Comentário sobre Gênesis 38:7

רע בעיני ה'. כְּרָעָתוֹ שֶׁל אוֹנָן, מַשְׁחִית זַרְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּאוֹנָן וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ, כְּמִיתָתוֹ שֶׁל עֵר מִיתָתוֹ שֶׁל אוֹנָן. וְלָמָּה הָיָה עֵר מַשְׁחִית זַרְעוֹ? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר וְיַכְחִישׁ יָפְיָהּ:

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' לא הזכיר הכתוב פשעו כאשר עשה באחיו אבל אמר כי בחטאו מת להודיע שלא היה זה בענש יהודה על מכירת יוסף כי ההצלה עמדה על המכירה ולא היה בבית האבות שכול זולתי זה שהיה רע בעיני השם כי זרע צדיקים יבורך ועל כן היה יעקב מתאבל על בנו ימים רבים וימאן להתנחם שהיה הדבר בעיניו עונש גדול לו מלבד אהבתו אותו:

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'. בלתי רע לבריות:

ויהי רע בעיני ה', שלא היה יודע בו אלא ה' והוא בדברים שבינו לבינה וארז"ל (שם) שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ כדי שלא תתעבר כדי שלא תכחש יופיה:

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה׳. הזכיר הכתוב עוד הפעם שהיה בכור יהודה ללמד דזה גרם שמת שלא היה חוטא כ״כ שיענש בהכרת כזה אלא שהיה רע בעיני ה׳ ואינו כדאי שיצא ממנו זרע מלוכה והרי הוא בכור יהודה וא״כ ראוי היה שיצא ממנו זרע מלוכה. ובשביל שהיה רע ואינו הגון ע״כ מת וכדאי׳ ביומא דע״ב ב׳ זכה נעשית לו זר לא זכה נעשית לו זיר:

ויהי ער רע בעיני ה' וימתהו ה'. יש מקשים האיך ענשו ב"ד של מעל' פחות מכ' ודוחקין לתרץ שב"ד של מעלה עונשין לפי חכמת האדם שאפי' פחות מבן עשרים והוא חכם כבן כ' מענישין אותו ולפי מה שכתבתי למעלה איפשר שהי' יותר מבן כ'. כתב הרמב"ן לא הזכיר פשעו אשר עשה כמו באחיו אלא אמר כי בחטאו מת ולא בעונש יהודה שמכר ליוסף כי ההצלה שהצילו עמד' כנגד המכיר' ולא הי' בכל בית האבו' שכול זולתי זה מפני שהי' רע בעיני ה' ועל זה הי' יעקב מתאבל על בנו וימאן להתנחם שהי' הדבר בעיניו עונש גדול מלבד אהבתו אותו:

רע בעיני ה' כרעתו של אונן משחית זרעו כו' ולמה היה ער משחית. דבשלמא אונן משום דלא לו יהיה הזרע אלא ער מ"ט כו' כדאיתא ביבמות פרק ד' אחין:

ויהי ער בכור יהודה. ע"י שהוא בכור יהודה והיה ראוי לצאת ממנו מלכות ב"ד, עי"כ היה רע בעיני ה', כי גוי אחר לא היה רע בערכו:

וימיתהו ה'. [תני, אף ער שיחת זרעו], מנא לן, אמר רב נחמן בר יצחק, דכתיב באונן (פ' י') וימת גם אותו, אף הוא באותה מיתה מת ^דר"ל אף אונן מת מאותו עונש של ער, ומכיון דבאונן כתיב מפורש ושחת ארצה, ממילא מבואר שגם עונש ער הי' על חטא זה. .
(יבמות ל"ד ב')

ולמה היה ער משחית זרעו כו'. בשלמא מה שהיה אונן משחית כמו שמפרש הפסוק הטעם דהבן נקרא על שם אחיו המת וזה לא היה רוצה לעשות:

רע בעיני ה'. פירש"י כמיתתו של ער מיתתו של אונן וקשה דה"ולל להפך שנא' באונן ושחת ארצה וי"ל דתפס לשון ב"ר דאמר גבי ער הופכו כגיגית הופכו פירוש היפך שמו ער רע וכן אונן הפך והמית אבל לא הפך שמו אלא חבטו ונהפך גופו ושמו:

ויהי ער בכור יהודה רע. הוא להיפך ער.

ער רע. צחות לשון הקודש הוא שהיפך התיבה כלו' ער נהפך לרע וראיתי משל לגיגית רחבה בשוליה וקצרה לפיה כל זמן שהיא יושבת כדרכה היא עומדת בחזקה שהקשרין שקורין צירקלי"ש (cercles, Reifen) באים על הרחב אבל כשמהפכין אותה על פיה הקשרים נופלים והיא נופלת וכן ער כל זמן שהיה כדרכו חי כיון שנהפך מיד מת ולא פיר' מה היה רעתו של ער ואמרו רבותי' שאף הוא היה משחית ארצה מדכתיב וימת גם אותו כלומר שגם הוא השחית ואמרו רבות' שלא להכחיש את יופיה ושמא לא היה רוצה בצער גידול בנים שיש בני אדם שאינם חוששין רק להנאתם ולפי הפשט היו דשים מבפנים וזורעים מבחוץ ולפי התלמוד לא היו דשים מבפנים כדאמ' ביבמות (ל"ד ע"ב) כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער ואונן וכו'. ואמר' תמר באצבעה מיענה לפי שלא יכלה להתעבר מביאה ראשונה כל מעוכות של בית ר' תמר נקראות:

וימתהו לא היה שוכב עמה כדרכה פן תהר ולשניהם היתה בתולה לפיכך לא חטא בה יהודה כי לא היתה בעולת בעל. חז״‎ק איך נענשו הרי עדיין לא הגיעו לכלל עשרים להיותם בני עונשין.

בעיני ה'. שלא היה אדם יודע רשעתו אלא הקב"ה. והוא פירסמו בפסוק השני. שהיה חורש בגנות ומערה באשפות. למה. כדי שלא תתעבר ותכחיש יפיה. והעולם לא נברא לתוהו והלא לשבת יצרה.

וימיתהו ה'. דינו בידי שמים. שהיה ממית הבנים שהיו עתידין לצאת ממנו. כענין שנאמר קול דמי אחיך (בראשית ד י). דמו ודם זרעותיו. כיוצא בו אם לא דמי נבות ואת דמי בניו וגו' (מ"ב ט כו).

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'. פי' רש"י שהיה מתירא שמא תתעבר ותכחיש יפיה. ענין חטא ער נצמח כמו שנתבאר, בקש יעקב לישב בשלוה היינו להשמר מכל מעשה לבל יכנוס בשום ספק, והנה זאת אין רצון הש"י בעוה"ז לכן הראה לו הש"י, ראה מי שיוצא מיוצאי חלציך שהוא ג"כ ישתמר ממעשה בכונה שלא יבא לידי הפסד, רק שהוא בענינים גופנים וראה והבן ערך דבר בזה, כי אצל יעקב היה נמצא ג"כ חסרון הזה, רק חסרונו היה בעבדות הש"י שהיה משמר עצמו מבלי להכחיש יופי עבודתו, וכאשר יסתעף זה עד הגוף אז הוא חטא מפורש וכן הוא בכל מחשבות האבות שאצלם היה קטן מאד ואח"כ כאשר יברר הקב"ה ויברא ממחשבה כזאת נפש מיוחד יתברר מה שיתברר. והנה חטא ער ואונן היה כפי המבואר במשנה (אבות פ"ב,מ"א) רבי אומר איזה דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, תפארת לעושיה היינו שהמעשה שהאדם עושה תשא חן בעיני בני אדם, ותפארת לו מן האדם היינו שיהיה טוב בעומק במעמקי חיים שלו היינו צורת אדם. [כי אדם הוא במעלה גדולה יותר מאיש כמבואר (בזוה"ק תזריע מ"ח.) תשלום.] וצריך האדם להביט לכל מעשיו שיהיו מבוררים עפ"י שני אופנים הללו, ואם יארע לפני אדם מעשה שלא תשא את שני הברורים האלה, בזה היא מחלוקת ב"ש וב"ה במס' כתובות [ט"ז:] דתנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, והוא שלפי סברתם העיקר הוא תפארת לעושיה, שאם יאמר כלה נאה וחסודה לא יהיה התפארת לעיני בני אדם משום מדבר שקר תרחק, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה, היינו אף שאין בזה תפארת לעושיה, מ"מ אין צריך להשגיח ע"ז מפני שהוא תפארת לו מן האדם היינו, שכל האדם יכריחו לזה [כמו שכתיב (משלי ג׳:ד׳) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואח"כ בעיני אדם. תשלום.] וכמו שביארו שמה, מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנה בעיניו או יגננה בעיניו. והנה ער השגיח עיקר על תפארת לו מן האדם כי זאת ידוע, כי כל הולדה לא תבוא רק ע"י הסתרה ושכחה כמו שהגרעין הנזרע לא יצמיח בלתי אם יכלה בעפר וירקב, וכן הטיפה חיים שיורד מהמוח לא יוכל לבוא לידי הולדה עד שיתעבה ויתגשם בזרע אנשים, כי בזה הרגע נפסק ונשכח דעת האדם ובאם היה האדם עומד תמיד בדעתו נגד בוראו לא היה יכול לבוא לידי הסתר ושכחה הזאת שיבא ממנה הולדה, ולכן ער ביען שהשגיח רק על תפארת לו מן האדם והיינו שהיה לו שכל בהיר תמיד והיה עומד נוכח הש"י, ע"כ לא רצה להכחיש זאת, וזה פי' שלא תכחיש יפיה היינו שלא להכחיש תפארת ישראל, ואונן לקח לו דרך השני כי מעשיו היו לפי שראה כוונת אביו שרק יקרא הזרע ע"ש אחיו ע"כ הרע בעיניו שלא יתקן את עצמו, רק את נפש אחיו והיה לו תרעומות וזאת הענין נמצא גם בצדיקים גדולים ומעשה אונן נקרא תפארת לעושיה, ע"כ היה תיקון לנשמתם שנולדו אח"כ פרץ וזרח, פרץ היה נשמת ער כי פרץ הוא לשון תקופות היינו תפארת לו מן האדם, היינו אף שהוא הפך מתפארת נגד בני אדם לא ישגיח ע"ז, וזרח הוא נשמת אונן כי שמו מוכיח עליו שהוא תפארת נגד בני אדם. ועל אלו השנים אמר הש"י צדקה ממני ממני יצאו הדברים כבושים, היינו אף שער ואונן לא היו ראוים בעיניו, אבל אלו השנים שהיו נשמותיהם ישרו לו, כי אף שנראה שפרץ עושה נגד ההלכה כמו שמצינו במלכות בית דוד, ע"ז מעיד הש"י שהוא מפני עת לעשות לה', ואף שעל המעשה היה נראה שחטא ער היה גדול מחטא של אונן מ"מ נשמתו היתה גדולה בעומק מנשמת אונן כי ממנו נולד מלכות בית דוד, כי כל הבנינים של מלכות בית דוד מנהיג הקב"ה ע"י בנינים כאלה אף שבשעת מעשה היה נראה לו שחטא, כי יהודה חשבה לזונה כי כסתה פניה, היינו שהדבר היה בסוד מהש"י וכמו שמבואר (במדרש) (סוטה י':) ממני יצאו הדברים כבושים היינו בסוד כבוש שנעלם אף מנביאים הבנין של מלכות בית דוד.