עליו, שמתודה על העלה ונרצה לו וכאלו כתוב על ראש העולה לכפר עליו ונרצה לו זה מבשרו הכתוב שיהיה לרצון אליו ודו"ק. וכזה סדר הכתוב בפקודי והיתה להם משחתם להיות לכהנת עולם לדורותם, או כאלו כתוב והיתה להם משחתם לכהנת עולם להיות לדורותם, וזה ע"ד מדה זו מסדור שנחלק.