Odniesienie do Wyjścia 14:3

‎מתחלק לשלשה פנים: האחד. אבלה יהודה (ירמיהו יד, ב), ואנו ואבלו פתחיה (ישעיהו ג, כו), כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו (הושע י, ה), איך יתכן להתאבל העם על שבות הפסילים והכמרים יגילו, אין זה כי אם כה פתרונו לפי הענין, העם יתאבלו על אליליהם, וגם הכמרים שהיו ששים עליהם כלם יתאבלו יחדו, ופתרון לעגלות בית און עקב עגלות בית און, יש בלשון עברית למדי"ן בתחלת המלים מחלוקים למרבית פנים, וכבר קדמו בתחלת הספר הזה במעלות למ"ד, וזה מראה אחד מהמראות אשר נמצא למ"ד במקום למען, כאלה: ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד, ג), לך אמר לבי בקשו פני (תהלים כז, ח), חתן דמים למולת (שמות ד, כו), אם לאל תריבון (איוב יג, ח), אמרי לי אחי הוא (בראשית כ, יג), פן יאמרו לי אשה הרגתהו (שופטים ט, נד), המנדים ליום רע (עמוס ו, ג), לעגלות בית און (הושע י, ה), וכאלה הרבה. השני, אבל אשמים אנחנו (בראשית מב, כא), 'אבל' כמו 'אמנם', ענינו יורה עליו. השלישי, אבל השטים (במדבר לג, מט), אבל מחולה (שופטים ז, כב), שם מקום הוא.

אז אמרה חתן דמים למולות (שמות ד, כו), אז ישיר משה (שם טו, א), ומאז באתי אל פרעה (שם ה, כג), אזי חיים בלעונו (תהלים קכד, ג), אזי המים שטפונו (שם, ד), אזי עבר על נפשנו (שם, ה), כמשמעם. ופתרון 'אז אמרה חתן דמים למולת', כה הוא: בראשונה אמרה כי חתן דמים אתה לי, ובאחרונה אמרה חתן דמים למולת, יען בטרם הביאה את בנה לחוקת דם ברית, פגש בו אלהים ויבקש המיתו, וצפורה לא ידעה על מה נפגש, כי אמרה בלבבה קראהו אסון, על כן אמרה חתן דמים את לי חתן מומת [נ"א דמים ומות] אתה לי, ואחרי כלותה למול [נ"א לכרות] את ערלת בנה, ראתה כי האסון סר ממנו, כראותה כה, תמהה והבינה כי לא נפגש בו כי אם עקב ערלת בנה, על כן אמרה ברפות המלאך ממנו, 'חתן דמים למולת', בזאת ידעתי כי לא נפגש משה כי אם עקב מולות. ומשפט למ"ד זה, כיתר הלמדי"ן הנקדמים במחברתם בתחלת הספר, כמו: ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד, ג), וכמו כן חתן דמים למולת (שמות ד, כו), וזה פירושו.

‎ויתאבכו (ישעיה ט יז) מן נבוכים (שמות יד ג)

‎לאדם מערכי לב (משלי טז א), לאיש אשר אלה לו (בראשית לח כה). וחלופם, ויאמר לאדם (איוב כח כח), ואם אין לאיש (במדבר ה ח). וחלופם, לאחוז בכנפות הארץ (איוב לח יג), לאמר לאסורים צאו (ישעיה מט ט). וחלופם, לשום שפלים למרום (איוב ה יא), לעות את יעף (ישעיה נ ד). וחלופם, לקרא לשבוים דרור (ישעיה סא א), לשמע אנקת אסיר (תהלים קב כא). וחלופם, לספר בציון (תהלים קב כב), להגיד כי ישר ה' (תהלים צב טז), לאסף ולכנוס (קהלת ב כו), לדעת טוב (בראשית ג כב), לשמר את דרך עץ החיים (בראשית ג כד). וחלופם, וימס לבב העם ויהי למים (יהושע ו ה), יחשוב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה (איוב מא יט). וחלופם, כן יאמרו לי אשה הרגתהו (שופטים ט נד), אמרי לי אחי הוא (בראשית כ יג). וחלופם, ואמר פרעה לבני ישראל (שמות יד ג), היה לי לבן חיל (ש״א יח יז).