Chasidut sobre Êxodo 18:12

וְזֶה בְּחִינַת וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ (שְׁמוֹת יח) שֶׁנִּסְמַךְ לְפָרָשַׁת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (זְבָחִים קטז), מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא קְרִיעַת יַם-סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, הַיְנוּ כִּי אַחַר שֶׁנָּפְלוּ וְנִכְרְתוּ הַקְּלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת מִצְרַיִם וַעֲמָלֵק, אָז שָׁמַע יִתְרוֹ וְנִתְגַּיֵּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁנִּכְלַל נֹגַהּ בַּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַגֵּרִים כַּמּוּבָא. וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת כְּנִיסַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. וְאָז כַּד עַיֵּל שַׁבְּתָא וְאִתְקַדִּישׁ לֵילְיָא וְאִיהִי אִתְפְּרָשַׁת מִסִּטְרָא-אַחֲרָא וְכוּ' כַּנַּ"ל, אָז מִצְוָה לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה שֶׁל לֵיל שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת יְהוֹשֻׁעַ בְּחִינַת לְבָנָה הַמּוֹשֶׁלֶת בַּלַּיְלָה, וְזֶה בְּחִינַת הַסְּעוּדָה הַנִּזְכֶּרֶת בַּתּוֹרָה שֶׁעָשָֹה יִתְרוֹ לְכָל יִשְֹרָאֵל כְּשֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (שְׁמוֹת יח) וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכָל זִקְנֵי יִשְֹרָאֵל לֶאֱכֹל לֶחֶם עִם חוֹתֵן משֶׁה לִפְנֵי אֱלֹקִים, כִּי כְּשֶׁבָּאִין גֵּרִים וּמִתְגַּיְּרִין שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁהַקְּלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת בְּחִינַת קְלִפַּת עֲמָלֵק נִכְרָתִין וְנֹגַהּ נִכְלַל בַּקְּדֻשָּׁה, כִּי בְּלֹא זֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַגֵּרִים לְהִתְגַּיֵּר מֵחֲמַת קְלִפַּת עֲמָלֵק שֶׁרוֹצֶה לְהִתְאֲחֵז בָּהֶם וְכַנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת כְּנִיסַת שַׁבָּת וְכַנַּ"ל, וְאָז מִצְוָה לְהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סְעוּדַת לֵיל שַׁבָּת כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטָא בַּאֲכִילָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁנִּבְרָא בּוֹ וְאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, שֶׁעִקַּר הַפְּגַם הָיָה בִּבְחִינָה זֹאת. כִּי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע זֶה בְּחִינַת נֹגַהּ, שֶׁמְּעֹרָב טוֹב וָרַע, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין מְבָרְרִין אוֹתוֹ כָּרָאוּי אָז עִקַּר יְנִיקַת הַקְּלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת הוּא דֶּרֶךְ שָׁם כַּמּוּבָא. וְהַנָּחָשׁ הִשִּׁיאוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וּלְבָרְרוֹ. וְזֶה בְּחִינַת דָּחֲפָהּ עַד שֶׁנָּגְעָה בּוֹ, וְאָמַר לָהּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִיתָה בִּנְגִיעָה כָּךְ אֵין מִיתָה בַּאֲכִילָה. הַיְנוּ שֶׁאָמַר לָהּ הֲלֹא אֵין זֶה דָּבָר טָמֵא לְגַמְרֵי, כִּי אִם הָיָה טָמֵא לְגַמְרֵי הָיָה אָסוּר גַּם בִּנְגִיעָה, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁאֵין מִיתָה בִּנְגִיעָה כִּי אֵינוֹ טָמֵא לְגַמְרֵי, עַל-כֵּן גַּם אֵין מִיתָה בַּאֲכִילָה, וְעַל-יְדֵי זֶה הִשִּׁיאָם עַד שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ, וְעַל-יְדֵי זֶה הִכְנִיס טֻמְאָה לְשָׁם, כִּי לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְבַרֵר עֵץ הַדַּעַת, אַדְרַבָּא הִתְגַּבְּרוּ הְקְּלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת עַל-יְדֵי זֶה עַד שֶׁנִּגְזַר עָלָיו מִיתָה לְדוֹרוֹת וְנִתְגַּרֵשׁ מִגַּן-עֵדֶן, וְהַתִּקּוּן הָיָה שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל:

ויקח יתרו כו' עולה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם כו' לפני האלהי'. הדקדוקי' נראה מבואר. דמקודם כתיב שלקח עולה וזבחים ואח"כ כתיב לאכל לחם. אולם יש לרמז בזה גודל מעלת אכילת הצדיקים הוא יותר מכל הקרבנות כאשר ידוע כי עיקר ענין הקרבנות הוא לתקן פגם אדה"ר אשר מאז נתערבו ניצוצי הקדושה בכל הברואים ובכל המאכלים וענין הקרבן הוא לקרב הכל למקור הקדושה מכל הארבע יסודות כמ"ש על כל קרבנך תקריב מלח מבחי' דומם. ועצי המערכה הם מבחי' צומח. והבהמ' אשר יקריבו היא מבחי' חי. והכהן המקריב הוא מבחי' מדבר. ועי"ז מתיחדים ומתקרבים כל היסודות לתקן כל הני"ק שהיו מגולגלים בבהמות וז"ש אדם כי יקריב מכם מן הבהמה. פי' בחי' אדם הוא המקריב מה שהיה מגולגל בין הבהמה וזה ענין הקרבנות. אמנם מעלת הצדיקים הוא ג"כ להעלות כל הני"ק כמ"ש קיים אברהם אבינו אפי' עירובי תבשילין. פי' מה שהוא מעורב בין התבשילין הני"ק היה מקיים אותם להביאם אל גבול הקדושה. וז"ש אל המלאכים כשבאו אצלו ואקחה פת לחם וסעדו לבכם ואחר תעבורו. ולכאורה תמוה וכי זה דרכו של א"א ע"ה מכניס אורחים ורצונו להטיב יאמר תיכף אחר תעבורו כמי שהוא מצפה שילכו מהר לדרכם להקל עולו מהם. אך רמז להם תועלת מאכלו של הצדיק להעביר מהאדם הסט"א ולבטל היצה"ר שנקרא אחר כמ"ש לא תשתחוה לאל אחר. וזה ג"כ היה מרמז להם כי גם אחר שתעבורו מכאן לבא לביתכם יהיה לכם תועלת להיות נשמרים מתאוות החיצוניות ותזהרו לאכול בקדושה. כמו שהורה לנו הבעש"ט זי"ע והפליא עצה והגדיל תושיה מכל הדורות שלפניו לרומם כבוד הבורא להרבו' תלמידים להורות להם דרכי הקדושה וטהרה בתורה לשמה והכנת התפלה כאשר עינינו רואות מכל צדיקי הדור תלמידי תלמידיו אשר מפיהם אנו חיים וכל הדבוקי' בהם יצליחו ויעשו פרי. וכה אמר כי כל מי שזוכה להיות משובתי שבת מאוכלי שולחנו הוא נותן בו סם חיים להיות בקרבו רפואה להוושע מכל התאוות וגם פועל להבא להתנהג בביתו בקדושה וטהרה. אשר מדרכי הרפואה ע"י ברא הוא רק להתרפא מחוליו הקודם אך עודנו צריך שמירה להבא שלא יבא ויחזור אליו ח"ו החולי. ובזה יפה כח הצדיק ע"י שולחנו הטהור לתת לאדם שמירה להבא להנצל מכל רע כנ"ל. ובזה יש לרמז מ"ש בא"א ע"ה ויטע אשל בבאר שבע. ואמרו חכז"ל אש"ל ר"ת "אכילה "שתיה "לויה. פי' ע"י האכילה ושתיה בביתו שהיה נותן להם ג"כ בחי' לוויה ללוות אותם לביתם להיות להם שמירה כנ"ל. וז"ש כל הנהנה מסעודה שת"ח מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה. כל הוא בחי' צי"ע והנהנה מסעודתו כאלו נהגה מזיו השכינה. וז"ש תערוך לפני שלחן נגד צוררי כו' אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי כי כאשר זוכה לערוך שלחן לפני ה' בקדושה עי"ז ממילא רודף אחריו הקדושה בבחי' טוב וחסד. נחזור לענין הפסוקים שהתחלנו. ויקח יתרו עולה וזבחים כו' שהיה רצונו להקריב עולה וזבחים אך אח"כ כתיב ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם כו' לפני האלהים. כי זהו עולה למע' מבחי' קרבן ביתר שאת אהרן וכל זקני ישראל. עולם הזקנה כיל"ח שהוא למעלה מבחי' החסד. וזה לאכל לח"ם בגימ' מזל"א עולה ע"ח במנין ג' הויו"ת. וזה הוא למעלה מבחי' קרבן דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה. וזה לפני אלהים למעלה מזה מבחי' החסד כנ"ל. ובזה פרשנו בפר' חיי שרה אצל אליעזר שאמר לא אוכל עד אשר אם דברת ידברי ויאמר עבד אברהם אנכי. ודרשו רז"ל שהיו נותנים סם המות במאכלו ועל ידי דברי תורה שאמר היה ניצול מהם. איננו כפשוטו שהיו נותנים בו סם המות במאכלו. רק מאכלם הי' אצלו בחי' סם המות כי הוא היה רגיל לאכול משולחט של א"א ושרה אמנו היא היתה המבשלת ומכנת ואברהם היה מביאו על השלחן בקדושה לכן מאכלם היה אצלו בבחי' סם המות. וכאשר אמר ד"ת מקודם עבד אברהם אנכי היה מעורר בחי' צדיקו של עולם וכל הדבוק לטהור טהור. וכן גם עתה בדור הזה בגלות המר בתכלית השפלות בבחי' עמידה כמ"ש העומדים בבית ה' בלילות בחי' עמידה בזמן הגלות הדומה ללילה כי בזמן הגאולה היינו בבחי' הולך ממדריגה למדריגה כמ"ש וה' הולך לפניהם יומם. אך עכ"ז אנו יכולי' לעורר חסדי אבות ממדריגת הצדיקים אשר לפניגו זי"ע ממה שאנו מזכירים אותם לדבר מהם מגודל קדושתם ומעלתם. יהי ה' עמנו כאשר היה עם אבותינו. אמן:

ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלקי"ם (שמות יח יב). נשאלתי למה אמר הכתוב שלקח הזבחים לאלקים, הלא זובח לאלקים יחרם (עיין בזו"ח פ') בלתי לי"י לבדו (שמות כב יט). וניחא לי על פי דברי הסבא משפטים (ח"ב דף ק"ח ע"א) וז"ל, הטיבה ברצונך את ציון (תהלים נא כ) בקדמיתא, ולבתר תבנה חומת ירושלים, הכא אית רזא כל עובדין דעביד קוב"ה בקדמיתא אקדים ההוא דלבר ולבתר מוחא דלגו והכא לאו הכי, ת"ח כל אינון עובדין דעביד קוב"ה ואקדים ההוא דלבר מוחא אקדים במחשבה ובעובדא ההוא דלבר, דהא כל קליפה מסט"א הוה ומוחא מן מוחא ותדיר סט"א אקדים ורבי ואגדיל ונטר איבא, כיון דאתרבי זרקין ליה לבר ויכין רשע וצדיק ילבש (איוב כז יז), וזרקין ליה לההוא קליפה ומברכין לצדיקא דעלמא, אבל הכא בבניינא דבי מקדשא דסטרא בישא יתעבר מעלמא לא אצטריך, דהא מוחא וקליפא דיליה הוה אקדים מוחא, דכתיב הטיבה ברצונך את ציון, ציון בקדמיתא ולבתר תבנה חומת ירושלים וכו', בההוא זמנא (תהלים נא כא) אז תחפוץ זבחי צדק, בגין דהא כדין יתחבר כולא בחבורא חדא, ויהא שמא שלים בכל תקוני' וכדין קרבנא להוי שלים "להויה "אלקים, דהשתא "אלקים לא אתחבר לקרבנא, דאלמלא אתחבר ביה כמה "אלקים יסלקון אודנין לאתחבר תמן, אבל בההוא זימנא כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה "ה' לבדך (תהלים פו י), ואין ה' אחרא, ובההיא זימנא כתיב (דברים לב לט) ראו עתה כי אני הוא ואין אלקים עמדי וכו', מאי "עתה, אלא דלא הוה קודם לכן וכו', עכ"ל. ובזהר יתרו (ח"ב דף ס"ז ע"ב) וז"ל: אית מלך לעילא וכו', אית כהן רזא דאור קדמאה וכו', אית מלך לתתא כו', ודאי בסטרא דקדושה אית מלך וכהן כו', בסט"א דלאו איהו סטרא דקדושה אית רזא דאיהו מלך, והא אוקימנא דאיקרי מלך זקן וכסיל, ותחותיה אית כהן וכו', רזא דמלה בשעתא דהאי "מלך "וכהן אתכפיין ואתברי ואודן ליה, כדין קוב"ה שליט בלחודוי עילא ותתא וכו', בשעתא דאתא משה לפרעה ואמר אלקי העברים וכו' (שמות ה ג), פתח ואמר לא ידעתי את י"י וכו' (שמות ה ב), כיון דאלקי ליה ולעמיה אתא ואודא לקוב"ה, לבתר אתבר ואתכפייא ההוא כהן דמשמש תחותוי עד דאתא ואודי לקוב"ה, וכיון דההוא "מלך "וכהן אודו לקוב"ה ואתברי קמיה, כדין אסתליק קוב"ה ביקריה על כולא עילא ותתא, וע"ד דאסתלק קוב"ה ביקריה כד אודן אילין קמיה, לא אתייהב אורייתא עד דבתר דאתא יתרו ואודי לאמר עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלקים וכו' (שמות יח יא), בשעתא דאתא משה לפרעה כו', פתח איהו ואמר לא ידעתי את י"י, כיון דאלקי ליה ולעמיה אתא ואודי ליה לקוב"ה ואמר י"י הצדיק (שמות ט כז), איהו דהוה מלכא קרופינס דכל עלמא, כיון דאיהו אודא כל שאר מלכין אודין וכו', אתא יתרו כומרא עילאה ורברבא רב ממנא (דכל ממנא) דכל טעוון אחרנין ואודי ליה לקוב"ה ואמר עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלקים, כדין אסתלק ואתייקר קוב"ה ביקריה עילא ותתא, ולבתר יהיב אורייתא בשלימו דשולטנא על כולא, עכ"ל. ומעתה בין ותתבונן קודם נתינת התורה נעשה מעין דוגמא דלעתיד במהרה בימינו שהודו כל הקליפות וסט"א, ואלו לא נתקלקל הדבר במעשה העגל, כבר נתמלא כבוד י"י את כל הארץ בלי שום שליטת ס"א. על כן אחר שאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלקים, לקח עולה וזבחים לאלקים, כי אין חשש דכמה אלקים יסלקון אודנין וכו', כי אין עוד מלבדו כמו שיהיה לעתיד כאשר יחפוץ זבחי צדק שמא שלים, כמבואר בסבא הנ"ל. ולהיות הדבר דבר חידוש ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים דייקא, הבן מאוד:

ואקחה פת לחם וסעדו לבכם וגו' (בראשית יח ה), וימהר אברהם האהלה וגו' (בראשית יח ז), ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וגומר (בראשית יח ח). נ"ל על פי מה שביארתי לעיל דידע דמלאכים היו, ובזה י"ל דמה שאמר להם וסעדו לבכם אף שמלאכים אתם, כי על כן עברתם על עבדיכם, ר"ל עלית לקרתא הלוך בנימוסיא כאמרם ז"ל (ב"מ פ"ו ע"ב, ב"ר פמ"ח י"ד). וביארתי לעיל כיון שהם בזה העולם, רוצים לעשות התיקון הנעשה בזה העולם על ידי צדיקים לברור ניצוצות, אך הלא מצינו במלאך שבא אצל מנוח שאמר לו אם תעצרני לא אוכל בלחמך (שופטים יג טז), ולא אמר עלית לקרתא וכו'. אך הענין הוא דלחם של צדיקים הוא דבר גדול, וראיה דגזרו על פתן וכו' (שבת י"ז ע"ב), ומדה טובה מרובה דמשיכה דבעל הבית הוא על כל אשר לו, לכך יעקב נשתייר על פכים קטנים וכו' (חולין צ"א ע"א), וכמו שנאמר (שמות יח יב) לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים, וכתיב (שמות כד יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, ולכך אמר רבי אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ (ב"ב ח' ע"א), ומנוח עם הארץ היה כאמרם ז"ל (ברכות ס"א.). והנה מעת חטא הקדום נתערב הכל טוב ברע, והנה הצדיק האוכל מברר הטוב, והרע סובלו עד שנעשה פסולת, מה שאין כן המלאך שכלו טוב שלא נהנה מעץ הדעת, איך יהיה אצלו פסולת, ולכך במן שדרשו (יומא ע"ה ע"ב) לחם אבירים (תהלים עח כה), לחם שמלאכי השרת אוכלים היה נבלע באברים. וכבר כתבתי במקום אחר כי (עילת) [מילת] טוב מורה רק טוב, כמו שנאמר במשה (שמות ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא, שהיה באדם הראשון בקנה ולא נהנה מעץ הדעת. והנה אברהם תיקן חטא עץ הדעת כמבואר בספרי חכמי אמת, ור"ל בעצמותו, ולכך נקרא האדם הגדול (יהושע יד טו), שהיה כאדם הראשון קודם החטא ובבחינתו, ומבואר בזוהר הקדוש פרשה זו (זוהר ח"א ק"ב ע"ב) וז"ל: ותא חזי כד חב אדם בעץ הדעת טוב ורע וכו', חב עלמא, וכד אתי אברהם באילנא אחרא, אתקן עלמא דהוא אילנא דחיי, עיין שם. ונ"ל שזה הפירוש תחת העץ, היפך ממה שפירש האר"י ז"ל ותלית אותו על עץ (דברים כא כב), אבל כאן תחת העץ שכבר נסתלק מן העץ הידוע כנ"ל. והנה מבואר בזוהר הקדוש פרשת חיי שרה (זוהר ח"א דף קכ"ז.) אברהם ידע בהאי מערתא וכו' דאיסתכל דיוקנא דאדם, עיין שם. ובודאי דהוא מדריגה גדולה, כיון דבר נש אחרי' (דאסתקל) [דאסתכל] בדיוקנא דאדם, לא היה יכול להשאר בחיים, וכמו שפירשתי בפסוק (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וכו', ובודאי עלה למדרגה גדולה, כידוע ממאמר רבי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה וכו' (עירובין י"ג ע"ב), נראה דאז תיקון חטא עץ הדעת, על כן מבואר בזוהר שם דאיתפתח ליה חד פתחא דגן עדן, דהא הכרובים ולהט החרב הושם על ידי חטא (בראשית ג כד), ובהסתלק החטא נסתלקו בבחינתו ונפתח לו פתחא דגן עדן, והבן. והנה מובא שם (זוהר ח"א קכ"ז) ע"ב רבי אלעזר אמר בשעתא דעאל אברהם במערתא, בגין דהוי רהיט אבתרי דההוא עגלה, דכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכו' עיין שם, משמע דאז היה המעשה. ונראה דלכך נאמר קודם נצבים עליו (בראשית יח ב), ואחר כך עומד עליהם, כמבואר במדרש רבה (ב"ר מ"ח י"ד) עד שלא יצא ידי חובתם נצבים עליו, ומשיצא ידי חובתם והוא עומד עליהם אימתו מוטלת עליהם. ומובן מזה דהיה איזה נשמה קדושה מגולגלת בהאי בן בקר דברח לתמן, ואוליך לתמן ית אברהם ונאכל על ידי המלאכים, ויתכן דגם מבן הבקר נברר אז הרע וגם נתקן על ידי (המלכים) [המלאכים], ולכך אכלו אז אצל אברהם, לפי שנעשה רק טוב ומשיכא דידיה על הכל. ויתכן דידע אברהם ברוח הקודש שיתקן עכשיו חטא עץ הדעת, ולכך אמר (למלכים) [למלאכים] והשענו תחת העץ, היינו בחינת טוב לבד, ואקחה פת לחם, ואקחה דייקא על ידי כן וסעדו לבכם, כי יש באדם שני לבבות טוב ורע ולכך נקרא לבב כאמרם ז"ל (ב"ר מ"ח י"א), אבל כאן וסעדו לבכם דייקא, לפי שלא יהיה בו רק טוב, אחר תעבורו ר"ל ממדריגתכם למעלה ממדרגתכם על ידי עשיה שלמטה, ועל ידי פעולת הצדיק זה אברהם המעלה הכל, כי על כן עברתם על עבדכם, כי המלאכים בעצמותם עומדים. ולדעתי זה פירוש הפסוק (זכריה ג ז) ונתתי לך ר"ל בשבילך, מהלכים בין העומדים האלה ודו"ק, וכמו ששמעתי לפרש שאמרו (מסכת ב"ב דף קל"ד ע"א) על יונתן בן עוזיאל כל עוף הפורח עליו מיד נשרף, ר"ל שנעשה המלאך שרף. ויאמרו כן תעשה, ר"ל תתקן (כמו ויעש אלקים את הרקיע, בראשית א ז, ופירש רש"י [ד"ה ויעש] עשיה לשון תיקון) כאשר דברת שיהיה רק טוב. והנה מבואר בזהר פרשת חיי שרה (זוהר ח"א) דף קכ"ב ע"א בפסוק (קהלת ה ח) מלך לשדה נעבד, מלך דא אשה יראת ה' (משלי לא ל), ר"ל נשמתא קדישא, והאי מלך זמנין דאיהו נעבד להאי שדה וכו' עיין שם, אלמא דנשמה קרוי מלך. והנה בגמרא (ב"ב דף ד'.) ריכא ובר ריכא, פירוש מלכא, וסימן לדבר אנכי היום רך ומשוח מלך (שמואל ב' ג לט), וכן פירש רש"י בפרשת מקץ אברך (בראשית מא מג), אבא למלכא, עיין שם. והיינו שמספר הפסוק התיקון שעשה אברהם, ואל הבקר רץ אברהם כמבואר בזהר, ויקח בן בקר רך, היינו שיש בו נשמה קדושה מגולגלת הנקרא מלך, וטוב דייקא כי כבר נברר מן הרע, ויתן וגו' וימהר לעשות אותו היינו לתקן בכונת ידיעותיו, ויקח חמאה לכוונות שונות כמבואר בב"ר (פמ"ח י"ד), ובן הבקר אשר עשה אשר תיקן וגו', והוא עומד עליהם כמבואר במדרש רבה הנ"ל, תחת העץ דייקא וכמו שפירשנו לעיל, לכך ויאכלו, והבן זה כי נכון הוא בס"ד.

בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל (בראשית מט כז). הנה ידוע כי שלל יקרא הון אף שאינו גזל, כמו כמוצא שלל רב (תהלים קיט קסב), וכן מלת עד שהוא תרגומו של שלל. ובהקדים מ"ש בפרשת ויגש בפסוק (בראשית מה כב-כג) ולבנימין נתן וגומר, (בראשית מה כג) ולאביו שלח כזאת וגו', עיין שם. ובהקדים מה שהוכחתי במקום אחר באה"ע סימן ל"ז סעיף א' בהפלפול שכתבתי על מג"ש באות כ"ה דמעשה ידיו של גדול הסמוך על שלחנו הוא לאביו בודאי, אף למאן דאמר דהמתנה לעצמו, וכן מבואר בירושלמי שהביא הדרכי משה בסי' ע"ח. ונקדים עוד מ"ש הבית יוסף בבדק הבית בחו"מ סוף סימן קע"ז, דבן שחלק מאביו, היינו שחלק מעיסתו, הא בלאו הכי אף על גב דידע אביו ושתק לא מחיל, ועיין עוד בדרכי משה בסי' ע"ח בשם הגהת מרדכי שניות פרק קמא דבבא מציעא, דאף אם הוא לאביו, מכל מקום אינו מוריש פעולת אחד מבניו לשאר אחין, ושם בהגה"ה מרדכי עצמו מבואר, ודומה לזה שאמרו (כתובות מ"ג ע"א) אין אדם מוריש זכות בתו לבנו. ונקדים עוד דחייו של אדם נקרא בקר בעניני עולם הזה, ופטירתו יקרא ערב בעניני עולם הזה. ונקדים עוד דהזוהר (ח"א רמ"ז ע"ב) כתב דבר אחר זאב יטרף, זכו למארי דבבי לשון מטרף, טרף נתן ליראיו (תהלים קיא ה), וגם איתא בזוהר (ח"א רמ"ז ע"ב) בפירוש הראשון דלא בנימין הוא זאב, אלא המזבח דהוא אוכל בשר, עד כאן. מזה נראה דענין טבעו של זאב לאכול בשר. ונראה דעל זה מרמז הר"ת של זא"ב, "זה "אוכל "בשר. ועל פי זה נאמר לדרכינו כי בנימין היה תמיד סמוך על שלחן אביו, מאחר שיושב תמיד עמו בבית אביו ולא עזבו, שנאמר (בראשית מד כב) ועזב את אביו ומת, ולזה מרמז הר"ת של זאב יטרף, "זה "אכל "בבית "יעקב "טרפו "ריחמו "פרנסו, (טרפו ר"ל לחם חקו), ואם כן שמא תאמר שמה שהרויח לקח אביו, לזה אמר בבקר בקרו של יעקב, דהיינו בחיים חיותו יאכל עד, היינו שלל והון מה שהרויח ולא לקחו אביו, ושמא תאמר כי ינוכה לו עכשיו ולא יטול חלקו בירושה, לזה אמר ולערב, דהיינו ערבו של יעקב יחלק שלל, יטול חלק בהון כי אינו מוריש פעולתו לבניו כנ"ל. והורה לנו בזה כמה דינים מדיני התורה ולא דבר קטן הוא, כי כל מה שפירשו המפרשים, הוא או פשט כהראב"ע עיין שם, או רמז כתרגום ורש"י, או סוד כהזוהר, ושלי הוא דרך דרוש כי התורה נדרשת בפרד"ס. והנה מהנ"ל נצמח הרמז והסוד כי גבוה מעל גבוה וכו', דאף שהפירוש הנ"ל מדבר בגשמיות, היא באמת ברוחניות כמו שפירשתי הפסוק (משלי א כג) אביעה לכם רוחי, (עיין בפרשת ויצא בפסוק (בראשית כח יא) ויפגע במקום). והענין הוא על דרך שפירשתי הפסוק (תהלים קי"א) טרף נתן ליראיו, ונמשך לזה (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד וגו', וכמו שנאמר (שמות כד יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, ונאמר (שמות יח יב) לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים, ואמרו רז"ל (ברכות דף ס"ד ע"א) כל הנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה, כאלו נהנה מזיו השכינה. והנה מזה תבין כי לא דבר קטן הוא לאכול תמיד בשלחנו של יעקב בחיר שבאבות, דהוי כנהנה מזיו השכינה בכל עת וכמקריב קרבנות, ובודאי נצמח הארה גדולה ודבקות גדול מזה, ולכך נעשה אכסניא לשכינה, ונשאר זה דבוק בזרעו ובנחלתו, ועל כי היה כמקריב קרבנות וכשירים הנאכלים, על כן מקריבין קרבנות בחלקו ומפליגין חולקיהון באחסנתא. וגם ידוע מה שפירש רש"י על הפסוק (בראשית כג יז) ויקם השדה וגו' (ד"ה ויקם), תקומה היתה לו, וכמו שכתבתי על הפסוק (בראשית כח יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו (בפרשת ויצא ד"ה ויקח מאבני), וכמו שמצינו (ב"ר מ"ב ח') שנגלה באלוני ממרא (בראשית יח א), הואיל והיה שם צדיק, על כן ענין גדול היה ליעקב שיהיו חפציו ביד בנימין, שהעידו עליו (שבת נ"ה ע"ב) שמת בעטיו של נחש, על כן מהדרוש הנ"ל שכתבתי, נצמח הרמז של רש"י, ותרגומו, והזוהר, ומדרשים, והבן. ולפי זה נ"ל הר"ת בענין אחר, כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וגו' (הושע יד י), כי עשו הרשע נטרד לחרפות על ידי אכילה שאכל פעם אחת בבית יעקב, כמבואר בבראשית רבה (ב"ר ס"ג י"ט) עיין בנזר הקודש שם, ובנימין הצדיק זכה לכל השבח הואיל ואכל בבית יעקב. ועל פי זה הר"ת זאב יטרף, "זה "אכל "בבית "יעקב "טיהרו "רממו "פירשו, ר"ל מכל גשמיות וחומריות, כמו שנאמר ביוסף (בראשית מט כו) נזיר אחיו, ומתרגמין פרישא דאחוהי, והבן. ועל פי זה יתבאר גם כן הפסוק (ברכה, דברים לג יב) לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן, כלומר שבנימין ישכון תמיד אצל מי שהשי"ת חופף עליו כל היום, כי היה תמיד באהלו של יעקב אשר השכינה שם היתה שורה תמיד, על כן ובין כתפיו שכן, כפירוש רש"י (ד"ה ובין) בגובה ארצו היה המקדש בנוי, והבן.

דבר אחר וישמע יתרו (שמות יח א). הה"ד (קהלת יא א) שלך לחמך על פני המים כו'. וכי בני אדם שוטים הם כו', עיין שם כל הענין (שמו"ר פכ"ז ז'). יתפרש הענין וישמע יתרו על פי הנ"ל בחוץ לא ילין גר (איוב לא לב), שבן בתו ראוי להיות כהן גדול, ויתפרש וישמע יתרו, הבין יתרו שהיה כהן מדין ונתהווה לחותן משה, שלא לחנם יהיה עמלו [הוי שלח] לחמך היינו אשה, כמד"א (בראשית לט ו) כי אם הלחם אשר הוא אוכל, על פני המים זה הוא כי ברוב הימים תמצאנו, ויבוא אהרן דייקא וכל זקני ישראל לאכל לחם (שמות יח יב) (מטושטש ונ"ל שכן כתוב), היינו להוולד כהן גדול וסנהדרין מאיש כזה אשר הוא גר כמו חותן משה, לפני האלקים להקריב [ונמצא] גר מבפנים ובן לוי מבחוץ, על כן לרמז הזה משמיענו (חסר תיבה), הבן כי קצרתי כי קצרה היריעה:

ואל קין ואל מנחתו לא שעה (בראשית ד ה). שע"ה, בגימטריא צפר"ה. היא התאומה יתירה שגזלה קין מיד הבל, משום הכי גם כן לא נתקבל קרבנו, משום הכי הביא יתרו גלגול קין בעצמו את צפר"ה אל המדבר למש"ה (שמות יח ה) , [גם כן בגימטריא שע"ה] להחזיר הגזל, ואחר כך ויקח יתרו חתן משה [דייקא, שנעשה חותנו שהחזיר לו תאומתו], עלה וזבחים (שמות יח יב) ונתקבלה קרבנו ברצון: