Odniesienie do Izajasza 40:41

‎הוו הנענוע. מתחלק לשלש מחלקות. ישנו 'נענוע וחנוי', ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י), ובאמרך בתוך בני ישראל (שמות כט, מה), נשבת נענועו. וכמו ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), ובאמרך גאה וגאון (משלי ח, יג), שבתה הנעתו. וכמהו כי אויל עמי (ירמיהו ד, כב), וגזרתו אשר נואלנו (במדבר יב, יא). ערוה (שמות כה, מב), וגרתו את מקורה הערה (ויקרא כ, יח). בדודים ובצלחת (דה״‎ב לה, יג), וגזרתו בכיור או בדוד (ש"א ב, יד). לראוה בך (יחזקאל כח, יז), וגזרתו עיני תראינה (מיכה ז, י). תלמיה רוה (תהלים סה, יא), וגזרתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד). מה נאוו (ישעיהו נב, ו), וגזרתו בנאות דשא (תהלים כג, ב). חבלי רשעים עודני (שם קיט, סא), וגזרתו אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענותך (שם יח, לו), מסוה (שמות לד, לג), וגזרתו ובדם ענבים סתה (בראשית מט, יא). שלו הייתי (איוב טז, יב), שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו יב, א), מות (דברים יט, ו), וגזרתו ממית ומחיה (ש"א ב, ו). והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), וגזרתו ולא זע ממנו (אסתר ח, ט). עז וחדוה (דה״‎א טז, כז), וגזרתו תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז). קצוי ארץ (ישעיהו כו, טו), קצות הארץ (שם מ, כח), ושקוי בבכי מסכתי (תהלים קב, י), וגזרתו שמני ושקויי (הושע ב, ז). וכל משקה (ויקרא יא, לד), מקוה ישראל (ירמיהו יד, ח), וקויי ה' (ישעיהו מ, ל), לא תעשו עול (ויקרא יט, טו), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), הלא איד לעול (שם לא, ג), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נח, ג), את מדויהם (ש"ב י, ד), וגזרתו על פי מדותיו (תהלים קלג, ב), מדו בד (ויקרא ו, ג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י), יקללו המה (תהלים קט, כה), ישלחו כצאן עויליהם (איוב כא, יא), עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), עוללים וינקים (תהלים ח, ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבאה וא"ו בהם, כאלה: ישע ויושע, יצאת לישע עמך (חבקוק ג, יג), הושיעני ואושע (ירמיהו יז, ד), פנו אלי והושעו (ישעיהו מה, כב), יסוד המזבח (שמות כט, יב), והיכל תוסר (ישעיהו מד, כה), יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), לא יוסר עבד (משלי כט, יט), ונוסרו כל־הנשים (יחזקאל כג, מה), כי יעץ עליך (ישעיהו ז, ה), ויועץ המלך (מ"א יב, ו), אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר אועד (שמות כט, מב), יראה ורעד (תהלים נה, ו), למען תורא (שם קל, ד), ידע לכתך (דברים ב, ז), במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), יקשתי לך (ירמיהו נ, כד), פן תוקש בו (דברים ז, כה), יתר הגזם (יואל א, ד), ואם יותר (שמות כט, לד), כי ילדתי לו (בראשית כט, לד), ועיר פרא אדם יולד (איוב יא, יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: מצוה אתכם (דברים ד, ב), ואצו אתכם (שם ג, יח), אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה), שויתי עד בקר (שם לח, יג), עד צואר יחצה (שם ל, כח), מצורוניך (שיר ד, ט), כי גוע (במדבר כ, כט), ולו גוענו (שם כ, ג), האם תמטנו לגוע (שם יז, כח), עיני צדקיהו עור (ירמיהו לט, ז), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ועל גויתנו מושלים (נחמיה ט, לז), אוה למושב (תהלים קלב, יג), נפשי אויתך (ישעיהו כו, ט), מאויי רשע (תהלים קמ, ט), ויביאו מטוה (שמות לה, כה), טוו את העזים (שם לה, כו), וכאלה מעט מזער בלשון.

‎השני, כי מלאה צבאה (ישעיהו מ, ב), הלא צבא לאנוש (איוב ז, א), כל ימי צבאי איחל (שם יד, יד).

‎השלישי, יחוגו וינועו כשכור (תהלים קז, כז), והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיהו יט, יז), בחקו חוג על פני תהום (משלי ח, כו), חק חג על פני מים (איוב כו, י), הישב על חוג הארץ (ישעיהו מ, כב), ענין הקפה הם. ובמחוגה יתארהו (שם מד, יג), הוא כלי ממלאכת הרש, ויתכן להיות מגזרת זה העליון, ויהיה פתרונו כענין מפעל, הוא הברזל המקיף וסובב וחוגג לתקן בו צורת הפסל.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ, יב), ומים יתכן במדה (איוב כח, כה), וימדו בעמר (שמות טז, יח), ענין מכילה הם.

‎מתחלק לשתי ענינים. האחד, יעלו אבר כנשרים (ישעיהו מ, לא), באברתו יסך לך (תהלים צא, ד), מי יתן לי אבר כיונה (שם נה, ז), המבינתך יאבר נץ (איוב לט, כו), ענין כנף הם. על כנפי נשרים (שמות יט, ד), בעיני כל בעל כנף (משלי א, יז), כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד). השני, אביר הרועים (ש"א כא, ח), אבירי לב (תהלים עו, ו), אביר ישראל (ישעיהו א, כח), אבירי בשן כתרוני (תהלים כב, יג), לחם אבירים (שם עח, כה), גזרה אחת ופתרון אחד להם, וכלם לשון אמוץ הם.

‎הששי, כי רוח יי' נשבה בו (ישעיהו מ, ז), ישב רוחו יזלו מים (תהלים קמז, יח).

‎השלישי, קוה קויתי יי' (תהלים מ, ב), קויתי יי' קותה נפשי (שם קל, ה), ותקותי מי ישורנה (איוב יז, טו). ויתכן להיות הו"ו לתוכן המלה כיתר הווי"ן, וקוי יי' (ישעיהו מ, לא), יוכיח.

‎השני, כי יפל לא יוטל (תהלים לז, כד), הן איים כדק יטול (ישעיהו מ, טו), והטלתי אתך (ירמיהו כב, כו), הטיל רוח גדולה (יונה א, ד), בחיק יוטל את הגורל (משלי טז, לג), מדוע הוטל והוא וזרעו (ירמיהו כב, כה), ונטל החול (משלי כז, ג), גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ, יח), שלש אנכי נוטל עליך (ש"ב כד, יב), מטלטלך טלטלה גבר (ישעיהו כב, יז).

‎מי תכן את רוח ד' (ישעיהו מ, יג), אנכי תכנתי עמודיה (תהלים עה, ד), ותכן לבות ד' (משלי כא, ב), לא יתכן (יחזקאל יח, כה), לא יתכנו (שם יח, כט), ולו נתכנו עללות (ש"א ב, ג), כמו 'לו נסכנו'.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ, א), וינחם אותם (בראשית נ, כא), כוס תנחומים (ירמיהו טז, ז), ובירושלים תנוחמו (ישעיהו סו, יג), כאשר אבלים ינחם (איוב כט, כה), כי לא אדם הוא להנחם (ש"א טו, כט).

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, די מחסרו (דברים טו, ח), ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (ישעיהו מ, טז), ודי חלב עזים (משלי כו, כז), הלוא יגנבו דים (עובדיה א, ה), והמלאכה היתה דים (שמות לו, ז), אכל דיך (משלי כה, טז), מדי העבדה (שמות לו, ה), כולם ענין מציאה המה, אך בהיותו מגזרת ימצאהו בארץ (מדבר) מדבר (דברים לב, י), ישחט להם ומצא להם (במדבר יא, כב). ויתכן להיות קרוב לענינו, אריה טורף בדי גדותיו (נחום ב, יג), בעבור די מחסורם להכין מאכלם ישחרו לטרף. ויתכן להיות מגזרתם [נ"ה מגזרת] בדי שפר יאמר האח (איוב לט, כה), בתת קול השופר, בהיות קול השופר בדי כח אלי תקע יאמר האח. ובהיות כה פתרון די, נוטה פתרונו עם כלם ונמצאו הביתים [נו"ל הביתי"ן] משרתים ולא מיוסדים. אבל יש לבי"ת תוצאות הרבה למרבית פנים. וייגעו עמים בדי אש, ולאמים בדי ריק יעפו (חבקוק ב, יג), במו אש במו ריק לפי ענינו.

‎החמישי, עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), התשכח אשה עולה (שם מט, טו), שתי פרות עלות (ש"א ו, י), עלות ינהל (ישעיהו מ, יא), מפי עוללים וינקים (תהלים ח, ג), והבקר עלות עלי (בראשית לג, יג).

‎ושקל בפלס הרים (ישעיהו מ, יב), מעגל צדיק תפלס (שם כו, ז), חמס ידיכם תפלסון (תהלים נח, ג), ארח חיים פן תפלס (משלי ה, ו), התדע על מפלשׂי עב (איוב לז, טז).

‎השלישי, וגם דלה דלה לנו (שמות ב, יט), ותבאנה ותדלנה (שם ב, טו), ואיש תבונה ידלנה (משלי כ, ה), כמר מדלי (ישעיהו מ, טו), ענין משאב המה, אך קרוב הוא לענין זה הראשון [נ"ה העליון], אבל הענין יפסיק ביניהם כמעט.

‎הרביעי, מה. אבל מתחלק לענינים הרבה, מה תאמר נפשך (ש"א כ, ד), מה תתן לי (בראשית לח, טז), ומה דמות תערכו לו (ישעיהו מ, יח), מה הדבר הזה (שמות יח, יד), מה הערבון (בראשית לח, יח), ויהי מה ארוץ (ש"ב יח, כג). ויש כמהו בענינו, וחליפתו בנקידתו, ומה קול הצאן הזה באזני (ש"א טז, יד), לא ידענו מה היה לו (שמות לב, א). וחלופם בענין, מה אהבתי תורתך (תהלים קיט, צז), מה שמך (בראשית לב, כז), מה יקר חסדך אלהים (תהלים לו, ח), מה טובו אהליך (במדבר כד, ה), מה גדלו מעשיך (תהלים צב, ו), עד מה יי' תאנף לנצח (שם עט, ה), ולא אתנו יודע עד מה (תהלים עד, ט), עד מה אשור תשבך (במדבר כד, כב). וחלופם, ואחדלה מה מני יהלך (איוב טז, ו). וחלופם, ויעבר עלי מה (איוב יג, יג), במה אדע (בראשית טו, ח), ובמה יודע איפוא (שמות לג, טז), כמה ימי עבדך (תהלים קיט, פד), עד כמה פעמים.

‎החמישי, זר זהב סביב (שמות כה, יא), מתחת לזרו (שם ל, ד), ותזרני חיל (ש"ב כב, מ), ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), זרזיר מתנים (משלי ל, לא), כולם לשון הקפה וסיבוב. ופתרו אנשי פתרון בארחי ורבעי זרית, דרכי ורבצי מרדת, והעמידו זרית מגזרת זרת ארכו וזרת רחבו (שמות כח, טז), ושמים בזרת תכן (ישעיהו מ, יב), ואין בזה תוכן הלשון ומשקולת המבטא, כי כל תיבה מלשון עברית אשר באחריתה תי"ו יסוד במלה, בהסב המדבר המלה לאיש אחר לאמר לו הִצְמַתָּ, כָּרַתָּ, לא יוכל להכפיל את התיו עקב דגשנותו כי לא יוכפל, כי בדגשנותו עומד במקום שנים, כה דת משפטם בכל הלשון, והמלים אשר באחרית אותיותם תיו יסוד אחוז בהם איננו נכפל, והיה ראוי להכפל אחד ליסוד ואחד למלאכה, לולי דגשנותו, אבל [נ"וו אכן] די באחד. ואלה התוי"ן אשר יורו על דגשגותו: ושתי את גבולך (שמות כג, לא), שתי באדני אלהים מחסי (תהלים עג, כה), שתה עונתינו לנגדך (שם צ, ה), ושחת דבריך הנעימים (משלי כג, ח), כי ארצך שחת (ישעיהו יד, כ), והמתה את העם הזה (במדבר יד, טו), כרתי ברית לבחירי (תהלים פט, ד), אתו תשחית וכרת (דברים כ, כ), הצמתה כל זונה ממך (תהלים עג, כז), והשבתי כל משושה (הושע ב, יג), אשר הסתה אתו (מ"א כא, כה), עולת שבת בשבתו (במדבר כח, י), חרשה ושבתה (הושע ב, יג), וכאלה הרבה. והיה מאמתת הלשון להכפיל את התוי"ן האלה על דבר אשר כולם מיוסדים במלים, והם מוסבין לשרת היה ראוי ושתי את גבולך לאמר ושתתי, וכרתי וכרתתי, הצמת הצמתת, והשבתי והשבתתי, ושחת ושחתת, אבל חידוד הלשון מבליע את התי"ו במלה ואינו נכפל, כי יש די בתי"ו אחד. והנה לך פתח אשר תתבונן ממנו, ותכיר הברת יתר התוי"ן אשר באחרית המלים הנשרשים והבאים לשרת, כי התי"ו האחד ממנו יסוד והשני ממנו למלאכה, דע כי כל תי"ו הנכתב באחרית המלה, ויו"ד יקדמנו, יען לא הובא היו"ד בתוך כי אם להפריד בין המלה ובין התי"ו, להורות על התי"ו וללמד עליו, כי איננו יסוד ואיננו אחוז במלה אחיזת עיקר.

‎מתחלקת לשלש מחלקות: האחד, אזן וחקר (קהלת יב, ט), יאזין זאת (ישעיהו מב, כג), האזנה אמרתי (שם לב, ט), האזינה עדי (במדבר כג, יח), האיזנו השמים (דברים לב, א), אזנים כרית לי (תהלים מ, ז), כלם השמעת אזנים. השני, מאזנים (ישעיהו מ, טו), מאזני צדק (ויקרא יט, לו), תקלתא במאזניא (דניאל ה, כז), לשון משקל. השלישי, ויתד תהיה לך על אזניך (דברים כג, יד), ענינו יורה עליו כי כלים מכלי מלחמה הם.

והרכסים לבקעה (ישעיהו מ, ד), מרכסי איש (תהלים לא, כא), וירכסו את החשן (שמות כח, כח), כמשמעו.

דק ככפר (שמות טז, יד), כטיט חוצות אדיקם (ש"ב כב, מג), כדק ימול (ישעיהו מ, טו), והדקות עסיס רבים (מיכה ד, יג), בארץ דקו כחדה (דניאל ב, לה), ותדושנה ותדקנה (שם ז, כג), ענין שחק המה, ומיסודות גזרתו גבן או דק (ויקרא כא, כ), צנמות דקות (בראשית מא, כג), דקי צורה רקיקי תבנית המה.

זרת ארכו וזרת רחבו (שמות כח, טז), ושמים בזרת תכן (ישעיהו מ, יב), מדת יד.

כפלים בכל חטאתיה (ישעיהו מ, ב), כי כפלים לתושיה (איוב יא, ו), וכפלת את היריעה הששית (שמות כו, ט), ותכפל חרב שלישתה (יחזקאל כא, יט), ענין משנה הם.

‎השמיני, הן גוים כמר מדלי (ישעיהו מ, טו).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ושחקת ממנה הדק (שמות ל, לו), אבנים שחקו מים (איוב יד, יט), וכשחק מאזנים נחשבו (ישעיהו מ, טו), ואשחקם כעפר על פני רוח (תהלים יח, מג), ענין כתישה וכתיתה המה.

‎השלישי, וירבו ויעצמו (שמות א, ז), ולאין אונים עצמה ירבה (ישעיהו מ, כט), כי עצמת ממנו מאד (בראשית כו, טו), עם רב ועצום (יואל ב, ב), הגישו עצמותיכם (ישעיהו מא, כא), ואיבי חיים עצמו (תהלים לח, כ).

וימתחם כאהל לשבת (ישעיהו מ, כב), לשון רקוע הוא.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, עקב הלב מכל (ירמיהו יז, ט), והיה העקב למישור (ישעיהו מ, ד), ולא יעקבם כי ישמע קולו (איוב לז, ד), כי כל אח עָקוֹב יַעְקֹב (ירמיהו ט, ג), עקבה מדם (הושע ו, ח), ויעקבני זה פעמים (בראשית כז, לו).

‎אליכם אישים אקרא (משלי ח, ד), מי האיש הירא (דברים כ, ח), נבזה וחדל אישים (ישעיהו נג, ג), איש כי ידר נדר (במדבר ל, ג), אישה יקימנו ואשה יפרנו (שם ל, יד), ואם בית אשה נדרה (שם ל, יא), וילך אתה אישה (ש"ב ג, טז), איש האשה (שופטים כ, ד), ענין בעל. לאיש שתים חוברות איש (יחזקאל א, יא), איש אל עבר פניו (שם א, ט), איש לא נעדר (ישעיהו מ, כו), [ענינם כל אחד או אין אחר] (יעמאנד או ניעמאנד).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, אשר בשר את אבי (ירמיהו כ, טו), וטוב תבשר (מ"א א, מב), מבשרת ציון (ישעיהו מ, יט), בשרתי צדק (תהלים מ, י), כמשמעו. השני, בשר גבורים תאכלו (יחזקאל לט, יח), א בשרי נחוש (איוב ו, יב), תזבח ואכלת בשר (דברים יב, טו), ואכלתם בשר בניכם (ויקרא כו, כט), ואכלתם בשר ושתיתם דם (יחזקאל לט, יז), אף כי לעבד משול בשרים (משלי יט, י).

‎לעץ רקבון נחושה (איוב מא, יט), עץ לא ירקב יבחר (ישעיהו מ, כ), ירקב כמו יבלה.

‎עשה הרתוק (יחזקאל ז, כג), ורתקות כסף צורף (ישעיהו מ, יט), וכל גדוליה רתקו בזקים (נחום ג, י).

‎השלישי, וכל בשלש (ישעיהו מ, יב), ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ, ו), בתפים בשמחה ובשלשים (ש"א יח, ו), כלי נבלים הם. ויתכן להיות בני שלשה יתרים, כמו 'עלי עשור', 'על השמינית'.

‎מתחלק לשבע מחלקות: האחד, אן הלכתם (ש"א י, יד), עד אן תמלל אלה (איוב ח, ב), עד אנה ינאצוני (במדבר יד, יא), עד אנה אשית עצות בנפשי (תהלים יג, יג), עד אנה ירום איבי עלי (שם), עד אנה ה' שועתי (חבקוק א, ב), עד אנה ה' חשכחני נצח (תהלים יג, ב), ענין אחד להם. אנה נפל (מ"ב ו, ו), אנה אנחנו עולים (דברים א, כח), אנה המה מולכות את האיפה (זכריה ה, י), הענין ירחיקם כמעט, והלשון אחת. השני, ואנו ואבלו פתחיה (ישעיהו ג, כו), ואנו הדיגים (שם יט, ט), תאניה ואניה (שם כט, ב), לא אכלתי באני ממנו (דברים כו, יד), ענין עצבות ואבלות המה. השלישי, אני יוסף (בראשית מה, ג), אף אני בחלומי (שם מ, טז), הן אני כפיך לאל מחומר קרצתי גם אני (איוב לג, ו). הרביעי, אנה לידו (שמות כא, יג), כי תאנה הוא מבקש (שופטים יד, ד), ויהי העם כמתאננים (במדבר יא, א), מה יתאונן אדם חי (איכה ג, לט), כי מתאנה הוא לי (מ"ב ה, ז), ענין עלילה המה. החמישי, מרוב אונים ואמיץ כח (ישעיהו מ, כו), ולאין אונים עצמה ירבה (שם מ, כט), מצאתי און לי (הושע יב, ט), ואונו בשרירי בטנו (איוב מ, טז), ידיו תשבנה אונו (שם כ, י), ענין כח ועצמה המה. הששי, אני תרשיש (מ"א י, כב), אני שיט (ישעיהו לג, כא), ואני עשה המלך שלמה (מ"א ט, כו), וישלח חירם באני (שם ט, כז), וימצא אניה באה תרשיש (יונה א, ג), ענין ספינה הם. השביעי, אנא שא נא (בראשית נ, יז), אנה ה' מלטה נפשי (תהלים קטז, ד), אנה ה' כי אני עבדך (שם קטז, טז), אנא ה' הושיעה נא (שם קיח, כה). 'נא אנא ואנה' ענין אחד להם, והמלה כלה יסוד ואיננה מהמראות עקב האל"ף.

‎הרביעי, חרש חכם יבקש לו (ישעיהו מ, כ), חרשי צירים (שם מה, טו), הפסל נסך חרש (שם מ, יט), בחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ (שמות לא, ה), ענין אומנים, חושבי מחשבות הם.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, בשעלי שעורים ובפתותי לחם (יחזקאל יג, יט), מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ, יב), עפר שמרון לשעלים (מ"א כ, ו), ענין מלא כף מלא חופן.

‎החמישי, נשפת ברוחך כסמו ים (שמות טו, י), וגם נשף בהם ויבשו (ישעיהו מ, כד), ענין נפיחה המה.

‎השביעי, ישר על אנשים (איוב לג, כז), כי בשררות לבי אלך (דברים כט, יח), והיה העקב למישור (ישעיהו מ, ד), ישר יחזו פנימו (תהלים יא, ז).

‎מחלק לשבעה מחלקות: האחד, את השמים ואת הארץ (בראשית א, א), את הים ואת היבשה (יונה א, ט). יש מלים אשר לא נפתרים לשון בלשון היטב, אבל הדמיונות יורו עליהם, אלו האתים וכל אתים אשר כמוהם מגזרת אתו ואת בנו (ויקרא כא, כח), ואתכם לקח ה' (דברים ד, כ), ואתכם אזרה בגוים (שם כו, לג), אתי שלח ה' (ש"א טו, א). ויש אשר פתרונו עם, אם יש את נפשכם (בראשית כג, ח), אתה תבוא את העם הזה (דברים לא, ז), אשר הֻכָּה את המדינית (במדבר כה, יד), אל תבא במשפט את עבדך (תהלים קמג, ב), ומשפט הכהנים את העם (ש"א ב, יג), ויהי ה' את יוסף (בראשית לט, כא), ואת אבשלום הלכו (ש"ב טו, יא), וישלמו את ישראל (שם י, יט), זה חסדך את רעך (שם טז, יז), הישבים את נבות (מ"א כא ה), הואל נא ולך את עבדך (מ"ב ו, ג), את מנשה ואת אפרים (בראשית מו, כ), את מי נועץ ויבינהו (ישעיהו מ, יד), לא את אבותנו כרת ה' (דברים ה, ג), הנני משחיתם את הארץ (בראשית ו, יג), ויבכו איש את רעהו (ש"א כ, מא), וכאלה הרבה. וכלם מגזרת וְאִתּוֹ אהליאב (שמות לח, כג), ואתכם יהיו איש איש (במדבר א, ד), ומאת עדת בני ישראל (ויקרא טז, ה), מאתך תהלתי (תהלים כב, כו), בריתי היתה אתו (מלאכי ב, ה), הן נמצא את מֵאֹתוֹ ואת מֵאִתִּי. ויש 'את' אשר פתרונו 'מן', כאלה: הם יצאו את העיר (בראשית מד, ד), כצאתי את העיר (שמות ט, כט), ויצא משה מעם פרעה את העיר (שם ט, לג), חלה את רגליו (מ"א טו, כג), אני דואג את היהודים (ירמיהו לח, יט).