Quotation_auto do Liczb 22:26

ויחר אף אלהים כי הולך הוא. לדעתו בלי תועלת ותכלית. ויתיצב מלאך ה' לשטן לו. בענין שלא יאבד. כי השם אינו חפץ במיתתן של רשעים. ולכן אמרו מלאך של רחמים היה וכו'. והראשון שאמר לו קום לך אתם היה מלאך אלהים ומדת הדין לפתותו. כאומרו מי יפתה את אחאב ושם יצאתה ההסכמה של מעלה תפתה. אבל בכאן לא הסכים השם בזה. ולכן שלח לו מלאך ה' לרחם עליו. וכן נראה לו בכאן בשלשה מקומות. בשדה ובכרמים ובמקום צר. לראות אם ירגיש בדבר. אחר ג' התראות כנגד ג' מקומות. כי בראשונה א"ל לא תלך עמהם. ובשנייה אמר לו ואך את הדבר. ובשלישית א"ל ואפס את הדבר וגו'. ועם כל זה לא הועיל בו. ועבר על השבועה שנשבע אבי אביו כאומרו אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה. ולכן אמר בכאן לסימן גדר מזה וגדר מזה. ואמרו סתם גדר של אבנים הוא דכתיב וגדר אבניו נהרסה. וזה רמז לגל אבנים של לבן. ורבותינו אמרו סימני אבות הראהו. לרמוז לו אם היה רוצה לקלל מצד אברהם. כי היה יכול. כנגד בני ישמעאל ובני קטורה שיצאו ממנו. ואם מצד יצחק היה יכול. כנגד עשו לפי שהיה בהם ימין ושמאל. אבל כנגד יעקב אינו יכול. לפי שכל בניו צדיקים ולא נמצא בו פיסול. וזהו מקום צר אשר אין לנטות ימין ושמאל. ועל זה עמד מלאך ה' בתחלה בשדה. ואח"כ במשעול הכרמים. ואח"כ במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל. כי מצד יעקב לא היה יכול. שהוא אוחז בתרין סטרין בין הכרמים שלם מכל סטרוי. ועל זה עמד שם. ובכל זה לא הרגיש ויך את האתון במקל. ופתח ה' את פי האתון. כמו שהתנה מששת ימי בראשית. וכל זה להראותו מיעוט חכמתו כי האתון ראתה יותר ממנו. ובפיו הודה כי האתון שחקה והתעללה בו. עד שאמר לו יש חרב בידי. ויפה משלו חז"ל לרופא שהיה הולך לרפאות בלשונו לאדם אחד שנשכו נחש ובדרך ראה אנקה אחת ובקש להורגה במקל. אמרה לו לי אם תכני אין אתה יכול לרפאות. היאך באת לרפאות נשוך נחש. וכן אמרה האתון לי אין אתה יכול להרגני אלא בחרב. והיאך אתה יכול לעקור אומה שלימה בלשונך. שתק ולא היה לו תשובה:

וילך עם שרי מואב. ללמדך שהיה שמחה בפורענות ישראל, אמר לו הקב"ה רשע כבר קדמך אברהם אביהם לעקדת יצחק בנו. ויחר אף אלקים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' מלאך של רחמים היה ולו נעשה שטן, וכך אמר לבלעם גרמת לי לשמש זו דרך ארץ [אדם חשוב] היוצא לדרך צריך שנים לשמשו וחוזרין ומשמשין זה לזה. ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו וכי לא היה יכול המלאך לנשוף בו ולהוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו והרי כתיב בסנחריב ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור וכתיב וגם נשף בהם ויבשו, אלא אמר לו הפה נתנה ליעקב שנאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו והאומות כולם בחרב חייהם ואתה מחליף אומנותך ותבוא אליהם בשלהם אף אני אבוא אליך בשלך. ויעמד מלאך ה' במשעול הכרמים וכי לא היה יכול לילך אחריו לשדה, אלא שלא כמדתו של הקב"ה מדת בשר ודם, מלך בשר ודם משלח ספקלטור להרוג את האדם רודף אחריו ימים רבים וזה שנתחייב מיתה אוכל ושותה והספקלטור מהלך אחריו ממקום למקום, ולפני הקב"ה אינו כן הספקלטור במקומו ומי שנתחייב מיתה בא אצלו ברגלו. כך כדי שלא יהא המלאך מצטער אחר בלעם אלא קדמו לדרך. ויעמד מלאך ה' במשעול הכרמים, אמר ליה הכרמים נמכרים כשועלים. גדר מזה וגדר מזה אין אתה יכול לשלוט בהם שבידיהם שני לוחות כתובים מזה ומזה. כתיב ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר וגו' ויוסף מלאך ה' עבור מה ראה לקדמו שלש פעמים [עד שלא נראה לו סימנים של אבות הראה לו] עמד לו בראשונה והיה ריוח מכאן ומכאן שנאמר ותט האתון מן הדרך. בשניה לא יכלה לזוז אלא לצד אחד. בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאול, ומה היו הסימנין האלו, בקש לקלל בניו של אברהם אבינו והיה מוצא בני ישמעאל ובני קטורה מכאן ומכאן, ואם בקש לקלל בניו של יצחק היה מוצא לצד אחד עשו זהו ותלחץ אל הקיר, אלא על בניו של יעקב לא מצא בהן פסולת ליגע בהן לכך כתיב בשלישית במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל [במקום צר זה יעקב, דכתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו]. ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם וגו' על בזיון שבזתה אותו. ויפתח ה' את פי האתון להודיעך שפה ולשון ברשותו שאם בקש בקש לקלל פיו ברשותו. ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי היכיתני זה שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור אומר החוגגת שלש רגלים בשנה. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי אע"פ שהיה ארמי היה מדבר בלשון הקדש, ארמי לשונו סרוח. לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך, משל לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך נחש בדרך, ראה אנקה אחת התחיל מבקש מקל להרגה, אמרה לו זו אין אתה יכול ליטול והיאך באתה לרפאות בלשונך נשוך נחש, כך אמרה האתון לבלעם לי אין אתה יכול להרגני אלא א"כ יש חרב בידך והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלמה, שתק ולא מצא תשובה, התחילו תמהים שרי מואב שראו גם שלא היה כמותו בעולם. י"א שאמר להם אינה שלי השיבתו הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי. מעודך עד היום הזה הא למדת שלא היה זקן שהיתה גדולה ממנו: