Odniesienie do Psalmów 18:54

וידא על כנפי רוח (תהלים יח, יא), כאשר ידאה הנשר (דברים כח, מט), הנה כנשר יעלה וידאה (ירמיהו מט, כב), ענין טיסה המה, כמשמעו.

‎שן רעה ורגל מועדת (משלי כה, יט), השוו הפותרים 'מועדת' ללא מעדו קרסולי (תהלים יח, לז), ולא תמעד אשריו (שם לז, לא), ומתניהם תמיד המעד (שם סט, כד), סברו כי הם המלים האלה מגזרה אחת הם, ואפס כי המלים לא נראים כן, כי המ"ם אשר במועדת איננו יסוד, כי אלו היה מגזרת מעדו קרסלי, היה על המחוקק להכפיל המ"ם ולחקות רגל ממֻעדת כיתר המלים, ועתה הואיל ואין המ"ם יסוד במלה ראוי להיות גזרתה ממעדה בגד ביום קרה (משלי כה, כ), וכמהו וכבגד ערים כל צדקתינו (ישעיהו סד, ה), פתרונו כבגד המוסר אשר איננו ראוי לגעת בו.

‎השני, [וידבר עמים תחתי (תהלים יח, מח)], ידבר עמים תחתינו (תהלים מז, ד), אשימם דברות בים (מ"א ה, כג), ורעו כבשים כדברם (ישעיהו ה, יז), כעדר בתוך הדברו (מיכה ב, יב), כולם לשון מנהג הם, 'וינהג' בלשון ארמית 'ודבר'.

‎מתחלק לשש מחלקות: האחד, ובנה עליה מצודים גדולים (קהלת ט, יד), יי' סלעי ומצדתי (תהלים יח, ג), מצדות סלעים משגבו (ישעיהו לג, טז).

‎השני, [נ"וול ויש למלה מראה שני] מהלל אקרא יי' (תהלים יח, ד), אהללה שם אלהים בשיר (שם סט, לא), מעטה תהלה (ישעיהו סא, ג), תהלת ה' ידבר פי (תהלים קמה, כא), איש לפי מהללו (משלי כז, כא), ענין [נ"וול לשון] שבח.

‎החמישי, זולתי כלב בן יפנה (דברים א, לו), זולתי שתים אנחנו (מ"א ג, יח), זולתי קול (דברים ד, יב), אין זולתי (ישעיהו מה, כא), ואלהים זולתי לא תדע (הושע יג, ד), ומי צור זולתי אלהינו (תהלים יח, לב), כמו מבלעדי, מלבד.

כו) וְיַחְרְגוּ (תהלים יח מו), אמר הגאו שהוא כתרגום ומחדרים אימה, ור"א אמר שהמילה הפוכה, ודברי הגאון נכונים, וטעם ממסגרותיהם מהארמונים הנסגרים בהם. וידעתי כי כבש כמו כשב, ושלמה כשמלה, ולא ימצא ככה בפעלים, כ"א בשמות.

אאזרך ולא ידעתני (ישעיהו מה, ה), אזרו חיל (ש"א ב, ד), אזר נא כגבר חלציך (איוב לח, ג), כאשר ידבק האזור (ירמיהו יג, יא), ותאזרני חיל (תהלים יח, מ). מצאו הפותרים ותזרני חיל (ש"ב כב, מ), וסברו שהמלה גרועת אל"ף והמלה סדורה כמשפט, אך בהיות ותאזרני מגזרת אזור, ותזרני מגזרת זר זהב (שמות כה, יא), ונמצאו המלים שלמות והענין אחר. וגם כה עשו לוירפו את שבר בת עמי (ירמיהו ח, יא), סברו שהמלה גרועת אל"ף, ונראת המלה שהיא עומדת על משפטה, אך בהיות וירפו מן תרופה, וירפאו מן רפאות, וגם כה אמרו בכי נצו וגם נעו (איכה ד, טו), סברו שהמלה גרועת אל"ף, הרחיקו המלה מן תנו ציץ למואב כי נצא תצא (ירמיהו מח, ט), והקריבוה אל נאצות (נחמיה ט, יח), וכי נאצו (במדבר ט, ל), ולא יתכן לפתר כה, על כי נצו יורה על נעו, ונעו יורה על נצו. ופתרונם כי עפו וגם נדדו, ופתרון תנו ציץ למואב, תנו כנף למואב כי עוף תעוף. וגם כה תקנו בפן יפקד עליה (ישעיהו כז, ג), סברו שהמלה חלופת אותיות, והחליפו יו"ד באל"ף, וכן פתרו המלה. ואין המלה כאשר יזמו ולא פתרונה כאשר דמו, ואם בא יבא הפותר בכל המלים אשר איננו משיג ובהעלם ממנו שכל המלה למצוא פתרונה ולעמוד על ענינה עד הגריעו אותה והחליפו אותיותיה או ספות על יסודה, נמצאו מעמקיו מישור ונקלו חתחתיו וממציא פתח לכל בודה, אבל המלה סדורה כדת כתובה כמשפט, וכה פתרון ענינה: וזה תחלת הענין, ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן וגו' (ישעיהו כז, א), ויהי בכרות אלהינו האויבים האלה ויתמו מן הארץ, ביום ההוא כרם חמד ענו לה (שם, ב), אז בהיות הכרם גדורה באין פרץ יאשרוה איים ולאמים ויקראוה כרם חמד. ואני (ה') נצרה לרגעים אשקנה פן יפקד עליה (שם, ג), אני י"י אצרנה תמיד פן יפקד עליה האויב, על כן פקדתי על לויתן שלא ישחית הכרם. פרשה זו סמוכה לענין ראשון, אפס כי לא תהיה הכרם נצורה גדורה ועזוקה כי אם עד תם כח לויתן ועוז התנין, אבל מצאנו בכל קריות ספרד בספרים המוגהים מהם אשר הבדיקו [נ"א הבקיהו] אנשי לבב מביני מדע 'פן יפקד עליה', ובקריות טבריא 'פן אפקד עליה', ואין מי יתבונן הנכוחה, זולתי אלהים.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ושחקת ממנה הדק (שמות ל, לו), אבנים שחקו מים (איוב יד, יט), וכשחק מאזנים נחשבו (ישעיהו מ, טו), ואשחקם כעפר על פני רוח (תהלים יח, מג), ענין כתישה וכתיתה המה.

‎קול רעש גדול (יחזקאל ג, יב), ורעשו מפני דגי הים (שם לח, כ), ותגעש ותרעש הארץ (תהלים יח, ח).

נתתי כסף השדה (בראשית כג יג) תתה לי ערף (תהלים יח מא) בתת יי (שמות טז ח)

ויחרגו ממסגרותיהם (תהלים יח, מו), אין למלה זאת דמיון בתורה. ופתרונה כפי ענינה כמו רפיון חגורה, כמשמעו.

כחשכה כאורה (תהלים קלט, יב), יגיה חשכי (שם יח, כט), לפני חשכים (משלי כב, כט), חשכת מים (תהלים יח, יב), אור חשך באהלו (איוב יח, ו), לשון מאפל הוא.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, אפיקי מים (תהלים יח, טז), לאפיקים ולגאיות (יחזקאל ו, ג), כאפיקים בננב (תהלים קכו, ד), פתרונו כפי ענינו, הם כנחל מוצאיו ומובאיו ומבועיו. השני, ולא יכל יוסף להתאפק (בראשית מה, א), ויתאפק המן (אסתר ה, י), ומזיח אפיקים רפה (איוב יב, כא), חגורת אבירים ירפה. מה יתרון לחופש נס אשר מתניו משנס בהיות אילותו מרפה ומזיח חגורתו. המזיח והחגורה והאזור והזר, קרובי ענין הם.

‎הששי, אשוע אליך ולא תענני (איוב ל, כ), ותעל שועתם אל האלהים (שמות ב, כג), ישועו ואין מושיע (תהלים יח, מב), ישעו ואין מושיע (ש"ב כב, מב), יתכן להיות עתירה הנופלת על השומע, ועל המשמיע. וראוי להיות מהמחלוקת הראשון.

‎החמישי, ויאר את הלילה (שמות יד, כ), ולילה אור בעדני (תהלים קלט, יא), יפיץ ענן אורו (איוב לו, יא), ויתכן להיות יחרגו (תהלים יח, מז), ועצמו, (ירמיהו ג, יו).

אשתוללו אבירי לב נמו שנתם (תהלים עו, ו), פתרונו נתעקרו אבירי לב, יתכן להיות מגזרת אשל. ושני פתרונים למלה: הפתרון האחד נטיעה, והשני עקירה, ומראה אחד לשניהם. ומבלי הפך המלה מתהפך ענינה כי המלה כפולת ענין, ישנו בנין וישנו סתירה. ויש כמוהו בלשון עברית מלין מחולקים לשני פנים אחוזים [נו"לו אחדים] במראם ונפרדים בענינם. וכה מחלקות 'אשתללו', יתכן להיות פתרונו נטיעה ועקירה על כי יסידת המלה אשל, כאלה: מסעף פארה במערצה (ישעיהו י, לג), יתכן להיות מסעף מפריא פארוח, מסנסן סנסנים, ומפריח סעיפות. גם יתכן להיות מסעף מפשיח סעיפות ומשחית פארות [נו"ל מפשיח פארות ומשחית סעיפות], על כי יסודת המלה סעף, וכמהו ותשרש שרשיה ותמלא ארץ (תהלים פ, י), פתרונו לפי ענינו נטיעה. וחלופו, אזרעה יאחר יאכל וצאצאי ישרשו (איוב לא, ח), כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתו תשרש (שם לא, יב), ושרשך מארץ החיים סלה (תהלים נב, ז), הן למות הן לשרשי הן לענש (עזרא ז, כו), כלם עקירת שרשים המה, וכמהו לבבתנ אחתי כלה (שיר ד, ט), ופתרונו הסרת לבבי, והוא הדין לשום לב. וכמהו ויחרגו ממסגרותיהם, (תהלים יח, מו), פתרונו תרפה חגורתם ותסור ממתניהם, והוא הדין לחגור. ויעזקהו ויסקלהו (ישעיהו ה, ב), סלו סלו המסילה סקלו מאבן (שם סב, י), ענינו לפנות דרך מאבנים. הוא הדין [נו"ל המשפט] לסקלנו באבנים. ותפע כמו אופל (איוב י, כב), ופתרונו ותחשך, והוא הדין לזריחת נוגה. וכמהו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו (ירמיהו ו, יז), פתרונו ויגרור עצמותיו וינתחם לנתחים וינקר עצמיו מעליו, הן נמצא עצמו להסיר עצם ולשום עצם, וכאלה הרבה בתורה. אבל לא יכלנו להשיג מלה אשר תחלתה אל"ף ושי"ן אם יקרה להם כמקרה המלים האלה אשר תחלתם שי"ן ויבא תי"ו אחריו. לפי שלא מצאנו בלשון עברית כמלה זאת וכענין זה, על כן יוכל הטוען לטעון שאין תי"ו בא אחרי שי"ן ואחרי סמ"ך כי אם במלים אשר שיניהם תחלתם ואין זה מהם ולא מגזרתם על דבר האלף הנקדם במלה ולא נודע אם יוצא [נו"ו ימצא] בלשון עברית אם אין. דע, כי כל התוין המובאין במלין אשר אינם יסוד בהם בנינם וענינם על שתי פנים וכה ענין תוצאותיו, כל מלה אשר תחלתה שין או סמך מיוסדים במלה, יהיה התיו שני לאותיותיה, וכל מלה אשר אין תחלתה שי"ן או סמ"ך כי אם אות מיתר האותיות, יהיה התי"ו ראשון לאותיותיה או לאותיות היסוד. ואלה הם התוין השניים לאותיותיה הנכתבים במלים: שעשועים, אשתעשע (תהלים קיט, טז). שמורים, אשתמרה (ש"ב כב, כד). שר, תשתרר (במדבר טז, יג). שבח, השתבח (תהלים קו, מז). שחוח, תשתוחח (תהלים מב, ז). שפך, תשתפך (איוב ל, טז). שמם, אשתומם (ישעיהו סג, ה). שכר. משתכר (חגי א, ו). שולל, משתולל (ישעיהו נט, טו). שער, ישתער (דניאל יא, מ). ספחני נא (ש"א ב, לו), מהסתפח (שם כו, יט). סף, הסתופף (תהלים פד, יא). סלה, מסתולל (שמות ט, יז). סבל, יסתבל (קהלת יב, ה). שכל, משתכל (דניאל ז, ח). שריגים, ישתרגו (איכה א, יד). שרוע, מהשתרע (ישעיהו כח, כ), וכאלה הרבה בתורה.

‎ממלוך אדם חנף (איוב לד ל) מחות דעי (איוב לב ו) מענות את איוב (איוב לב א), מדבר עם יעקב (בראשית לא כט). וחלופם, מאבני המקום (בראשית כח יא), מאפסי ארץ (ירמיה טז יט), מעפר שרפת החטאת (במדבר יט טז). וחלופם בנקודה, מגפן היין (שופטים יג יד), ומדלת הארץ (מ״ב כה יב), מזרע הארץ (ויקרא כז ל), מפרי העץ (ויקרא כז ל). וחלופם, מוליך לימין משה (ישעיה סג יב), מוריש ומעשיר (ש״א ב לז), מוציא אסירים (תהלים סה ז). וחלופם, מפר אותות בדים (ישעיה מד כה), ממית ומחיה (ש״א ב ו), מסיר לב ראשי עם הארץ (איוב יב כד). וחלופם, מגדיל ישועות מלכו (תהלים יח כא), מצמיח חציר (תהלים קד יד), מגיד מראשית (ישעיה מו י). וחלופם, משוה רגלי כאילות (תהלים יח לד), מגלה עמוקות (איוב יב כב).

‎ממלוך אדם חנף (איוב לד ל) מחות דעי (איוב לב ו) מענות את איוב (איוב לב א), מדבר עם יעקב (בראשית לא כט). וחלופם, מאבני המקום (בראשית כח יא), מאפסי ארץ (ירמיה טז יט), מעפר שרפת החטאת (במדבר יט טז). וחלופם בנקודה, מגפן היין (שופטים יג יד), ומדלת הארץ (מ״ב כה יב), מזרע הארץ (ויקרא כז ל), מפרי העץ (ויקרא כז ל). וחלופם, מוליך לימין משה (ישעיה סג יב), מוריש ומעשיר (ש״א ב לז), מוציא אסירים (תהלים סה ז). וחלופם, מפר אותות בדים (ישעיה מד כה), ממית ומחיה (ש״א ב ו), מסיר לב ראשי עם הארץ (איוב יב כד). וחלופם, מגדיל ישועות מלכו (תהלים יח כא), מצמיח חציר (תהלים קד יד), מגיד מראשית (ישעיה מו י). וחלופם, משוה רגלי כאילות (תהלים יח לד), מגלה עמוקות (איוב יב כב).