Chasidut sobre Gênesis 19:17

או יאמר, על פי מ"ש הכלי יקר דבר אחר כי מתחלה נגלה ה' אליו מצד היותו אברם אב לרם, מצד שהכניסם תחת כנפי השכינה, ודימה כאלו ילדם (עיין סנהדרין צ"ט ע"ב), ומצד שהיה אב לכולם נגלה אליו ה', אבל מצד עצמותו לא היה ראוי עדיין לראות פני השכינה לפי שהיה ערל ובעל מום, אבל עכשיו שנימול נראה אליו ה' אפילו מצד עצמותו, עכ"ל. ונ"ל שזה הוא הטעם דקודם המילה כתיב (בראשית יז ג) ויפול אברהם על פניו, מה שאין כן אחר שנימול כתיב (בראשית יח א) וירא אליו ה', כי מצינו מה דנעשה להאדם בזכות עצמו יראה בעיניו, אבל הנעשה לו בזכות אחרים אינו כדאי לראות, וכמו דאשכחן בענין סדום גבי לוט דכתיב (בראשית יט יז) אל תביט אחריך, וכפירוש רש"י (ד"ה אל) בזכות אברהם אתה ניצול, אינך כדאי לראות בפרעניותם, עיין שם. ולכך קודם המילה שהיה ערל ופסול בגופו, והתגלות הנבואה לא היה מכח עצמותו רק בשביל שהיה מזכה רבים, לא היה כדאי לראות מראות אלקים, לכך נפל על פניו, מה שאין כן אחר שנימול שהיה לו התגלות אלקים מכח עצמותו בזכות המילה, לכך כתיב וירא אליו ה' והוא יושב. וזה שאמר המדרש שהיה יושב והשכינה עומדת ולא נפל על פניו, הדא הוא דכתיב וירא אליו ה', כלומר שהיה נראה לו מכח זכות עצמו וכאמור. עוד נ"ל ליתן טעם ולפרש מה דכתיב וירא אליו ה' והוא יושב וגו'. כי הצדיקים שקדמוהו וגם כן היו נביאים, היה רק בהתבודדות ולכך נאמר (בראשית ו ט) את האלקים התהלך נח, דהיינו בהתבודדות רק עם אלקים והבן, אבל מכיון שעסק בעולם נעשה חולין, כמו שנאמר (בראשית ט כ) ויחל נח איש האדמה (ב"ר ל"ו ג'). אבל אברהם התבודד אף בתוך ריבוי עם, לכן נאמר (בראשית כד מ) אשר התהלכתי לפניו, ר"ל בכל מקום שהתהלכתי הכל לפניו, על כן וירא אליו ה' והוא יושב פתח האוהל, מה שאין כן להקודמים (וזה שמדייק לומר אליו למעט הקודמים, עיין רש"י פרשת ויקרא (א א) אליו, למעט את אהרן, ועיין שם במפרשים) והבן.

והנה כבר הקדמנו מאמרם הצדיקים אף על פי שיש להם לתלות במעשים טובים, אינם מבקשים רק מתנת חנם. והטעם בזה באם יבקשו בשכרם, הרי מחליפין עולם עובר בעולם קיים ונצחי. אבל כשמבקשים בעולם הזה רק מתנת חנם, לא ינוכה מחלקם בעולם הבא ויזכו לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו. וז"ש לנים ומסתופפים בצל אל, דהיינו שמבקשים רק מתנת חנם בגדר חסיון שהם חוסים בצלו יתברך, ושמא תאמר משום דאין להם במה לתלות, לזה אמר משוכים אחרי אל ויש להם במה לתלות, ואף על פי כן אינם מבקשים אלא מתנת חנם, לכך ובצורריהם נלחם האל כמו שמבקשים, ואף על פי כן וירא ישראל, היינו מה שראוי ומוכן לבר ישראל שיראה היינו לחזות בנועם ה'. או יאמר, על פי הקדמה ידועה (ב"ר נ' י"א) כי מי שנעשה לו נס בזכות עצמו, רואה במפלת שונאיו, מה שאין כן כשאינו בזכות עצמו, כמו שאמרו המלאכים ללוט אל תביט אחריך (בראשית יט יז) עיין שם ברש"י (ד"ה אל). וזה שאמר לנים ומסתופפים כו' משוכים כו' כמו שפירשתי, ואם כן באמת כדאים הם לכך, רק שמבקשין מתנת חנם מגודל עניוות, לכך ובצורריהם נלחם האל וירא ישראל, והבן.

או יאמר, על פי שכתב הט"ז באו"ח ריש סימן א' (ס"ק ב') במה שאמר דוד אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי (במ"ר פט"ו ט"ז), עיין שם מה שכתב. אבל אנו וכיוצא בנו הלואי שנזכה להתעוררת מלמטה, כדי שיבא אחר כך מלמעלה וכו', עיין שם. ועיין במגיד משרים פרשת כי תצא, במה שכתב על הפסוק (תהלים לז לב) ה' לא יעזבנו בידו, כי אמרו חז"ל (סוכה דף נ"ב:) יצרו של אדם מבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו, ואם תאמר אם כן לית ליה אגרא, דהא אלולי עזר ה' לא היה יכול לנצחו, להכי אמר (תהלים לז לג) ולא ירשיענו בהשפטו, אלא דקב"ה חשיב ליה לבר נש כאילו הוא בלחודוי עביד בלא עזר. ונ"ל דהיינו דקא אמר אחר כך (תהלים לז לד) בהכרת רשעים תראה, דכיון דחשיב כאלו בעצמו עביד, הרי הוא ניצל בזכות עצמו, לכך זוכה לראות במפלת שונאינו, והבן. והיינו קומי אורי וכו', ושמא תאמר איך אתה יכול לעמוד נגד הר הקשה, לזה אמר כי בא אורך אתערותא דלתתא מיין נוקבין, אז וכבוד ה' עליך זרח, היינו השכינה ואל תירא. ושמא תאמר אם כן תיבוש ח"ו לעתיד ליום הדין לפי שאין אתה העושה, וידוע דאין רואה בפרעניות רק מי שניצל בזכותו ולא הניצל בחסד, כענין שנאמר בלוט (בראשית יט יז) אל תביט אחריך, אך בחסד אלקי מחשיב את שלו להאדם. לזה אמר אל תירא (ישעיה ס ב) כי הנה החושך יכסה ארץ וכו' ועליך יזרח ה', כענין שנאמר (ישעיה ס יט) והיה לך ה' לאור עולם, והיינו אור הגנוז שאמרו רז"ל (חגיגה י"ב ע"א) שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, ושמא תאמר באמת איך יתכן הלא המצוה אין נקראת רק על מי שגומרה, לזה אמר כבודו, היינו כבוד ה' המסייע, עליך יראה, היינו שיחשוב את שלו עליך כאלו אתה הוא העושה. והנה העולם מפרשין על הפסוק (תהלים סב יג) ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, דהיינו כאלו הוא העושה. ואני פרשתי בזו מקרא הקודם (בתפלה למשה תהלים ס"ב) אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים, ולך ה' החסד. כי הנה יש להבין כי אם העיקר שלו יתברך, אם כן מה זה שנדבר בנו בתורתו הקדושה. אך זה פשוט שהוא על סיוע הקל, וצ"ל התורה כולה הוא רק פתחי לי אחותי וכו', וזה אשר דבר לנו, וידוע דלכל דבר יש שלשה חלקים היינו ראש תוך סוף, והנה המתחיל והגומר הוא העיקר, והממוצע הוא מסייע בעלמא, וכן קיימא לן בדיני ממונות (שבת צ"ג ע"א). והנה הקב"ה הוא המתחיל בהכח שנתן באדם היינו הכח הקדוש, ועליו להוציאו אל הפועל והוא הגומר, כאמור ה' לא יעזבנו בידו, והאדם הוא רק הממוצע, אם כן אינו רק נטפל לעושה מצוה, אף על פי כן משלם לו כאלו הוא העושה. וידוע דעיקר גבורה כנגד יצר הרע, כאמרם (אבות פ"ד מ"א) איזה גבור הכובש את יצרו. ועל פי זה יתפרש אחת דבר אלקים, מה שדבר לנו הוא רק חלק אחד הממוצע, אבל שתים זו שמעתי, היינו שמיעת השכל (כמו והם לא ידעו כי שומע יוסף (בראשית מב כג) וק"ל), כי עוז (לאלקים) היינו הגבורה לאלקים, לכך ולך ה' החסד וכו'.