Chasidut sobre Gênesis 1:4

וְהַהִסְתַּפְּקוּת הוּא בְּחִינַת: עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה, הַיְנוּ בְּחִינַת אוֹר מָלֵא. כִּי הָרְשָׁעִים שֶׁאֵין לָהֶם הִסְתַּפְּקוּת, בִּבְחִינַת (משלי י״ג:כ״ה) וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר; אֶצְלָם מְאֹרֹת חָסֵר, בִּבְחִינַת (שם ג) מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע. אֲבָל בַּצַּדִּיקִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַהִסְתַּפְּקוּת, בִּבְחִינַת: צַדִּיק אֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ (שם יג), אֶצְלָם הוּא אוֹר מָלֵא. בִּבְחִינַת (בראשית א׳:ד׳) וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב – אֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ג׳:י׳): אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב (יומא לח:):

(בראשית א ב) והארץ היתה תהו ובהו (ב"ר פ"ב ה') אלו מעשיהם של רשעים, (בראשית א ג) ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב (בראשית א ד) וירא אלקים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. המאמר הוא תמוה וכי ס"ד שיחפוץ השי"ת במעשי רשעים. ובאם תבין מה שפירשנו לעיל במאמר והוא גלי עמיקתא ומסתרתא, דהכוונה מעשיה"ם של רשעי"ם שהצדיקים עושים, דהיינו שמעלים בכל יום ניצוצות קדושות המובלעים בין הקליפות ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, תבין כל זה. אך אף על פי כן עלה בדעתנו לבאר המאמר הזה בג' אופנים. אופן א', על פי מה שכתבו המקובלים הקדמונים והוא דרך בעל התמונה, שהעולם מתנהג על פי סדר השמיטות, וקודם לזה העולם היה משמש אור החסד שבעת אלפין שנין, וכעת הוא שמיטת הפחד והגבורה, ולכך הוא עולם הנסיון והבחירה והרשעים גוברים בו, מחמת התגברות היצר הרע וקליפות דאתיין מסטרא דשמאלא כידוע, מה שאין כן בשמיטת החסד התנהגות הנשמות כמלאכי מרום. ומעתה לא יפול לב אדם קרוץ מחומר מה זה עשה הש"י לנו לברוא בעולמו התנגדות ית"ש, כי כן גזרה חכמתו ית' בשמיטה החזקה הלזו, לקרב כל המדריגות התחתונים מסטרא דשמאלא שיכלל הכל באחדותו ית"ש, על ידי נסיון וצירוף וזיכוך הנשמות הקדושים המתגברים בכל ימיהם בתוקף ועוז להפך מר למתוק, וזה הוא תענוגו ושעשועו של יוצר בראשית, והבן משל הזונה המבואר בזוהר הק' (ח"ב קס"ג ע"א). והנה הנשמות המתפתים אחר סטרא דשמאלא, מתגלגלים בגילגול אחר גילגול וצירוף אחר צירוף עד שיצא לצורף כלי קדוש וטהור, באופן שהבורא הכל חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, עד שיכלה שתא אלפי שנין (סנהדרין צ"ז ע"א), ואחר כך אלף שנין שבת להקב"ה ובהן עתיד הקב"ה לחדש את עולמו, ואז יוחזרו כל הדברים אל שרשם וימלא כבוד השם את כל הארץ. והנה קבלת הקדמונים הוא שלפעמים יבא נשמה קדושה שהיתה בשמיטת החסד תבא לזאת השמיטה, לתקן הדור שלא יתגברו הרשעים מסטרא דשמאלא, ואלו הם שנכתב אצלם היה, כמאמרם ז"ל (ב"ר פ"ל ח') עולם חדש ראה, כדכתיב (שמות ג א) ומשה היה, (שמות א ה) ויוסף היה, (אסתר ב ה) איש יהודי היה. והנה הצדיקים האלו ודאי נשמרים מכל טומאה וחלאה כיון שבאו רק לתיקון הדור, ואם כן יש מקום לומר שהקב"ה חפץ יותר במעשיהם של רשעים מזו השמיטה, כיון שסוף כל סוף על ידי גלגולים וסיבות רבים יתגדל ויתקדש שמו ית' עליהם ביתר שאת ויתר עוז על ידי שמהפכים מר למתוק, מה שאין כן אלו הצדיקים הקדושים אשר נדמו כמלאכי רוח משרתי אש. וזה אפשר לומר בכוונת מאמרם והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהם של רשעים, ר"ל זו השמיטה שהרשעים גוברים בו, ועל כן ויאמר אלקים יהי' אור, שולח הקב"ה בכל פעם שעלה ברצונו נשמה קדושה מעולם החסד לזו השמיטה להאיר מתוך חשיכה ולהחיות עם רב, אבל איני יודע באיזה מהן חפץ כמו שפירשנו לעיל, כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ, דמכל מקום כיון שבאים הנשמות הקדושות לזה העולם, נבחנים גם כן בנסיון וצירוף בהתחייבות השמיטה, והרי מלאכי מרום הנפילים אשר היו בארץ, נתגשמו בזה העולם וחטאו והחטיאו, מה שאין כן אלו התמימים ימליכוהו בעולם, והבן. וזה שלמדו רז"ל (סוטה י"ב ע"א) בגזירה שוה דכי טוב, כתיב במשה (שמות ב ב) ותרא אותו כ"י טו"ב, וכתיב במעשה בראשית את האור כ"י טו"ב, מלמד כשנולד משה נתמלא הבית מלא אורה, וכבר כתבנו דעת הקדמונים דנשמת משה היה גם כן משמיטה העברה, והבן:

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ב׳:ב׳) וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא – שֶׁנּוֹלַד מָהוּל (מ"ר שמות פ"א). וְאֵין טוֹב אֶלָּא אוֹר (שם), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א׳:ד׳): וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר וְכוּ' – זֶה בְּחִינַת: וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', בְּחִינַת חוּט הַשָּׁנִי: