Comentário sobre Neemias 9:39

ואדמה עליהם. העלו עפר על ראשם:

נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם. ידמה שעל דבר מה שהתחתנו עם גויי הארץ עשו זה שתהיה להם כפרה מה' יתברך ואף על פי שכבר טהרם עזרא מזה כמו שקדם ידמה שבאו אחר זה שם אנשים מהשבי אשר התגעלו בזה החטא ולזה הוצרכו אז להבדל מכל בני נכר:

נאספו. לירושלים לשוב לה׳ על מעלם:

וביום עשרים וארבעה, כי ביום כ"ג לא היה אפשר להתענות שהוא יום שאחר החג דאסור בתענית:

וביום עשרים וארבעה לחדש הזה וכו'. כתב הרב הגדול המג"ן ז"ל בספר קרבן חגיגה דף מ"ג שמקרא זה מודיענו שיום כ"ג אסור בצום ובכי שהוא אסרו חג ואין לומר שאירע יום כ"ג בשבת דיש ללמוד ממ"ש הרמב"ם ז"ל וכו' ע"ש באורך ונעלם מהרב ז"ל דהירושלמי בריש ע"ז יליף הכי ואיהו מותיב דילמא הוה בשבת כדקשיא ליה להרב ז"ל ומפרק לה ע"ש גם נעלמו מהרב דברי התוספות בר"ה דף י"ט ועמ"ש אני עני בברכי יוסף א"ח סימן תצ"ד בס"ד:

פרשת בא כתיב טוב ליראי האלהים שיראו מלפניו (קהלה ח יב), וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים (שם שם יג), ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים, שמשלם שכר טוב ליראי שמו, שנאמר ליראי האלהים שיראו מלפניו, שהרי אברהם אבינו כתוב בו, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כב יב), וכרות עמו הברית, שנאמר על ידי עזרא, אתה הוא האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים וגו׳ וכרות עמו הברית וגו׳ ותרא את עני אבותינו במצרים ואת צעקתם שמעת על ים סוף, ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל ארצו (נחמיה ט ז ח ט).

וירא אליו ה'. כתוב טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך (תהלים קיט עא). זה אברהם אבינו. שניסהו הקב"ה בכמה נסיונות ונמצא נאמן. שנא' ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית (נחמיה ט ח). זו מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות. עד שלא מל אברהם אבינו. היו עוברים ושבים באו אצלו. תאמר משמל לא היו באו. אמר לו הקב"ה עד שלא מלת היו בני אדם פחותין באים אצלך. עכשיו אני בכבודי ופמליא שלי נגלה עליך. הדא הוא דכתיב וירא אליו ה'. לפי שהקב"ה מבקר חולים. שנא' ה' יסעדנו על ערש דוי (תהלים מא ד). מאי משמע דכתיב ופקודת כל האדם יפקד עליהם (במדבר טז כט). מתרגם וסערא דכל אנשא יסתער עליהון. ולפי שמל אברהם אבינו. נגלה עליו הקב"ה.

ובשקים. ובלבישת שקים והוא מענין תשובה והכנעה:

ואדמה. ועפר על ראשם וגם זה מענין תשובה:

ברא. הוא לבדו. שנא' נוטה שמים לבדי (ישעיה מד כד). ואומר אתה הוא ה' לבדך את עשית את השמים ושמי השמים וגו' (נחמיה ט ו).

מכל בני נכר. ומנשיהם של העכו"ם כמו שנאמר למעלה:

מכל בני נכר. מנשים של העובדי כוכבים ובניהן וכמ״ש בעזרא:

מכל בני נכר, מנשים נכריות, דאחר שפרשו מהם בעת עליית עזרא נכשלו בזה אח"כ שנית, ולהמפרש שמעשה זה היה בעת עליית זרובבל הופרץ הדבר עד שתקנה עזרא:

אשר יעשה האדם וחי בהם פי' שעיקר חיות האדם יהי' רק בתורה ומצות:

ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום. למדנו מזה שביום צום ראוי לקרא בספר התורה ברביעית היום הראשון וברביעית היום האחרון יתודו וישתחוו לה' יתברך ויתפללו לפניו לכפר עונותיהם כי אז הם בלב נשבר ונדכא מצער התענית והחצי מהיום אשר בין שתי הרביעיות האלו ראוי שיפשפשו במעשיהם ויתקנו המעוות כי אז יתכן שתהיה תפלתם נשמעת כמו שמצאנו במשה שלא התפלל על חטא העגל כי אם אחר שטהר ישראל ממנו לפי מה שאפשר:

ויקראו בספר תורת יי' אלהיהם רביעית היום ורביעית היום מתודים. הרי חצי היום במקרא ובתפלה חצי היום הנשאר רביעית להגדה ולהפטרה ורביעית לצרכי עניי העיר:

על עמדם. על מעמדם ולא זזו ממקומם:

רבעית היום ורביעית. לפי המסורת דסוף יחזקאל שניהם חסר יו"ד קדמאה וחסר יו"ד תנינא וכן נמצא בקצת מדוייקים:

על מעלה הלוים. מעלות היו שם שהלוים עומדים שם עליהם בשעה שאמרו שירה:

ויקם על מעלה הלוים. ר''ל על המקום העליון אשר עומדים שם הלוים באמרם השיר:

ויקם. על ישוע לבד חוזר וכאומר ויקם וכו׳ ישוע וכן בני וכו׳:

ויקם על מעלה - שם דבר סמוך והטעם מנהגם להתפלל לשם.

שבניה בני. הנו"ן בחירק לא בפתח:

על מעלה הלוים. על המעלה שהיו הלוים עומדים עליה לדבר בשיר:

שרבי'. הרי"ש בצירי כמ"ש למעלה וכן בפסוק הנמשך:

בקול גדול. לעורר את הכוונה:

מן העולם ועד העולם. מתחלת העולם ועד תכליתו יהי ברוך:

קומו ברכו את ה' אלהיכם וגו'. הם היו אומרים אל העם שיברכו את ה' שהוא אלהיהם מן היות העולם וכל עוד שיהיה העולם נמצא כי ה' יתברך הוא תמיד נמצא לא סר ולא יסור ואחר זה השלימו זאת הברכה כאלו הם מדברים עם ה' יתברך ואמרו ויברכו ישראל שם כבודך שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה ר''ל שלא נוכל לברכו ולהללו בשום פנים שלא יהיה ה' יתברך מרומם על כל הברכות ותהלות ההם ואפילו מלאכי השרת כשיברכוהו ויהללוהו הנה הוא מרומם לאין שעור על כל ברכותיהם ותהלותיהם כמו שבארנו בראשון ובחמישי מספר מלחמות ה' והנה למדנו מזה שישראל היו עונין על הברכות במקדש ברוך ה' אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה. ואחר זה אמרו הלוים כל אלו הדברים הנפלאים והשלמים הנזכרים אחר זה וראינו לבארם באור שלם לבאר מה שבאלו הדברים מהשלמות:

ומרומם על כל ברכה ותהלה. שהיו עונין אמן על כל ברכה וברכה כמו שאמ' חכמים על כל ברכה וברכה תן לו תהלה:

ויאמרו. אל העם אמרו קומו בזריזות וברכו וכו׳:

קומו ברכו - הורו לישראל לברך השם שהוא מן העולם ועד העולם לנצח נצחים הוא אלהיכם אין עוד. והטעם ברכוהו אתם, ואמרו לפניו: יברכו שם כבודך בני חלד ותהיה מרומם על כל ברכה והטעם: שירום אחר שיברכוך.

מן העולם עד העולם. חזינא למקצת ספרי דגרסי ועד בוא"ו ושיבושא היא דבמסורת מני לר' בהדיא דכתיב עד העולם בלא וא"ו:

ויאמרו הלוים, סדר התפלה הזאת, תחלה יזכיר איך בחר ה' באברהם וזרעו להיות לו סגולה, וכרות עמו הברית לתת לו ולזרעו הארץ המסוגלת לזה (ז' - ח'), ואיך שמר בריתו בהוציאם ממצרים ובמדבר (ט' - ט"ו), והגם שמרו, את דבריו לא הסיר ויביאם את הארץ (ט"ו - כ"ה), ושם חטאו והכעיסוהו והתגלגל עמהם ימים רבים כרחמיו עד נתנם ביד עמי הארצות (כ"ו - ל'), ובאשר בכל זה לא עזבם והשגחתו עליהם ומוכן עוד לשמור לעולם בריתו, יבקש ויזכור על התלאות אשר סבלו בגלותם. והם יתקנו חטא אבותיהם במה שכורתים ברית לשמור תורותיו ומצותיו (נ"א - ל"ז, י' י'), קומו מצוה שכולם יברכו ה' שהוא מבורך בין בעוה"ז בין בעולם הנצחיי שיבא אחרי זה העולם. אחרי הציווי אל העם לברך את ה', מסב פניו אל ה' ואומר, הנה הם יברכו שם כבודך, ר"ל אתה כפי עצמותך מרומם ונשגב מכל ברכה ותהלה, כי אין משיג אותך להללך, ולא את השפעתך מצד עצמותך לברכך מצד זה, כי אתה נעלם בתכלית ההעלמה נעלה מכל ברכה ושבח, רק מה שיברכו הוא את שם כבודך השם שבו נודעה ע"י כבודך בהבריאה שבראת שע"י נגלה כבודך ומלכותך, את שם הזה יברכו, לא את עצמותך, כי.

ויברכו שם כבודך. עכשיו דברו הלוים כלפי שכינה בתפלה ויברכו שם כבודך כי הוא גדול ומרומם על כל ברכה ותהלה כי כל הברכות ותהלות שלו הם ד"א ומרומם על כל ברכה ותהלה שאין בריה יכולה לברכו ולהללו כפי גדלו ורוממותו שהוא מרומם ונשא יותר מה שאין הפה יכולה לדבר:

מן העולם וכו׳. ר״ל המושל מקצות העולם עד קצתו:

והיה שמך אברהם. בעשה. ומה שאמרו אנשי כנסת הגדולה אתה הוא ה' אלהים אשר בחרת באברם (נחמיה ט ז). סיפור הוא. כלומר היה אברם שמו וקראת שמו אברהם.

ויברכו. חזרו פניהם כלפי המקום ב״ה ואמרו הן בני ישראל יברכו שם כבודך אבל אתה מרומם על כל ברכה ותהלה כי אין לספר כל תהלתך:

אתה הוא ה' לבדך. כי לא ישתתף עמך בזה השם אחד מהנמצאות כי ההיות הוא לך מעצמך וכל היות אשר לזולתך הוא עלול מן ההיות אשר לך ולזה יאמר שם ההיות באמתות ובקדימה על ה' יתברך ועל זולתו יאמר בשתוף ובאיחור:

שמי השמים. הם השמים העליונים אשר המה ממעל השמים הנראים:

השמים - הוא הרקיע ושמי השמים הגלגלים העליונים.

מרומם על כל ברכה ותהלה אתה הוא ה' לבדך, שאתה לבדך מצד עצמותך מרומם ונעלה מכל ברכה ותהלה. אחר ההצעה הזאת מפרש מ"ש ויברכו שם כבודך, ששם כבודו שעל ידו הוא נודע לבריותיו, הוא נודע ע"י ג' דברים, א] ע"י הבריאה, ועז"א אתה עשית את השמים וכו', ר"ל שבראת בין את העליונים בין את התחתונים, ב] ע"י קיום הבריאה וההנהגה המתמדת, שעז"א ואתה מחיה את כולם, שאינך דומה כפועל אחר, שאחר שעשה את הדבר הוא מתקיים בעצמו, כי כל הבריאה אין לה קיום וחיות רק על ידך שאתה הנפש המחיה את כל המציאות, והגם שנראה שההנהגה היא ע"י צבא השמים וסדרי המערכת, הנה צבא השמים לך משתחוים, כי אתה הוא המנהיג אותם ונותן להם כח ומושל על כולם:

אתה עשית את השמים. והם הגלגלים השמונה ושמי השמים הם הגלגלים העובדים כל גלגל וגלגל בתנועותיהם:

וכל צבאם. הם הכוכבים ומזלות:

וכל צבאם. הם הכוכבים אשר בעבורם היה רבוי הגלגלים ועשית הארץ וכל אשר עליה מהצמחים והבעלי חיים:

ואתה מחיה. אתה נותן חיות ומזון לכולם:

הימים וכל אשר בהם. מהדגים והצמחים כמו האלמוגים שיתהוו בהם וקצת עשבים שגדלים במים:

ואתה מחיה את כלם. ומעמיד אותם ר''ל שאין מעשיך אלו כדרך מעשי האדם שאחר שנעשו לא יתלה קיומם בקיום העושה אותם אבל מעשי ה' יתברך קיומם במה שישפע עליהם תמיד מה' יתברך ולזה הוא מחיה את כלם:

וצבא השמים לך משתחוים. ר''ל שהם כלם נכנעים לו יתברך ובשליחותו הם מתנועעים כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמות ה':

ושמת. טעמו למעלה בשי"ן לפי שמשמעותו בלשון עבר:

אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם. ולזה הוצאתו מאור כשדים כדי שילך לארץ הנבחרת למען יהיה זרעו נבחר כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה:

מאור כשדים. ארז״ל כי נמרוד השליכו לכבשן אש בארץ כשדים וה׳ הצילו:

אתה, ג] ניכר שם כבודך ע"י ההנהגה ההשגחיית הנסיית, שהיא לא תתנהג כפי סדרי המערכת, רק לפי מעשה הקדושים אשר בארץ יחידי סגולה שעליהם תחול ההשגחה המופלאת הלזו לשדד את הטבע ולנוסס נס ליראיו, וההשגחה הזאת הוחל באברהם, ועז"א אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם שבו בחר ה' שיהיה מרכבה להנהגה הפלאיית, והוצאתו מאור כשדים, שאז החילות לבטל הטבע בעבורו וניצול מכבשן האש, ואח"ז שמת שמו אברהם, לאות כי יהיה אב המון גוים ושגם בניו יהיו סגולה וראוים אל הענין האלהי ושתשרה עליהם שכינת ה':

אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם. אפשר לרמוז במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דאבות העולם תקנו מה שחטא אדה"ר בע"ז ג"ע ש"ד. ואברהם אע"ה תקן חטא ע"ז במה שמסר עצמו לאור כשדים ותקן אות ה' ולכן נתוספה בשמו ונקרא אברהם וכו' עש"ב וזהו שאמר הכתוב הכא אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים. ולא תימא דעשה שלא כדין דב"נ אינו מצווה על ק"ה או שלא היה כדאי לינצל בזכותו וניצול בזכות יעקב לא היא אלא בחרת באברם שכדין עשה ולהכי הוא דאתא לתקן עון אדה"ר בע"ז ובזה תקן אות ה"א והראיה ושמת שמו אברהם ואות ה"א שהוספת בשמו זכה בה במה שמסר עצמו באור כשדים ועל ידי זה זכה שעשה היצה"ר טוב וז"ש ומצאת את לבבו נאמן לפניך כמ"ש בירושלמי. א"נ אפשר ונקדים מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בכונת פסוק זכור לאברהם וכו' במ"ש רז"ל אלו אכלו אבות פירות מעשיהם בעה"ז מה היו מניחים לבניהם בעת צרה וז"ש לך ולזרעך נתתי כדי להניח מתנתם לבניהם אחריהם שאם לא יזכו לנחול הארץ בזכות עצמם יזכו בזכות אבותם ובזה פירש הרב ז"ל פסוק זכור לאברהם עש"ב ובזה נבא אל הביאור ונקצר בהקדמות שכתבתי באורך בדרושים. וז"ש אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם דבשבילו נברא העולם כמשז"ל בהבראם באברהם ושמת שמו אברהם גימטריא רמ"ח כמספר מ"ע שקבל עליו. ומצאת את לבבו שני יצרים עשאו טוב וזהו נאמן והוא באחד לפניך כי בוחן לבות אתה ומצאת כביכול בדרך מציאה שבא מתרח ואמתלאי בעת ריחוקה. וכרות עמו הברית עמו דייקא שאין בחילופה הכזבת הנביא ולכן ברחמיך הרבים עשית אופן שתתקיים בזרעו וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני כלומר לתת לו ולא נתת לו והיה זה לתת לזרעו במקומו כמ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל:

ושמת שמו אברהם. כשרצית שיהיה לו בן משרה אשר היה ממנו הזרע הנבחר אשר בעבורו היה אב ואדון להמון גוים כי ממנו היה הזרע שזכה לרשת ארץ שבעה עממין והנה (ח) מצאת לבב אברהם נאמן לפניך ולזה כרת עמו הברית בין הבתרים לתת את ארץ הכנעני החתי האמורי והפרזי והיבוסי והגרגשי באופן שתנתן לזרעו. והנה לא זכר שאר האומות שאמר לו ה' יתברך שיתן לזרעו לפי שהוא אמר אחר זה ותקם את דבריך ולא נתקיים עדיין ענין נתינת שאר האומות והכל יהיה נשלם בעת ביאת הגואל כמו שבארנו בבאורנו לדברי תורה. והנה בסוף הענין הקמת את דבריך כי צדיק וישר אתה ולא תמנע מבעל חק חקו שאמרת לתת לו מהטוב ולזה רצית להגיע לזרע אברהם זה הטוב כאשר יהיו ראוים לו גם המצאת להם מה שקנו בו מהשלמות באופן שיהיו ראויים לזאת הטובה. והנה מהשגחתך על האבות (ט) ראית את עני אבותינו במצרים וירדה השגחתך להצילם ושמעת גם כן זעקתם על ים סוף כשרדף פרעה אחריהם ואבד מהם מנוס כי הים היה להם מצד אחד וחיל פרעה מצד אחר אז מהרת להצילם. ולא די שהצלת אותם אבל השתדלת לעשות מה שתעשה לך שם בו. והם (י) האותות והמופתים שנתת בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי זה היה סבה לעשות לה' יתברך שם וזה שנספר תמיד באזני בנינו ובני בנינו אלו האותות וידעו כלם כי הוא ה'. והנה במה שהשפעת מהטוב הנפשי לישראל באלו המכות אשר הכית פרעה ועבדיו ועמו בכל מכה לא היה מהעול כלל כי ידעת כי כלם הרשיעו על ישראל לענותם בענוים נפלאים ודמו לכלותם בגזרותיהם במה שגזרו שכל הבן הילוד ישליכו היאורה. ובזה הוסר הספק איך היה נענש פרעה וה' יתברך הקשה את לבו וזה כי הוא לא היה נענש על מה שהקשה ה' יתברך בו את לבו אבל היה ראוי לעונש מצד מה שהרשיע כנגד ישראל ורצה ה' יתברך בהטילו העונש עליו שיגיע מזה תועלת לישראל שידעו כי הוא ה' ולזה הבטיח ה' יתברך אברהם שיחדש אלו המופתים בצאתם ממצרים באמרו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ובזה נתבאר לאברהם קיום היעוד שיעדו ה' יתברך מענין ירושת הארץ אשר בעבורו שאל אות ואמר במה אדע כי אירשנה כי בסבת אלו האותות קנה זרעו מהשלמות מה שהיה ראוי בו לירושת הארץ כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה. וזולת האותות והמופתים שהרבית לעשות במצרים עשית עוד מהמופת כדי ידעו כלם כי אתה ה'. והוא (יא) שכבר בקעת הים לפני ישראל כשרדף פרעה אחריהם ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה ואת רודפיהם השלכת בכח במצולות הים וצללו בהם במהירות כמו שתצלול האבן במים עזים. ועשית עוד מהמופתים לישראל למען ידעוך שכבר (יב) הנחיתם בעמוד ענן יומם ועמוד האש לילה להאיר להם את הדרך אשר ילכו וגם בחנותם לא המיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם. והפלגת עוד לחדש להם מהמופת יקנו בו השלמות האמתי. והוא שכבר (יג) ירדה שכינתך על הר סיני ועיניהם רואות ודברת עמהם משמים על דרך פלא באותם הקולות הנפלאים שהיו העם רואים שומעים ונתת להם בזה האופן עשרת הדברים שכללו משפטים ישרים והם לא תחמוד ולא תענה ולא תנאף ולא תגנוב ולא תרצח וכבד. ותורות אמת הם אנכי ולא יהיה לך. והחקים והמצות הטובים הם לא תשא וזכור. שעם היותם חקים הם מבוארי התועלת כמו שבארנו כל זה בפרשת וישמע יתרו:

אברהם. המורה על רוב הגדולה שיהיה לאב המון גוים כמ״ש בתורה:

וכרות עמו. לשון פעול:

לתת לזרעו. מפני אריכת הדברים חזר לומר שוב מלת לתת וכן דרך המקרא ותקם. וקיימת:

ומצאת, עד שאחר כל הנסיונות שעמד בהם ונבחן ונמצא לבבו נאמן עם אלהיו, כרת עמו הברית לתת את ארץ הכנעני שהיא הארץ המיוחדת אל ההשגחה וההנהגה הפלאיית, לתת לזרעו, כי היה הברית לתת לו מצד היעוד וההבטחה, ולתת לזרעו מצד שיבואו ויירשוה, כמ"ש לך אתננה ולזרעך עד עולם. עתה יתחיל לספר איך קיים ה' את בריתו, שעז"א ותקם את דבריך, ולא היה בזה עול שלקח את הארץ מיד הכנענים, עז"א כי צדיק אתה, כמ"ש כי ברשעת הגוים האלה ה' מוריש אותם מפניך:

ותקם את דבריך כי צדיק אתה. וכמ"ש רז"ל על פסוק ודבר אלהינו יקום לעולם:

ותרא. נתת לב לראות בעניים ולגאלם:

עני. מלשון עינוי:

ותרא, מספר איך הקים דבריו, שאחר שהיו במצרים שזה היה הקדמה אל ירושת הארץ, כמ"ש כי גר יהיה זרעך, שזה היה כור הברזל שבה נצרפו ונבחנו להיות ראוים אל שתדבק בם ההשגחה הנסיית אז ותרא את עני המאמרים מקבילים ותרא את עני אבותינו ותתן אותות ומופתים ואת זעקתם שמעת על ים סוף והים בקעת לפניהם, ע"י שראית עני אבותינו, עי"כ.

ותרא את עני אבותנו במצרים. שעינום בעבדות מה שלא היו חייבים והבטחת וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ומטעם זה ואת זעקתם שמעת על ים סוף והענין במ"ש הרב עיר וקדיש כמהר"ר יוסף קובו ז"ל ותורף דבריו בקצור כי המצריים הוכו עשר מכות על עונם. ואח"כ ישראל המרו על ים סוף ולא היה ראוי להצילם אלא שיטבעו בים. אך מחמת שהכה עשר מכות למצריים בעבור ישראל אם ח"ו יהיו ישראל נטבעים בים סוף יאמרו ח"ו דהכה עשר מכות בעבור ישראל שהיו רשעים ויהיה חילול ה' ולכך ניצולו ישראל וקרע להם הים. וז"ש ותרא את עני אבותנו במצרים והוכו המצריים לכן את זעקתם שמעת על ים סוף יען ותתן אותות ומופתים וכו' ואם חס ושלום לא ינצלו ישראל יהיה חילול ה' לכן ותעש לך שם כהיום הזה והים בקעת לפניהם וניצולו ישראל:

כי הזידו. כי הרשיעו עליהם כמו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות י״ח:י״א):

הזידו עליהם. הרשיעו על ישראל להעבידם בקושי ובפרך:

כי הזידו - עשו זדון במשלם עליהם.

את* עשית. אתה קרי:

ותתן אתות ומופתים בפרעה, וזה היה משני טעמים, א] על צד העונש על שהרעו עמהם, שהגם שהגלות היה ע"י גזרת ה' שאמר ועבדום וענו אותם, ידע ה' שלא ענו אותם מפני זה, רק כי ידעת כי הזידו עליהם, שהוסיפו עינוי ולחץ במזיד לא מפני דבר ה' רק מזדון לבם, [שעז"א וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, היינו שאשפוט אותם אם עבדו בם מפני גזרתי או מזדון לבם], [הטעם הב'] ותעש לך שם כהיום הזה, היו האותות והמופתים כדי שעי"כ יכירו את שמך וכבודך, כמ"ש בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שיתי אותותי אלה בקרבו שהוא טעם הראשון, ולמען תספר וכו' וידעתם כי אני ה' שהוא הטעם השני:

שם. רצון בלע"ז:

כהיום הזה. אשר נתפרסם שמך עד מאד:

4352 / (נחמיה ט,י) / שם
רינו"ם / renom / תהילה
במחצית כתבי-היד האות הסופית היא נו"ן: רינו"ן renon.

במצולות. השלכתם למטה בעומק הים כמו אבן הנופל לקרקעות המים אף אם הם חזקים ורדופים מאד:

בקעת. חלקת לשנים:

במצולת. בחולם וברוב המדוייקים מלא וא"ו קדמאה וחסר וא"ו תניינא ולא נחוש למה שכתוב במסורה גדולה פ' בשלח ועיין מ"ש שם ובתילים פ"ח:

והים, ואת זעקתם שמעת על ים סוף והים בקעת לפניהם, א] להצילם ויעברו בתוך הים ביבשה ב] להטביע צריהם, ואת רודפיהם השלכת במצולות:

במצולות. עומק המים כמו ותשלך במצולות ים (מיכה ז׳:י״ט):

עזים. מל׳ עוז וחזק:

יומם. בכל יום ויום:

ובעמוד ענן. על ידי עמוד הענן הנהגתם ביום להורות להם הדרך אשר ילכו בה:

הנחיתם. הנהגתם כמו ולא נחם (שמות י״ג):

ובעמוד, עתה יספר איך בצאתם ממצרים, היה לו סגולה ויעבור מלכם לפניהם וה' בתוכם, א] במה שהיה בקרבם להראות להם הדרך, שעז"א ובעמוד ענן הנחיתם, כמ"ש שמעי כי אתה ה' בקרב העם הזה ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן הולך לפניהם יומם וכו', שזה היה המופת שה' בקרבם עם ענן כבודו:

ודבר. כמו ולדבר כמו שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דברים ד׳:ל״ו):

ודבר עמהם. דברת עמהם:

ודבר עמהם - מקור.

ב] ועל הר סיני ירדת, שאז נגלה כבוד ה' בעצמו אליהם לתת להם תורתו, ותתן להם, הנה בעודם בהר סיני נתן להם עשרת הדברות וכל הפרשה עד סוף משפטים שצוה את משה משפטים בין אדם לחברו, ותורת אמת בעניני האמונה, חקים כמו לא תבשל גדי בחלב אמו, ומצות טובים כמו אם כסף תלוה, ודומיהם:

משמים. כי הרכין את השמים ופירש על ההר:

ולשנים. זה קידוש שנים. אמר רב נחמן והוא סימן טוב. עשו מונה לגדול. והוא מושל ביום כדרך שעשו מושל בעולם הזה. יעקב מונה לקטן והוא מושל בעולם הזה מעט וכולו לעתיד. כי הרקיע מתגלגל במערב. וכל המאורות הולכים אל המערב. שנאמר וצבא השמים לך משתחווים (נחמיה ט ו). כי שכינה במערב לפיכך היה הארון במשכן במערב. וכן הדביר קודש קדשים במערב. והרקיע מתחלק לשבעה חלקים. כנגד שבעה כוכבים. חנכ"ל שצ"מ. חמה. נוגה. כוכב. לבנה. שבתי. צדק. מאדים. הלבנה כעין הרקיע. והנוגע בעובי הרקיע בחלק שני. והצדק בשלישי. והחמה ברביעי. והכוכב בחמישי. והמאדים בששי. ושבתי בשביעי. והכוכבים עמהם. ויש הפרש בין כל אחד ואחד כעובי גלגל הרקיע. לפיכך ביאת הלבנה בדרך קצרה. והחמה בארוכה.

ואת שבת קדשך הודעת להם קודם זה בדבר המן שנתבאר בו לכל ישראל איזה יום הוא שבת כי ביום הששי מצאו במה שלקטו משנה על אשר ילקטו יום יום כדי שיספיק להם לשבת ובשבת לא ירד ובזה הודיע להם ה' ענין השבת שהוא קדוש בזה האופן שנפלא ואחר ששמעו ישראל עשרת הדברים ויראו פן ימותו אם ישמעו עוד דברי ה' יתברך בזה האופן אמרו למשה דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ואז צוה ה' יתברך לישראל מצות וחקים ותורה ביד משה עבדו. והנה הרבית להם עוד מופתיך למשכם לעבודתיך:

ואת שבת קדשך - הזכיר השבת לבד מעשרת הדברים, כי היא נכבדת במנוחה ותוספת שכל.

ומצוות וחקי. לית מלא תרין ואוי"ן ובירושלמי פ' ארבעה נדרים אמר ר' אלעזר בר אבינא מצוות שבת מליא להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצוותי' של תורה פי' מצוות דכתיב גבי שבת דכתיב ואת שבת קדשך הודעתלהם ומצוות מלא ב' ואוי"ן:

ואת שבת, שבת נאמרה בעשרת הדברות ובסוף פ' משפטים, ואמר הודעת להם כי בשבת הודיע להם פנות האמונה מחידוש העולם והודיע להם כי הם מונהגים בהנהגה השגחיית, שעז"א בא מצות השבת כמ"ש במק"א. ומצות, ר"ל ואח"ז הודיע להם מצות וחקים ותורה, כ"ז שהיו במדבר סיני עד שחנו במדבר פארן שנתן להם כל המצות הכתובים בס' שמות ויקרא במדבר עד פ' שלח:

לרעבם. מן רעב יאמר לרעבם כמו מן צמא לצמאם:

נתת להם במדבר לרעבם לחם מן השמים והוא המן והצאת להם מים מסלע לצמאם וזה קרה להם פעמים בהיותם במדבר ותאמר להם אחר זה לבוא שם מרגלים כדי שיתישרו לרשת את הארץ אשר נשבעת לאבותיהם לתת להם:

ולחם. הוא המן:

לרעבם - הלמ"ד כטעם בעבור.

ולחם משמים נתת. במקצת מדוייקים חסר ה"א וכן מצאתי במסרה כ"י נתת ד' חסר בסיפרא וסימן ולחם משמים. ורוחך קדמאה דפסוק:

ולחם, וגם השגיח עליהם להפיק להם כל צרכיהם במדבר, ותאמר להם לבא לרשת את הארץ, שאז א"ל שילכו לרשת את הארץ, כמ"ש ואומר אליכם באתם עד הר האמורי וכו' עלה רש (דברים א' כ'):

אשר נשאת את ידך. בשבועה כמו אשר נשאתי את ידי לתת אותה (שמות ו׳:ח׳):

לרעבם. להשביעם מן הרעבון:

לצמאם. לרוות צמאונם:

ותאמר להם. הבטחת להם:

נשאת את ידך. ענין שבועה היא בהרמת ידו אל עצמו וכמ״ש אשר נשאתי את ידי וכו׳ (שמות ו׳:ח׳):

והנה המרגלים ואבותינו עמהם הרשיעו ויקשו את ערפם לבלתי שמוע אל דברי ה' יתברך:

והם ואבותינו. כפל הדבר לתוספת ביאור:

ערפם. הוא מול הפנים:

והם, אבל הם הזידו ואמרו נשלחה אנשים לפנינו, ואח"כ וימאנו לשמוע, הגם שמשה א"ל לא תערצון ולא תיראון מהם ה' ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים וכו', לא זכרו נפלאותיך ויתנו ראש, כמ"ש נתנה ראש ונשובה מצרימה, ובכ"ז ואתה אלוה סליחות וכו':

ויקשו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה העורף לבל יוכלו להפך הפנים מול ה׳:

במרים. בשביל מרי שלהם:

לעלות שם לרשת את הארץ כאמרם אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו וימאנו לשמוע כשאמר להם יהושע וכלב שיעלו כי הארץ טובה מאד וה' יתברך הוא בעזר ישראל ולזה אין לירא מעוצם האומות ההם ולא זכרו הנפלאות העצומות אשר עשית עמהם קודם זה אשר בעבורם היה ראוי שיבטחו בה' יתברך שהוא יכניע אויביהם לפניהם כי כל אשר יחפוץ יוכל ויקשו ערפם לבלתי בטוח בה' יתברך ואמרו מרב מרים נתנה ראש ונשובה מצרימה ועם כל זה שעשו כנגדך אתה אלוה הסליחות חנון ורחום ארך אפים ומרבה להטיב ולזה לא עזבתם כי הארכת אפך ורחמת עליהם ולא רצית להפרע מהם תכף אבל הארכת חנותם במדבר עד שלמות ארבעים שנה כדי שלא ימותו בלא עתם ובאותם הארבעים שנה קרבת אותם מאד לעבודתך כמו שזכר אחר זה וכל זה מרוב השגחתו על ישראל בעבור בריתו עם האבות. וגם כי הרשיעו מאד (יח) לעשות להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך ישראל אשר העלה אותך מארץ מצרים ועשו בזה הכעסות גדולות כנגד ה' ית':

ויתנו ראש. אמרו לעשות לעצמם ראש לשוב למצרים לעבדם כמאז:

וימאנו. מלשון מיאון וסירוב:

ויתנו ראש - בדבור, ופירש: אמרו לתת להם ראש כענין נתנה ראש.

ורב וחסד. חסד קרי:

במרים. בעבור רוב המרי והמרד שהיה בהם רצו לעשות כזאת:

ואתה וגו׳. אבל אתה אלוה סליחות וכו׳ והעברת פשעם ולא עזבתם:

נאצות. הכעסות כמ' עד אנה ינאצוני (במדבר יד יא):

מסכה. מדבר הניצק וניתך:

העלך. בדפוס נפולי כתוב העלוך כלשון הכתוב בפרשת כי תשא ובמלכים א' יב וגם בדפוס ישן מויניציאה יש הערה מחילוף זה. וזה טעות גדול מהמדפיס כי המסורת מוכיח שכתוב העלוך שבפרשת כי תשא נמסר העלוך ג' ב' בפרשת כי תשא וא' במלכים:

אף כי, הגם שלא היה זה החטא הראשון שכבר קדמו לחטוא במעשה העגל שגם אז נתחייבו כליה, בכ"ז ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם, שהגם שנעו במדבר ארבעים שנה היה להם העמוד אש וענן, ורוח הנבואה שחל על משה להשכילם, והמן והבאר ואותם הארבעים שנה כלכלתם לתת להם כל צרכיהם הם שהיו נזופים מפני החטא:

נאצות. ענין כעס ובזיון:

העלך ממצרים. במקצת ספרים ישנים מהדפוס כתוב מארץ מצרים כלשון הכתוב בתורה ובנביאים ובכולהו נסחי עתיקי ודוקני כתוב ממצרים ולית פסיקא:

נאצות. בסגול הנו"ן וכן חברו שבפרשה והם שנים במסורת:

בהדרך. כמו בדרך:

ואתה מפני רב רחמיך עם כל לא הסירות השגחתך מהם במדבר לא סר מעליהם עמוד הענן ועמוד האש שהיה בו תועלת להישירם לאמונת ה' יתברך והיה בזה עוד מהתועלת לנחותם הדרך ולהאיר להם בלילה:

ואתה ברחמיך וכו׳. ר״ל אף שהיו ראוים לעזבם בעבור מעשיהם אבל אתה ברחמיך הרבים לא עזבתם:

את עמוד הענן - מלת את דבק עם הפעל הוא העמוד שלא סר מעליהם ולעולם יבא עם הפועל זולתי זה, ומעט אחרים עמו כמו ואת מלכנו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך. ובא הארי ואת הדוב ונשא שה.

ואת הדרך. ולהנחותם את הדרך:

בהדרך - בא אל נכון בה"א הדעת.

ורוחך הטובה נתת על שבעים איש מזקני ישראל להשכיל ישראל ולהחכימם ולא מנעת מנך מפיהם כל אותם הארבעים שנה ומים נתת להם לצמאם כמו שנתבאר בספורי התורה:

ורוחך הטובה. השפעת עליהם רוח חכמה ובינה להשכילם דברי תורתך:

ומנך. מלשון מן:

ורוחך הטובה נתת להשכילם - זהו ויאצל מן הרוח על שבעים איש הזקנים.

והם במלכותם. (דפ' ל"ה) ב' בו ע"כ. וכולהון בהאי עניינא והכי אשכחנא נמי במסרה רבתא דדפוסא פרשת תרומה דנמסר סימן מן ונתת נתת כ"ט חסר וקחשיב בגווייהו ד' אילין דאמרן ואיתמר נמי התם והם במלכותם ב' בו ובמסרה כ"י נמי דכוותה. ברם אשכחנא דכתוב בה ולחם משמים פליגא. ורוחך הטובה. פליגא. ונמצאת מסרה זו מוחלפת בגירסתה עם אותן שזכרתי והרבה יש כמותה בספרי המסרות:

מנעת. חדלת:

ומנך. במקצת ספרים הנו"ן דגושה ובס"ס בלא דגש וכן במכלול דף רמ"ו מה שמצאנו ומנך לא מנעת מפיהם. שהמ"ם פתוחה ידמה כי הנו"ן תדגש אלא שהוקשה כמו הרבה מן הדגושים:

ויירשו את הארץ. בשני יודי"ן ועיין מה שכתבתי (במלכים ב' י"ז):

והנה כלכלת אותם ארבעים שנה במדבר לא חסרו דבר שלמותיהם לא בלו מעליהם וגם נעלי רגליהם לא בלו בכל זה הזמן הארוך ועשה זה ה' להישיר אותם לעבודתו בתכלית מה שאפשר:

לא בצקו. כמ' לא בצקה (דברים ח ד) מתרג' לא יחיפו לשון יחפות אמנם כל ההולך תמיד יחף:

לא חסרו. מכל דבר המצטרך:

כלכלתם. ענין ספוק הצורך כמו ויכלכל יוסף (בראשית מ״ז):

לא חסרו - חסר דבר.

שלמתיהם לא בלו. במסרה גדולה ב' חסר בלישנא וסימן לא בלו שלמתיכם סוף פרשה כי תבא. וריח שלמתיך כריח לבנון (שיר השירים ד׳:י״א) וקשה כי מצאנו עוד שלמתיהם לא בלו דהכא חסר מכל הספרים ונמסר עליו ג' חסר בלישנא:

לא בצקו. לא נפחו להיות כבצק הזה כאשר יתחמץ ועולה למעלה וכדרך שאר הולכי רגל:

בלו. מלשון בליה ורקבון:

בצקו. ענין עיסה המחומץ:

לפאה. כמו להיות לצד זוית אחת מוחלקים בלי להתערב עם גויי הארצות:

ואחר זה נתן להם ממלכות ועממים בימי משה כאשר מתו דור המדבר וחלקת אותם לפאה שהיא הקצה וההתחלה. והעיר בזה כי הממלכות האלו נתנו לבכורות מהשבטים שהם ראובן גד ומנשה שהיה בכור יוסף ויוסף היה בכור לרחל. ואפשר עוד שקראם פאה להיותם פחותים מאחיהם וזה מבואר בראובן ומנשה ואולם בגד יתבאר ממה שאמר לו יעקב ומשה בברכותיו ולאשר אחיו. ואלו שהיו פאה ירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון שלקחה סיחון מיד מלך מואב הראשון ולקח את כל ארצו מידו וכל זה לקחו ישראל בהכותם את סיחון ואת ארץ עוג מלך הבשן וזה חלק משה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה:

ותחלקם לפאה. גרשת העובדי כוכבים וחלקתם להיות נפוצים בקצות הארץ:

לפאה. לקצה כמו פאת שדך (ויקרא י״ט):

ותחלקם לפאה - דבק עם העממים והטעם פזרתם לפאות וברחו מפני ישראל.

לפיאה. סוף פרשת תרומה לפאה דגש והדין דנחמי' לפאה רפי:

ותתן להם, ועוד הוספת לתת להם ארץ סיחון ועוג שלא הבטחת להאבות כלל, ותחלקם לפאה שחלקת מהם ב' שבטים וחצי לפאה וצד מיוחד בעבר הירדן, כי בניהם הרבית וצריכים ארץ רחבת ידים לכן הוספת על גבולות הארץ, ותביאם אל הארץ והקימות את הברית שכרת לאברהם, ובזה ספר איך שמר ה' את בריתו:

ארץ סיחון וכו׳. כפל הדבר לתוספת ביאור:

וישמינו - פועל יוצא והטעם והשמינו לבם.

ויירשו את ארץ. במאריך:

ויסע משה. ר' אליעזר אומר על פי הגבורה נסעו, ומהו ויסע, מלמד שהסיען בעל כרחן, שכיון שראו פגרי מצרים אמרו כיון שנשמדו כל מעבידנו בואו ונחזור למצרים ונכבשוה, שמא תאמרו אמרו ולא עשו, ת״ל וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך (נחמיה ט יז). ר׳ יהודה אומר עבודת כוכבים עברה עם ישראל בים, והסיעה משה מהם באותה שעה, ומרנא ורבנא ר׳ טוביהו בנו של רבינו הגדול רבי אליעזר זצ״ל שמע מאביו, ויסע משה את ישראל, בעל כרחן, לפי שהיו מוצאין בתוך הים אבנים טובות ומרגליות, ולא היו רוצים לצאת משם, לכך כתיב ויסע.

והנה הרבית בני הדור ההוא שגזרת שימותו במדבר ותביאם אל הארץ אשר אמרת לאבותיהם לתת להם הנגבלת בתורה מעבר לירדן מזרחה וכאשר (כה) אכלו ושבעו ושמנו בעטו בך והיה זה סבה אל שבסוף הענין (כו) מרדו בך והשליכו תורתך אחרי גום והלכו אחרי אלהי העמים והנביאים אשר שלחת להם להעיד בהם הרע שיקרה להם אם לא ישיבו אליך הרגו אותם כמו שעשתה זה איזבל ויהואש ומנשה והנה בעת התחלתם למרוד בך (כז) וזה היה בימי השופטים נתת אותם ביד צריהם והצרו להם ובעת צרתם היו צועקים עליך ומרוב רחמיך פנית אליהם לתת להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. ולא נמנעת מזה מפני מה שמרו ועצבו את רוח קדשך:

לבוא לרשת. מוסב על ותביאם וכו׳ לבוא לרשת:

הרבית. בחירק הבי"ת:

ותכנע. והכנעת:

ותכנע. מלשון הכנעה:

ויבאו הבנים לא"י, ויירשו את הארץ, ותכנע, ספר באיזה אופן ירשו את הארץ שקצת האומות הכנעת לפניהם, והם גרגשי שפנה והלך לו והחוי שהשלימו עמהם ונכנעו ולא לחמו, ויתר האומות שלחמו עמהם ותתנם בידם וכבשו אותם במלחמה, אותם ואת מלכיהם לעשות בהם כרצונם להכריתם מעל פני האדמה:

חצובים. חפירת הבור במקום סלעים קרוי חציבה:

בצורות. מלשון מבצר:

וילכדו, הוא מכוון אל לשון התורה (דברים ו' י' י"א), כי יביאך ה' אל הארץ אשר נשבע לאבותיך ערים גדולות אשר לא בנית, ויירשו בתים, בתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, בורות, ובורות חצובים אשר לא חצבת, כרמים כרמים וזיתים אשר לא נטעת, ויאכלו, ואכלת ושבעת, ושם אמר השמר פן תשכח את ה', ועז"א.

וישמינו. נעשו שמנים ובעלי בשר:

שמנה. מלשון שמן:

ויתעדנו. היו מעדנין עצמם ברוב גודל הטוב שהשפעת להם:

ויתעדנו. ענין עונג ותפנוק כמו מעדני מלך (בראשית מ״ט):

וימרו וימרדו. הוא כפל ענין במ״ש ויורה על גודל המרידה:

גום. גופם כמו גוית שאול (שמואל א׳ ל״א):

וימרו, שאח"כ שכחו את ה', תחלה מרו דברו ואח"כ מרדו לגמרי, וישליכו את תורתך וכו':

העידו בם. התרו בם כי רוב המתרים מתרים בעדים למען לא יכחש:

ואתה משמים תשמע. היית שומע:

ויצרו. מלשון צרה:

ויושיעום. במקצת ספרים כתבו ויושיעום בפתח הוא"ו וברובן של מדוייקים הוא"ו בשוא:

ותתנם, כמו שהיה בימי השופטים, וכמ"ש (שופטים ב' י"ד), וחשב בזה ב' מדרגות שתחלה אמר ביד צריהם, ואח"כ ביד אויביהם, שהצר הוא המצר בפעל, והאויב הוא השונא בלב, ויש צר שאינו אויב שמציר להנאתו לא מפני איבה, ובפעם השני נתנם ביד אויביהם שקשים מן צריהם, וכבשום בגלות אף שלא הוצרכו לצור עליהם, וירדו בהם שהרדיה הוא מוסיף עמ"ש בפעם הא' ויצר להם, ועוד אמר בפעם הראשון תתן ויושעום, ובפעם השני אמר ותצילם, שהתשועה היא שיושעו לגמרי וינצחו את האויב וזה היה על ידי מושיעים כמו ע"י אהוד ודבורה, ובפעם השני רק הצילם בל יכלה האויב אותם ולא היתה תשועה גמורה, ועז"א בפעם הראשון כרחמיך הרבים, בפעם השני אמר כרחמיך ולא ברחמים רבים וגדולים כי היתה הצלה מועטת, וזאת נמשך רבות עתים, ר"ל כל ימי שפוט השופטים:

וכנוח להם ישובו לחטוא וכאשר ירדו בהם אויביהם ישובו ויצעקו אליך ושמעת צעקתם להצילם והיה זה פעמים רבות כמו שנזכר בספר שופטים:

וכנוח להם. וכאשר היה להם מנוחה מן העובדי כוכבים:

וירדו. ומשלו כמו רדה בקרב אויביך (תהילים ק״י:ב׳):

ויזעקוך - ויזעקו אליך.

ויזעקוך. זעקו אליך:

רבות עתים. ר״ל לא פעם ולא שתים כ״א בעתים מרובות:

ואחר זה בימי המלכים לישראל ויהודה כאשר מרדו בך העידות בהם על יד עבדיך הנביאים מה שיקרה להם מהרע אם לא יסודו מרוע מעלליהם. והנה עשית זה להשיבם אל תורתך והם הרשיעו ולא שמעו למצותיך ומשפטיך חטאו בם עם היותם בתכלית השלמות והערבות ואין בהם דבר מהקושי כמו הענין בתורות שאר האומות אשר ישרפו באש לאלהיהם בניהם ובנותיהם כי אלו המצות והמשפטים הם באופן שכלם מתישרים אל מה שהוא בריאות הגוף והנפש וחייהם והם נתנו כתפם סוררת ונוטה מדרכיך אשר צויתם והקשו ערפם מהפוך אליך פניהם אבל פנו אליך עורף ולא פנים:

כתף סוררת. כפרה סוררה סרר ישראל שלא קבלו עול מצות לעבדך שכם אחד (צפניה ג ט) דמתרג' כתף חד:

ותעד בהם. היית מתרה בהם ע״י הנביאים:

ותעד. ענין התראה:

ותעד, אבל אח"כ בימי המלכים שהתחילו לחטוא בתמידות כמו מימי ירבעם ואילך שאתה העידות בם והמה הזידו, שהזד הוא החולק ביד רמה, ולא שמעו למצותיך שבין אדם למקום, וגם במשפטיך אשר יעשה אדם וחיה בהם, חיי המדינית חטאו בהם, ויתנו כתף סוררת לדברי תוכחת, ואף שהעניש אותם הקשו ערפם:

ובמשפטיך וגו׳. ר״ל אף בעשיית משפטיך לא עשו לקיים מצות ה׳ כ״א עשו שלא לשמה ואף בדרך חטא כענין הריגת החוטאי׳ בכדי להתנקם נקמתו וכדומה:

אשר יעשה וגו׳. ר״ל המשפטים אשר אם יעשה אותם האדם ישיג החיים בעבורם הנה המה חטאו בם:

כתף סוררת. כאדם המסיר כתפו ופונה ללכת מחברו:

ותמשוך עליהם. משכת עליהם רחמים שלא להשחיתם:

והנה הארכת העונש מרוב רחמיך ומשכת עליהם שנים רבות והעידות בם ברוחך שהיתה על נביאיך ובידם שלחת להם הדברים להוכיחם ולא שמעו אל דבריך לקחת מוסר והיה זה סבה שנתת אותם ביד עמי הארצות והם מלך אשור ומלך בבל והם הרגו בהם הרג רב:

ותמשוך. ר״ל משכת עליהם חסד:

ותמשך עליהם - השנים הם המשוכות והטעם הארכת להם אולי ישובו.

ותמשוך, כי זה נמשך שנים רבות, ותעד בהם אז העיד ע"י הנביאים את הגזר שגזר עליהם, שהם הנביאים שקמו מימי עוזיהו מלך יהודה ואילך שכולם נבאו על הגלות, והם לא האזינו, ואז ותתנם ביד עמי הארצות שהוא מגלות עשרת השבטים ע"י אשור עד גלות יהודה ובנימין:

ברוחך. ברוח נבואה הבאה מעמך:

ביד נביאיך - כאילו רוחך בידם וברשותם.

ולא האזינו. לא הטו אוזן לשמוע:

והנה ברחמיך הרבים לא עשית אותם כלה ואף על פי שהיו ראוים לזה מצד עוצם חטאתיהם גם לא הסירות מהם השגחתך לעזוב אותם בארץ שבים כי שם היו עיניך בהם להשגיח בם כי אל חנון ורחום אתה:

וברחמיך, ובכל זאת רחמת עליהם שלא לכלותם לגמרי, כי השגיח עליהם מבין החלונות והלך אתם לארץ גלותם להשגיח עליהם, כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו', לכלותם להפר בריתי אתם, כי עדן שומר הברית והחסד שהבטיח אל האבות כמש"ש וזכרתי את בריתי יעקוב וכו':

ועתה אלהינו שומר הברית והחסד שהיה לך עם האבות און התלאה אשר מצאתנו מימי מלכי אשור עד היום מעט ומשם בא הרע לישראל ועד עתה כי הוא הגלה עשרת השבטים והשחית רבים ביהודה ולכד את כל ערי יהודה הבצורות ואחריו בא מלך בבל להשחית את השארית הנשארה:

הברית. הגמול שהבטחת בברית:

התלאה. ענין יגיעה וטורח כמו את כל התלאה (שמות י״ח):

אל ימעט לפניך - דבק עם את הקרוב ולא עם התלאה, כי אם את העצם דבר. וכן: את שני האנשים ותצפנו.

לשרינו ולכהנינו. במקצת דפוסים ישנים לכהנינו בלא וא"ו ובכל ספרים כ"י בוא"ו:

ועתה אלהינו אחר שאתה עדיין שומר הברית והחסד, כמ"ש וזכרתי את בריתי יעקוב, שמה שלא עזבתם הוא מצד שמירת הברית, [ולכן הוסיף שם גבור ונורא שלא אמרו ירמיה ואנשי כנה"ג כמ"ש חז"ל, באשר ראה כי גם בגלות מראה גבורותיו ונוראותיו והשגחתו הפרטית ומשגיח בהשגחה מעוטפת בסתר המדרגה והן הן גבורותיו כמ"ש במק"א], אל ימעט, אחר שהברית קיים והגלות הוא רק לכפר עון ולהתם פשע כבר לקחנו מיד ה' תלאה רבה די והותר מימי מלכי אשור שאז התחילו הגליות עד היום הזה:

אל ימעט. ר״ל יחשב לפניך למרובים וימרקו כל פשעי עמך:

אשר מצאתנו. אשר מצא אותנו וחוזר ומפרש למלכינו וכו׳:

מימי מלכי אשור. שהיו הראשונים אשר הרעו לישראל:

על כל הבא. על כל מעשה יסוריך הרעים אשר באו עלינו:

והנה אתה אלהינו צדיק על כל הבא עלינו מן הרע כי באמת וביושר ובחמלה שפטת אותנו אך אנחנו הרשענו:

ואתה צדיק. הדין עמך על כל התלאה הבאה עלינו:

ואתה צדיק, ובכ"ז אתה צדיק במה שהענשת אותנו, אם מצדנו על כל הבא עלינו ואנחנו הרשענו, שאנחנו הרשענו הגם שבא עלינו תלאות וצרות כאלה, והגם שאמת עשית והיה העונש כדין לא שמנו על לב לשוב והרשענו גם בגלותנו, ואם מצד אבותינו, כי

כי אמת עשית. כי אתה היית מאמת ומקיים כל מה שהבטחתנו:

ואנחנו הרשענו. ולא עשינו כגמול הראוי:

ולעדותיך אשר העידות בהם. ר''ל ההעדות שהעידות בהם בתורה מן הרע שיקרה להם אם יסורו מאחריך והעידות בהם עוד על ידי נביאיך. והנה הם עם רב הצלחותיהם שהיתה להם מלוכה והיו נוחלים טובך הרב בארץ הטובה אשר נתת להם לא רצו לעבדך ולא שבו ממעלליהם ארבעים ואנחנו בהפך זה:

ואת מלכינו. ר״ל ועם מלכינו וכו׳ הרשענו כי גם המה לא עשו תורתיך וכו׳ אשר הייתי מתרה בהם לעשותם:

ולעדותיך. הוא"ו נקראת כמ"ש בריש אלפ"א בית"א רבתי דתילים:

ואת מלכינו, שבעת הקודם בימי אבותינו שאז היה לנו מלכים ושרים הנה מלכינו ושרינו וכל אבותינו לא הקשיבו למצותיך והם לא היה להם מצור ומצוק, ולא עבדוך במלכותם ובטובך הרב, באופן שלא עמדנו לא בנסיון העושר ולא בנסיון העוני, ומרינו פי ה' בין בעת ההצלחה בין בימי עוני, [ומ"ש ואת מלכינו ר"ל צדיק אתה את מלכינו והוא כמו מלת עם]:

במלכותם. עם שהיה בהם המלוכה ורוב טובה עכ״ז לא עבדוך ולא שבו מדרכיהם הרעים:

ממעלליהם. ממעשיהם כמו עולל לי (איכה א׳):

והם במלכותם. וגו' אשר נתתי להם וגו' בכל המדוייקים חסר ה"א וכן חבר שבפ' אשר נתתי לפניהם וכן נכון עפ"ה שכתבתי למעלה:

ולא שבו. הוא"ו בגעיא בס"ס:

אשר נתתה לאבותינו. מלא ה"א ברוב המדוייקים וכן דינו מכח המסרות דלעיל:

הנה אנחנו עבדים עליה. שאנחנו מעלים מס לכל העכו"ם:

כי אנחנו עבדים ומלכי הגוים מושלים על אדמתנו ובהמתנו ועל גופנו ובצרה גדולה אנחנו:

הנה וגו׳. ר״ל אבל עתה הנה אנחנו עבדים למלכי פרס:

עבדים עליה - בעבורה.

הנה, עתה סיים תפילתו ואמר אנחנו רוצים לתקן חטא אבותינו ולהשיב חמה, שתחת שאבותינו ברוב טוב ובארצם הטובה לא עבדוך נעבוד אנחנו אותך הגם שאנו בעוני ובחוסר כל, שהגם שאנחנו עבדים, והארץ וכו' אנחנו עבדים עליה, ותבואתה מרבה (מלשון רבית כמו הוי המרבה לא לו) שאנחנו משלמים בעדה נשך ותרבית למלכים שהם מושלים על גויותנו ובבהמתנו, עד שאנחנו בצרה גדולה, ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה ומקבלים עלינו לשמור את התורה, ובזה הלא נתקן חטא האבות שלא עבדוך בעת היו בארץ והיה להם כל טוב:

ותבואתה. של ארץ ישראל:

מרבה וכו׳. כי מלכי פרס לוקחים מהם המס וכל דבר היפה אף נעים:

גויותינו. ענין גוף:

מרבה למלכים - הארץ היא הפועלת.

אשר נתת עלינו בחטואתינו. בה"א:

מרבה. מעדני מאכלים למלכי העכו"ם:

כרצונם. עושים כרצונם:

אשר נתתה עלינו. שהם מושלים בנו: