Chasidut sobre Isaías 54:3

עוד יש לפרש ואתה תצוה וגו' (שמות כז כ). בהקדים לפרש הפסוק (תהלים קפיטל ל"א פסוק כ') מה רב טובך וגו' (תהלים לא כא) תסתירם בסתר פניך וגו'. ונראה לפרש על פי מ"ש בשבילי אמונה (נתיב תשיעי), בענין הגן עדן במה שעמד חנוך על ענינו, והנה הפנימי שבכולן הוא לצדיקים גמורים יראים האמיתים. והנה אותן הלומדים ומקיימין שלא לשמה, יושבין ברחוק כמה מחיצות וכיתות, ושכרן במה שאף על פי כן למדו תורה וקיימו מצות אין הקב"ה מקפח, הוא במה שנהנין מרחוק על ידי מחיצות מזיו וזוהר הצדיקים האמיתים, אבל של עצמן אין להם, עיין שם. ונראה דזה הוא ההפרש בין חלק לעולם הבא (סנהדרין צ' ע"א), ובין בן עולם הבא (ברכות ד' ע"ב), והבן. והנה מהמבואר כי של אלו אינו טמון וצפון, כי הם מבחוץ, אבל של האמיתים הוא צפון וטמון, והבן. והנה הצדיקים הגמורים הם הנהנים מטובו ית' לבד, מה שאין כן אלו הן הנהנים מטובת הצדיקים, והנה משכרן של אלו יובן כמה הוא עצם השכר הצפון. והנה הצדיקים הם החוסים בצילו, וזה שאמרו מה רב טובך דייקא, דהיינו טובה אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, דהיינו שאינו אמת רק נגד בני אדם, והבן. והנה נקט החוסים, לפי שהבוטח האמיתי לא יעבוד עבודת החונף כמבואר בחובת הלבבות, ושער יחוד המעשה תולה בשער הבטחון, ועל פי זה תבין מה שאנחנו אומרים בתפלת שמונה עשרה ושים חלקנו עמהם דייקא, לעולם היינו להנצחי והבן, ולא נבוש היינו לישב חוץ כמ"ש שם והם מתבוששים, כי בך בטחנו, והבן. והנה ידוע דהצדיק נקרא איש, והנה הצדיק הוא הדבק בה' כמבואר שם, ומפרש מה הוא השכר של אלו, היינו תסתירם בסתר פניך היינו השראת שכינה, כי יאר ה' פניו (במדבר ו כה), פירש התרגום יזהר ה' שכינתיה לוותך, אשר הוא מרוכסי איש, היינו הדבקות של הצדיק כמ"ש המפרשים שהוא מגיזרת וירכסו את החשן (שמות כח כח). ומזה יובן מה רב טובך וגו'. ואמר לפעמים תצפנם היינו לאינם ראוים, בסוכה היינו במדור הצדיקים, כי הוא סוכה והוא החופה שכתב שם שעושין לצדיקים, כי סוכך וחופף הכל אחד והבן, מריב לשונות כי החיים והמות ביד הלשון (משלי יח כא), וכמ"ש במסכת אבות (פ"ה מ"כ) על המאמר בושת פנים לגן עדן בארוכה, והבן זה כי נכון הוא מאד. ועל פי זה יש להמשיך עוד על פי מ"ש (בפרשת בראשית (א ג) ד"ה ויאמר אלקים יהי אור), לפרש הפסוק (ירמיה ח' י"ד) ונבא אל ערי המבצר. וכן בפסוק (ישעיהו נ״ד:ג׳ בהפטורת תצא עיין שם) כי ימין ושמאל תפרוצו וגו', כי באותן עירות אשר סובבים בשוק בדברים בטלים, וברוב דברים לא יחדל פשע באים לידי מריבה ולשון הרע ורכילות ושקר וליצנות והלבנת פנים וכדומה, מה שאין כן בעירות היושבים בהם הוגים ומשנים אין בה מריבה, והנה הראשונה עיר פרוצה והשנית עיר מבצר.

שם (ישעיה נד ב-ג) הרחיבי מקום אהלך כו', (ישעיה נד ג) כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו. על פי פירוש הפסוק (קהלת א ו) הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח. ופירשו בו דורשי רשימות וחכמי המוסר על פי מאמר חז"ל (ב"ב כ"ה ע"ב) הרוצה שיעשיר יצפין, כי מצפון זהב יאתה (איוב לז כב), והרוצה שיחכים ידרים, וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום. והטעם כי שפע העושר מצפון קא אתי, ושפע החכמה מדרום. וגם ידוע מאמר חז"ל (קה"ר פ"א י"ג) אין אדם מת וחצי תאותו בידו. וגם ידוע מי שהוא נמשך אחר התורה והחכמה, הוא בלי ספק הולך ממדריגה למדריגה בכל עת, כמ"ש (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. אבל מי שהוא נמשך אחר עסקי העולם לצבור כסף וזהב, הוא כדמות הסובב בעיגול שלעולם לא יגיע אל שפתו וסופו, כי אין לו התחלה וסוף כנודע מצורת העיגול, כך אינו מת וחצי תאותו בידו. ומי שהוא נמשך רק אחרי עסקי העולם וחושב בדעתו שכאשר ימלא כל תאותו מעניני העולם, אז יפנה אל אלהיו, (אבל) היא עצת היצר כי לעולם תאותו לא ימולא, ואדאזיל ואתי תצא רוחו ישוב לאדמתו. וידוע דמי שלא תיקן עצמו, מוכרח לבא בגלגול. ועל פי זה מבואר הפסוק הנ"ל הולך אל דרום, דהיינו מי שהוא נמשך אל דרום דהיינו אחר התורה והחכמה, הוא הולך באמת ועדיף ממלאך דהוא עומד ואשרי לו. וסובב אל צפון, דהיינו מי שהוא נמשך אחר שפע העושר דמצפון קא אתי, הוא סובב כדמות סובב בעיגול שכתבנו, ולעולם לא יגיע לשפתו וסופו, כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו, סובב סובב דהיינו בעוד שהוא מסבב, ביני וביני הולך הרוח כי לא ידע האדם את עתו כי גז חיש ונעופה, ועל סביבותיו הנ"ל שב הרוח מוכרח לבא בגלגול, עד כאן דבריהם. והוא עונש גדול קשה רע ומר, כי כולי האי ואולי לא יתקן רק יעוות ויקלקל, כי בפעם השנית הוא עלול יותר לחטא, כי גם בנפשו נשרש מדות רעות. היוצא מזה ימין דהוא דרום, הוא מקור החכמה והמדע, ושמאל דהוא צפון הוא מקור העושר.

איתא במדרש (וכן בגמ' סוטה יב ב) את מי יורה דיעה וגו' (ישעיה כח, ט) זה משה שהחזירוהו לינק מן הנכריות ולא רצה לפיכך נתייחד לו הדבור והענין הוא דכתיב (שיר השירים ח, א) מי יתנך כאח לי וגו' וידוע דברי רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ה) כל אהבה שתלויה בדבר וכו' דאית אהבה בגין דייחון בנייהו כו' ואי מסלק קב"ה מיניה לא יאהב אותו אבל אהבה דיאהב ליה בין בטב כו' כי ביאר כל זה בזוהר באורך דזה הוי אהבה שאינו תלויה בדבר ואינו נפסק לעולם וזה נקרא אהבת אחים וריעים דלא מתפרשין ואחים מלשון דביקות כנודע וזהו למען אחי וריעי ואהבת האחים מפני שיצאו ממקור אחד ואף שזה תלוי בדבר מכל מקום אינו תלוי בדבר בטל שמקורם הוא המאחדם ומאחם לא ישתנה וכן כשאוהב השם בשביל שהוא המקור שממנו יצא דבחינה זו לא יופסק והנה התינוק כל זמן שיונק יקשר מאוד לאמו מפני קשר החיות שאין לו שום יניקת חיות רק מאמו וכל חיותו באמו על כן קשור אליה על ידי יניקת החיות וכשגדל ואין צריך ליניקה נפסק הקשר מעט ואלו יצוייר שצריך לינק תמיד היה קשור בה תמיד דוגמא לזה התורה נקרא אם כדכתיב (משלי א, ח) תורת אמך וכתיב בה (שם ה, יט) דדיה ירווך בכל עת ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (עירובין נד ב) מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש מוצא טעם אף דברי תורה כן נמצא צריך לינק מן התורה כי מוצא תמיד טעם יותר ואף שהוא מופלא בתורה צריך להיות עדיין בבחינת יניקה מן התורה נמצא קשור תמיד בתורה מפני היניקה ואפילו כל מעשיו הגשמיים על פי התורה ואינו נפסק הקשר וזהו כי יקרא קן צפור וגומר (דברים כב, ו) יש ב' בחינות ביניקה האחד שהאם שמרבצת עצמה להולד ומניקת אותו והב' שלוקחת אותו על זרועותיה וידיה ומניקתו והבחינה הא' הוא מפני שאין התינוק בריא ואולם לכן משפלת עצמה אליו להשפיע לו די חיותו והבחינה הב' בהיותו בריא מעלה אותו על ידיה ולגבי ישראל כתיב (ישעיה נד, ג) וכל בניך למודי ה' שהקב"ה מלמד אותם תמיד איך לעבדו וכשאינם בריאים וראויים לקבל השכל הגדול כביכול מצמצם על ידי צמצומים עד רדתו עד ערך השכלתם ומשכילם כפי ערך בינתם וקטנות שכלם ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות סד א) ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך פירוש דההוא קרא הוא וכוונתם שלהיות שהם למודי מהשם אף שהם בקטנות שכל וצריכים להתבנות לכן נקראים בוניך בבחינה זו כאמור ועל ידי זה יבואו לשלימות הגדול וזהו ורב שלום וצריך להיות שלא יהיה שום אבר פגום כי כל אבר דפגים שכינתיה לא שריא ביה ויש ב' בחינות קטנות הא' בגשמיות דברים חיצונים כמו אכילה ושתיה ושארי דברים גופניות ואין משכיל על פנימית הדבר וקטנות ב' בבחינת תורה ותפלה ומצות אע"פ שעוסק בהם מכל מקום הוא בקטנות שכל וכתיב (הושע יא, ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי ר"ל שהביאו למדריגת בחינת ב' של היניקה להעלותו על הזרועות ואין צריך להרכין על ידי צמצומים ועל זה נאמר (משלי כז, ח) כצפור נודדת מקינה כן איש נודד ממקומו דא קב"ה עיין בזוהר והוא מה שהקב"ה הוכרח לצמצם על ידי צמצומים רבים להשכילם בערך קטנות שכלם כאמור הנקרא נודד ממקומו וזהו כי יקרא לפניך עת שתהיה קן צפור דהיינו בחינת מעוטה צפור נודד ממקומו על העץ או על הארץ ר"ל בין בבחינת קטנות של תורה ומצות שנקרא עץ כנודע בין בחינת ב' של קטנות דגשמיות שזהו על הארץ אפרוחים או בצים ר"ל כמו הביצה שהאפרוח גנוז ונעלם בה כן הוא בחינת קטנות א' שלא היה עדיין הולדות שכל ואפרוחים הוא שכבר יצא לאויר העולם והיא הולדה אלא דלית גדפין דילהון שלימים כאמור בזוהר ואין יכול לפרוח כן הבחינה ב' אף שיש לו שכל אבל אינו בשלימות ואינו יכול לעוף למעלה והאם רובצת על האפרוחים ר"ל בכל זאת אפילו בבחינת קטנות אע"פ כן השכינה מרכנת שהיא נקרא רובצת מפני זה ומצמצמת עצמה עד רדתה עד ערך השכלתך בהיותך בב' בחינות קטנות אפרוחים או בצים כאמור ואמר לא תקח האם על הבנים ר"ל לא תוכל ליקח השכלת האם אם תהי' כוונתך לעצמך זהו על הבנים בשביל בנים ר"ל כשתקח האם בשביל הבנים לא תקח כלום כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה (אבות פ"א) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ויהא מורא שמים עליכם כי שמים נבראו מאש ומים ועירבן יחד והם דוגמא אהבה ויראה וצריך לערב אהבה ויראה יחד כנודע ויהיה לשם שמים ולא לתועלת פרס ואפילו כוונת עולם הבא הוא תועלת עצמו ומה שאנו מתפללים ומבקשים בקשות תועלתינו הוא כי כשהקב"ה מתגדל בעולמו וחיותו מתפשט בכל העולמות אז כל העולמות מלאים שפע רב טוב לכן בימי שלמה דקיימא סיהרא באשלמותא שלא היה שום חסרון כי היו עובדים השי"ת בשלימות לא לתועלת פרס רק שיתגדל שמו בעולם וממילא היה רב טוב בעולם וזהו אין כסף לשון תאווה נחשב בימי שלמה (דה"ב ט, כ) שלא עבדו לשום חפץ ותאווה למלאות להם רק לשם שמים והיה איש תחת גפנו (מ"א ה, ה) ר"ל כל אחד מקבל ומשיג לשרשו וזהו כל בקשות הצריכים לאדם שמבקש מפני שהקב"ה אינו שורה בעולמות מפני זה יש חסרון ובקשתינו שימלא כל הארץ כבודו וממילא יהיה רב טוב וזהו כבודו והגדלת שמו וקדושתו. וזהו גומל חסדים טובים מי שגומל עצמו מחסדים טובים מלשון הגמל את יצחק אז קונה כל המדריגות זהו קונה הכל וזהו שלח תשלח את האם רצה לומר הטפל לאם שהיא תועלת עצמך תשלח לדעתך ואז ואת הבנים תקח לך ר"ל תבא למדריגות להקרא בן שהבן אינו עובד לקבל פרס אלא כברא דמחייב ביקרא דאבוה ואף שממילא ידוע שיושפע לך רב טוב מכל מקום לא תהיה כוונתך לזה זהו למען ייטב לך בודאי אך כונתך לא תהיה לזה רק והארכת ימים ר"ל אריכת השכליים הנקרא ימים העליונים שיתארכו ויתפשטו בכל העולמות ויהיה מלא כל הארץ כבודו ואז יתגדל ויתקדש שמו לעיני כולם וממילא בטוב אדונינו ייטיב לנו וזהו מי יתנך כאח לי שתהיה במדריגת אח אהבה תמידית בלי הפסק דהיינו שתהיה יונק שדי אמי תמיד תהיה צריך ליניקה כאמור ואז אפילו אמצאך בחוץ בחיצוניות וגשמיות גם כן אשקך לשון חיבור נשיקה ודביקות מפני שקשור תמיד בקשר אמיץ בבחינת יניקה כאמור למעלה גם לא יבוזו לי ר"ל גם עוד צריך שתעבוד בכוונה שלא יבוזו לי אומות העולם רק שיתגדל ויתקדש שמי לעיני עמים והטוב בא מעצמו אז אנהגך וכו' וכל הלומד תורה לשם פנייה זרה נקרא יונק מן הנכריות שיונק חיותו מן הפנייה שהיא העיקרית אצלו ולכן משה לא רצה לינק מן הנכריות רק לשמה וזהו את מי יורה דעה גו' גמולי מחלב שלא רצה לינק כו' אותו יורה דעה תתייחד עמו הדבור והבן.