Comentário sobre Números 18:21

ולבני לוי. לפי שמצינו בכהונה (במדבר ה) והיתה לו ולזרעו אחריו, שהכהונה נמשכת לזרעו של אהרן לעולם דור אחר דור, אבל בלויה לא מצינו לשון אחריו, וא"כ מאין לנו שהלויה נמשכת לעולם כמו הכהונה, לכך אמר הכתוב ולבני לוי, וא"ו מוסיף על ענין ראשון, מה הכהונה לעולם שכן הזכיר בה למעלה חק עולם ברית מלח, אף הלויה חק עולם ברית מלח. ובפרשיות הללו נתקיימה הכהונה והלויה לזרע אהרן, אחר שנדונו המערערים ונלכדו בפח מעשיהם ונפלו ממועצותיהם, ומפני זה היתה פריחת המטה אות, כענין שכתוב (במדבר י״ז:כ״ג) פרח מטה אהרן לבית לוי, כמו שהזכרתי למעלה, והפריחה הוא סימן מהירות וצמיחת פורענות לכל מערער כשם שמצינו בעוזיהו (דברי הימים ב כו). וכן מצינו בכתובים שהפריחה היא סימן מהירות בין לפורענות בין לשכר, לפורענות הוא שכתוב (תהלים צג) בפרוח רשעים כמו עשב, לשכר שכן נאמר בזמן הגאולה (ישעיהו ל״ה:א׳-ב׳) פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו, וכתיב (הושע י״ד:ו׳) אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון, וכן אמר שלמה ע"ה (משלי י״א:כ״ח) וכעלה צדיקים יפרחו, וכן אמר דוד אביו ע"ה (תהילים צ״ב:י״ג-י״ד) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו.

ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבודתם. מגיד שאם עבד יטול ואם לא עבד לא יטול מכאן אמר בן לוי שקבל עליו עבודת הלוים חוץ מדבר אחד שאין לו חלק בלויה וכבר התבארו אופני עבודת הלוים במה שקדם:

ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה.
ספרי שם: ברית מלח עולם היא וגו׳, ולבני לוי, מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהונה כך ברית כרותה ללוים. כל מצות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני וזו בתחלה נאמר לו, דברי רבי נחמיה, ר׳ יונתן אומר אף זו בשמחה נאמרה, שנאמר: ולבני לוי הנה נתתי, אין הנה אלא שמחה וכו׳. כל מצות כהונה קנאו השם ונתנו לכהונה וזו חלף עבודתם, דברי ר׳ יאשיה. ר׳ יונתן אומר אף זו קנאה השם ונתנה ללוים וכו׳.
ונ״מ גבי בן לוי ממזר וכה״ג אם יש לו … עיין גיטין דף נ״ט ע״ב ובכורות דף מ״ז ע״ש וערכין דף ל״ג ע״ב ועיין תוספתא יבמות וכ״מ בזה, ועיין תענית דף כ״ז ע״א בתוס׳ ועיין מכות דף כ״ג ע״ב ע״ש בפי׳ רש״י … ע״ש.

חלף. כמו תמורה:

ולבני לוי וגו׳. זה הדבור נכלל בדבר ה׳ לאהרן. ולהשלמת מקרא ו׳ ואני לקחתי וגו׳ ופירשנו שאמר ה׳ לאהרן שהלוים מחויבים להיות לו לעזר. ועדיין יאמר אהרן הלא המה מוכרחים לעסוק בצרכי החיים. והאיך יבאו לבהמ״ק וכמו שהי׳ באמת בימי נחמי׳ הפחה שנסתלקו מבהמ״ק לצרכי פרנסה. ע״ז הוסיף ה׳ הנה כבר נתתי חלקם בארץ בלי יגיעה ועבודה בארץ:

וגם ללוים נתתי שיהיו פנוים לשמור כל מעשר בישראל יותר מכדי חלקם שמן הדין לא היה להם אלא אחד מי"ב או מי"ג שבטים הן עם בני יוסף ואני נותן להם אחד מעשרה ועוד שלא יצטרכו לחרוש ולזרוע. וזה המותר חלף עבודתם כי הם עבדים זה טוב להם וטוב לישראל שלא יקרבו עוד…אל אהל מועד לשאת חטאת:

ולבני לוי וגו׳‎ בספרי דרשו וי״‎ו מוסיף על ראשון לומר שגם ללויים ולזרעם נכרתה ברית מלח עולם.

ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר. מטעים ביה את כל מעשר:

חלף עבודתם. שנים בפרשה, ואין להם דומה במקרא, וזה מלמד דעת הכתובים האלה שמקצתן סתומים ומיותרין, כי כבר נתבאר שסתם חליפה הוא מגרוע למשובח וכן ממעט לרב, והנה המעשר הרב הזה שנתן ללויים בשכר עבודתם הוא נראה כיותר מדאי, ואמר הכתוב אני נתתי לכם המעשר בישראל והוא מרובה מידי עבודתכם באהל מועד שאינה רבת העמל והיגיעה ליטול בשכרה המעשר הרב מכל ישראל, לכן אצוה לכם ליתן ממנו חלק לכהנים מעשר מן המעשר ואז לא תשאו עליו על השכר הרב ההוא חטא, לא תענשו עליו כאלו חללתם קדשי בני ישראל ליטול מהם יותר מהראוי ולא תמותו, וזהו ולא תשאו עליו חטא אם תרימו את חלבו ממנו, כל מה שמפרישין לכבודו ית' קרוי כן (כמ"ש הרמב"ם במאכלות אסורות), וקורא כאן תרומת מעשר חלב, ובזה את קדשי בני ישראל לא תחללו וגו' (רל"ש):

ולבני לוי הנה נתתי מלת הנה מורה על החדוש כמ"ש באיה"ש (כלל תקסה), ובכ"ז פי' למעלה (סי' יח) מ"ש ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי שמלת הנה מורה על השמחה, כי כבר התבאר בספרא צו (סי' קסא) שמת"כ התחילו מה"ס ומאז היו מפרישין מתנותיהם וא"כ לא היה דבר חדש. אמנם במתנת לויה הולך ר"י לשטתו שאמר שנתנה להם חלף עבודתם וא"כ לא נאמר עדיין מתנת לויה עד עתה, שעז"א שמצות כהונה נאמרה מה"ס וזו בתחלה נאמרה ר"ל שנתחדש עתה, וע"ז מורה מלת הנה על החדוש לא על השמחה, ור' יוחנן לשטתו שס"ל שגם מתנת לויה קנאו ה' ונתנו ללוים, ולשטתו גם מתנת לויה נאמרה מה"ס אף שלא עבדו עדיין אז קנאו ה' כמו מת"כ, ולפ"ז מלת הנה אינו מורה על החדוש, לכן אמר שגם הנה דפה מורה על השמחה, ומ"ש שנאמר וכל מעשר הארץ ר"ל וסיום הכתוב קדש הוא לה' שקנאו ה' ונתנו ללוים:

פס'. ולבני לוי הנה נתתי. מוסיף על ענין ראשון ברית ללוים כברית לכהנים. הנה נתתי. בשמחה. וכן הוא אומר (שמות ד׳:י״ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה. מה נחלה אינה משתנה ממקומה אף מעשר ראשון אינו משתנה ממקומו. ולהלן הוא אומר (דברים י״ד:כ״ט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. כל זמן שבא תן לו. מלמד שאין לו הפסק. חלף עבודתם אשר הם עובדים. מלמד שאם עבד יטול ואם לא עבד לא יטול. וכן הוא אומר (דברי הימים ב ל״א:ד׳) ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים:

שם. חלף עבודתם אשר הם עבדים.
ספרי שם: אם עבד יטול ואם לא עבד לא יטול.
ר״ל דבן לוי ממזר אינו נוטל, ועמ״ש…, וגם דלכך קנסו אותם… יבמות דף פ״ו ע״ב שלא עלו לעבוד ע״ש.

חלף עבודתם וגו׳. לא כמת״כ שמופרשים מתחלה לגבוה ומשלחן גבוה אתי לכהנים. אלא מתחלה לא בא המעשר רק חלף עבודתם וגו׳:

ולבני לוי הנה נתתי כל מַעֲשֵׂר וכן ואל הלוים הדבר וגו' מַעֲשֵׂר שניהם העי"ן בחטף פתח על פי המסורת כמ"ש בס' לך לך:

הנה נתתי וגו' לנחלה מ"ש לנחלה מלמד שאין לו הפסק כי מע"ש אין נוהג בשנה השלישית והששית אבל מע"ר נוהג בכל השנים:

ברית מלח עולם הוא וגו׳ ולזרעך אתך וגו׳, ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וגו׳.
ספרי פיסקא קיט: ברית מלח עולם הוא ולבני לוי מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהונה כך ברית כרותה ללוים, כל מצות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני וזו בתחלה נאמר לו דברי רבי נחמיה. ר׳ יונתן אומר אף זו בשמחה שנאמר ולבני לוי הנה נתתי, אין הנה אלא בשמחה וכו׳. ר׳ יונתן אומר וכו׳ מה נחלה אין משתנה ממקומה אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו. הארכתי בזה דגדר שירה דלוחות א׳ הוה שייך אף לישראל, וזה פסקי טעמים.

חלף עבודתם מבואר שרק בעת שעובדים ולקמן (סי' עב) מבואר שאינו ממעט רק אם אינו מודה בעבודה, כי כבר בארתי (משפטים סי' יח) שנקרא בשם עובד כ"ז שהוא משועבד לעבודה אף אם חלה ולא עבד, רק אם פרק עול כגון עבד הבורח לא נקרא עובד, וכ"ז שהוא מודה בעבודה נקרא עובד:

שם. חלף עבדתם אשר הם עבדים.
ספרי שם: אם עבד יטול ואם לא עבד לא יטול.
ונ״מ דפסול לוי מומר אף אם עשה תשובה, ועיין רש״י מכות דף כ״ג ע״ב וע׳ ערכין דף ל״ג ועיין בהך דתוספתא פ״ח דיבמות ובכורות דף מ״ז ע״א וביבמות דף ע״א ע״ש בזה ועיין בהך דתענית דף כ״ז ע״א בתוס׳ ע״ש.