Chasidut sobre Salmos יא:4

‎ובזה יבואר "בהעלותך את הנרות" פי׳ כנ"ל, כשתרצה להמשיך הקדושה למטה הנקרא "נרות", צריך אתה להתקדש כל כך עד שתמשיך הקדושה כ"כ ש"מול פני המנורה" כו׳ "שבעת הנרות" כו׳. דהנה ו"ק הם כנגד ששת ימי החול, והמדה השביעית כנגד שבת, וזהו "שבעת הנרות", וצריך הצדיק לייחדם כאחד ולהמשיך הקדושה למטה עד שיהיה כל הקדושה הנקרא "פני המנורה" למטה, והכסא הנקרא "מול" למעלה. וזהו "אל מול כו׳ יאירו שבעת" כו׳, דהיינו שהעולם התחתון יאיר לעולם העליון. וזהו (תהלים יא, ד) "וה׳ בהיכל קדשו ה׳ בשמים כסאו" פי׳ כנ"ל, שימשיך הקדושה כ"כ השם הוי"ה לשם אדנ"י הוא ההיכל שיהיה למטה, והכסא יהיה בשמים בעולם העליון. והבן.

והנה ביארתי שם בפרשת נשא על המדרש הנ"ל באופן הנ"ל, מרוממות מעלת ישראל בזמן המשכן והמקדש. וידוע דהכל כטפה נגד הים נגד מה שיהיו בעולם הבא, ואז עין לא ראתה כו' (ישעיה סד ג). וכבר פירשתי הפירוש של עין לא ראתה בסדר משפטים (ד"ה ויראו את וכו'), ועל הפסוקים בתהילים ה' בשמים כסאו וגו' (בתפלה למשה תהילים י״א:ד׳). ותורף הדברים, דהוא דבר שאי אפשר לראות ולהשיג בשכל מה הוא ומה מהותו, ואינו נרגש רק להמרגישים בעצמם, והוא אמרם ז"ל (מגילה ט"ו ע"ב) עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק וכו', והבן זה כי ה' בעצמו כביכול הוא חלקם ונחלתם ושבחם, והכל, ר"ל כל התענוגים אשר יצוייר, לא מבעיא תענוגים גשמים דהם רק דמיונות, אלא אף התענוגים הרוחנים כמו נהרא דאפרסמונא המוזכר בדברי חז"ל (ב"ר ס"ב ב') שהוא משל לתענוגים רוחנים, הוא הכל כאין וכאפס נגד זה התענוג הנפלא והרב והתמידי והנצחי. והנה הם שאלו ואמרו משה רבינו אמור לנו מה טובה עתיד הקב"ה ליתן לנו בעולם הבא, ר"ל איזה רוממות מעלה יהיה יותר משל עכשיו שהיו אז ברום המעלה יותר ממלאכי השרת. והשיב להם איני יודע כו', שהוא אינו מושג דעין לא ראתה כו'. ויש בתשובתו זאת עוד דבר עמוק, על פי המבואר בספר תניא חלק שני שער היחוד והאמונה פרק ט', דמה שכינו לו ית' חז"ל והכתוב מדרגת ומעלת החכמה, הוא שהוא מקור החכמה, שממנו יתברך נאצל ונמשך מהות מדריגות החכמה עילאה שבעולם האצילות, והא דאמרינן דהוא וחכמתו אחד, יציבא מלתא לפי קבלת האר"י ז"ל בסוד התלבשות באצילות, אך לא למעלה מהאצילות, עיין שם בספר הנ"ל חלק א' פרק ב', ובהג"ה שם. אבל הקב"ה רם ומתנשא ונעלה עליה רב מאד מאד ממדריגת החכמה, ולא שייך כלל ליחס אצלו שום ענין המתייחס לחכמה, אפילו על דרך מעלה ועילוי רב, כגון לומר עליו שאי אפשר לשום נברא עליונים ותחתונים להשיג מהותו, כי ענין השגה מתייחס ונופל על דבר חכמה ושכל, לומר שאפשר להשיג או אי אפשר להשיגו מפני עומק המושג. אבל הקב"ה שהוא למעלה מן השכל ומהחכמה, לא שייך כלל לומר כן שאי אפשר להשיגו מפני עומק המושג, כי אינו בבחינת השגה כלל, והאומר עליו שאי אפשר להשיגו, הוא כאומר על איזה חכמה רמה ועמוק, שאי אפשר למששה בידים מפני עומק המושג, שכל השומע יצחק לו לפי שחוש המישוש אינו מתייחס ונופל אלא על עשיה גשמיות הנתפסת בידים. וככה ממש לגבי הקב"ה נחשבת מדריגת השכל והחכמה כעשיה גשמיות ממש, ואפילו השגת שכלים שבעולמות עליונים, ואפילו מדרגת חכמה עלאה, כדכתיב (תהלים קד כד) כולם בחכמה עשית, עיין שם.

במדרש (ויק"ר כ"ז ג') שור או כשב או עז כי יולד (ויקרא כב כז), ר' אבא בר זבדי פתח כתיב (יחזקאל כט טז) ולא יהיה עוד לבית ישראל (למבטח) למזכיר עון, דכתיב (ישעיה ו' ב) שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו בשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף. בשתים יעופף לקילוס, ובשתים יכסה פניו שלא להביט בשכינה, ובשתים יכסה רגליו שלא יראו פני שכינה, דכתיב (יחזקאל א ז) וכף רגליהם ככף רגל עגל, וכתיב (שמות לב ח) עשו להם עגל מסכה וכו'. שם (ויק"ר כ"ז ג') וכי שור נולד, והלא עגל נולד, אלא משום עשו להם עגל מסכה, לפיכך קראו הכתוב שור ולא עגל, הדה"ד שור או כשב או עז, עד כאן. והקשה היפה תואר האיך חזא יחזקאל כף רגליהם כיון שמכוסין המה. אך זה מבואר להדיא בחגיגה (דף י"ג ע"ב) בגמרא שם, כתוב אחד אומר שש כנפים שש כנפים לאחד, וכתוב אחד אומר וארבעה כנפים לאחת (יחזקאל א ו), לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים שנתמעטו כנפי החיות, הי מינייהו אימעוט, אמר רב חננאל אמר רב אותן שאומרות שירה בהן וכו', ורבנן אמרי אותן שמכסות בהן רגליהם, שנאמר (שם שם ז) ורגליהם רגל ישרה, ואי לאו דאימעוט מנא הוי ידע, דלמא דאיגלאי חזיא ליה, דאי לא תימא הכי ודמות פניהם פני אדם, הכי נמי דאימעוט, אלא דאיגלאי וחזיה ליה, הכי נמי דאיגלאי וחזיא ליה. הכי השתא, בשלמא אפילו אורח ארעא לגלוייה קמיה רביה, כרעיה לאו אורח ארעא לגלויה קמיה רביה, עד כאן. (והובא גם כן ביפה תואר עיין שם). אך כבר הקשתי בגמרא הנ"ל דבשלמא לרב דאמר דאותן שאומרות בהן שירה אימעטו בחורבן בית המקדש, שפיר דמאי תקלסון למלך בשעת הזעם ואינו ערב לו וכו' קול שרים מחמת צער חורבן בית המקדש. אבל לרבנן דאמרי דאימעטו אותן שמכסים בהם רגליהם שהמה לסלק הקטרוג מעל ישראל, קשה מאד מ"ש דאימעטו בעת החורבן, הלא יותר צריכין לסילוק הקטרוג בעת הגלות, ומ"ש היפה תואר דלאחר החורבן לא חשש לכבודן של ישראל עד כאן דבריו, לא ידעתי הבן, וכי הכיסוי משום כבוד הוא, הלא הוא משום ולא יהיה לבית ישראל למזכיר עון, אם כן יותר צריכין לזה אחר החורבן כמ"ש, ואם נימא דאחר החורבן אינו שוקד לטובתם, חס וחלילה לומר כן, וכבר פירשתי (בתפלה למשה תהלים יא ד) בהפסוקים ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם. על פי וה' בהיכל קדשו הס וגו' (חבקוק ב כ), ופירשו המפרשים כי אדנ"י היכל להויה ב"ה. וכבר המתקתי הדברים (בפרשת שמות (ג טו) על הפסוק זה שמי לעלם), כי הויה מורה על עצמותו, ואדנ"י מורה על פעולותיו שהוא אדון הכל, ועצמותו אינו מושג רק על ידי פעולותיו, ואם כן הויה שהוא עצמותו, שוכן בתוך היכלו אדני, ר"ל שמתוך אדני יושג לנו הויה. ועל פי דברי רבינו סעדיה גאון מ"ש בפסוק (שיר השירים ב ט) משגיח מן החלונות וגו', שלפעמים משגיח בהשגחה גלוי שאנחנו רואים על ידי ניסים נגלים שהוא משגיח עלינו, ולפעמים מציץ מן החרכים היינו השגחה מסותרת, והיינו ה' בהיכל קדשו, ר"ל הן אם ה', הן אם ה' בהיכל קדשו כנ"ל דהיינו שמראה אדנותו, והן ה' בשמים כסאו, דהיינו שגדולתו מתגלית רק בשמים, כמ"ש הרמב"ם כי מגדולת הכסא נראה גדולת היושב עליו, עיניו ר"ל עיני השגחתו יחזו, דהשגחה מתפלשת בשוה בכל העיתים, רק עפעפיו ר"ל השגחה יותר חזקה שהיא כינוי לעפעפים כנודע, הוא רק במה שיבחנו בני אדם השגחה זו ויודעים ממנו, והיינו חבה יתירה נודעת להם, אבל השגחתו בעצם היא בשוה, והבן זה. אם כן איך נימא דח"ו אינו חפץ בתקנתם, ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה. (ב), המדרש שוחר טוב (שהובא בידי משה והיפה תואר בשם התנחומא, אמור סי' ט"ז) וז"ל: כתיב וארבעה כנפים, וכתיב שש כנפים, בשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם שתים, לקיים ולא יהיה וגו' למזכיר עון, דמשמע דקודם העגל היה רק ד' כנפים, ושוב הוסיף שתים. והוא פליאה נשגבה לכאורה, וכי ישעיה אחר חטא העגל הוי ויחזקאל קודם החטא, הלא יחזקאל היה אחר ישעיה. (ג), ליישב גם כן מה דאיתא במסכת יומא (דף י"ט ע"ב) שם תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד וכו', שם תני רב חייא כמין קול נשמע וכו', בא מלאך וכו' ומצאו ככף רגל עגל בין כתיפיו, עיין שם. דהוא תמוה לפי פשוטו וכי הכף גשמית הוא שיראה הכאת הכף, אלא ודאי דרמיזא דחכמתא היה בזה, וצריך להבין מהו. (ד), ליישב ולפרש דברי הפייטן והחיות ישוררו וכו', פני כל חיה וכו'. (ה), ליישב ולפרש דברי התיקונים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דא הוא שית גדפין דחיוון, ופירשו בשתים יכסה פניו, היינו ברוך שם, ובשתים יכסה רגליו היינו כבוד מלכותו, ובשתים יעופף היינו לעולם ועד כסדרן, דמה ענין זה לזה.

מדרש (ב"ר פמ"ח א') וירא אליו י"י באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל (בראשית יח א). כתיב (תהלים יח לו) ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני, ותתן לי מגן ישעך זה אברהם, וימנך תסעדני בכבשן האש וברעבון ובמלכים, וענותך תרבני מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם, שהיה יושב והשכינה עומדת, הה"ד וירא אליו ד', עד כאן. אין מן הצורך להאריך בדקדוקים כי הדברים אינם מובנים, לא ידעתי מה הוקשה לו ומאי בעי לתרץ. אך הוקשה לו דנאמר וירא אליו ד', ולא נאמר מה אמר לו בהתראות הלז, וגם לא נאמר וירא י"י אל אברם רק וירא אליו ד'. לזה הביא הפסוק ותתן לי מגן ישעך וכו', דמן הצורך לידע מה הם השינוי לשונות בכפל מגן ישעך וימינך וענותך, ז"ש שמדבר בסדר המעלות שזיכה הש"י את אברהם, דהנה אברהם לא היה לו רב ומלמד שיורהו מציאת י"י יתברך, רק הכיר אותו מתוך פעולותיו ומעשיו, כמו שאמרו רז"ל עליו (ב"ר פל"ט א') שאמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, והוא כמו שמכירין הגיבור דרך המגן שמלובש בו, וכמ"ש (תהלים פד יב) שמש ומגן י"י אלקים, כמו שנהנין מאור השמש דרך המגן המגין בעד האור היינו החלון והמסך, כן הוא ד' אלקים הוא הנהגת הטבע, ועל ידו מכירין את השם הויה ב"ה המהווה כל הויות, זהו הדרגה ראשונה שזיכה הש"י לאברהם. ז"ש ותתן לי מגן ישעך זה אברהם, שהכיר את הבורא ית' בעצמו בלי מלמד, שהכיר אותו על ידי המגן, עם כל זה יתייחס הדבר לנתינתו ית', שזיכה את האדם בשכל ובחכמה להיות מבין במושכליות. (ותעמיק עוד בדבר מג"ן הוא בגימטריא "הויה "בהיכל (תהלים יא ד), היינו הויה באדני. וגם כן מגן ישע"ך, ישע הם צינורות השפע מההעלם אל הגילוי מהויה לאדני, דהיינו כל אות מהשם הויה בכפל על אות משם אדני, דהיינו י' פעמים א', ה' פעמים ד', ו' פעמים נ', ה' פעמים י', בגימטריא יש"ע. כי אברהם לא השיג השם הויה, רק על ידי שם אדני שהוא אדון כל הארץ. וז"ש רז"ל (ברכות ז' ע"ב) למען אדני (דניאל ט יז), למען אברהם שקראך אדון). ואחר כך הדרגה ב' וימינך תסעדני, היינו אחר כך זיכהו הש"י לשם הויה מדת החסד ניקוד סגול, שהוא המתייחס למדתו שהוא בחינת ימין. והנה החילוק שבין חסד לרחמים, כי רחמים הוא כשאחד מבקש מחבירו דבר מה והוא מרחם עליו ונותן לו מבוקשו, מה שאין כן חסד מה שאחד מתחסד עם חבירו לחוננו מבלי בקשת הקדמה לו מחבירו. והנה בכבשן האש וברעבון ובמלכים לא מצינו שביקש אברהם שיצילו (כמו שמצינו שביקש על הזרע), ועם כל זה הצילו הקב"ה זה נקרא חסד, והוא בחינת ימין השפעת השם הויה בניקוד סגול, והיה זה הכל שלא כטבע והוא בהתגלות שם הויה מבלי מג"ן ולבוש. וז"ש אחר כך וימינך תסעדני בכבשן האש וברעבון ובמלכים, ואחר כך הגיעו למדריגה הג' וענותך תרבני, הנה הוא מלשון כאדם האומר לחבירו מגודל ענוותך אתה מרבה ומגדל אותי יותר ממך, וזה ששואל המדרש ומה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם, היינו כביכול שהרבה לו גדולה ויתנהג בענוה נגדו, הוא שהיה אברהם יושב וכביכול השכינה עומדת, (הגם שאצלו ית"ש לא יתכן לייחס מקרה הגוף עמידה וישיבה, עם כל זה מה שמצינו שהקב"ה הניחו לאברהם שיהיה יושב, זהו גדולה ורבו יתרה). הנה היו ג' הדרגות, הדרגא הראשונה שהיה השי"ת נעלם ממנו רק השיג גדולתו על ידי פעולותיו בהעלם, ואחר כך כביכול הוה כאלו ראהו עין בעין מה שהתחסד עמו ופשט יד ימינו לשדד הטבע והמערכה בשבילו מבלי מבוקש, ואחר כך היה לבו של אברהם גס בו עד שישב והשכינה עומדת, הה"ד וירא אליו י"י. דקשה כנ"ל מה אמר לו בהתראות הלזו, וגם לא נאמר וירא י"י אל אברהם. אך הוא דהפסוק מפרש אותן הב' מדריגות שחננו השי"ת, דהנה המדריגה הראשונה שהשיג השי"ת מצד השכל זה הוא מעצמו, רק שהש"י חננו בשכל וזה הוא מדת כל אדם שניתן השכל במרומים רבים, ועל ידי זה כשחוקר על איזה דבר, יכול להשיג אפילו דבר הנעלם מן העין, רק אותן הב' מדריגות הוא מאת הש"י. וז"ש וירא אליו י"י, היינו השם הויה המתייחס אליו, דהיינו הויה בבחינת סגול ימין בחינת וימינך תסעדני, ואמר באלוני ממר"א אלוני לשון תוקף וחוזק של ממר"א, ר"ת "מלחמת "מלכים "רעבון "אש, ואחר כך נתעלה למדריגה והוא יושב פתח האוהל וכביכול הקב"ה עומד, הבן הדבר:

"ויאמר "האדם "זאת "הפעם "עצם, ר"ת בגימטריא הויה בהיכ"ל. הכוונה לגרום בזיווגו ליחד הויה בהיכל קדשו (תהלים יא ד), כנודע אדני בגימטריא היכ"ל, שהוא היכל הויה (ירמיה ז ד):