Comentário sobre Ester 2:20

אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ. לְפִי שֶׁמָּרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, הַמְזָרְזָהּ וְהַמְרַמְּזָהּ עַל כָּךְ:

השאלות:
ולמה חוזר שאסתר אין מגדת עמה ומולדתה וכבר אמר זה, ושטחות הלשון מורה שתלוי בפסוק הקודם ולא נודע יחוסם זה אל זה, ולמה בפסוק יו"ד אמר עמה ומולדתה ופה אמר מולדתה ואת עמה:

אין אסתר מגדת. טעם להזכיר זה פעם אחרת שלא הגידה עמה אחר היותה בבית המלכות:

אין אסתר מגדת מולדתה. למלך ולא לסריסים שהעמיד לפניה.

אין אסתר מגדת. מלמד שתפשה שתיקה בעצמה כרחל זקנתה ועמדו כל גדולי זרעה בשתיקה. רחל ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה ובשאול בן בנה כתיב (ש"א י' ט"ז) ואת דבר המלוכה לא הגיד לו.
(מ"ר)

אין אסתר מגדת. כבר מובן מקרא, ובמקרא לא הגידה אסתר את עמה כי פירוש מקרא זו הוא בעצמו פירוש מקרא ההוא, רק שהוסיף הנה ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו, רוצה לומר כי אף שהמנהג הוא סבה גדולה להמשיך אחריו כידוע ממאמר אפלטון, ההרגל לכל דבר שלטון ויצר לב האדם רע מנעוריו ולפתח חטאת רובץ. ובמלכותו נולד ר"ש, שהוא השכל הטוב, ואם כן מן הראוי שאסתר היה לילך איר יצרה הרע שהרגילה בו. מכל מקום, אומר שאסתר היתה עושה מאמר מרדכי, כאשר היתה באמנה אתו, רוצה לומר כאלו היתה מגודלת עם מרדכי מעולם. וראה דקדוק נפלא שלא אמר כאשר היתה עושה באמנה אתו אלא כאשר היתה באמנה אתו, להעיר על מה שבארנו. ואמר כי מצד מה שאין אסתר מגדת למלך אחשורוש בדרך שבארתי למעלה אף כי טוב הוא שלא תחריב העולם, מכל מקום נמשך הרע במקרה לבא השטן בתוכה, ורוצה להחטיאו. וזה אומרו

ואמר אין אסתר מגדת אפשר שהוא נתינת טעם כפי משז״ל כי אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה ולגלות לבה שתאמר מאי זה עם היתה על כן קבצו פעם שנית ועכ״ז אין אסתר מגדת אע״פ שכונתה ובקשתה זאת היתה שמא ישלחנה המלך. ומפני שמרדכי צוה עליה אשר לא תגיד לא רצתה לעבור מאמרו.

אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. לשואלים אותה מזה לא למלך ולא לסריסים שהעמיד לפניה:

באמנה אתו. מקור או שם והה"א איננה כנוי שרשים:

ואת מאמר מרדכי אסתר עושה. שהיתה מראה דם לחכמים פי' שהיה יכול לראות מרדכי ומתורת חסידות לא רצה והיא מקיימת דבריו הגם דאיתא אימתא דמלכותא וכי תימא הא צריך הבחנה לז"א כאשר היתה באמנה אתו שעם מרדכי היתה באמת אבל עם אחשורוש היתה שידה זה כתבתי בקיצור והארכתי בענין בעניותי בדברים אחדים דף ל"ו ע"ש באורך:

"כאשר היתה באמנה אתו" (פסוק כ), בגמרא (מגילה יג:), אמר רבי אבא בר לימא, מלמד שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת, ויושבת בחיקו של מרדכי. והקשו בתוספות (שם ד"ה וטובלת) והלא צריך ג' חדשים להבחנה (יבמות מב.). ותרצו, דאסתר במוך שמשה. ונראה שאין צריך לזה, כי נראה "יושבת בחיקו" היינו יחוד בעלמא. ולא תאמר שנאסרה על בעלה, רק אנוסה היתה, ואין האשה נאסרת כאשר היא אנוסה (כתובות נא:), לכך היתה מתיחדת עמו. כי אין הדעת נותן שיהיה מרדכי מסכן נפשו, שאם יהיה נודע למלך היתה הוא והיא נהרגין, רק פירושו יחוד.

אין אסתר מגדת וכו'. הרב זרע ברך ח"ג דף י"ב נתן טעם למה לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה שהטעם הוא מפני שהיתה מכנסת שידה במקומה. ואחשורוש לא היה מדבר עם אסתר שאינה בת מלכים ולכן היתה יכולה להכניס שידה במקומה. כי הנה אמרו רז"ל שצריך לדבר עם אשתו שמא תתחלף בשידה משמע שאין לה רשות לשנות הקול כאשתו. ולכן בתחילה לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה דכיון דלא ידע שהיא בת מלכים אין מדבר עמה ויכולה להחליף שידה במקומה. ולכן בסוף כשהלכה לבטל גזרת המן היא מוכרחת להגיד שהיא ישראלית מזרע שאול המלך. וכיון שהיתה בת מלכים ידבר עמה ושוב אינה יכולה להכניס שידה שאין לה רשות לשנות הקול ומוכרחת להיות היא עצמה עמו כדי לדבר לו. ולכן אמרה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי ותהיה אסורה למרדכי עכ"ד הרב זרע ברך ז"ל. ואפשר שזהו שאמר אין אסתר מגדת וכו' כאשר ציוה עליה מרדכי וכו' והטעם הוא ואת מאמר מרדכי אסתר עושה שציוה לה להפריד הרע ובו יטפל אחשורוש וכך היתה עושה אסתר. כאשר היתה באמנה אתו שעם מרדכי היתה אסתר ממש אבל עם אחשורוש היה צד הרע. ובזה ל"ק קושית התוספות דצריך הבחנה דהא אחשורוש לא נטפל כי אם בצד הרע לבד. ולזה אין אסתר מגדת כדי שלא ידבר עמה. ומ"ש הרב מהר"ר יונתן ז"ל בספר יערות דבש ח"ב דף פ"א ע"ב במשז"ל שהיתה טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי שטובלת שלא תהיה שידה דהכשוף מתבטל במים ע"ש עמו הסליחה דדוקא כשוף דהוא אחיזת עינים כגון דף עץ דנדמה לחמור כמ"ש בש"ס זה מתבטל במים. אבל השדים עצמם הם נכנסים במים ואף במים יכולים להתהפך ואין כאן מקום להאריך. חוזרנו לדברי הרב זרע ברך זכרונו לברכה הנתנין למעלה דכפי דבריו כשהגידה אסתר שהיא מזרע שאול והיה מדבר עמה א"כ לא יכלה להכניס שידה דאין לה רשות לשנות הקול והיתה מוכרחת היא עצמה בדבורה להיות עמו ואז נאסרה למרדכי. ובהכי היה מתישב יותר דילדה אסתר דריוש מאחשורוש ומלך תחת אביו. ונאמר דהיה זה כשהגידה עמה שהיתה בת מלכים ובו בפרק היא בכבודה היתה עמו. וקשה על זה דמרעיא מהימנא מוכח דח"ו לא שלט אחשורוש כלל אלא בשידה ולא היה עם אסתר כלל אפילו אח"כ וכתיב וכבודי לאחר לא אתן. ולפ"ז גם כשהגידה שהיא בת מלכים והיה מדבר עמה היתה מכנסת השידה והא השידה אין לה רשות לשנות הקול. לכן נראה לישב הענין באופן זה דאסתר היתה חושבת דחלק הרע שהיא מפרדת והיא שידה אין לה כח לשנות הקול כמותה כמשז"ל שידבר עם אשתו ולא שנא לה בין שידה דעלמא לחלק הרע שבה לכן לא הגידה שהיא בת מלכים שלא ידבר עמה. ועתה שהיא מוכרחת להגיד שהיא מזרע המלוכה ידבר עמה וצריכה היא אסתר כמות שהיא בכבודה להיות עמו. וגם יען שעתה הולכת ברצון מעצמה אעיקרא אפשר דלא יהיה לה כח להפריד הרע ולזה אמרה לך כנוס את כל היהודים שיהיו באחדות נמרץ ומוכרח כשהם באחדות שיהיו ענוים ובהיותך גדול הדור כמשה בדורו ועניו אהני זכותך ויעלה בידך ליחדם ותפלת הענוים היא מקובלת. וצומו עלי שהתענית במקום קרבן ליחד העולמות עלי שאני בסכנת גוף ונפש. ג' ימים. אחד על ההליכה עצמה שההולך בלי קריאה אחת דתו להמית. והשני שאוכל להפריד הרע כראשונה. ושלישי בשביל הקול. ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת. דת המלך ודת יהודית וכאשר אבדתי הכח שהיה לי להפריד הרע. אבדתי שצריכה אני עצמי להיות עמו ונאבדת ממך שאהיה אסורה לך. ויושר לבה וצדקתה שמסרה עצמה על קדוש ה' והוסיפה קדושה על קדושתה ותלבש אסתר מלכו"ת ואמרו רז"ל שלבשתה רוח הקדש. וזה רמז לה מרדכי ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכו"ת שתזכי לרוח הקדש וכן הוות לה. ובמוט"ב תלתא כחדא שריין תחילת ביאה הושיט לה השרביט וחיה. וזאת שנית שגם עתה יכלה להפריד הרע כמו שהיתה עושה מקדם. ועוד בה שלישית דהגם שהיה מדבר עמה. חלק הרע ישלח דברו בקול אסתר דלא דמיא לשידה דעלמא כי היא בחינת אסתר עצמה חלק הרע מהטוב כי שיח וכי שיג לה. וזה רמז מ"ש בחולין אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר וצריך לדעת כפל הדברים סתרא"י נינהו הסתר אסתיר. ולפי דרכנו הסתר קודם שלא הגידה עמה ולא הלכה ברצונה והיה בה כח להפריד חלק הרע. אסתיר גם אחר שהלכה ברצונה והגידה שהיא מזרע שאול המלך והיה מדבר עמה יכלה להפריד חלק הרע. ולשו"ן הר"ע כקולה וזהו הכפל:

אין, וכ"ז לא הועיל רק אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה, והנה תחלה הקדים עמה למולדתה, כי שם היה המבוקש לדעת מי היא, ודרך לשאול תחלה על עמה ואח"כ על מולדתה ופה היה המבוקש כדי להטיב עם בני עמה, ובזה שאלו תחלה על מולדתה שהם קודמים לקבל הטוב ההיא ואח"כ על עמה שגם עמהם ייטיבו בעבורה, וספק צדקתה שאף שעלתה לגדולה שמעה לדברי מרדכי כבעת שהיתה תחת רשותו בעת האומן:

וטעם כאשר היתה באמנה אתו שהיתה עושה מצות מרדכי ורצונו והיא היתה בבית המלכות כאשר היתה רגילה עמו לעשות בנעוריה כאשר אומן אותה:

באמנה מגזרת כאשר ישא האומן והוא שם כמו חכמה עצמה.

מאמר מרדכי וגו'. א"ר ירמיה, שהיתה מראה דם נדה לחכמים ^מאדריש יתור כל לשון זה, ויש שייכות לדרשה זו עם הדרשה דלעיל פסוק י"א ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים – לשאול על כתמה ועל נדותה, וכאן מוסיף לדרוש ששמעה לו בכל צווייו. .
(מגילה י"ג ב')

ולפי שלא נאמר כי בענין זה היתה עושה מאמר מרדכי לפי שיש לה תועלת שהיא מלכה אמנם בשאר הדברים שלא תמשך לה תועלת לא תשמע אליו לכ״א ואת מאמר מרדכי עושה כאשר היתה באמנה אתו כמו שכשהיתה אתו לא היתה עוברת על דברו כן היתה עושה עתה עם שהיתה בבית המלך לא לקחה שררה בעצמה:

ואת מאמר מרדכי אסתר עשה בכלל מכל מה שהיה מגיד לה מרדכי:

ועוד נראה לי כי חכמים באו להגיד שלא היתה אסתר בת זיווג של אחשורוש, רק במקרה. ולפיכך "היתה עומדת מחיקו של אחשורוש ויושבת בחיקו של מרדכי". כלומר כי היה מרדכי בן זוג הראוי לה לאסתר, ולפיכך הטבילה היא רמז לסילוק הטומאה שזרק בה, וישבה בחיקו של מרדכי, כלומר שהיה לה חבור למרדכי שהוא בן זוגה. ומזה תבין כי היתה לאסתר שתי בחינות; האחת, לאחשורוש, שהיתה אסתר זיווג שלו. אמנם עיקר בן זוג בעצם היה מרדכי, ורמזו בזה שלא פירשה אסתר ממרדכי. ואם לא היה לאסתר חבור למרדכי, לא היה ראוי שתבוא הגאולה על ידה, כי כבר התבאר למעלה שאין אסתר ראוייה כי אם כאשר מרדכי בן זוג לאסתר, ועל ידי שניהם היתה גאולה זאת, והבן הדברים האלו מאוד.

באמנה אתו. מגזרת אומן והוא שם כמו עצמה חכמה:

באמנה אתו. אמר רבה בר לימא, שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי ^מבהמפרשים פירשו דרשה זו בענין אישות, וכנראה סמכו לפרש כן ע"פ הדרשה דלעיל פסוק ז' לקחה מרדכי לו לבת, אל תקרא לבת אלא לבית, כלומר, לאשה, ואמנם אפשר לפרש עוד ענין דרשה זו דמכוין לענין החולין שהיה מרדכי אוכל על טהרת הקודש והיתה טובלת כדי שלא תטמא אותו בישיבתה אתו סמוך לו כדרך הישיבה בחיק. אך מהדרשה שבסמוך וכאשר אבדתי אבדתי מתבאר כפי' המפרשים, יעו"ש. .
(שם שם)

כאשר היתה באמנה אתו. ר"ל היתה ממלאה מצותו כפי מה שהיתה בעניין האמונה עמו קיימת באמונתו. ואם הוא מעניין ויהי אומן את הדסה. ותשאהו אומנותו. האמונים עלי תולע. יהיה אמרו כאשר היתה באמנה אתו כלומ' ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כעניין שהיתה עושה בעת שהיתה גדילה אצלו ויהיה אמנה על משקל חכמה עצמה:

ויהי בבקר והנה הוא לאה. מתוך הסימנים שמסר יעקב לרחל על הבאר. ורחל מסרתם ללאה. על זה לא הכירה יעקב אבינו. לפיכך היו בני רחל צנועים בעלי סוד. הלא תראה ליוסף שלא הגיד לאביו מכירתו ולא הודיע ממצרים לא בכתב ולא בפה. שאול. ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (ש"א י טז). אסתר. אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה (אסתר ב כ).