Chasidut sobre Levítico 6:14
עַֽל־מַחֲבַ֗ת בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה תֻּפִינֵי֙ מִנְחַ֣ת פִּתִּ֔ים תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃
Esta é a lei da oferta de cereais: os filhos de Arão a oferecerão perante o SENHOR diante do altar.
ישמח משה
במסכתא שבועות (דף ט"ו ע"א) אמר רמי בר חמי אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה וכו'. שם (שבועות ט"ו) ע"ב אלמה לא, אפשר דמקדש בשתי הלחם בעצרת וכו', עד הלכך לא אפשר. וכתבו שם התוספת ע"א ד"ה בשחיטת כבשים וכו', ולמאן דאמר התנור מקדש, נמי לא מצי אפי להו מאתמול דלא לפסלו בלינה, עיין שם. וקשה לי הלא אין כאן התחלת קושיא למאן דאמר התנור מקדש, דהא במנחות (דף נ"א ע"א) שם בגמרא רבא אמר על מחבת (ויקרא ו יד), מלמד שטעונה כלי וכו', עיין שם. והקשו התוספת שם בד"ה אפי לה וז"ל: ותימא היכי מוכח דאי אפי לה מאתמול אפסלה לה בלינה, הא אין כלי שרת מקדשין אלא בזמנן, ותירצו כיון דכתיב בקרא על מחבת וכו'. והקשו עוד וז"ל: ומיהו קשיא לקמן וכו'. ויש לומר כיון דלא דחי שבת, אם כן מאתמול נמי הוי זמנן, עכ"ל התוספת שם. והנה לפי זה, זה דוקא אם חל יום טוב בשבת, ולפי ההוה אמינא דאינן דוחות את השבת, אבל לא אם חל יום טוב בחול, דהא האי מתניתין דשתי הלחם (מנחות דף צ"ה ע"ב) על כרחך אתיא כרבן שמעון בן גמליאל דסוף פרק שתי הלחם (מנחות) דף ק' ע"ב דדוחה יום טוב, דמהא דתנן ואינן דוחות את השבת, משמע דיום טוב דחי, וזה ברור. וגם בחל בשבת לא הוי זמנן מערב שבת, רק לפי ההוה אמינא דאינן דוחות, אבל לפי המסקנא דגמרא דמאן דאמר התנור מקדש סובר דדוחות את השבת, אם כן בשום אופן לא הוי זמנן קודם יום טוב, אם כן לפי זה לא קשה כלל קושיות התוספת דשבועות הנ"ל, דמה בכך דהתנור מקדש, הא אין כלי שרת מקדשין אלא בזמנן, ואם כן לא קדוש מערב יום טוב, ולמה הוצרכו התוספת לומר דלא מצי אפי להו משום דמפסלי בלינה, הא בלא זה אין כאן התחלת קושיא כלל, דביום טוב ודאי אין התנור מקדש, ולכאורה קושיא עצומה היא על התוספת. ולכאורה רציתי לומר דמכל מקום הוצרכו התוספת לסברא הנ"ל, שהוא דדחי שבת למאן דאמר תנור מקדש, הוא רק מכח הכרח הסברא הנ"ל דאי אפו מאתמול מפסל בלינה וק"ל מכל מקום כאן הא לא איירינן כלל בחל בשבת, וזה ודאי אין סברא להקשות כלל שימתין עד שיחול עצרת בשבת, ובפרט בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה ולא על פי חשבון, לא הוי ידוע כלל מתי יבא עצרת בשבת, ואין סברא להמתין על הספק. ואין לומר דהתוספות סוברין דמאן דאמר דהתנור מקדש, סובר דאי לא הוי סברא דמפסל בלינה דדחי שבת מט"ז גם יום טוב לא הוי דחי, דמנא להו להתוספת זאת, ומנא להו להקשות דילמא הוי סובר כרבן שמעון גמליאל, וכהאי מתניתין דשתי הלחם (דף צ"ה ע"ב) דאתיא כרבן שמעון בן גמליאל דיום טוב דחי ושבת לא דחי, סוף דבר דהתמיה על התוספת במקומו עומד.
Ask RabbiBookmarkShareCopy