Chasidut sobre Salmos 78:39
וַ֭יִּזְכֹּר כִּי־בָשָׂ֣ר הֵ֑מָּה ר֥וּחַ ה֝וֹלֵ֗ךְ וְלֹ֣א יָשֽׁוּב׃
Porque se lembrou de que eram carne, um vento que passa e não volta.
מי השלוח
ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחות לכל בשר. ואיתא בזוהר הק' (במדבר קע"ו:) ת"ח משה ואהרן מסרו גרמיהו למיתה שזה המסירות נפש היה בירור על כל הכלל ישראל, ששורש חיותם מקבלים ממקום גבוה שהוא למעלה מן חטאם, וזה ענין שנזכר כאן לכל בשר וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה מרמז כמו שכתוב (תהלים ע"ח,ל"ט) ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, והיינו שזה ענין הזכרה לטובה שהש"י חס על האדם מפני שהוא רק בשר, וזה ענין שהזכיר משה רבינו ע"ה כאן זה שהתפלל להשי"ת שיעורר ממקום הזה ולא ידח מן כל העדה נדח.
(תפארת יוסף קרח ד"ה ויפלו)
(תפארת יוסף קרח ד"ה ויפלו)
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תפארת יוסף
ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף.
איתא בזוה"ק (קרח קעו:) ת"ח משה ואהרן מסרו גרמייהו למיתה וכו'. מהכא אוליפנא מאן דאעל לנחמא לאבל בעי ליסדא מילין בקדמייתא וכו' כי פועל אדם ישלם לו (איוב ל״ד:י״א) הא בר נש אזיל בהאי עלמא וחטי קמיה מאריה ההוא עובדא תליא לשלמיה ליה דינא, הה"ד כי פועל אדם ישלם לו, ההוא עובדא ישלם ליה דינא, ועם כל דא אם ישום אליו לבו, כיון דבר נש שוי לביה ורעותיה לאתבא קמיה מאריה כדין אל אלהי הרוחות רוחו ונשמתו אליו יאסוף לאתצררא בצרורא דחיי וכו'. איתא בזוה"ק (תרומה קנח:) שיש חמש מדריגות בנפש האדם ואלה המה נפש רוח נשמה חיה יחידה ועיקר עבודה של אדם הוא בהרוח, כי נפש מורה שדבוק לגוף ורומז על ההבלי דגרמי הנשאר בקבר. ונשמה אין שום חטא מגיע לה כמו שאנו אומרים אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא. ולחיה יחידה ג"כ אין שום חטא מגיע, כי מאחר שאלו השלשה הם חלקי ונצוצי אלהי ממעל, והחטא הוא רק בתפיסת זה העולם, לזה לא יכול להגיע שום חטא להם. רק עיקר העבודה של האדם לעשות מרוח נשמה, וכמו שכתיב (קהלת ג׳:כ״א) מי יודע רוח בני אדם העולה הוא למעלה. והיינו שאם אדם עובד ד' עושה מרוח נשמה, ולהיפך ח"ו, אז ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, שאז נעשה מרוח נפש. וזה הענין שאיתא בזוה"ק אי שוי בר נש לביה ורעותיה לגביה מאריה כדין אל אלהי הרוחות לכל בשר, רוחא ונשמתא אליו יאסוף לאתצררא בצרורא דחיי. והיינו שלאדם השב אל ד', מאיר לו השי"ת שמאחר שהתקשרות של האדם הוא במקום שאין שום חטא מגיע, ממילא נתברר כולו לטוב ומגיע ע"י התשובה לשורש החיים. וזה ענין שאמרו כאן אל אלהי הרוחות לכל בשר, וכמו שאיתא בזוה"ק (שם) ת"ח משה ואהרן מסרו גרמייהו למיתה, שזה המסירות נפש היה בירור על כל הכלל ישראל, ששורש חיותם מקבלים ממקום גבוה שהוא למעלה מן חטאם (עיין שם בזוה"ק היטב). וזה ענין שנזכר כאן לכל בשר, וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה מרמז כמו שכתוב (תהילים ע״ח:ל״ט) ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, והיינו שזה ענין הזכרה לטובה, שהשי"ת חס על האדם מפני שהוא רק בשר. וזה ענין שהזכיר משרע"ה כאן זה, שהתפלל להשי"ת שיעורר ממקום הזה ולא ידח מן כל העדה נדח. וזה ענין שאמר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, והיינו שהתפלל משה רבינו ע"ה, שמה שהוא בשורש רע לגמרי זה יפול מהם, אבל מה שביכולת להגיע תיקון בכל אופן שיהיה, יעורר השי"ת ממקום שהשי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח מהם נדח:
איתא בזוה"ק (קרח קעו:) ת"ח משה ואהרן מסרו גרמייהו למיתה וכו'. מהכא אוליפנא מאן דאעל לנחמא לאבל בעי ליסדא מילין בקדמייתא וכו' כי פועל אדם ישלם לו (איוב ל״ד:י״א) הא בר נש אזיל בהאי עלמא וחטי קמיה מאריה ההוא עובדא תליא לשלמיה ליה דינא, הה"ד כי פועל אדם ישלם לו, ההוא עובדא ישלם ליה דינא, ועם כל דא אם ישום אליו לבו, כיון דבר נש שוי לביה ורעותיה לאתבא קמיה מאריה כדין אל אלהי הרוחות רוחו ונשמתו אליו יאסוף לאתצררא בצרורא דחיי וכו'. איתא בזוה"ק (תרומה קנח:) שיש חמש מדריגות בנפש האדם ואלה המה נפש רוח נשמה חיה יחידה ועיקר עבודה של אדם הוא בהרוח, כי נפש מורה שדבוק לגוף ורומז על ההבלי דגרמי הנשאר בקבר. ונשמה אין שום חטא מגיע לה כמו שאנו אומרים אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא. ולחיה יחידה ג"כ אין שום חטא מגיע, כי מאחר שאלו השלשה הם חלקי ונצוצי אלהי ממעל, והחטא הוא רק בתפיסת זה העולם, לזה לא יכול להגיע שום חטא להם. רק עיקר העבודה של האדם לעשות מרוח נשמה, וכמו שכתיב (קהלת ג׳:כ״א) מי יודע רוח בני אדם העולה הוא למעלה. והיינו שאם אדם עובד ד' עושה מרוח נשמה, ולהיפך ח"ו, אז ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, שאז נעשה מרוח נפש. וזה הענין שאיתא בזוה"ק אי שוי בר נש לביה ורעותיה לגביה מאריה כדין אל אלהי הרוחות לכל בשר, רוחא ונשמתא אליו יאסוף לאתצררא בצרורא דחיי. והיינו שלאדם השב אל ד', מאיר לו השי"ת שמאחר שהתקשרות של האדם הוא במקום שאין שום חטא מגיע, ממילא נתברר כולו לטוב ומגיע ע"י התשובה לשורש החיים. וזה ענין שאמרו כאן אל אלהי הרוחות לכל בשר, וכמו שאיתא בזוה"ק (שם) ת"ח משה ואהרן מסרו גרמייהו למיתה, שזה המסירות נפש היה בירור על כל הכלל ישראל, ששורש חיותם מקבלים ממקום גבוה שהוא למעלה מן חטאם (עיין שם בזוה"ק היטב). וזה ענין שנזכר כאן לכל בשר, וכמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה מרמז כמו שכתוב (תהילים ע״ח:ל״ט) ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, והיינו שזה ענין הזכרה לטובה, שהשי"ת חס על האדם מפני שהוא רק בשר. וזה ענין שהזכיר משרע"ה כאן זה, שהתפלל להשי"ת שיעורר ממקום הזה ולא ידח מן כל העדה נדח. וזה ענין שאמר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, והיינו שהתפלל משה רבינו ע"ה, שמה שהוא בשורש רע לגמרי זה יפול מהם, אבל מה שביכולת להגיע תיקון בכל אופן שיהיה, יעורר השי"ת ממקום שהשי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח מהם נדח:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תפארת יוסף
(לב:) אין מזכירין מלכות וזכרונות של פרענות. מלכויות כגון (יחזקאל כ׳:ל״ג) חי אני נאום ד' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם וכו' וזכרונות כגון (תהילים ע״ח:ל״ט) ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב וכו' אבל אם בא לומר מלכות של פרענות של עכו"ם כגון (תהילים צ״ט:א׳) ד' מלך ירגזו עמים וכגון (תהילים י׳:ט״ז-י״ז) ד' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו וכו'. ענין מלכות נקרא, מה שישראל מצידו ממליך את השי"ת, אף שבאמת הוא אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, וכבודו של השי"ת הוא תמיד בשלימות גם בלתי עבודת ישראל. מ"מ הישראל רוצה תמיד להכיר את המלוכה של השי"ת ורוצה תמיד לראות החיבור מן תפיסתו עם אורו של השי"ת, וכדכתיב (תהילים כ״ב:כ״ט) כי לד' המלוכה ומושל בגוים. שאצל האומות נקרא השי"ת בשם מושל, שהם אינם מכירים בתפיסתם שום חיבור עם אורו של השי"ת, רק שהשי"ת מנהיג אותם למעלה מדעתם, שאני אצל ישראל נקרא השי"ת בשם מלך, שרוצים תמיד להכיר בתפיסתם את החיבור עם אורו ית'. וזה הענין שאין מזכירין מלכות של פרענות, כגון אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, שמקודם כתיב שם (יחזקאל כ׳:ל״ב) והעולה על רוחכם היו לא תהיה היינו שישראל מצידו אינו מכיר בתפיסתו את המלוכה של השי"ת, רק שהשי"ת אומר להם, אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם, שהשי"ת ינהג אותם בהכרח, וזה הוא אצל ישראל פרעניות ממש, מאחר שישראל רוצה תמיד להכיר בתפיסתו את המלוכה של השי"ת. זכרונות, כגון ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, והיינו כי באמת השכל של האדם מחייב שהעונש של האדם אחר החטא היה צריך להיות בלי גבול, כי מאחר שחטא נגד הרצון של השי"ת, שזה הרצון הוא בלי גבול ובלי תכלית, ממילא מחייב השכל שהעונש ג"כ צריך להיות בלי גבול. אך השי"ת ברוב רחמיו וחפץ להיטב הציב שהעונש הוא בגבול, כי באמת השכר של השי"ת לטובה הוא בלי גבול, והיינו במקום שאדם מקיים את רצונו ית', מגביה השי"ת את תפיסתו למעלה עד שנתאחד יחד עם הרצון של השי"ת, וכשם שזה הרצון הוא בלי גבול, כך תפיסתו ומתן שכרו הוא ג"כ בלי גבול. אבל להיפך אצל עונש ח"ו הוא רק בגבול. והוא, כי באמת נגד הרצון של השי"ת אי אפשר לפעול כלום, רק כל ענין החטא הוא רק בתפיסתו, ותפיסתו הוא בגבול ממילא העונש הוא ג"כ בגבול, וזה, ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, שהשי"ת זוכר לאדם שהוא רק בשר, והיינו שהוא רק בגבול ותכלית ולא יענוש אותו רק בגבול. וזכרון כזה הוא אצל ישראל פרעניות, אבל אם בא לומר מלכות של פרענות של עכו"ם, כגון ד' מלך ירגזו עמים, וכגון ד' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, והיינו כדכתיב (משלי כ״ה:ה׳) הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו, כי מזה שהאומות מרגיזין ומרעישין את הארץ, כדכתיב (תהילים ב׳:א׳) למה רגשו גוים. ומזה הירגזון אומר השי"ת עתה אקום יאמר ד', ומזה שהם מרעישין את הארץ שאומרים עזב ד' את הארץ. מזה בונה השי"ת יותר מלכות שמים בהתגלות. וזה ד' מלך ירגזו עמים, שמהירגזון שלהם יהיה בקרוב ד' מלך. וכן נמי הענין של ד' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, כי באמת כתיב (תהילים ט׳:ז׳-ח׳) וערים נתשת אבד זכרם המה וד' לעולם ישב כונן למשפט כסאו. אבד זכרם המה, איתא על זה במדרש (תנחומא תצא יא) זה זכרון של עמלק, כי אין השם שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, ומהאבדון שלהם יהיה יותר מלכות שמים בהתגלות, וזה ד' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, שמהאבדון שלהם יהיה ד' מלך. וזה ענין שאם בא לומר מלכות של פרעניות של עכו"ם אומר, כי מפרעניות שלהם יבנה בקרוב מלכות שמים של ישראל בהתגלות:
Ask RabbiBookmarkShareCopy