Quotation_auto do Kapłańska 5:21

ובמדרש הגלוי אמרו ונפש כי תחטא. זו סוטה שחטאה על בעלה. ושמעה קול אלה. דכתיב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. והוא עד. ועד אין בה אלא הקב"ה. או ראה. ונסתרה והיא נטמאה. או ידע. ונעלם מעיני אישה. ולא מהקב"ה. אם לא יגיד. לכהן ונשא עונו וצבתה בטנה עד כאן. ולכן הזכיר בכאן או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או כי יגע בטומאת אדם. אחר שאמרו לו הוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה שנתן בך טהורה. אין ראוי שיגע בדבר טמא. ונעלם ממנו והוא ידע זה קודם שיבא לעולם. וכן נפש כי תשבע לבטא בשפתים. אחר שהשביעוהו למעלה והוא ידע ואשם. ותיקונו והתודה. ולכן סמך לכאן נפש כי תמעול מעל מקדשי ה'. כי זאת היא מעילה בקדשים כמו שדרשו ז"ל. וכן לפי דרכנו היא מעילה ופשיעה גמורה. אחר שהוא מותרה ועומד מקודם שיבא לאויר העולם. והביא את אשמו לה'. אחר שמעל במקדש ה' ראוי הוא לאשם ולעונש גדול. אחר שהוא מותרה ועומד. ואשם. י"א שהוא על דבר גדול שעושהו חייב. להיות שמם מן האשימם אלהים. ועל עונש המרי כמו תאשם שומרון כי מרתה באלהיה. והעונש נקרא אשם כמו אבל אשמים אנחנו. וכן בכאן והביא את אשמו עונשו על מעלו. או קרבנו שהוא אשם מעילות. ואע"פ שהוא בשגגה. בעבור שהוא בקדשי ה' נקרא הקרבן אשם. ואח"כ פירש דין מעילת הדיוט. ואמר ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד. ואמר בה'. כמאמרם ז"ל שמעל בשלישי שביניהם שהוא השם יתברך. כי הפקדון אינו בעדים. אלא הש"י הוא העד והוא הדיין. ודין הפקדון כבר כתבתי אותו בפרשת משפטים שאין לעכבו בשום פנים. אע"פ שיהיה חייב לו ממקום אחר שהש"י מחזיר לאדם נפשו אע"פ שהיא חייבת לו. ולכן אמר ומעלה מעל בה'. ולכן אמרו קשה גזל הדיוט מגזל גבוה. שבגזל הדיוט הקדים החטא למעילה. ובגזל גבוה הקדים המעילה לחטא. ובגזל הדיוט ייחס המעל לשי"ת שנאמר ומעלה מעל בה'. ובגזל גבוה לא. וסבת זה לפי שידיעת האדם קצרה מאד מהשיג האמת. וביום צר לו ישא עיניו אל ה'. כאומרו כי אם צעוק יצעק אלי. והמכחש בעמיתו הוא כופר בשם יתברך שהוא רואה ויודע כל נסתר והוא ערב ביניהם. ולכן אמר ומעלה מעל בה' שהוא השלישי. והזכיר בכפירה חמשה מינים. פקדון. תשומת יד. גזל. עשק. אבידה. ובהשבה לא הזכיר אלא ארבעה. ולכלול החמשה חוזר לומר או מכל אשר ישבע עליו:

מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול טומאת מקדש וקדשיו שהיא בהכרת יהא חייב עליה בעצמה אבל שמיעת הקול ובטוי שפתים שאינם בכרת לא יהא חייב אלא אחת על שתיהם. ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול על טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת מנין על טומאת מקדש בפני עצמו ועל טומאת קודש בפני עצמו ואפילו כולה בהעלם אחד מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת. תלמוד לומר לאחת לחייב על כל אחת ואחת. כיצד נטמא וידע ונעלם ממנו טומאה ונכנס למקדש ויצא וידע מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת תלמוד לומר לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול טומאת מקדש וקדשיו שהם בהכרת שיהא חייב על כל אחת ואחת אבל שמיעת הקול ובטוי שפתים שאינם בהכרת לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. כיצד היו חמשה תובעים אותו אמרו לו בוא והעידנו שיש לנו ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שבועה שאיני יודע לכם עדות שיש לכם ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה לא לך ולא לך מניןשהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת. יכול מפני שהם חמשה מנין אפילו אמר לו אחד בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה וכו' מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול מפני שהם הרבה מיני תביעות מנין אפילו אמר לו בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורין וכוסמין וכו' מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת, יכול מפני שהן מינין הרבה מנין אפילו אמר לו בוא והעידני שיש לי חטים ביד פלוני שהפקדתי לו אמש ושלפניו שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך בידו חטים שהפקדת לו אמש ושלפניו מנין שהוא חייב על כל אחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. יכול שמיעת קול שעשה בה מזיד כשוגג יהא חייב על כל אחת ואחת אבל שבועת בטוי שלא עשה בה מזיד כשוגג לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת, כיצד שבועה שלא אוכל פת חטים פת שעורים פת כוסמין ואכל מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת, שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש ושתה מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. מנין שמביא אחת על דברים הרבה ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא, כיצד אמר שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין הרבה מנין שאינו חיב אלא אחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא, שבועה שלא אשתה ושתה משקטין הרבה מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל אחתעל חטאתו אשר חטא. יכול שבועת בטוי שלא עשה מזיד כשוגג לא יהא חייב אלא אחת אבל שמיעת הקול שעשה מזיד כשוגג יהא חייב על כל אחת ואחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. יכול שבועת בטוי שלא עשה מזיד כשוגג לא יהא חייב אלא אחת אבל שמיעת הקול שעשה מזיד כשוגג יהא חייב על כל אחת ואחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. כיצד היה תובעו א"ל בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים שהפקדתי לו אמש ושלפניו שבועה שאיני יודע לך עדות מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. יכול מפני שהוא מין אחד מנין אפילו אמר לו בוא והעידני שיש לי ביד פלוני חטים ושעורין וכוסמין שבועה שאיני יודע לך עדות מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל כו'. יכול מפני שאינם הרבה מיני תביעות מנין אפילו וא"ל בוא והעידני שיש לי ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שבועה שאיני יודע לך עדות מנין שאינו חייב אלא אחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא וכו'. יכול שמיעת קול ובטוי שפתים שאינן בהכרת לא יהא חייב אלא אחת אבל טומאת מקדש שהיא בהכרת יהא חייב על כל אחת ואחת ת"ל אחת על חטאתו אשר חטא. זה הכלל כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר"מ. רבי יהודה אומר לא לךם ולא לך חייב על כל אחת ואחת. רבי אליעזר אומר לא לך ולא לך שבועה שאומר שבועה באחרונה חייב על כל אחת ואחת. ר' שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד. ר' עקיבא אומר מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. ר' אליעזר בן יעקב אומר מכלל שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא יכול ישראל שאכל את המעשר אונן או בטמא יהא מביא קרבן הזה ת"ל מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור, אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה ולא אוציא את התרומה שהיא בעון מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, ת"ל מאלה יש מאלה חייב ויש מאלה פטור:

וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד אמר רב חסדא כגון שייחד לו כלי להלואתו. עשק אמר רב חסדא כגון שייחד לו כלי לעשקו וכי אהדריה קרא כתיב והיה כי יחטא ואשם וגו' ואלו תשומת יד לא אהדריה. ותניא מנין ליתן את האמור למעלה למטה דכתיב או מכל אשר ישבע עליו לשקר, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לרבות תשומת יד להשבון. קדשים שחייב באחריותן כגון דאמר הרי עלי והפרישן והפקידן ליד אחר וכפר ונשבע והודה חייב קרבן שבועה (שאני קורא בה) לפי שהוא של עמיתו וםא באת לפוטרן מפני שהן הקדש להכי אתא בה' וכחש לרבויינהו אע"ג שיש בהן צד גבוה. ושיאן חייב באחריותן פטור מבעמיתו וכחש. ר' עקיבא אומר מה ת"ל ומעלה מעל בה' לפי שהמלוה והלוה והנושא והנותן אינו מלוה ואינו לוה ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים לפיכך בזמן שהוא מכחיש מכחיש מכחיש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם, בזמן שמכחיש מכחיש בשלישי שביניהם. וכחש בעמיתו יכול בדברים ת"ל בפקדון שהוא של ממון, יצא דבר שאינו של ממון. אי מה פקדון מיוחד שאין לו רשות להוציאו מלוה שיש לו רשות להציאה מנין ת"ל או בתשומת יד. [אי מה אלו מיוחדים דברים שיש בהם מתנת יד גזל שאין בו מתנת יד מנין. ת"ל או בגזל. [אי מה אלו מיוחדים דברים הניטלים מרשות בעלים, הכובש שכר שכיר שאינו ניטל מרשות בעלים מנין ת"ל או עשק את עמיתו] אי מה אלו ואלו מיוחדין דברים שדעת שנים יודעת אבדה שאין דעת שנים יודעת מנין ת"ל או מצא אבדה וכחש. בה ולא במוצאיה. בן עזאי אומר שלש אבדות הן היודע בה ולא במוצאיה, במוצאיה ולא בה, לא בה ולא במוצאיה. אי מה אלו ואלו מיחדין דברים שאפשר לדעתן. דברים שאי אפשר לדעתן, כגון המערב מים ביין, בלבקי בשמן, מי מעין בדבש, חלב חמור בקטפא, קימוס במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון מנין, ת"ל על שקר על כל דבר שיש שקר. אי מה אלו מיוחדין נזקין של ממון. דברים הניזקין כגון חובל אדם באדם קנין בקנין אדם בקנין קנין באדם מנין, ת"ל על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה. אי מה אלו ואלו מיוחדין דבר שמשלמין עליהן את הקרן תשלומי כפל ותשלומי ד' וה'. האונס והמפתה והמוציא שם רע מנין. ת"לומעלה מעל בה' ריבה. אחת בה בהנה הרי אלו מיעוטין פרט לאומר לחברו חבלת בי בשבת והוא אומר לא חבלתי. הדלקת גדישי בשבת והוא אומר לא הדלקתי, אמר לו אביו חבלת בי עשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי בך ולא עשיתי בך חבורה יכול יהא חייב ת"ל אחת בה בהנה או מכל הרי אלו מיעוטין. מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט (מרבה) [ממעט] אני את אלו שנידון עליהן בנפשו רבי שמעון אומר יכול אף האומר לחברו אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית אמר לו עבדו הפלת את שיני וסמית את עיני והוא אומר לא הפלתי ולא סמיתי יכול יהא חייב תלמוד לומר וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד וגו' מה אלו מיוחדין אלו מיוחדין שאינן קנסות יצאו אלו שה קנסות:

ת"ר והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל יחזיר כעין שגזל מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם. הניח לפניהם בין גדולים בין קטנים חייבין. משום סומכוס אמרו גדולים חייבים קטנים פטורים. הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו דכתיב לאשר הוא לו יתננו אבל נותן הוא לשליח בית דין ואם מת יחזיר לבניו. נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן הרי זה צריך לילך אחריו. נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו את הקרן ולא מחל לו את החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו. נתן לו אתהקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם (קרן) [חומש] על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה. וכן בפקדון שנאמר בפקדון או בתשומת יד וגו' הרי זה משלם קרן קרן וחומש ואשם בכסף שקלים. תניא הגוזל את חברו ונשבע לו ומת ירשיו משלמין קרן וחומש ופטורין מן האשם. יורשין בני שלומי חומשא דאבוהון הוו אלמא חומשא ממונא הוא ובעו שלומי יורשין חומש. ורמינהו ועדיין אני אומר אימתי אינו משלם חומש על גזל אביו בזמן שלא נשבע לא הוא וכו'. אמר רב נחמן לא קשיא כאןשהודה כאן שלא הודה. אי לא הודה קרן נמי לא לשילם וכי תימא הכי נמי דלחא משלם והא מדקא מהדר אחומש למימרא דקרן משלם. ועוד תניא ועדיין אני אומר אימתי הוא משלם קרן על גזל אביו בזמן שנשבע הוא ואביו, אביו ולא הוא הוא ולא אביו לא הוא ולא אביו מנין ת"ל גזלה ועושק ואבדה ופקדון יש תלמוד. יתיב רב הונא וקאמר להא שמעתתא וא"ל רבה בריה יש תלמוד קאמר מר או ישתלמו קאמר מר. א"ל יש תלמוד קאמנינא דקראי אמרי. אלא מאי לא הודה לא הודה אביו והודה בנו. ונתחייב בנו חומש אשבועה דידיה, אמרי בשאין גזלה קיימת, אי הכי אפילו קרן נמי לא לישלם, לא צריכא דאיכא אחריות נכסים. וכי איכא מאי הוי והא הוי ליה מלוה ע"פ ואינו גובה לא מן היורשיןולא מן הלקוחות, כשעמד בדין. אי הכי חומש נמי לישלם, לפישאין משלם חומש על כפירת שעבוד קרקעות. רבא אמר הכא במאי עסקינן כגון שהיתה דסקיא של אביו מופקדת ביד אחרים קרן משלם דהא איתיה חומש לא משלם דכי אישתבע קושטא אשתבע דהא לאהוי ידע. השולח יד בפקדון ב"ש אומרים ילקה בחסר וביתר ובית הלל אומרים כשעת הוצאה ר"ע אומר כשעת תביעה, בשבח גזלה קמיפלגי ב"ש סברי שבח גזלה דנגזל הוי וב"ה סברי שבח גזלה דגזלן הוי. ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הגוזל את הרחל גזזה וילדה מלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר גזלה חוזרת ביעיניה דיקא נמי דקתני ילקה בחסר וביתר. ומודה ר"ע במקום שיש עדים דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתי וכיון דאיכא עדים מההיא שעתא דאיחייב ליה אשמה. ר' אמר חלוק היה ר"ע אפילו במקום עדים דא"ק לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו וכי דינא הוא דקא מחייבי ליה אשמה. אמר רבא הלכה ככ"ה. ישבע עליו לשקר ושלם אינו משלם אלא לאחר שבועה. והלא דין הוא ומה אם הטוען טענת גנב שמשלם תשלומי כפל אין משלם אלא לאחר שבועה. זה שאין משלם תשלומי כפל אינו דין שאין משלם אלא לאחר שבועה. לא אם אמרת בטוען טענת גנב שאין משלם חומש ואשם תאמר בזה שמשלם חומש ואשם הואיל ומשלם חומש ואשם ישלם לפני שבועה ולאחר שבועה תלמוד לומר עליו ושלם אין משלם אלא לאחר שבועה. ושלם אותו אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל. והלא דין הוא ומה אם הטוען טענת גנב שאין משלם חומש ואשם משלם תשלומי כפל זה שמשלם חומש ואשם אינו דין שמשלם תשלומי כפל ת"ל ושלם אותו אותו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל. אוציא את תשלומי כפל ולא אוציא תשלומי ארבעה וחמשה, ת"ל בראשו בראשו הוא משלם ואינו משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ד' וה'. ק"ו לטוען טענת גנב שישלם חומש ואשם. ומה אם זה שאין משלם תשלומי כפל משלם חומש ואשם הטוען טענת גנב שמשלם תשלומי כפל אינו דין שישלם חומש ואשם ת"ל בראשו וחמישיתיו יוסף עליו המשלם בראש מוסיף חומש ואין המשלם תשלומי כפל ולא ד' וה' מוסיף חומש. וחמישיתיו מלמד שמוסיף חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה. יוסף עליושיהא הוא וחומשו חמשה:

דבר אחר וחללת נעשה אתה חולין על החיה ועל הבהמה. וכן הוא אומר (ועל אלו אבלה הארץ) [על כן אלה אכלה ארץ] ויאשמו יושבי בה על כן (חלו) [חרו] יושבי ארץ ונשאר אנוש מזער. לא תעשוק את רעך יכול אפילו אמר איש פלוני גבור ואינו גבור, איש פלוני חכם ואינו חכם עשיר ואינו עשיר, תלמוד לומר לא תגזול מה גזל מה גזל מיוחד שהוא של ממון ואי זה זה הכובש שכר שכיר. אי זהו גזל ואי זהו עושק אמר רב חסדא לך ושוב זה עושק יש לך בידי ואיני נותן זהו גזל. מתקיף לה רב ששת איזה עושק כל שחייבה תורה קרבן עליו דומיא דפקדון בעינן דכפר ליה ממונא. אלא אמר אביי לא שכרתיך מעולם זהו עושק, נתתיו לך זהו גזל. ורב שת מאי שנא עושק דקא קשי ליה ומאי שנא גזל דלא קשי ליה דהדר כפריה. עושק נמי לוקמה דהדר כפריה. הכי השתא התם או נזל כתיב מכלל דאודי לה מעיקרא הכא מי כתיב או בעושק או עשק את עמיתו כתיב שעשקו כבר, רבא אמר זהו עושק זהו גזל ולמה חלקו הכתוב לעבור עליו בשני לאוין:

וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר נפש כי תחטא ומעלה מעל וגו', [אבל בגוזל הגר לא שמענו (בכל התורה), ת"ל דבר אל בני ישראל]. איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, בא הכתוב ולמד על גוזל הגר ונשבע לו ומת שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. זו מדה בתורה כל פרשה שנאמרה במקום אחד וחסר בה דבר אחד וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחסר בה דבר אחד. [לאמר] ר"ע אומר כל מקום שנאמר לאמר צריך לדרוש. ר' יאשיה אומר איש או אשה למה נאמר, לפי שהוא אומר וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור, אין לי אלא איש אשה מנין, ת"ל איש או אשה להשוות את האשה לאיש בכל חטאות ונזקים שבתורה, רבי יונתן אומר אינו צריך שכבר נאמר בעל התור ישלם, ואומר שלם ישלם המבעיר את הבערה, מה תלמוד לומר איש או אשה לתלמודו הוא בא. תנן התם בא סימן התחתון ולא העליון או חולצת או מתיבמת, מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד, מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון. כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמר, לפי שהוא אומר נפש כי תחטא ומעלה מעל או מצא אבדה וגו' אין לי אלא (יב) משקר באלו משקר במקום, בשאר כל דבר מנין, תלמוד לומר כי יעשו מכל חטאת האדם, למעול מעל אין מעילה בכל מקום אלא שקור, וכן הוא אומר וימעלו בני ישראל מעל בה' ואומר וימת שאול במעלו אשר מעל בה', ואומר בעוזיהו צא מן המקדש כי מעלת, ואומר ומעלה בו מעל, הא אין מעילה בכל מקום אלא שקור. ואשמה הנפש ההיא למה נאמר, לפי שהוא אומר איש או אשה אין לי אלא איש או אשה, טומטום ואנדרוגינוס מנין, ת"ל ואשמה הנפש ההיא, (ואשמה הנפש ההיא, ההיא) הכל במשמע האנשים והנשים והגרים (במשמע), ואשמה [משמע] מביא את אלו ומביא את הקטן, אמרת ומה אם ע"ז חמורה פטר בה את הקטן, ק"ו לכל מצות האמורות בתורה. ואשמה הנפש ההיא למה נאמר, מנין אתה אומר לגוזל את הגר ונשבע לו והלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שהיורשין פטורין, ת"ל [ואשמה הנפש ההיא]. אי כשם שפטורין מן האשם כך יהו פטורים מן מקרן, ת"ל] ונתן לאשר אשם לו. ואשמה הנפש למה נאמר, מנין אתה אומר המדליק גדישו של חברו ביום הכפורים (יג) שאע"פ שאין בית דין נפרעין ממנו שהוא נידון בנפשו, תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא: