Chasidut sobre Salmos 104:19

ונבאר כמה מאמרים וזה יצא ראשונה משנה (ר"ה כד:) ראינוה שחרית במזרח ערבית במערב, אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם וכשבאו ליבנה קבלן רבן גמליאל. ואמרינן בגמרא מאי טעמא דרבן גמליאל כך מקובלני מבית אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה. אמר ר' יוחנן מאי טעמא דרבן גמליאל דכתיב (תהלים קד, יט) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. שמש הוא דידע מבואו, הא ירח לא ידע מבואו. והנה כל המפרשים ובראשם הוא מאור עינינו הרמב"ם ז"ל, תמהו על זה הלא אמרו חז"ל לעיל כ"ד שעות מיכסי סיהרא. ועיין בתוספות יו"ט, מה שמביא בשם הרמב"ם. ולענ"ד נראה, דצריכין להבין מה שאמרו בגמרא (ר"ה כ:) כך מקובלני מבית אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה, ומביא ראיה מפסוק עשה ירח למועדים וכו', ולפי דעת הרמב"ם הנ"ל שהוא אחד מן החכמים של חכמי התוכנים, למה לי קרא הלא הדבר שהוא בחכמת התכונה אין צריך קרא לזה. ונראה מדוע שפעמים היה הבית דין הגדול צריכין לעבר לחודש או לחסרו כפי שהיו רוצין הבית דין כמו שאמרו חז"ל לעיל (ר''ה כ.) בית דין מאיימין על עדות החודש שיאמרו ראינוהו אף על פי שלא ראו אותו ובלבד שלא יהיה מחזי כשיקרא, שזה הדבר תלוי בבית דין כשהיה רצון לחסרו או לעברו. ולכן אמרו רבי חייא הוה קא חזי לסיהרא דקאי בצפרא בכ"ט אמר לאורתא בעינא לקדושי ואת קאי הכא זיל איכסייא אמר ר' לר' חייא זיל לעיין טב וקדשיה לירחא וכו', ויש נוסח ואזלא ואיכסייא, ועיין רש"י זיל לעיין טב וקדשיה, דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ"ט כו'. והנה עבור שר' חייא היה רוצה לקדש את החודש היה מצוה את הלבנה לכסות וכן עשתה הלבנה ואיכסייא שבני ישראל יש להם כח על מאור הלבנה ועל מאור החמה לעשות כרצונם, ולקמן נבאר באריכות. לכן אם צריכין בית דין לחסר החודש או לעברו אזי נראית הלבנה שלא בזמנה או נתכסה הלבנה שלא בזמנה. ועתה נראה שהמעשה של רבן גמליאל שהעידו לפניו עדות שראו אותה שחרית במזרח וערבית במערב, היינו שדבן גמליאל היה רוצה לחסר את החודש וצוה רבן גמליאל על הלבנה שתראה שלא בזמנה ועשתה הלבנה רצון בית דין ונראית שלא בזמנה. וכן אצל ר' חייא שצוה על הלבנה לכסות את עצמה וכסתה את עצמה ונראית בלילה ע"כ הלבנה עשתה רצון רבי ור' חייא והראה לבנה את עצמה שלא בזמנה. כמו שכסתה את עצמה שלא בזמנה לרבי ולר' חייא, כן הראה את עצמה שלא בזמנה לרבן גמליאל שהמאורות צריכין לציית את ישראל לכסות את עצמה או להראות כפי צורך הבית דין:

ועל פי זה נראה פירוש הפסוק (תהלים קד, יט) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, דלכאורה היה לומר עשה ירח למאורות ולמועדים, וגם החבור אין מבינים. ולפ"ד יתכן כך הוא הפירוש עשה ירח למועדים, לכן שמש ידע מבואו ולא הירח, דכיון דעשה למועדים הירח ולפעמים צריכין בית דין הגדול לצודך המועדים לחסרו או לעברו, גלל כן הירח לא ידע מבואו. נמצא כך הוא פירוש הפסוק עשה ירח למועדים, וצריכין לחסר את החודש או לעברו לצורך המועדים לכן שמש הוא דידע מבואו ולא הירח:

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְעִנְיַן מִנְיַן גַּבְרֵי הָעוֹלִים לַתּוֹרָה בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְכוּ' שְׁלשָׁה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְכוּ' אַרְבָּעָה, בְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה, בְּיוֹם כִּפּוּר שִׁשָּׁה, בְּשַׁבָּת שִׁבְעָה וְהִקְשׁוּ (בִּגְמָרָא מְגִלָּה פֶּרֶק הַקּוֹרֵא דַּף כג) הָנֵי שְׁלשָׁה, חֲמִשָּׁה, שִׁבְעָה, כְּנֶגֶד מִי? חַד אָמַר, כְּנֶגֶד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וְחַד אָמַר, כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה שׁוֹמְרֵי הַסַּף וַחֲמִשָּׁה רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְשִׁבְעָה רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאַחַר כָּךְ הִקְשׁוּ עַל שִׁשָּׁה שֶׁל יוֹם כִּפּוּר כְּנֶגֶד מִי וְכוּ'? וְהוּא תֵּכֶף בִּתְחִלַּת הָעִיּוּן מִפְּנֵי מָה לֹא הִקְשׁוּ עַל ד' שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹל הַמּוֹעֵד וְכֵן הִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם וְיִשְּׁבוּ בְּדֹחַק, שֶׁבְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ הַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת לְהוֹסִיף אֶחָד, עַיֵּן שָׁם, וְאַף אָנוּ נֹאמַר עַל-פִּי הַנַּ"ל, שֶׁבְּוַדַּאי עַל-פִּי טַעַם הַנַּ"ל עַל קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר אֵין צְרִיכִין לִשְׁאֹל עַל מִנְיַן אַרְבַּע שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְכוּ', כִּי עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה הוּא לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת מַתַּן תּוֹרָה שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בְּכָל דּוֹר בְּכָל עֵת, וְהָעִקָּר בְּיָמִים קְדוֹשִׁים שֶׁעִקָּרָם הוּא שַׁבַּת קֹדֶשׁ שֶׁבּוֹ נִתְּנָה תּוֹרָה וְכֵן יוֹם טוֹב וְחֹל הַמּוֹעֵד שֶׁמְּקַבְּלִים כָּל קְדֻשָּׁתָם מִשַּׁבָּת שֶׁהוּא תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ וְכוּ' וְכֵן רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא גַּם כָּל בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב, בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים קד) עָשָׂה יָרֵחַ לַמּוֹעֲדִים כִּי מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ מוֹנִין הַמּוֹעֲדִים וּבָהֶם עִקַּר תִּקּוּן קְרִיאַת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם, משֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִים בְּשַׁבָּת וּבְמוֹעֲדִים וְכוּ' וְעִקַּר קְדֻשַּׁת מַתַּן תּוֹרָה שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ עַל-יְדֵי קְרִיאַת הַתּוֹרָה הוּא בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ בֵּרוּר הַמְדַמֶּה וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁכָּל הָעוֹלָם תָּלוּי וְאֵינוֹ מִתְקַיֵּם בְּכָל דּוֹר וּבְכָל עֵת כִּי אִם עַל-יְדֵי אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַמְשִׁיכִין עֲלֵיהֶם עַל-יְדֵי קְרִיאַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד שֶׁאָז יִתְּעַר הַשִּׁיר חָדָשׁ, שֶׁהוּא שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ, מְרֻבָּע וְכוּ' וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בִּטְעָמִים וּבְנִגּוּן וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן לֹא הִקְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל מִנְיַן אַרְבָּעָה גַּבְרֵי שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְכוּ', כִּי בְּוַדַּאי עִקַּר הַקְּרִיאָה שֶׁל כָּל הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים רָאוּי לִהְיוֹת מִנְיַן אַרְבָּעָה, כִּי עִקַּר הַקְּרִיאָה בִּשְׁבִיל לְעוֹרֵר הַשִּׁיר חֹדֶשׁ הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אַרְבָּעָה, כִּי הוּא שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ, מְרֻבָּע שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּׁיר הוּא כְּשֶׁהוּא מְרֻבָּע וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי הָיָה רָאוּי לִקְרוֹת תָּמִיד בְּכָל הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים מִנְיַן אַרְבָּעָה, כִּי עִקַּר הַקְּרִיאָה בִּשְׁבִיל רִבּוּעַ הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן לֹא הִקְשׁוּ כְּלָל עַל מִנְיַן אַרְבָּעָה שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְכוּ', כִּי עִקַּר הַקְּרִיאָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מִנְיַן אַרְבָּעָה. וְעַל-כֵּן בֶּאֱמֶת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמּוֹעֲדוֹת אָז מַזְכִּירִין בִּתְפִלַּת מוּסָף וּמִתְפַּלְּלִין לִזְכּוֹת לְשִׁירֵי דָּוִד, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, "וּבְשִׁירֵי דָּוִד עַבְדֶּךָ וְכוּ'" כִּי עִקַּר הַשִּׁיר הַנַּ"ל נִזְכֶּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא, בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשִּׁיר הַנַּ"ל, כִּי עָסַק כָּל יָמָיו בִּזְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְכוּ', כִּי הוּא נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שְׁלֵמוּת הַמֶּרְכָּבָה שֶׁשְּׁלֵמוּתָהּ עַל-יְדֵי רִבּוּעַ דַּיְיקָא, דְּהַיְנוּ אַרְבָּעָה רַגְלֵי הַכִּסֵּא וְכוּ', כִּי דָּוִד בְּרֶגֶל רְבִיעִי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְכָל עִקַּר קְדֻשַּׁת רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל הַמּוֹעֲדִים, הוּא בִּבְחִינַת דָּוִד, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בִּשְׁעַת קִדּוּשׁ לְבָנָה, "דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם" כִּי בְּיוֹמֵי דְּדָוִד וּשְׁלֹמֹה קַיְימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלְמוּתָא, כִּי עִקַּר הַשִּׁיר הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד, עִקָּרוֹ נִזְכֶּה עַל-יְדֵי דָּוִד, שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, שֶׁיְּהֵא תִּקּוּן הָעוֹלָם בְּיָמָיו, וְהוּא עָתִיד לָבֹא וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַשִּׁיר הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לִי נָאֶה לְבָרֵךְ וְכוּ', שֶׁזֶּה יִהְיֶה כָּל הַקִּבּוּל שָׂכָר שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַשָּרִים וְכוּ' וְדָוִד הוּא בִּבְחִינַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמּוֹעֲדוֹת כַּנַּ"ל שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת, חֲדָתוּתֵי דְסִיהֲרָא, שֶׁאָז בְּעֵת חֲדָתוּתֵי דְסִיהֲרָא כָּל נוֹשְׂאֵי הַכִּסֵּא מְתַקְּנִים שִׁיר חֹדֶשׁ כְּשֶׁמְּבִיאִים הָאָרוֹן לְבֵית שֶׁמֶשׁ, שֶׁהוּא שִׁיר שֶׁשָּׁרוּ פָּרוֹת הַבָּשָׁן אָז כְּשֶׁנָּשְׂאוּ הָאָרוֹן לְבֵית שֶׁמֶשׁ הוּא מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה וְכוּ' (שֶׁכָּל זֶה מְבֹאָר בִּרְמָזִים נִפְלָאִים בְּסוֹף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל שְׁנֵי הַבָּנִים שֶׁנֶּחֶלְפוּ, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהָבֵן) וְזֶה הַשִּׁיר הוּא בְּעַצְמוֹ הַשִּׁיר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הַנַּ"ל, שֶׁהוּא שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל וּמְשֻׁלָּשׁ וּמְרֻבָּע שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה קוֹרִין בַּתּוֹרָה כַּנַּ"ל, וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּסוֹף הַתּוֹרָה "תִּקְעוּ תּוֹכָחָה", שֶׁשִׁיר הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כִּי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא חֲדָתוּתֵי דְסִיהֲרָא, הוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (בְּבִרְכַּת קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה), וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בֶטֶן, שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וְכוּ', וְעַל-כֵּן מִצְוַת קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה יָקָר מְאֹד מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִלְמָלֵא לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּחֹדֶשׁ, דַּיָּם וְכוּ':