Chasidut sobre Números 16:2

וְעַל זֶה הִתְפַּלֵּל יַעֲקֹב, שֶׁלֹּא יַזִּיק מַחֲלֹקֶת קֹרַח לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְאָמַר (בראשית מ״ט:ו׳): בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבוֹדִי; הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר חֶלְקֵי הַכָּבוֹד שֶׁלָּהֶם שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם, כִּי הֵם הָיוּ קְרוּאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם חֲשׁוּבִים, וּכְשֶׁלֹּא יִתְיַחֵד וְיִתְקַשֵּׁר חֶלְקֵי הַכָּבוֹד שֶׁלָּהֶם, בְּוַדַּאי יוּכַל מֹשֶׁה לַעֲמֹד נֶגְדָּם לְהַפִּילָם.

וְזֶהוּ בְּחִינַת (במדבר ט״ז:ב׳): קְרוּאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. אַנְשֵׁי שֵׁם זֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִקְרָא בְּחִינַת שֵׁם.

ויקח קרח (במדבר טז א). על פי פשוטו י"ל שלא פורש בתורה מה לקח. דהנה חסידות הוא לפנים משורת הדין, דהדין מפורש בתורה לעשות כך וכך, והחסיד המתגעגע לעבודת השם בראותו שהעבודה הזו היא רצון הש"י, מדקדק בה יותר מן הדין המפורש בתורה. והנה מה טוב ומה נעים הדבר באם על ידי הדקדוק ומילי דחסידי הלזה אינו מבטל בזה איזה דבר עיקריי בתורה, מה שאין כן אם על ידי זה מבטל דבר עיקריי בתורה, אין לך טפשות גדול מזה וענוש יענש. הדמיון בזה למשל צונו הש"י שלא לאכול חמץ בפסח, הנה מן הדין שבתורה אם שהתה העיסה כדי חימוץ אסורה. והנה המתנהג בחסידות בראותו אשר זה חפץ הש"י, מדקדק שלא תשהה העיסה אפילו רגע כמימרא, ובאם תשהה אפילו כרגע לא יאכלנה. והנה באם יארע לחסיד הזה שבלילה הראשונה דפסח שמחויב לאכול כזית מצה מדאורייתא, ולא יהיה לו אלא מצה כזאת ששהתה העיסה כרגע, הנה אם יחמיר לעצמו כדרכי חסידתו ולא יאכלנה ויבטל מצות עשה דאורייתא, לא ייטב בעיני י"י, כל זאת בביטול מצות עשה. ומכל שכן אם על ידי חומרת חסידתו, יעבור על איזה מן האזהרות בלאוין אשר לא תעשינה, על חסידות כזה שקילי טיבותיה ושדייא אחיזרי. וזה יש לפרש בכאן, דהנה קרח ודאי לא היה סובר אשר ענש יענש אם לא יעבוד בכהונה עבודת הקרבנות, כיון שלא צוהו הש"י, ואפילו היה סובר אשר ח"ו מדעתו עושה זאת, הנה מה לו לעשות כיון שלא נצטווה, והוא דבר שאינו בידו. אך קר"ח עשה זה ממדת חסידות, באמרו כיון שהש"י חפץ בעבודת המשכן בקרבנות ובשיר, הגם שלא נצטויתי רק בעבודת השיר ומשא, עם כל זה ממדת חסידות להשתוקק לעבדו בכל העבודות שבמשכן. והנה הוא מדת חסידות, אבל נתפתה על ידי חסידותו לעבור את פי י"י לחלוק על משה, אשר העיד עליו בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב ז), ובלא זה המחלוקת עון פלילי הוא, ומכל שכן המחלוקת על משה נוגע לכל התורה, ורועה אפר לב הותל הטהו, שמצוה עושה בחסידות לפנים משורת הדין בחשקו לעבוד אפילו בדבר שלא נצטווה. וז"ש ויקח קרח, לא פורש בתורה מה לקח, הרמז הוא שלקח דבר שאינו מפורש בתורה, היינו לפנים משורת דיני התורה הנה הוא לפנים חסידות, אבל על ידי החסידות הזה ויקומו לפני משה כו' (במדבר טז ב) ויקהלו על משה כו' (במדבר טז ג), והנה לא ירצה הש"י בחסידות כזה: