Comentário sobre Ezequiel 1:4

והנה רוח סערה באה מן הצפון. היא מרכבת כסא כבוד השכינה כמה שנאמר בענין ולפי שבאה בחימה להשחית את ישראל לכך נדמית לרוח סערה וענן:

וארא, כבר ידענו מסוד קדושים שהמרכבה שראה יחזקאל היה בעולם היצירה שהוא עולם המלאכים, והיה המראה ההוא למטה ממחזה המרכבה שראה ישעיה שהיתה בעולם הכסא, כי באשר ישעיה ראה את המלך בעוד שהיתה השכינה במקומה וישראל על אדמתם, אז היתה ההנהגה ע''י ה' בעצמו, וה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה, לכן ראה את המלך יושב על כסא רם ונשא, שגם הנהגת המערכת היתה מאתו בבלי אמצעי, וראה שרפים עומדים ממעל לו, שהשרפים עומדים ברום עולם בעולם הכסא שהוא למעלה מעולם החיות שראה יחזקאל, כמלך היושב בביתו ושרי מלכותו עומדים לפניו אבל יחזקאל ראהו בגולה בח''ל, שאז לא ינהיג לעשות דבר מלך שלטון בדרך הפלאיי הנסיי, רק ינהיג ע''פ סדר הטבע והמערכת שהם האופנים, שזה נעשה ע''י מניעי המערכת שהם המלאכים, לכן ראה חיות הקדש והאופנים מתנשאים לעומתם. והנה עולם החיות שהם המלאכים הוא ממוצע בין עולם הכסא אשר למעלה ממנו ובין עולם האופנים שהוא עולם הגלגלים אשר למטה מהם, והם מקבלים כח ושפע מכסא מלכות ה' אשר למעלה וינהיגו בכח זה ויניעו האופנים למטה, לכן יספר תחלה ההשגה שהשיג בהחיות עצמם, ואח''ז יספר איך יניעו וימשיכו את האופנים אשר תחתיהם, ואח''כ יספר איך יקבלו עוז ותעצומות מן הכסא אשר למעלה מהם. וכבר באר בכוזרי (מאמר חמישי) שהנביאים ישיגו את השם בצורות מתחלפות מיוחסות אל הפעולה שיעשה בעת ההיא, בעת שהוא מהעדה מלכין ומהקם מלכין ראה דניאל (דניאל ז׳:ט׳) עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, ובעת הנסיעה שנסע בגולה ראהו יחזקאל רוכב במרכבה, כמנהג המלכים בנסעם ממקום למקום שיכינו לו מרכבה לצאת לדרך, והמשיל כמנהג בני אדם שהמרכבה הגשמיית נמשכת מארבע חיות שיניעו את אופני המרכבה שהמלך יושב עליה. וכן ראה יחזקאל את המרכבה שבה נוסע מלך הכבוד בגולה וד' חיות נושאות את המרכבה אל אשר יהיה שם הרוח ללכת, וכבר אמרו חז''ל שישעיה נדמה כבן כרך שראה את המלך ויחזקאל נדמה כבן כפר שראה את המלך, שבן כרך יראהו בהיכלו יושב על כסא מלכותו ומשרתיו עושי רצונו עומדים סביבו, וכן ראהו ישעיה בעיר מלכותו יושב על כסאו ובן הכפר יראהו בעת יסע המלך דרך הכפר ממקום למקום, שיראהו נוסע במרכבה, וישים לבו על המרכבה ועל החיות והאופנים אשר יוליכו את המלך ויספר את אשר ראה. והנה ראה את המרכבה באה מן הצפון, שזה מורה שאין זה תחלת ביאתו מא''י, שא''י היא דרומית לבבל, רק כבר היה שם עם הגולה שישבו בצפון בתל אביב שהיה בצפון מנהר כבר, וראהו עתה נוסע מצפון לדרום לשוב מבבל אל א''י, אבל ראהו שנוסע על דעת להחריב את ציון ולשרוף את היכלו, כי ראה סביב המרכבה רוח סערה וענן ואש מתלקחת שכולם מורים על חורבן והשחתה ושרפה, רק שראה שסביב האש יש נוגה, שהנוגה הוא מקבל האור ומאיר ואינו שורף שהוא מדת החסד השופע בתוך החשך להאיר את הלילה, ומתוך הנוגה השיג את החשמל שהוא מחנה שכינה, שהיא בתוך האש, ר''ל שהשרפה הזאת לא יהיה ע''י המערכת רק ע''י ה' לבדו, ושעמו ג''כ הרחמים להאיר את החשך ולהציל את הדבקים בקדושה בנוגה סביב (וגם אליהו שראה את המרכבה חוץ למקומה בח''ל ראה ג''כ כמראה הזה, רוח גדולה וחזק שהוא הרוח סערה, ואחרי הרוח רעש (שהרעש בא מן הענן), ואחרי הרעש אש שהיא אש מתלקחת, ובכל אלה לא היתה עדיין מחנה שכינה כמ''ש לא ברוח ה' וגו' לא באש ה', ואחרי האש קול דממה דקה שהוא החשמל, חש מענין שתיקה ומל מענין דבור, שזה קול דממה, ר''ל מורכב מן קול ודממה, כמ''ש דממה וקול אשמע, שזה חש מל, והם הד' קליפות הסובבים את האגוז ששלשה מהם קשים ומרים, ואחד היא הרכה הדבוקה אל הפרי שמעורב מן טוב ורע שהיא קליפת נוגה, וזה הדקה שראה אליהו. וכן אמר (ישעיה כ''ט ו') מעם ה' צבאות תפקד ברעם ורעש וקול גדול, סופה וסערה, ולהב אש אוכלה, שהוא הרע שבג' יסודות רוח מים אש):

רוח סערה באה מן הצפון. הוא רמז על מלך בבל והכשדים שהמה מצפון א״י והמה יבואו על א״י בשטף אף:

מתלקחת. מתלהב ובוער כמו ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט׳:כ״ד) והוא מלשון לקיחה כי הלהב נלקח ונאחז בדבר הנשרף:

וארא, ואש מתלקחת. פי' מתלקחת בתוך הענן כמו ואש מתלקחת בתוך הברד:

וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגע לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש סיפר הנביא בפסוק הזה שראה בתחילת המראה חמשה דברים. הראשונה, רוח סערה באה מן הצפון. השנית, ענן גדול. השלישית, אש מתלקחת. הרביעית, ונוגע לו סביב. החמישית, ומתוכה כעין החשמ' מתוך האש: וראוי לעיין על מה יורו כל הדברים האלה ולמה ברוח סערה אמר בא מן הצפון ולא אמר כן בענן ובאש ובנוגה ובחשמל בהיות המראה כולה מתאחדת, והרב המורה לא דיבר כלל על הפסוק הזה, ונ"ל לפרש הפסוק הזה על עצמות הנבואה וג"כ על מה שתורה בענין האומה, כי הנה הרוח סערה היא מליצה על התפעלות הנביא כשתשרה עליו הנבואה שיתפעלו כוחותיו התפעלות גדול עד שיקרה בו הרתת החזק כאילו רוח גדול נושב בו וסערה תפיץ אותו, וכמאמר דניאל (דניאל י, ח) והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, וכן אמר אליפז ע"ז ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי (איוב ד, טו) והנביא יחזקאל עצמו בחול הנבואה עליו אומר ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול וזה ענין אומרו כאן והנה רוח סערה, ומפני שהיה הרוח הצפוני חזק מאד וכמ"ש רוח צפון תחולל גשם (משלי כה, כג) לכן להורות על חוזק רוח הסערה ההיא אמר באה מן הצפון, ואמנם הענן גדול שראה הוא רמז למה שהיה בלתי ידוע אצלו ממה שיהיה בעתיד ולכן ראה כאילו אימה חשכה נופלת עליו תשכון עליו עננה בהיותו בלתי יודע מה יהיה אחרית אלה, ואמנם האש המתלקחת הוא רמז אל השפע הנבואיי המגיע לשכל הנביא שהוא כאש מצרף בחוזקו וזוהרו וכמ"ש יתברך לירמיהו הלא כה דברי כאש (ירמיה כג, כט) וירמיהו עצמו אמר עליו (שם כ, ט) ותהי בלבי כאש בוערת, ואמנם הנוגה הוא רמז לשכל הנבדל המשפיע בנביא כי הנה הכתוב אומר ונוגה כאור תהיה (חבקוק ג, ד) והאור נאמר על המלאכים הרוחניים, וכן פירשו רבותינו זכרונם לברכה יהי אור (בראשית א, ג) על הויית השכלים הנבדלים ועליהם נאמר כאן ונוגה לו סביב שמלת לו חוזר לאש כלומר שסביב האש שהוא השפע הנבואיי היה הנוגה ר"ל השכל הנבדל המשפיע אותו, האמנם אומרו בסוף הדברים ומתוכה כעין החשמל הוא להודיע שמתוך הנוגה הנזכר הכיר וידע מציאות הסבה הראשונה יתברך שהוא כעין החשמל, והנה החשמל הוא הזך אשר באש המנוקה מן העשן שלא יוכל העין להשיגו כמו שהוא ולכן אמר כאן כעין החשמל מתוך האש ובמראה השנית נאמר כמראה זוהר כעין החשמל, הנה אם כן שלשת הדברים הראשוני' רוח וסערה וענן גדול הם התפעליות וחסרונות נמשכי' מגוף הנביא וכחותיו, אבל השלשה הנשארים שהם האש והנוגה ועין החשמל הם דברים רוחניים שכליים מדרגה אחר מדרגה כי האש הוא רמז לשפע המגיע לנביא והנוגה הוא רמז לנבדל המשפיע בו ועין החשמל הוא כנוי לאל יתברך המשפיע על הנבדל. והנה כינה האל ית' בחשמל להיותה מלה מורכבת חש ומל שהוא השתיקה והדיבור ר"ל שראוי שיפסוק וימנע בו יתברך הדבור והמלול, ומזה ידע הנביא שנבואתו היתה שפע עליון מושפע מהשכל הנבדל הוא המלאך הדובר בו ושאותו מלאך היה מושפע מהחשמל כלומר ממי שאין ראוי לדבר בו סבת הסבות יתברך וראויה היתה ההקדמה הזאת להתחלת הספר הזה.

באה מן הצפון. חוזרת היתה מארץ כשדים שהיא בצפון שנאמר מצפון תפתח הרעה (ירמי' א') ולמה הלכה שם כדי לכבוש את כל העולם תחת נבוכדנצר שלא יאמרו הבבליים ביד אומה שפלה מסר את בניו שכשדים אומה שפלה היו שנאמר זה העם לא היה (ישעיה כ"ג) כך דרשו רבותינו במסכת חגיגה:

ענן גדול. גם ראה ענן גדול והוא רמז על חשכת הצרות הבאות עליה:

ונוגה. ענין הארה וזריחה כמו מנוגה נגדו (תהלים יח):

ומתוכה כעין החשמל. ת"י ומגו עננא מגו עלעולא כעין חשמלא מגו אשתא ודעת רז"ל בחשמל שהוא מלאך ואמרו מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל יצא אש מחשמל ושרפתו ועוד דרשוהו נוטריקון חיות אש ממללות במתניתא תנא עתים חשות עתים ממללות בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה חשות בשעה שאין הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא ממללות:

וראוי שתדע שאומרו וארא והנ' רוח סערה וגומר אין הכונה שאז ראה האש והנוגה והחשמל הכל יחד בבת אחת כי הם הדברים שיפרש במראה בפרט, אבל זכר הכתוב כאן בכלל ענין המראה שראה בה האש שהוא רמז אל השפע והוא אשר יזכור אחר זה במשל הרקיע והנוגה שהוא מציאות השכלים הנבדלים שאור נגה עליהם והם החיות שיזכור אחר זה כמו שיתבאר, וגם כן עין החשמל שהוא כנוי אליו יתברך ועליו בא אח"ז משל האדם אשר על הכסא, הנה זה כולו א"כ הוא כללות המראה ולזה לא נאמר כאן במדרגת החשמל וארא כעין חשמל כמו שאמרו בסוף המראה ולא נאמר כאן ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה כמו שנאמר שם, לפי שאין זה אלא זכרון כללות המראה ואח"כ נזכרו פרטיה לבסוף כמו שהוא סוף הלימוד והההשגה נזכר עין החשמל, הנה מה שנזכר כאן מהחשמל הוא מה שנזכר בסוף בלא בבחינות שונות. והותרה בזה השאלה הג':

ונגה לו. לענן סביבו מבחוץ רמז הוא שעתידין ישראל ליגאל משם:

ואש מתלקחת. והוא רמז על שריפת בית ה׳:

כעין. כגוון כמו ועינו כעין הבדולח (במדבר י״א:ז׳):

ותדע מזה שאין הדבר כמו שכתב הרב המורה שבאו במראה הזאת ג' השגות חלוקות, הא' השגת החיות ושעליה אמר וארא והנה רוח סערה וגומר, והב' השגת האופנים ושעליה אמר וארא החיות והנה אופן א' בארץ, והג' השגת החשמל ועליה אמר וארא כעין חשמל, ואין דעתו זה נכון כי הנה הראשון שהוא וארא והנה רוח סערה לא נאמר בלבד על השגת החיות כי הוא כולל לכל השגות המראה וגם על החשמל והחיות מכללה, ואמנם וארא השני לא נאמר על האופנים בלבד כי הוא על השגת עניני החיות נאמר וכמו שיתבאר, ולזה אמר בו וארא החיות, ואמנם וארא הג' הוא חוזר לאדם אשר על הכסא והרב עצמו מודה לזה וכמו שיתבאר, הנה א"כ אין ג' הפעמים שבאו במראה לשון וארא מורה על ג' השגות חלוקות, ואמנם על מה תורה הראייה הזאת בענין האומ' הוא שגם הראה הש"י לנביא רוח סערה וגומר להודיעו כי עת ראה ליעקב כי הנה רוח סערה מפרק הרים ומשבר סלעים והוא רמז למלך בבל וחיל הכשדיים באה מן הצפון מן בבל שהיה צפונית לירושלם וכמ"ש (ירמיה א, יד) מצפון תפתח הרעה, ולכן אמר בלבד על הרוח סערה שהיתה באה מן הצפון כי משם באה והענן הגדול שהוא רמז לגלות בני יהודה תשכון עליהם הענן החשוך, וכן האש מתלקחת שהוא רמז לשרפת בית ה' ובית המלך ובתי השרים שבירושלי' לא אמר ע"ז באה מן הצפון לפי שמשמים בא עליהם הגלות החרבן והשריפה על עונותיהם, ואמנם הנוגה שראה לו סביב הנה הוא להודיעו שעם כל הענן החשך והשריפה לא עזב אותם האל יתברך לא מאסם ולא געלת' לכלותם כי הנה סביב הענן והחשמל והאש ההוא היה נוגה ההשגחה והשמירה האלקית חונה סביב אליהם לשומרם ולהצילם, וכ"כ רש"י ונוגה לו רמז שעתידין ישראל להגאל משם ואמנם אומרו ומתוכם כחשמל הוא להגיד שכל הדברים שקרו ושיקרו לאומ' אם מהרעות שכינה בשם ענן גדול ואש מתלקחת ואם ההשגחה בשמירת' וגאולת' שכינה בשם נוגה לא היה דבר מכל זה במקרה ולא כפי המנהג הטבעי אלא כפי ההשגחה והמשפט האלוקי, שמתוכה של הסערה ומתוכ' של הענן ושל האש הדבר שבתוכו המסבב אותו הוא כעין חשמל הנקי והזך שבאש השכלי שלא ישלוט בו עין, ואין ראוי לדבר בו סבת הסבות יתברך ממנו הכל מהרעות והצרות ומהגאולה באחרונה:

כעין החשמל. חשמל מלאך ששמו כך וכעין גוון שלו ראה מתוך האש וכך אמרו רבותינו מעשה בתינוק אחד שהיה דורש במעשה מרכב' והיה מבין בחשמל ויצאה אש מחשמל ואכלתו ועוד אמרו כי המלה מורכבת באמרם מאי חשמל א"ר יהודה חיות אש ממללות במתניתא תנא עתים חשות ועתים ממללות בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה חשות בשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות כלומ' משבחות ומהללות את השם ויתכן שיהא חשמל שם העין שהוא קרוב לעין האש כי אמר חשמל מתוך האש ואמר כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה ואמר במראה השניה וממתניו ולמעלה כמראה זוהר כעין החשמל:

ונוגה לו סביב. סביבות הדברים האלה ראה נוגה והארה והוא רמז שאחר כל הצרות יהיו מסובבים באור ישועה:

ההשמל. הוא הזך אשר באש המנוקה מן העשן, אף היא מלה מורכבת חש מל וחש הוא ענין שתיקה כמו עת לחשות (קהלת ג׳:ז׳) ומל הוא מלשון מלה ודבור:

ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה זה אחד מן הפסוקים שימאנו ויכחישו דעת הרב המורה במרכבה כי הוא יחשוב שהיו החיות משל לגרמים השמימיים ושכל הפנים שזכר הנביא בחיות מאריה ושור ונשר כולם היו פני אדם אלא שהיו פנים אנושיים דומים אל פני אותם הבעלי חיים, והביא ע"ז שתי ראוית האחת מאומרו כאן וזה מראיהן דמות אדם להנה, והב' ממ"ש במראה השנית במקום פני שור פני הכרוב שהוא הצעיר לימים מבני אדם וכמו שהביא בפרק ראשון חלק שלישי, והנה הראיי' שהביא מהמראה השנית כשנגיע שם בעזרת השם אשיב עליה ואוכיח שאינה כן, ועתה אומר שהפסוקים מכחישי' דעתו בהחלט שנאמר וארבעה פנים לאחת ואמר ודמות פניהם פני אדם ופני אריה מן הימין לארבעתן ופני שור מהשמאל לארבעתן, וזה עדות ברורה שהיו לכל אחת מהחיות פני אדם גמור ופני אריה גמור ופני שור גמור ופני נשר גמור ואם כולם היו בצורת אדם גם כן היו בצורת אריה שור ונשר, אבל לפי דעתי היו ארבעת החיות כפי המשל כדרך ארבעת הבהמות נושאות את המרכבה, וכפי הנמשל היו החיות רמז לארבעת מחנות המלאכים והרוחנים הסובבים את כסא הכבוד וכדברי חז"ל, וכבר זכרתי בהקדמת הספר הזה למה ראה אותם במספר ארבעה ולמה כינה אותם בשם חיות, וגם אומר שמפני שראה אותן בתכלית הגבורה והתוקף קראן חיות כי כן קרא דניאל האומות השולטות בעת תקפן חיות שנאמר (דניאל ז, ג) ארבע חיון רברבן, ובעת החולשה אמר ולבב אינש יהיב ליה (שם ד), ולפי שהיו שכלים נבדלים במדרגותיהם אמר ומתוכה דמות ארבע חיות שמלת מתוכה חוזר לנוגה שזכר רוצה לומר ומתוכה של אותה נוגה ראה כעין חשמל ומתוכה גם כן ראה דמות ארבע חיות שהיו נמשכות נאצלות ומושפעות מאותו חשמל, ואמר בהם לשון דמות ולא אמר כן בחשמל לפי שבשכלים הנבדלים אפשר שיפול הדמוי בצד מן הצדדים, אמנם בסבה הראשונה יתברך לא יפול דמיון בשום צד וכמ"ש (ישעיה מ, יח) ואל מי תדמיון אל.

ומתוכה. של אות' האש ראיתי כעין חשמל הנראה מתוך האש ולא נודע מהו ומדרש שדרשו בו רבותינו חיות אש ממללות אינו מיושב על הענין:

ומתוכה. הדבר שבתוך כל אחת והוא הדבר המסבב ומביא את כל אלה הוא כגוון החשמל הנראה מתוך האש והוא הזך אשר באש המנוקה מן העשן עד שכמעט לא יוכל העין להשיגו כמו שהיא והוא לרמז שבין ההרעה ובין ההטבה לא יבוא במקרה כ״א הכל בגזירת המקום וכנהו בשם חשמל על כי אין להשיגו וגם חשמל היא מלה מורכבת חש מל שראוי לחשות ולשתוק מן המלול והדבור בו כי אין לתארו בשום דמיון:

וכאשר אמר הנביא שראה כדמות ארבע חיות הוצרך לומר וזה מראיהן ואין פירושו שהיה מראיהן מ"ש אחריו דמות אדם להנה ושהיה דמות אדם מראה כולם בלבד כמו שחשב הרב, אבל אומרו וזה מראיהן חוזר למ"ש למעלה דמות ארבע חיות כלומר שהיה מראיהן דמות החיות וג"כ היה דמות אדם להנה, ואמר זה על פני אדם שהיה אחד מארבעת הפנים של כל א' מהחיות כמו שיזכור אח"ז, כי בעבור שאמר ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן רוצה לומר מראה החיות הוצרך להודיע שאע"פ שקראם חיות היו פני אדם להם לאחד מן הצדדין, הנה אם כן במה שהיה לכל אחד מהחיות פני אריה מצד אחד ופני שור מצד אחד ופני נשר מצד אחר היה מראיהן דמות ארבע חיות כי כולם נראו לו חיות מפני אותם הפנים שלהם לשלש' הצדדים, אבל בבחינת הפנים הרביעיים שהיו להם פני אדם צדק אומרו דמות אדם להנה לא שיאמר הכתוב שכל הפנים היו דמות אדם והנה היו פני אדם להורות שהם בעלי שכל עיוני משיגים צד תנועותיהם להשלים רצון שולחם וגם שכל מעשיי שהרי ראה להם ידי אדם והידים מורות על המעשה, ופני אריה היו אל הימין להורות על גבורתם כי תנועת הימין יותר חזקה והגבור שבחיות הוא האריה על כן היו רגליהם נוצצים כעין נחשת קלל, כי גבורת האריה היא ברגליו שבהן הוא דורס וכשכרע רבץ כל חיות שבעולם אינם יכולים להקימו ונראה רגליו כאילו הן נחשת קלל בחוזק ובהתלהבות, ועצמות האריה המכה אותם זה בזה יוציא מהם אש ואין מוח בעצמותיו כי הם מקשיים, ופני שור היו מהשמאל להורות על המשיכה לאופנים ממקום למקום כמו שבני הבקר מושכים העגלות ואין בכל הבהמות ראויים לזה כשור, ואמר ככף רגל עגל לפי שהעיגול הוא הנאות לתנועה, וראה מצד אחור פני נשר כי היו להן כנפים לעוף ואין במעופפים קל ממנו, ולפי שהכנפים הם מצד אחור לכן ראה פני נשר לצד אחור, נמצא שראה ארבעה פנים להורות על ארבעה ענינים פני אדם בשכל ופני אריה בגבורה והתנוצצות כנחשת קלל ופני שור למשוך האופנים בכף רגליהם ופני נשר לעופף בכנפיהם, כי שתי תנועות היו להם הליכה והעופפות שנאמר ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשאם החיות מעל הארץ ינשאו האופנים: