Comentário sobre Gênesis 19:13

וישלחנו - משקל דגש. ואף על פי שכל שליחות של שלוחים והחוזרים כתוב בהם וישלח משקל רפי באלו כתב משקל דגש. לפי שהוא שילוח של השחתה, כדכתיב: ושן בהמות אשלח בם. ישלח בהם ערוב.

כי משחיתים וגו'. הגם שאין משחית אלא אחד, לצד שהיו שניהם יחד היו אומרים לשון רבים שלא יהיה נראה כי מה שלפניו אינו אלא שמש בעלמא:

כי גדלה צעקתם, צעקת העשוקים הצועקים עליהם, כי הכנוי יבוא עם הפועל ועם הפעול, כמו ושמחתים בבית תפלתי (ישעיה כ"ו) עם הפעול, שמעתי את תפלתך (שם ל"ח) עם הפועל.

לשחתה: לשחת העיר או הארץ הזאת, לא המקום הזה.

כי משחיתים אנחנו את המקום הזה. כתב הרמב"ן ודאי יש באומות רעים וחטאים מאד ולא נעשה להם כמו לסדום אלא מפני מעלת ארץ ישראל שאינה סובלת אנשי תועבות וכאשר הקיאה כל הגוים מפני תועבותיהם כך הקיאה לאלה אלא שהקדימו אלו שהיו רעים וחטאי' מאד ורצה הב"ה שיהיו לאות לבני ישראל העתידי' ליורשה כדכתיב כמהפכת סדום ועמורה:

כי משחתים. עיין מה שאכתוב בירמיה ו':

כי משחיתים אנחנו. היה להם לומר כי משחית ה', אבל תלו הפעולה בעצמם ולא זזו משם עד שהודו על כרחם כי אין הדבר תלוי בהם אבל הם שלוחים מאת הש"י, זהו שהוצרכו לומר וישלחנו ה' לשחתה. וזהו שאמר הכתוב (איוב ד׳:י״ח) הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה. וכתיב (שם טו) הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו. הן בקדושיו לא יאמין אלו החסידים והנביאים והקדושים שנאמר עליהם (תהילים ט״ז:ג׳) לקדושים אשר בארץ המה. וכן מצינו במשה רבינו ע"ה שאמר (דברים א׳:י״ז) והדבר אשר יקשה מכם וגו', ונסתפק לו בעונש הזה דין בנות צלפחד. וכן שמואל הנביא ע"ה שאמר לשאול (שמואל א ט׳:י״ט) אנכי הרואה, וכשבא למשוח את דוד וראה את אליאב אמר (שם טז) אך נגד ה' משיחו, אמר לו הש"י אל תביט אל מראהו וגו' כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב. וכן דוד שאמר (תהילים מ׳:ט׳) ותורתך בתוך מעי, טעה בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו. וכן דבורה ששבחה את עצמה ואמרה (שופטים ה ז) עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל, נסתלק ממנה רוח הקודש והוצרכה לומר (שם) עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר. ובמלאכיו ישים תהלה אלו המלאכים שנשתלחו לסדום שאמרו משחיתים אנחנו, על שנתגאו ותלו הדבר בעצמם נדחו ממחיצתם קל"ח שנה. באור זה שלא נשתלחו בשליחותו של הקב"ה עד יעקב שחזרו אליו בשליחותו, שנאמר (בראשית כ״ח:י״ב) והנה מלאכי אלהים וגו'. וממהפכת סדום שהיה אברהם אבינו באותה שעה בן צ"ט שנה עד שבאו מלאכי אלהים הללו ליעקב תמצא קל"ח שנה. וזה שכתוב שם עולים ויורדים בו, כלומר אותם שעלו במהפכת סדום עכשיו יורדים בו, וכל זמן הזה נענשו ולא הלכו בשליחות של מקום כלל. ומכאן יש עונש גדול למי שהוא תולה כבודו של הקב"ה בעצמו, כי כל העולם כולו ומלואו לא נבראו אלא לכבודו ית', ואין ראוי לתת כבודו לאחר.

כי משחיתים אנחנו. אמרו לשון הוה שדומה כאלו אנו עוסקים כבר בהשחתה. כי א"א כלל שתשונה הגזרה, שזה לא יצוייר רק בא' משתי פנים. א] אם עדיין לא נחתם הג"ד. ב] אפי' אחר גמ"ד יצוייר שינחם ה' על הרעה בעבירות שבין אדם למקום, אבל במקום שעושה משפט לעשוקים שהנעשקים זעקו אל ה' וה' שמע בקולם וחתם גז"ד א"א לחזור כי צעקת הנעשקים מעכב, וז"ש א] כי גדלה צעקתם את פני ה' והיינו מה שצועקים עליהם (כי הכינוי יבא עם הפועל והפעול כמו ושמחתים בבית תפלתי, ואני תפלתי לך ה'). ב] וישלחנו ה' לשחתה שכבר נחתם גז"ד וא"א כלל שתשונה הגזרה, ומ"ש משחיתים אנחנו אף למ"ש חז"ל שרק מלאך אחד היה שליח להפך את סדום, כבר כתב הר"ן שהמסיר דבר המעכב הפעולה יחשב כעושה הפעולה, כמו המסיר העמודים שהבית נשען עליהם נקרא שהפיל את הבית, וכיון שהצלת לוט היתה מעכבת ההשחתה, המלאך המציל את לוט נקרא ג"כ משחית העיר:

וישלחנו ה' לשחתה וק' שהרי לא היה אלא מלאך אחד לשחתה ותירץ הר"ר אליקים שלכך כת' וישלחנו לשון רב לפי שהמלאך שהיה הופך סדום לא היה יכול לעשות דבר בלא חברו שהיה מציל לוט נמצא שעל ידי שניהם נהפכה סדום:

כי משחיתים אנחנו. הנה הנביאים ידברו בלשון שולחם כמו הרבה ארבה. ואפשר שיהיה זה הרע הבא להם מתחדש מהשם על דרך פלא על יד נביאיו כמו העניין בשאר המופתים הדומים לו. והנה עשה זה השם יתעלה כדי שלא יתפשט זה המנהג הרע במין האנושי וימנע מהמין האנושי השלמות אשר הוא נברא בעבורו.

כי משחיתים אנחנו. חסר ב' יודי"ן, כי בשביל שתלו הגדולה בעצמן, לפיכך נדחו ממחיצתן קל"ח שנה עד שעלו מבאר שבע, שנאמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו (בראשית כח יב). כי שנה אחת קודם שנולד יצחק נשתלחו לסדום, וכשהוליד יצחק את יעקב היה יצחק בן ס' שנה הרי ס"א, וכשנתברך יעקב ויצא מבאר שבע היה יעקב בן ע"ז שנה, ובאותו פרק עלו, צרף ס"א עם ע"ז הרי קל"ח. ור' לוי בשם (ר' לוי) [ר' שמואל] בר נחמני אומר על שגלו מסטירין של הקב"ה לכך נדחו, שנא' כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה. ללישנא קמא ניחא ליה רישא דקרא, ללישנא בתרא ניחא ליה סיפא:

כי משחיתים אנחנו. לפי שגילו מסטורין. ולפי שנתגאו. נידחו ממחיצתן קל"ח שנה. עד שעלו בימי יעקב. דכתיב והנה מלאכי אלהים עולים (בראשית כח יב). וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם (שם כה כו). ובן שבעים ושבעה נתברך יעקב כשיצא מבית אביו ללכת אל פדן ארם. וטול שנה אחת טרם לידת יצחק נהפכה סדום. הרי קל"ח.

וישלחנו ה' לשחתה. וא"ת והלא לא היה אלא אחד לשחתה ולמה אמר וישלחנו וי"ל וישלחנו ה' לראות מעשיהם ולהיות עדים בדבר אבל לשחתה לא היה כי אם אחד. ועוד כי האחד בא להציל את לוט ולא יוכל לעשות דבר עד הוציאו משם ולכן נקראו שניהם משחיתים כי בהוצאת הצדיק המקום נשחת:

כי משחתים אנחנו בכל שליחות המלאכים כתיב לשון יחיד, שוב אשוב, ויאמר המלט, וכאן כתיב לשון רבים. אלא כיון שבהפיכה מצינו לשון יחיד לבלתי הפכי, מצי נמי למינקט לשון רבים.

כי משחיתים אנחנו וגו' את פני ה' וגו'. אמרו חז"ל (בראשית רבה שם שם, ט') שנענשו המלאכים על אומרם כי משחיתים אנחנו ותלו הגדולה בעצמן ואף שסיימו וישלחנו ה' לשחתה, ואך נראה שאם היו אומרים כי אנחנו משחיתים לא היו נענשין כי היה משמע שהם הנשלחים לשחת העיר מפני רוע מעלליהם, אבל כשאמרו כי משחיתים אנחנו משמע שדבר השחתה בהם תלויה ולא באחר, ולכן אף שסיימו בטוב נודע ממאמרי חז"ל אשר אפילו לר' מאיר שאמר גם תפוס לשון אחרון מכל מקום לשון ראשון בודאי, והדבר אשר יצא מפיהם אי אפשר לשנותו בשום אופן. עוד נראה שחטאתם היה כי היה להם להקדים להזכיר שם ה' קודם הזכרת עצמן והיה להם להתחיל כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה וגו' ומה שהקדימו זכירת עצמן משמו של הקב"ה נענשו.

"...כי משחתים אנחנו". לשון הרבים קשה, שהרי רק אחד המלאכים (גבריאל) בא להשחית, ואלו האחר (מיכאל) בא להציל את לוט. ותמוה שרש"י אינו מעיר מאומה, אע"פ שעוסק בענין עצמו בכמה מקומות. (פ' וירא תש"ן)

לשחתה לשחת העיר, כי העיר בכלל המקום שזכר:

וישלחנו: עיין למעלה ג' כ"ג .

את המקום הזה. בכל הספרים כתוב את ולא אל וכן תרגם אנקלוס ית אתרא הדין:

או אפשר שעל גבריאל הוא אומר הוא וצבאו, או לצד שאין גבריאל יכול עשות דבר עד שיוציא רפאל את לוט הרי שגם רפאל גורם רעה לסדום ואין בדבר זה ב' שליחיות:

וישלחנו משקל כבד ודגש. אעפ״‎י שכל שליחות שלוחים החוזרים כתיב בהו וישלח מלשון קל ורפי, הכא כתיב משקל כבד ודגש לפי שהוא שלוח של השחתה, דוגמת ושן בהמות אשלח בם. ישלח בם ערוב.

עוד יאמרו כי משחיתים אנחנו. על דרך מאמר הכתוב (שמות כ"ג, כ') הנה אנכי שולח מלאך השמר מפניו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם. כי ה' כאשר הולך במחנה עושה כרצונו ומוחל לעוונות עמו בית ישראל בעת הכבשת רחמיו את כעסו ולא כן מלאכו כי אין בו אלא שליחותו וכאשר ישתלח כן יעשה, וזה אמרו כאן המלאכים כי משחיתים אנחנו פירוש שבודאי נשחיתם כי כבר ניתן זאת בידינו ואין אנו יכולים למחול על הדבר כי גדלה צעקתם וגו' וישלחנו ה' לשחתה, כלומר נתן זאת בידינו ואנו לא נשא לפשעיהם כי רק שלוחים אנחנו וחזקה שליח עושה שליחתו ובפרט לפי ראות עינינו אין ראוי לישא לפשעיהם.

וכמו ברישא, כך גם בסיפא - "וישלחנו ה' לשחתה". (תש"ן)

גם יאמר כי משחיתים אנחנו. פירוש הנה שנינו מסכימים על הדבר לשחת כל ערי סדום ועמורה אף שרפאל היה שם שהלך להציל את לוט ומלאך של רחמים הוא אף על פי כן גם הוא הסכים לשחתם, והטעם כי גדלה צעקתם את פני ה' רצה לומר גם פני הוי"ה שם הרחמים גדלה צעקתם לפניו, כי שם הוי"ה אם הוא כסדר נקרא פנים פני ה' ומלא רחמים הוא ואף על פי כן גדלה צעקתם לפניו כי ארורים הרשעים שמהפכין מדת הרחמים למדת הדין (כמאמר חז"ל בראשית רבה ל"ג, ג') ואף פני הוי"ה הרחמים לא יוכל ללמד סנגוריא עליהם ועל כן משחיתים אנחנו ודאי בלתי שום ספק, כי אם הגזר [דין] רק מבחינת אלהים אז יוכל בלימוד סנגוריא ותפלות ובקשות להגביר הרחמים לרוגז והחסד על הדין וינצלו, ואך כאן וישלחנו ה' לשחתה בחינת הרחמים שאף הרחמים הסכים לגזר דינם ואז אין מועיל שום דבר ובזה תדע כי משחיתים אנחנו ודאי ושנינו מסכימים בדבר, אף שרפאל לא היה בדבר השחתה כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות מכל מקום הסכים גם הוא על הדבר כי לגודל רשעם גם הרחמים הסכים לנקום ברשעים האלה.

רק בעל "אור החיים" הק' מעיר על זה, ואינו משכנע ביותר. (פ' וירא תשנ"ד)

ור' רש"י להלן (טז ד"ה ויחזיקו, וכב ד"ה כי לא אוכל). (פ' וירא תשנ"ו)