Quotation_auto do Liczb 22:5

וגם ללוט ההולך את אברם וגו' ד' דברים טובים היה לו ללוט בעבור אברהם. וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. וגם ללוט ההולך את אברם. וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו. ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט. וכנגדן היו צריכין לפרוע לבניו טובות. ולא דיין שלא פרעו להם טובות אלא רעות הדא הוא דכתיב וישלח מלאכים אל בלעם ויאסוף אליו בני עמון ואחרי כן באו אליו מואב ובני עמון והדין ידו פרש צר על כל מחמדיה ונכתב חטא שלהן בד' מקומות לא יבוא עמוני ומואבי על דבר אשר לא קדמו. עמי זכר נא מה יעץ. כי לא קדמו ישראל בלחם. וישכור עליך את בלעם לקלל. ועמדו ארבעה נביאים וחתמו גזר דינם. ישעיה אמר משא מואב כי בליל שודד ער מואב נדמה וגו'. וירמיה אמר הנה ימים באים נאם ה' והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה. ויחזקאל אמר לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים ובמואב אעשה שפטים. צפניה אמר לכן חי אני נאם ה' צבאות וגו' כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה. היה צאן ובקר ואהלים שני אוהלים רות המואביה ונעמה העמונית. ודכוותה קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית. מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום. ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. אמרו להם רועי אברהם הותר הגזל אמרו להם רועי לוט כך אמר ליה הקב"ה לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד. למחר מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מן דידהון אכלין. א"ל הקב"ה אני אמרתי לזרעך אתן את הארץ הזאת אימתי לכשיעקרו ז' עממין מתוכה והכנעני והפרזי אז בארץ עדיין ומבקש להן זכות בארץ. ויאמר אברם אל לוט כמה שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט כך היה ריב בין אברהם ובין לוט הדא הוא דכתיב אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' כי אנשים אחים אנחנו וכי אחים היו אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו. הלא כל הארץ לפניך הפרד הבדל אין כתיב כאן אלא הפרד כשם שפרדה זו אינה קולטת זרע כך אי אפשר לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם. אם השמאל ואימנה וגו' א"ל אם את לשמאלה אנא לדרומה ואם אנא לדרומה את לשמאלה מן כל אתר אנא לדרומה. אמר ר' יוחנן לשני בני אדם שהיה להם כוריים א' של חטים ואחד של שעורים. אמר אי חטייא דידי שערי דידך אי שערי דידך חטייא דידי מכל מקום חטייא דידי. ואשמאלה אין כתיב כאן אלא ואשמאילה מן כל אתר אנא משמאל לההוא גברא. וישא לוט את עיניו כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו. אמר ר' יוחנן כל הפסוק הזה לשום עבירה נאמר וישא לוט ותשא אשת אדוניו. את עיניו כי היא ישרה בעיני. וירא וירא אותה שכם בן חמור. את כל ככר הירדן כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. כי כלה משקה אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי וגו' שמני ושקויי.

וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה. שם עירו. ויש אומרים [שולחני היה שהיו מלכי העמים נמלכים בו כשולחני הזה שהכל מריצין לו וי"א] בתחלה פותר חלומות היה חוזר להיות קוסם וחזר לרוח הקודש. ארץ בני עמו ארץ שמשם היה בלק [כשנמלך] והוא אומר לו סופך למלוך. לקרא לו שכתב לו לא תהא סבור שלעצמי אני עושה ואני לבדי מכבדך אם תעקרם מכל האומות אתה מתכבד וכנענים ומצרים הכל משתחוים לך. הנה עם יצא ממצרים אמר ליה אתה מה איכפת לך, אמר ליה הנה כסה את עין הארץ שתי עינים שהארץ תלויה בהן סיחון ועוג החרימום וכסו עיניהם (כתוב בתחלת פרשת בא). והוא יושב ממולי ממלי כתיב כמה דאת אמר בשם ה' כי אמילם. ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה מהו ארה לי אמר אולי אוכל אני לשלוט בהן קימעא קימעא כאדם שהוא אורה את התאנים. כי עצום הוא ממני לא שהן גבורים ממני ולא חיילותיהם מרובים משלי אלא שהן נוצחין בפיהם מה שאיני יכול לעשות. אולי אוכל נכה בו מה ראה זה להתגרות לא כך אמר להן הקב"ה שלא יהו נוטלין מארצם, אלא שהיה בעל נחשים וקסמים יותר מבלעם שכך כתיב בו וירא בלק אלא שלא היה מבין הדברים לאמתם, וכן הוא אומר נלאית ברוב עצתיך יעמדו נא וגו' הנה היו כקש אש שרפתם וגו', והיה רואה [בהובריו] שישראל נופלין בידו לפיכך הפקיר בתו ונפלו בה עשרים וארבעה אלפים לכך נתגרה בהם ולא היה יודע היאך. אולי אוכל נכה בו כמו שמנכה אחד מעשרים וארבעה לסאה כך נפלו עשרים וארבעה אלף מישראל חסר חד. ואגרשנו מן הארץ שלא היה מבקש לגרשם אלא שלא יכנסו לארץ. כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תבר יואר, מנין היה יודע, שבשעה שבקש סיחון להלחם במואב היה מתירא לפי שהיו גבורים שכר את בלעם ואביו לקלל את מואב שכן הוא אומר על כן יאמרו המושלים וגו' כי אש יצאה מחשבון וגו' אוי לך מואב וגו' ךכ אמר כי ידעתי: