Allusion sobre Êxodo 3:39

ויאמר משה אל האלקים וגו' וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, פירש"י מה זכו ישראל שיעשה להם נס ואוציאם ממצרים, ויש להבין הלא לפני ששים שנה או ששים ושמונה שנה הי' תמה מה חטאו ישראל מכל ע' אומות להיות נרדים בעבודת פרך אלא שנתיישב לו במה שראה בישראל דלטורין, וברש"י הלשון אמר מעתה שמא אינם ראוין להגאל, והי' הדבר אצלו רק בשמא, ואחר זמן רב כזה נהפך הגלגל שהי' בפשיטות אצלו שצריכין להשתעבד אלא מחמת זכות אם יהי' נמצא בם יוציאם, הלא אפי' אם לא יהי' בישראל שום זכות ח"ו מ"מ אינם ח"ו גרועים מכל ע' אומות, ואם כי אז נסתפק שמא אינם ראויין להגאל מחמת שהי' בהם דלטורין, הי' לו להבין מאמר השי"ת אחת משתי אלה, או שכבר כלו הדלטורין ועשו תשובה, או שזה אינו מעכב בגאולתם, אבל לא להחליט שצריכין זכות מחדש, ועוד יש כמה דקדוקים ואין להאריך בהם:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. ובמדרש לפי שהי' מחשב בלבו ואומר שמא יהיו המצריים מכלין את ישראל לפיכך הראהו הקב"ה אש בוערת ואיננו אוכל א"ל כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל כך המצריים אינן יכולין לכלות את ישראל. עכ"ל, וא"כ הסנה משל על ישראל, ובמדרש שם שסנה הוא מין ממיני הקוצים, ויש להבין אחר שבא לרחם על ישראל הי' לו למשלם על מין משובח ולא למין גרוע, ונראה עפי"מ שהגדנו כבר בזה שאמר משה אכן נודע הדבר היינו שהי' תמה מאחר שישראל הם פנימיים מאין ימצא בישראל דלטורין, שזה הוא מדת הגוים שאינם בעלי סוד כבש"ס עירובין דסתם גוי מיפעא פעי, וכאשר הסתכל בהם בעין חודרת הבין מי המה אלה ונודע לו שהם היו בדור המבול ופגמו בברית שהיא התגלות הנעלם שהוא המוח כי הערוה היא לשון גילוי את מקורו הערה, וע"כ עבירה מגלגול הקדום גוררת עבירה בדומה לה, והיא דלטוריא שהוא גילוי הנעלם והסוד, ע"כ אמר מעתה שמא אינן ראויין להגאל כמ"ש מהר"ל בהפרש בין תיבת גלה לגאל וכבר הבאנו דבריו הרבה פעמים, ועוד כי פגם ברית מביא לשעבוד שהוא טמטום המוח והלב היפוך הגאולה שהיא חירות המוח והלב:

מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, נראה לפרש דהנה במדרש שאמר משה רבון העולמים כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ועכשיו אתה אומר לי לכה ואשלחך אל פרעה לא אנכי הוא שאמרת לי ואנכי אעלך גם עלה ע"כ, ויש להבין דלקמן במדרש בפסוק שלח נא ביד תשלח משמע דאם הי' שולח מלאך להוציאם הי' מרוצה כי ע"י מלאך הי' נחשב שהשי"ת בעצמו הוא המעלה, וא"כ ע"י משה נמי כי הלוא משה שכינה מדברת מתוך גרונו, וא"כ הרי נתקיים שפיר אנכי, ויש לתרץ בפשיטות שמשה עדיין לא ידע שיהי' שכינה מדברת מתוך גרונו כי לא שמע מאופן נבואה כזו מה גם משה בענותנותו היתרה לא הי' אפשר שיצוייר בנפשו שיהי' לו נבואה באופן נעלה מהאבות הקדושים, ועוד שלא נאמר לו עוד שיהי' כן:

ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא אל בני ישראל וגו' ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם וגו'. כל הפרשה עד ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים וגו' ושאלה אשה משכנתה וגו' ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי וגו'. וניתן לו שלש אותות לעשות לעיני העם, אות הנחש, והצרעת, והדם, ויש להבין דלכאורה איפכא מיבעי' לי' דתחילה הי' לו לומר והן לא יאמינו לי, כי כן הוא דרך הפשוט שאין להאמין לכל הבא ליטול את השם, מה גם שלא הי' גדל עמהם ולא הי' מכירין את מעשיו שבוודאי אין להאמינו בלי אות ומופת, ואח"כ היל"ל ואמרו לי מה שמו וגו' שידיעת השם איננו אות על השליחות כמ"ש הרמב"ן ותדע שאם הי' זה לבדו אות לא הי' לו לומר עוד והן לא יאמינו עד שניתן אותות, הלא אמרת שידיעת שמו זה הוא האות, אלא ודאי שאין זה אות כלל, אלא בירור עסקיו כבמדרש שנקרא זה בירור עסקיו, וא"כ הי' לו בראשונה לומר והן לא יאמינו לי ואח"כ כשניתן לו אותות אז שייך בירור עסקיו ולא להיפוך, ועוד יש לדקדק הא דאמר והן לא יאמינו לי בואו המרבה ומוסיף על ענין ראשון, ואינו מובן מה שייכות הוא למקרא שלמעלה, והלא אף בלא מקרא שלמעלה יוצדק הלשון והן לא יאמינו לי, ועוד הלא כבר א"ל השי"ת ושמעו לקולך ולמה הי' פשוט לו להיפוך שלא ישמעו, ובמדרש אותה שעה דיבר משה שלא כהוגן הקב"ה א"ל ושמעו לקולך והוא אמר והן לא יאמינו לי, ומ"מ יש להבין דעתו של משה בזה, ולא עוד אלא שהי' פשוט לו שלא ישמעו, שלא אמר כמסתפק אלא בלשון ברור שכך יהי' כהוראת לשון הן, כלשון הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים וגו' אתמהה:

וירא והנה הסנה בוער באש וגו'. ובמדרש דסנה משל על ישראל ועוד שם דכמו סנה שפל מכל האילנות כן היו ישראל שפלים וירודים למצרים, ויש לפרש שפלים בעיני עצמם, וע"כ אף שהי' אותו הדור במצב רע מאוד ובמ"ט שערי טומאה מ"מ זכו להגאולה מהשי"ת כמ"ש אני אח דכא אשכון וקול דודי דופק, וכן יש לפרש עענת משה רבינו ע"ה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים. והשי"ת השיבו כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. כי משה רבינו ע"ה מחמת ענוותו היתירה שהי' ענו מכל האדם אשר ע"פ האדמה, שפירש"י שפל וסבלן, לא הי' יכול לצייר בנפשו שהשי"ת יהי' עמו, ע"כ אמר מי אנכי שפל אנשים רועה צאן כי אלך אל פרעה מלך גדול. ואמר עוד וכי אוציא את בנ"י כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ולא יחשבוני ללכת אחרי אל ארץ עמים גדולים ועצומים מהם כמ"ש הרמב"ן, והשי"ת השיבו כי אהי' עמך, היינו שמחמת זה עצמו שאתה שפל בעיניך אהי' עמך, וכבר דברנו בההפרש בין אתך לעמך שעמך משמע בדומה ושוה לך, דומה למה שנאמר לאהרן למה אתה בוש לכך נבחרת שפירש האריז"ל לכך נבחרת מחמת זה עצמו שאתה בוש, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, היינו מראה הסנה שמורה בשביל שפלות ישראל בעיני עצמם כמוהם כמוך בשביל ענין זה אנכ' שלחתיך, וידוע שכח המשלח בהשליח ושליח של אדם כמותו, ועוד זאת בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה אף שהוא שפל שבהרים וכבש"ס מגילה כולכם בעלי מומון אצל סיני, כי מחמת שפלותו זכה לכל אלה: