Chasidut sobre Gênesis 25:21

או יאמר על כפל לשון בן אברהם, אברהם הוליד (בראשית כה יט). ועיין בכלי יקר מה שדקדק בזה, למה אמר הוליד בלשון הפעיל, ולא ילד, כמו וכנען ילד (בראשית י טו). ותירץ שהכונה בזה שאברהם גרם ליצחק שיהיה לו בנים וזרע, לפי שנאמר (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה' וגו', וכתיב ויעתר לו ה', משמע לו ולא לה לפי שאינו דומה תפילת צדיק וכו' (יבמות ס"ד ע"א). ולפי זה מצד היותו בן לצדיק, על כן עמד לו זכותו, עד כאן. ואני להוסיף נופך באתי, כי לפי דבריו איכפל קרא להשמיענו פעמים כאן ובויעתר לו דבר אחד. והנ"ל בזה, ומקודם נקדים לבאר הפסוק ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו על דרך הפשוט, על פי מה דאיתא בגמרא יבמות דף ס"ד ע"א יצחק אבינו עקר היה וכו', שם ויעתר להם מבעיא ליה. והנ"ל בזה על פי מה שפירשתי בפסוק (תהלים מ ב) קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי. על פי שפירשתי אמרם (ברכות ל"א ע"א) המתפלל צריך שיכוין לבו לשמים, (ר"ל לדבר הנוגע לכבוד שמים ולא להנוגע לטובת עצמו כלל והבן), (אר"י) [אבא שאול אומר] סימן לדבר תכין לבם וכו' (תהלים י יז). על פי מ"ש (ב"ק צ"ב ע"א) המתפלל על חבירו והוא צריך לאותה דבר, הוא נענה תחילה. (והכי פירושא דקרא קוה קויתי ה', ר"ל כוונתי לא היה רק בדבר הנוגע בה' לבדו, ולא חשבתי הנאת עצמי כלל, ועל ידי זה ויט אלי וישמע שועתי, היינו מה שנוגע לי לעצמי, והבן). ועל פי זה יתפרש גם כאן הוא התפלל, כי עקרה היא כמפורש בתורה הק', וגם הוא עצמו היה נצרך לדבר, על כן ויעתר לו מקודם דהוא נענה תחילה, ואחר כך ותהר וגו', כנ"ל על דרך הפשוט. ונקדים עוד הא דאיתא במדרש פרשת לך (ב"ר ל"ט י"א) ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), א"ל ומנח לא העמדת שבעים אומות, א"ל אותה אומה דכתיב בה (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, אני מעמיד ממך, אמר ר' ברכיה ואשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך, משאני עושה אותך כבריה חדשה, אתה פרה ורבה. ועיין בנזר הקודש שמפרש דקשיא ליה דאכתי מה רבותא דאברהם, הלא אותה אומה שכתוב בה מי גוי גדול, הוא גם כן מזרע נח, שהרי גם הוא מבני נח. לזה אמר משאני עושה אותך כבריה חדשה אתה מוליד, ואם כן ממילא לא באנו כלל משורש זרע נח, שהרי אברהם לא היה לו כח להוליד את יצחק מכח הגוף הבא מבני נח, עד אחר שנעשה כבריה חדשה, לפיכך אנו מכונים בשם בני אברהם ולא בני נח, עד כאן דבריו עיין שם. ואם כן לפי זה אם עקר היה, אין לייחס הזרע לאברהם, ורק מפני שאברהם בזכותו הוליד את יצחק, נתייחס שפיר שלו. והנה י"ל דלא התפלל יצחק על עצמו, דהובטח על הבטחת כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ואם כן ודאי שפיר נתייחס הזרע לאברהם כנ"ל. וז"ש ואלה תולדות יצחק בן אברהם, כלומר שמתייחס הזרע לאברהם הגם שעקר היה, כי אברהם הוליד את יצחק וזכותו גרם לו ששמע אל את תפילתו, כי (בראשית כה כ) ויהי יצחק וגו' ויעתר לו דייקא, והבן. עוד יתכוין ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד וגו'. על דרך שכתבתי לפסוק כי ביצחק יקרא לך זרע, כי עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשיהם הטובים (ב"ר ל' ו'). והנה כבר כתבתי בפרשת העקדה (בפסוק והאלקים ניסה את אברהם), להוציא מדעת הראב"ע שכתב שנעקד יצחק שלא מרצונו, עיין שם בארוכה. והיינו דאשמועינן כאן ואלה תולדות יצחק, הך גופא שאברהם הוליד את יצחק, דהיינו העקדה שעקד את יצחק דהוא עיקר ההולדה של אברהם, היא גופיה תולדות יצחק, לפי שפשט צוארו על גבי המזבח ברצונו, והבן.

ואלה תולדות יצחק בן אברהם (בראשית כה יט). פירש רש"י (ד"ה ואלה) יעקב ועשו האמורים בפרשה. כבר כתבנו מה בעי בזה. ועוד נ"ל על פי שנחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא בפסוק (במדבר ה כח) ונקתה ונזרעה זרע (סוטה דף כ"ו.). והנה ידוע (עירובין מ"ו ע"ב) דהלכה כר' עקיבא מחבירו שאם היתה עקרה נפקדת. והנה איתא במדרש (ב"ר נ"ג ו') גבי שרה דאף בלא שתיה כיון שנחשדה על מגן, ראוי להיות ונקתה וגו'. אבל מסתבר דוקא בראויה לשתיה, דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו (יבמות ק"ד ע"ב). והנה איתא במדרש (ילקו"ש רמז ק"ט) דאף רבקה נחשדה מאליעזר, וכבר כתבתי במדרש (ב"ר ס' י') על הפסוק (בראשית כד נ) מה' יצא הדבר, שנתקדשה רבקה תיכף בהצמידים, ואם כן היתה ארוסה. והנה איתא במסכת קדושין (כ"ז ע"ב, במדבר ה כב) אמן שלא שטיתי ארוסה, אם כן ראוי להתקיים בה ונזרעה זרע, ולמה היה צריך לתפילת יצחק. והיינו דכתיב (בראשית כה כא) ויעתר יצחק וגו', וקשה ויעתר למה, לזה אמר כי עקרה היא, ר"ל בעצמותה דהיינו איילנות שהיא מבטן אמה, ולא מניעה מחמת דבר אחר, ואם כן אינה בכלל שתיה כדברי רשב"א דאיילנות אינה שותה ואינה בכלל ונקתה וגו', לכך היה צריך לתפילה, לכך ויעתר לו דייקא ולא מחמת ונקתה וגו', והבן. והנה רבקה חשבה כיון שראתה שלא הרתה עד שהתפלל יצחק, חשבה דהלכה היא כסברת רבי ישמעאל שתלד בריוח ולא בצער, ולכך כאשר ויתרוצצו ותלך לדרוש וגו', ותאמר אם כן למה זה אנכי נחשדתי על מגן, והיכן שכרי. והיה התשובה שני גוים בבטנך, דהיינו שאם יולדת אחד יולדת שנים. והנה גוף הדבר שני גוים וגו' היה ברוח הקודש, אבל שפטו כי בזה מתקיים הפסוק ונזרעה, כיון שהועיל בתפילתו שתלד שנים, אבל האמת הוא כדעת יצחק כיון שהיתה איילנות אינה בכלל זה. והיינו דברי רש"י אלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרשה, ששניהם הוליד יצחק, ולא אחד מצדה מחמת הפסוק ונקתה וגו', כנ"ל.

ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' כו'. לנוכח אשתו מיותר, ועיין רש"י. תו יש לדקדק, כי עקרה היא אין לו ביאור, והוה ליה למימר ותהי רבקה עקרה ויעתר יצחק כו'. עוד הקשו המפרשים במ"ש רש"י לו ולא לה שאין דומה כו' והרי ארז"ל (תענית כ"ה:) גבי רבי אליעזר שאמר כ"ד רננות ולא נענה ורבי עקיבא נענה לא מפני שזה גדול מזה אלא מפני שזה מעביר על מדותיו כו' ופירש בע"מ דר"ל לפי שהיה בן גרים והוצרך לשבר טבעו ומדותיו יעוי"ש, הרי משמע איפכא דתפלת צדיק בן רשע עדיף להתקבל. עוד יש לדקדק בלשון רש"י שכתב שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק כו', איפכא הוה ליה למימר, שאינו דומה תפלת צדיק בן רשע לתפלת צדיק בן צדיק דהוא עדיף. תו יש לדקדק במה שסיים רש"י לפיכך לו ולא לה, שהוא שפת יתר ולשון כפול. גם יש לדקדק באומרו ויעתר, וארז"ל (סוכה י"ד.) למה נמשלה תפלת צדיקים כעתר מה עתר כו' כך תפלת צדיקים מהפכת מדת הדין למדת הרחמים, למה קא משמע לן קרא דבר זה דוקא כאן, והלא גם אברהם ושאר צדיקים התפללו ולא קאמר האי לישנא. עוד יש לדקדק, באמרה אם כן למה זה אנכי מתפללת על הבנים, משמע דיותר בחרה בהעדר בנים מצער העיבור, ובודאי צדקת זו לא עלה זאת על לבה.