Chasidut sobre Êxodo 35:26

וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו המטוה את התכלת ואת הארגמן וגו' (שמות לה כה), וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים (שמות לה כו). ופירש רש"י (ד"ה טוו) היא היתה אומנות יתירה, שמעל גבי העזים טווין אותם. והנה קשה אשר נשא לבן אותנה למה, והנה נשא לבן מבואר במסכת שבת (דף צ"ט ע"א) שם תנו רבנן, יריעות עליונות של עזים, ותחתונים של תכלת וארגמן וכו', וגדולה חכמה שנאמר בעליונות ממה שנאמר בתחתונות, דאלו בתחתונות נאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, ובעליונות נאמר וכל אשה אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים, תנא משום ר' נחמיה טוו בעזים ושטף בעזים, ופירש רש"י נשא לבן, חכמה יתירה משמע, עד כאן. ור"ל דנשא לבן משמע דרק לבן נשא, אבל לא סתם חכמות, והנה לפי זה נשא לבן לא מיותר, אבל אותנה ודאי מיותר, והנ"ל דהתורה אשמועינן בזה דין שלם וחזק. דהנה איתא במסכת שבת (דף ע"ד ע"ב) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הטוה את הצמר שעל גבי בהמה בשבת, חייב שלש, אחת משום גוזז, ואחת משום ניפץ, ואחת משום טוה, ר' כהנא אמר אין דרך גזיזה בכך ואין דרך טוויה בכך. ומקשה והא תנא משום ר' נחמיה טוו בעזים ושטף בעזים, ופירש רש"י (ד"ה שטוף) את העזים קא דרש, דמשמע מגופן של עזים, וכתיב בחכמה טוו את העזים אלמא קרי ליה טוויה. ומשני חכמה יתירה שאני, ופירש רש"י (ד"ה חכמה) חכמות יתירות היו עושין כן, אבל סתם נשים אין עושין כן והוי כלאחר יד. וכתבו התוספת (ד"ה) חכמה יתירה שאני, והעושים כן בטלה דעתן כמו באנשי הוצל (שבת) דף צ"ב (ע"ב), עכ"ל. והנה לכאורה קשה הא שם בדף צ"ב (שבת צ"ב ע"ב) דמסיק הש"ס המוציא משא על ראשו פטור, ואף שאנשי הוצל עושין כן, בטלה דעתן אצל כל אדם, והקשו התוספת (שבת צ"ב ע"ב ד"ה ואת"ל) [דבפרק חבית לקמן] בדף קמ"ד (ע"ב) שם בית מנשיא בן מנחם היה סוחטין בתמרים, ומקשה אטו בית מנשיא רובא דעלמא, ומשני (אלמא) [אלמה] לא, הא תנן (כלאים פ"ה מ"ח) המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר הרי זה כלאים בכרם, מאי טעמא דרבי אליעזר שכן בערביא מקיימין קוצים לגמליהן, ואמר שם מי דמי ערביא אתרא, בית מנשיא חד גברא בטלה דעתו, עד כאן. אלמא באתרא לא אמרינן בטלה דעתן, אם כן אמאי אמרינן באנשי הוצל דבטלה דעתן. ותירצו התוספת דשם אמרינן אלו היה לכל העולם הרבה גמלים כמו לאנשי ערביא, גם כן היו מקיימין, לכך לא אמרינן בטלה דעתן, אבל בחד גברא אף בכהאי גוונא אמרינן בטלה דעתו, דאף דיש לומר אלו היה לכל העולם רמונים הרבה כמו לשל בית מנשיא, גם כן היה סוחטין, עד כאן דברי התוספת. ורצונם לומר דבהא דאנשי הוצל אמרינן בטלה דעתן אף דהוי אתרא, משום דכל העולם יש להם ראשין כמוהם, ואין רוצים לשאת על ראשם והבן, ואם כן לפי זה באלו הנשים דודאי הרבה היה, כמשמעות הכתוב וכל הנשים, ולא חד גברא והוי כאתרא, וכאן ר"ל שפיר דאלו היה לכל הטווין חכמה יתירה, היה עושין כן, אם כן אינו דומה לאנשי הוצל רק להא דערביא. ואין לומר דהלא על הא דערביא פליגי חכמים על רבי אליעזר, וכבר כתבו התוספת שם בדף קמ"ד (ע"ב ד"ה מי) דהאי מי דמי, הוא רק לומר דגם לרבי אליעזר לא אתי שפיר, אבל לחכמים בלאו הכי לא אתי שפיר עיין שם, דאם כן מה הקשו התוספת שם בהא דאנשי הוצל, ועל כרחך צריך לומר דסברת התוספת הוא דחכמים לא פליגו עליה דרבי אליעזר בערביא גופיה, לכך קשה שפיר על הא דאמר גם אחד מאנשי הוצל שנשא על ראשו פטור והבן, ואם כן גם כאן קשה, וכאן לא שייך תירוץ התוספת כמו שכתבתי.

כי תבנה בית חדש וגו'. כבר הנה דברינו אמורים בזה בחיבורנו (סידורו של שבת חלק שני דרוש הרביעי) באריכות ולא נכפיל כאן כי אם בשביל דבר שנתחדש בה. והוא בהיות אם בן האדם עושה כאשר ביארנו שם. שכאשר יבנה האדם בית לשבתו אינו משים לבבו כלל לתאות הנאת גופו שיש בזה כמו הישיבה וההנאה או להתפרנס בה וכדומה. כי אם אל זה יביט בעת הבית בהבנותו להיות אבן שלימה מסע נבנה לנסוע את ביתו לעבודתו יתברך לקיים בה מצות מזוזה או מצות מעקה ולהכניס אורחים אל ביתו ולעבוד שם עבודת ה' בתורה ובתפילה כראוי וכדומה. כי זה הוא העיקר בעיניו בהיותו יודע בטוב כי כל עיקר ביאתו לעולם הזה אינו כי אם בשביל לעובדו יתברך לעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו לא בשביל להרבות תאוותיו ולמלאות הנאתו בכל חפצי הגוף. ועל ידי זה עלו ונתעלו כל חפיצי הבנין האבנים והחול והסיד להיות טפלים למצוות ה' והוסר מהם בחינת הרע ושורה עליהם בחינת הטוב בבחינות שונות. או שהרע גם כן נהפך לטוב על דרך מאמר הכתוב (משלי ט"ז, ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. או שנסתלק הרע לגמרי ונשאר רק טוב. ובין כך ובין כך אין דבר רע שורה מעתה על עציו ואבניו שבביתו וכמבואר בדברי הזוה"ק (תזריע נ'.) וזה לשונו: תא חזי כתיב (שמות ל"ה, כ"ו) וכל הנשים אשר נשא לבן וגו' בשעתא דהוו עבדין עבידתא הוו אמרין דא למקדשא דא לפרוכתא וכו' בגין דתשרי קדושה על ידייהו ואתקדש ההיא עבידתא וכו' ועל דא מאן דבני בנין כד שארי למבני בעי לאדכרא בפומיה דהא לפולחנא דקודשא בריך הוא בני כו' וכדין סייעתא דשמיא שריא עלוי וקודשא בריך הוא זמין עליה קדושתא וכו' ואי לאו הא זמין לביתיה סטרא אחרא וכו' ומאן דדייר ביה יכיל לאתזקא דהא ההוא דירה רוח מסאבא שריא ביה וכו'. כי הנה נודע שבכל מקום ששורה בחינה הרע לא די שאין הברכה מצויה שם כי אם כל דברים הרעים יוצא מזה כי אין דבר טוב יוצא מהם. והם הנקראים נגעי בני אדם (שמואל-ב ז', י"ד). כי כל הנגעים שאדם רואה הכל מהם. ולזה אמר ולא תשים דמים בביתך. אם אתה עושה כן לבנות הבית בתחילה לשם ה' לקיים מצוותיו ברוך הוא אז לא תשים דמים בביתך כי אין מי שיזיק בביתו.