Chasidut sobre Deuteronômio 4:6

ג וְעַל יְדֵי זֶה נִלְקָח מִמֶּנּוּ חָכְמַת תַּהֲלוּכֵי גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ, לֵידַע כָּל הַהִשְׁתַּנּוּת וַעֲתִידוֹת הַבָּאִין עַל־יְדֵי גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ, וְנִמְסָר לָהֶם. כִּי מִתְּחִלָּה זֹאת הַחָכְמָה נִמְסְרָה רַק לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד׳:ו׳): כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִנַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת עה): אֵיזוֹ חָכְמָה וּבִינָה שֶׁהִיא לְעֵינֵי הָעַמִּים, הֶוֵי אוֹמֵר: זֶה חִשּׁוּב תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת.

ועוד נראה לפרש המאמר הנ"ל, על פי שפירשתי לפרש הפסוק (משלי א ב) לדעת חכמה ומוסר וגו', במזמור (תהלים ח ב-ה) ה' אדונינו וגו' (תהלים ח ה) מה אנוש וגו', ובפסוק (דברים ד ו) כי הוא חכמתכם וגו', ומה שדרשו רז"ל (שבת ע"ה ע"א) איזו היא חכמה ובינה שהוא לעיני העמים וכו'. ומאמר רז"ל (ברכות י"ז ע"א) הלומד תורה שלא על מנת לעשות, נוח לו שלא נברא. ולהבן איך חכמי האומות לשיטתם, וחכמי ישראל לשיטתם. ומה שדרשו (חגיגה י"ב ע"א) על כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי (ישעיה נז טז), והבן זה. ונקדים עוד מה שאמרתי (במסכת שבועות דף ג' ע"ב) ליישב הגרסא קשיא הך דאלו הן הלוקין, שרש"י (ד"ה קשיא) מחקו. ולי נראה לקיים הגרסא, דבלאו הכי יש לתמוה איך יתפרש אי הכי קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן, אי נגרוס קשיא הך דאלו הן הלוקין, דלשון אי הכי לא שייך אחר קושיא הנ"ל. לכך נראה דהכי פירושו, דבאמת מאלו הן הלוקין לא קשיא כמ"ש רש"י, אך דלולי זה לא קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן, ועל ידי זה קשיא שפיר מר' יוחנן אר' יוחנן, דבלא זה הוה אמינא דר' יוחנן לשיטתו דסובר דחייבי מיתות בית דין בכלל מלקות (מכות י"ג ע"ב), דדריש את כל דברי התורה (דברים כח נח), וע"כ ממילא דלוקין על לאו שאין בו מעשה, כפי הא דמקשה שם אי הכי לאו שאין בו מעשה נמי, וממילא דלרבי עקיבא דלא דריש מכאן אין לוקין על לאו שאין בו מעשה, ואם כן לא קשיא על ר' יוחנן דסתמא דאלו הן הלוקין דאתיא כר' עקיבא כמו דאיתא שם בגמרא, אבל מכח דמשנינן לעשות כתיב, אף דלפי ההוה אמינא דכאן אין צריך להאי שינויי, מכל מקום די בזה דאינו מוכרח משם דהא באמת לעשות כתיב, ואם נימא דר' ישמעאל סובר דלוקין על לאו שאין בו מעשה, הוא ודאי מטעם אחר כדמפרש במכות (דף ט"ז ע"א) למאן דאמר דסובר כן עיין שם, ואם כן לא מוכח מסתמא דאלו הן הלוקין מידי, ואם כן קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן, והבן זה כי נכון הוא מאד בס"ד. היוצא מזה דלאו שאין בו מעשה אין לוקין. והנה בפרשת ויקרא (ה יז) איתא בתו"כ והוא לא ידע ואשם ונשא עונו, אמר ר' עקיבא מי שאכל חלב ודאי בשוגג, מביא חטאת בסלע. ספק, מביא אשם בשתים. ואם כך ענש הכתוב במי שבא לידו ספק עבירה בשוגג, על אחת כמה וכמה שמשלם לעושה מצוה, עד כאן. אם כן לפי זה נשמע דמהעונש יובן השכר דידיעת הפכים בשוה. והנה לפי זה מהא דלאו שאין בו מעשה דאין לוקין, נשמע דלא המדרש עיקר אלא המעשה, והבן. והנה בטעם דאין מפטירין, נראה שהוא משמרת שלא יעברו על לאו דלא תותירו (שמות ב י), והוא נכון. והנה אם ארבעים בכתפים, אין צריך למשמרת הזה, דמהיכי תיתי יניח זה מלאכול ויאכל דבר אחר ויספוג ארבעים כי לא עונש קל הוא, והוא כעין קושית הפני יהושע בגיטין בסוגיא דהמטמא והמדמע שם, שלא יהא כל אחד מנסך יינו של חבירו, עיין שם. וכדוגמתו איתא בגמרא שבת (דף ג' ע"ב) אדרבא איפכא מסתברא מבעוד יום, דאי שרי ליה וכו', עיין שם. אך דמשום זה צריך למשמרת הזה, משום דקיימא לן (פסחים פ"ד ע"א) מותיר בפסח אינו לוקה, משום דהוי לאו שאין בו מעשה. ועל פי זה יתפרש המאמר חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם, דהיינו דהחכם בעל החכמה רוצה לומר דזה עיקר השלמות ומעשים למה, ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו', והיינו מטעם שכתבתי כדי שלא יבוא לעבור אלא תעשה, ואם כן מוכח דלאו שאין בו מעשה אין לוקין, וממילא מוכח דהמעשה עיקר, והוא פלא בס"ד.

וזה פירוש הפסוק (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כו', כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו. ולכאורה כפי הדדש הגמרא קאי על חשבון תקופות ומזלות, האיך רואין בזה שהשם יתברך ברוך הוא קרוב אלינו בכל עת קראינו אליו ומה נתינת טעם כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כו'. ולפ"ד יתכן, שעל ידי חישוב תקופות ומזלות רואין שהאל אשר לו הכח והממשלה הוא עושה רצון עמו בית ישראל ומצוה על הלבנה שתראה שלא בזמנה ותכסה את עצמה שלא בזמנה נמצא רואין שה' אלהינו קרוב אלינו בכל קראינו אליו, וישראל פועלים ברצונם כל מה שרוצין שהרי ברצונם השם יתברך משנה מאור המזלות ומאור הלבנה ומקום הניחו לי מן השמים להתגדר בזה: