Comentário sobre Isaías 61:10

שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. פי' דאי' שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים וכו' היינו שמחים וכו' ונר' לפרש מפני דאם נעשה נס נפלא לעו"ג הם משמחין במשתה היין לקבל אלפא חמרא שתי ומראה גבורתו למסוך בין רעל לבו ומתענג בתענוגי עולם בהוללות וסכלות ואל אלהא די עביד ליה ניסין בתדירא שוכח וזהו שמחת הרשעים ואולם אם נעשו ניסים לישראל משבחין בקול רנה ותודה למי שעשה לנו כל הניסים והנפלאות ונוהגין תהלה לאל ית' אשר הרענו והטענו והצילנו להראות גבורתו לשפלים וזהו שמחה של מצוה וזהו מאמר המשורר בשוב ה' את שיבת ציון אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה דהיינו בשמחת הנפש ולא לרוות הגשם על ככה. אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשית עם אלה הכוונה ראוים הם לעשות להם ניסים ולהגדיל אותן דאלו הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחין כהנ"ל. וזהו שאמר הנביא שוש אשיש בה' הכוונה שאשמח בה' ולא בהוללות תגל נפשי באלהי ולא בסכלות וא"ש. באופן אחר נראה מפני דמלת אשיש הוא מהבנין הכבד הנוסף ממדבר בעדו ומורה על חוזק הפעולה שאשמח אחרים. והענין הוא דישר' משמחין או"ה והיינו הגרים אשר יבאו לשם ה' ויתנו לו כתר מלוכה להם ישמחו ישראל. ואולם מן הדין אין חלק להם בשמחה במעונו כי לא טרחו כלל לסעודה. ואולם ברחמים ישמחו אותן וז"ש שוש אשיש בה' דהיינו בשם של ד' כי הוא מורה על רחמים ואולם נפשי תגל באלהי שהוא מדת הדין דאל קשה ואעפ"כ נפשי תגל כי לי ראו לשמחה כנ"ל וא"ש. כי הלבישני בגדי ישע דאי' במד' וירח את ריח בגדיו א"ת בגדיו אלא בוגדיו ותמוה ונר' מפני דעור ובשר הוא לבוש של אדם כמ"ש עור ובשר הלבישני ולבוש הוא לבן כתלג חיור וניתן לצבע דהיינו למזל והצבע צובע בו מינים שונות אדומות שרוקות ולכך נקרא בגד שמקבל פעולה מן המזל כמו בא גד וגד הוא מזל וכמו העורכים לגד שולחן והבגד אשר יהיה בו הנגע יוכל להפך הנגע ולהטהר ויוכל לכבס הנגע בענין אם קבל פעולה מניגה הוא להוט אחר המשגל יוכל לסעוד מזגו בהיתר וכמו אם קיבל פעולה ממאדים יוכל להיות חתן דמים למולות ולא רוצח כי תולדות מאדים מורה על דם וכמו כן אמרו חז"ל כל מה דאסר לן רחמנא שרי לן רחמנא אסר לן בגד כלאים דהיינו מינו והופכו הרי לך סדין בציצית דהיינו ע"י מצוה יוכל להלביש הבגדים ולהסיר הכתמים ובכל עת יהיו לבנים ואם מתקן עצמו במה שמותר לו נקראין בגדיו בגדי ישע ואם לאו הם בוגדיו כי מסיתי' אותו לפנות אחר הוללות ואולם מאין באו אלו הבגדים לגרמיים השמים מאיכות חטא אדה"ר דנתלכלך בגדי הקודש ולבש בגדי חול ויצא מחוץ לגן. וישכב בצל עץ הדעת טוב ורע וזאת הסיבה גרמה לפשוט בגדי קודש וכן איתא קודם החטא היה נקרא כתנות אור ואחר חטא הי' כתנות עור והענין הוא דקודם החטא הי' בגן בבגדים נאים ולא שלטה בו כלל מקרים מן המזל ואלף מורה על אחדות האל ית'. ואחר החטא נמסר לעין שרים והיה כתנות עיר בעין. וכמו כן אמרי' דכתיב יכרסמנה חזיר מיער אם זכה קרינן באל"ף והיינו יאור דכיון דעולין מן המים מיד מתים ואם לא זכה קרינן מיער והוא כמבואר. וזהו ענין המד' אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו דלפעמים בוגדין בו כהנ"ל. וע"ז אמר יצחק ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' הכוונה דיעקב היה שלם במזגו כמו שהיה אדה"ר קודם חטא בגן וז"ש כריח שדה אשר ברכו ה' היינו כחקל תפוחין ר"ל גן עדן. וז"ש כי הלבישני בגדי ישע הכוונה הם הבגדים אשר אדם מקדש עצמו במותר לו. מעיל צדקה יעטני הם סביבותינו חונים והם המצות וע"ז אמר ואחזו גוים בכנף מעילם וילכו אתם וכו' מפני דבבגדי קדש לא יקרב איש זר אבל בכנף מעיל יוכלו להאחז. אבל הם יאחזו במצות ציצית כדאי' בגמ' בכנף מעיל בציצית יאחזו הגוים. ונראה טעם למה נקט הגמ' ציצית דוקא מפני דאי' במד' מי הן העו"ג אשר יעלו להר ציון אותן שלא זנו. ואי' בגמ' מעשה באחד ששכר זונה אחת והציעה לו את המטה וכו' וישב לארץ ושאלה הזונה על מה זה והשיב לה מצוה אחת יש לנו וציצית שמה והם באו וטפחו לו על פניו דמצות ציצית הם גדר לערוה וכו' ולכך יאחזו הגוים ציצית דוקא כהנ"ל. והענין דמצות ציצית מגין על האדם שלא יכשל במשגל דמורה על ככה מפני דזרע האדם מקורו הוא במוח הראש ומשם יורד לחוט השדרה וג' פעמים מתפצל החוט קודם שיצא נמצא וי"ו חוטין והבריח התיכון עם סעיפיו הם ז' חוטין לבנים ולזה תקנו ז' חוטין של ציצית לבנים וא' של תכלת. וזאת המצוה משמר לאדם מן חטא זרע. וכתב הזוהר דמי שרוצה לשמור עצמו בלילה ילבש טלית קטן ונצול. והעד שתאות האדם הוא בחוט הלבן דכתבו התיקונים אם אדם רוצה לשמור עצמו בלילה מטומאת קרי ירדד חתיכה של אבר ויניחנה על השדרה ויצמת גופו ותאותו סר ממנו וא"ש. באופן אחר נראה מפני דשני מיני שמחות יש והיינו בשני אופנים שמחה בלב ושמחה בפה מלא. וההפרש אשר ביניהם הוא כי השמחה שבלב יוכל להתקיים שמחתו. ושמחה בפה היא לעין כל ויוכל לשלוט בו עין הרע אם משמח בפומבי. והשמחה אשר בפומבי היא נקראת גילה וז"ש המשורר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה היינו הגילה צריך להיות ברעדה שלא ישלוט בו עין הרע כנ"ל וז"ש שוש אשיש בה' זה יוכל להיות ברחמים היינו בכל לב כי זהו שמחה בלב ואינו יוצא לחוץ. ותגל נפשי באלהי הגילה צריך להיות במדה"ד ברעדה וא"ש. באופן אחר נראה ע"פ מ"ד אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה פירוש אם עושין תשובה. לא זכו בעתה היינו אם אין עושין תשובה אעפ"כ הקב"ה גואל אותנו למענו ולמען שמו הגדול. ואולם גואל אותנו בדין מפני שאין אנו ראוים לכך ולא התעוררנו בתשובה. אבל אם יזכו ישראל לפני המקום יגאלם ברחמים. וז"ש שוש אשיש בה' היינו אם יגאלו ברחמים וזהו באם יעשו תשובה ותגל נפשי באלהי היינו בעתה דאין זכות לישראל ויהיו נגאלין בדין. כי הלבישני בגדי ישע אם נגאלין ברחמים והיינו בזכותן דהמה מלובשין בגדי ישע וכבוד. מעיל צדקה יעטני אם נגאלין בעתה זה יהיה למען דעת צדקות ה' ויהיה עם מעיל צדקה לבד כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה הכוונה דאם יזכו ישראל בתשובה יהיו כחתן יכהן פאר מפני דבגולה נותנין אפר מקלה בראש חתנים כמו לאבילי ציון ופאר ישים להם תחת אפר תחת אשר ציערו את עצמם ואולם אם לא יזכו כי אם בצדקה תכונני יהיה במדריגה ככלה תעדה כליה וק"ל:

כחתן. אשר ילבש לבושי פאר ככהן גדול:

שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי, השישה היא הפעולות החיצונות שיעשו להוראת השמחה, והגיל היא גילה הלביית על טובה חדשה שלא קוה עליה עד עתה וכן יש הבדל בין ה' ובין אלהי, כי אלהי מורה ההשגחה הפרטיית המיוחדת, אומר אני אשיש בגלוי בה' שהוא בורא כל, ואגיל עוד גילה חדשה בלבבי מצד שיתגלה לי שהוא אלהי המיוחד לי בהשגחתו, ומפרש, כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני, הבגד ילך בו האדם מלמטה והוא תפור כמדתו, והמעיל עשוי לעטות ולהתעטף בו על בגדיו, ואינו תפור למדת האדם, מציין א. שה' ילביש אותי את ישועתו והיא תהיה לי כבגד מלמטה תפור למדתי, שתהיה הישועה פרטית מיוחדת לי לבד, ב. שמלבד הישועה שיושיעני יכירו כל העמים את צדקתי, ויכירו על ידי דת האמת והאמונה האמתיית ועכו"ם ישליכו את עצביהם, ובזה מעיל צדקה יעטני, זה יהיה כמעיל שאעטה אותו על כל הבגדים ועל הישועה, שיראו כולם צדקתי שיתראה אז לעיני כל, וזה יהיה ג"כ כמעיל בשני פנים, א. מצד שיתראה בגלוי לעיני כל, ב. שאינו תפור למדתי כי תכלית התגלות הצדקה יהיה שיכירו כל עכו"ם אמונת ה'. וזה מגביל נגד שוש אשיש בה' מפרש כי הלבישני בגדי ישע, ונגד תגל נפשי באלהי המיוחד לי עפ"י מעשי וצדקתי זה יהיה ע"י שיעטני מעיל צדקה שהכל יראו שהוא אלהי מיוחד לי ע"י צדקתי, ומבאר כחתן, הדלתות מגבילים, כי הלבישני בגדי ישע כחתן יכהן פאר, כי הישועה תהיה הבגד שאקבל מאתו מנחת שי ונדבה, ובזה ידמה כחתן אשר יכהן את הכלה בבגדי פאר שיתן לה מתנה מצדו, ומעיל צדקה יעטני ככלה תעדה כליה, ע"י המעיל צדקה שזה יהיה שלי מצד מעשי וצדקתי, אדמה אנכי ככלה אשר תעדה כליה של עצמה נוסף על העדי והפאר שלו שכהן אותה החתן, כי כן המעיל הזה יהיה שלי עפ"י מעשי:

שוש אשיש. אז יאמר ישראל שוש אשיש בתשועת ה׳ תגל נפשי בעזר אלהי:

שוש אשיש. ענין שמחה:

שוש, אגיל, הבדלם מבואר למעלה (לה א')

מעיל צדקה יעטני. חד מן אלפ"א בית"א מן ב' ב' לא נסבין וא"ו בריש תיבותא ומטעין בהון וסימן נמסר במסרה רבתא:

שוש אשיש בה'. אלה הם דברי ירושלם לדעת המתרגם שתרגם אמרת ירושלם מחדא אחדי במימרא דה', או הם דברי ישראל בשובם מהגלות, וכתב אדוני אבי ז"ל, בה' במדת רחמים:

שוש וגו'. אז יאמר ישראל שוש אשיש:

שוש אשיש בה'. אפשר דהכונה יש לי שמחה על אשר אשיש בה' כי עיקר העבודה הוא לעבוד בשמחה ואני שמח על שמחתי:

שוש אשיש בה' וכו' עד מי זה בא מאדום. אחרי שניבא הנביא על הגאולה העתידה ונקמת האומות ושמשחו הקב"ה ויחדו מבין שאר הנביאים לבשר כ"ז לבני הגולה יותר בשלימות מהם זכר דברי ירושלם והאומה והוא אומרו שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי ר"ל האמנתי אמונה קיימת שיבא עת וזמן שלא אשב בחשך כאשה מתאבלת על מת אבל בהפך שאז שוש אשיש שמחה כפולה בה' המרחם אותי עד שמפני זה תגל נפשי באלקי שהוא מדת הדין, כי תהיה כ"כ שמחת הגאולה עד שישמח לבי במה שעבר עלי מהגלות מפני שבעבורו זכיתי לגאולה והוא אומרו כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כי בעבור זאת התשועה והגאולה שיעשה ה' עמהם בצדקתו ישמח ויגל ישראל. והרר"י קמחי פי' שאמר שוש אשיש בה' תגל נפשי ב' לשונות של שמחה כנגד מדת הדין ומדת רחמים שזכר, וכאשר זכר מדת רחמים אמר שוש אשיש שכולל הגוף והנפש אך במדת הדין אמר תגל נפשי לפי שהנפש היא עליוני' ומקבלת ייסורין יותר מהגוף ובגלות לא היו להם כי אם טובות נפשיות ובתורה ובמצות בלבד, ולכן אמר על הגלות תגל נפשי באלקי שאותה הגילה לא תיוחס אלא לנפש לבדה, ואמר כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני להגיד שעשה הקב"ה לישראל כמו שיעשה המלך לעבדו האוהב אותו שהאיש אשר המלך חפץ ביקרו ילבישהו מבגדיו וכמ"ש האיש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך (אסתר ו, ז - ח) וגו' כן הש"י שנאמר בו וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו ילביש לישראל מאותם הבגדים היקרים ע"כ ישמח ויגיל, והוא אומרו כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כי עם היות שהישע והצדקה היו בערכו ית' כשרין וככובע בהלחמו בגוים ההם הנה בערך ישראל לא יהיו אלא כמו בגדי הכה"ג בעת עבודתו ולכן אמר בגדי ישע מעיל צדקה ולא זכר שרין ולא כובע, ואמר במעיל יעטני לפי שהאדם לובש בגדיו ומתעטף עליהם כמעיל, והנה המשיל ענינו לחתן ולכלה שהם דמויים מתחלפים בבחינות מתחלפות כי כנגד המלביש שהוא הש"י אמר כחתן יכהן פאר וכנגד האומה אמר וככלה תעדה כליה, וכבר ידעת שבמשלי שה"ש המשיל תמיד הקב"ה לחתן וכנסת ישרא' לכלה, וזה הנביא עצמו אמר ג"כ וכמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך (לקמן סב, כה), ויהיה פי' הכ' כמו החתן שמכין את הפאר וכמו הכלה שתעדה כליה ותכשיטיה וכ"ז אמר לבאר ששון הגאולה והותרה בזה השאלה הו'.

וככלה תעדה כליה. תכשיטיה:

כי הלבישני וכו׳. ר״ל סבב אותי בישע ובצדקה כלבוש המסבב את הגוף וכמעיל המעטף את הלובשו:

תגל. מל׳ גילה וששון:

בה'. באלהי, מבואר הבדלם (א' ד') וההבדל בין בגד, ומעיל (למעלה נט יז) :

באלהי. במדת הדין, ועל כן כפל שוש אשיש, ועוד כי כאשר זכר מדת רחמים הגוף והנפש שמחים אך במדת הדין תגל הנפש שהיא עליונית ומקבלת יסורין יותר מהגוף:

יעטני. פועל עבר מגזרת עוטה אור כשלמה (תהלים ק"ד ב'), והם שני בניינים [צ"ל שרשים]:

עוד זכר אחר זה הששון השני שהיה להם מהגלות ע"ד מ"ש למעלה אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, וע"ז אמר כאן (יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח ר"ל שהיה ישראל בגלותו וגאולתו כמו הארץ אשר תוציא צמחה וכגנה שזרועה תצמיח שהנה יצמיח אותם אחרי ההפסד שיפסד הזרע ראשונה ואח"כ יצמח כן היו ישראל בגלות שראשונה הגיעו לתכלית ההפסד והאבדון ואז ה' אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים, וכמו שגרגיר החטה הנזרעת אחרי הפסדו יצאו ממנו גרגרים רבים יותר יפים וטובים ממנו כן יהיה ענין העם בהקרבותו בימי תשועתו, וכמו שצמיחת הזרעים והצמחים יש לה עת וזמן מוגבל כן ה' אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים בזמנו המוגבל, והסתכל אמרו כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח שאמר תוציא צמחה מעצמה מבלי זריעה וזרועיה תצמיח הם הנזרעים כי לזה קרא' זרועיה שבזה גלה הנביא שהיו לגאולה ב' זמנים כמו שכבר הודעתיך פעמים רבות. הא', זמן האפשרות. והאחר, זמן החיוב. ולכן אמר כנגד זמן החיוב והעת הגזו' כי כארץ תוציא צמחה שהארץ תוציא הצמח מעצמה מבלי זריעה שהוא משל לגאולה שתהיה בעתה מבלי זריעת התשובה והמעשים טובים וזכות הדור, ועל זמן האפשרות אמר וכגנה זרועיה תצמיח שישראל יזרעו התשובה והמע"ט והש"י יצמיח מהם הגאולה.

כחתן. כמו החתן אשר יגדיל פארו וכמו הכלה אשר תתקשט כלי תכשיטים:

ישע. מל׳ תשועה:

בגדי ישע מעיל צדקה. דרך משל, והבגדים הם שילבש אותם האדם והמעיל הוא שיתעטף בו, לפיכך אמר יעטני על מעיל:

כחתן יכהן פאר. הוא פועל יוצא, שהוא מצטרך לפאר נפש כאשר פירשתי במלת ישרתונך (ישעיהו ס' ז'):

ואפשר עוד לפרש הפסוקים האלה בדרך אחר והוא מפני שהנביא יעד לישראל בגאולתם ובדבקות השכינה בהם ואהבת הש"י לעמו יותר מבראשונה לכן אמר שוש אשיש בה' רוצה לומר שישיש וישמח בדבקות האלקי כי הוא העיקר לפי שזו היא שמחה נפשיית וזהו אמרו תגל נפשי באלקי וביאר הכתוב שהשמחה והששון אשר יהיה לישראל בה' תבא כאשר ילביש' בגדי ישע ומעיל צדקה יעטם כי אז בזמן הגאולה והתשועה ישוב ה' לשוש עליהם לטוב בדבקות שכינתו ואז יגילו וישמחו בו. וכבר פירשו הכתוב הזה בפסיקת' רבתי שאמרו שם שוש אשיש בה' כתי' זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אין אנו יודעים במה לשמוח אם בהיום אם בהב"ה בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך וכה"א שוש אשיש בה', משל למטרונה שהלך בעלה ובנה וחתנה למדינת הים אמרו לה באו בניך אמרה להם ישמחו כלותי הרי חתניך ישמחו בנותי כיון שאמרו לה הרי בעליך אמרה להם הא חדוה שלימה כך הנביאים אמרו לה לירושלם בניך מרחוק יבאו והיא אומרת ישמח הר ציון בנותיך על צד תאמנה והיא אומרת תגלנה בנות יהודה וכיון שאמרו הנה מלכך יבא לך היא אומרת הא חדוה שלמה שוש אשיש בה'. ע"כ. הנה הסכימו בפירוש שוש אשיש בה' למה שפרשתי באחרונה.

מעיל. שם מלבוש מה:

יכהן פאר. יגדיל פארו בלבושים נאים, כי הכהן שהוא עובד האל הוא ראש העם וגדולם, לפיכך נאמרה הגדולה בלשון כהונה, וכן ובני דוד כהנים היו, ויונתן תרגם כחתנא דמצלח בגנוניה וככהנא רבא דמתקן בלבושוהי:

תעדה כליה. הם הקשורים על גרגרותיה:

יעטני. ענין עטיפה:

כלים. כלי תכשיטיה וקשוריה:

יכהן. ענין גדולה:

תעדה. מלשון עדי וקשוט כמו ועדית עדי (יחזקאל כג):

הפטרת נצבים
ובזה יובן בס"ד לפרש כפל הפסוק בהפטרה שוש אשיש בה' ר"ל שוש בעו"הז אשיש בעו"הב שאזכה לאותו תענוג הקדוש בעו"הז ובעו"הב: