Halakhah sobre Gênesis 32:33
עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃
Por isso os filhos de Israel não comem até o dia de hoje <span class="x" onmousemove="Show('perush','Mais tarde, com a outorga da Torá, foi dado por preceito na Lei, e seus esclarecimentos constam no Talmud, nos trat. Pessaĥim, Ĥulin e zebaĥim, especialmente (outros pormenores estão esparsos por outros tratados), como Sanedrin e Macôt e Keritôt, por exemplo.');" onmouseout="Hide('perush');">o nervo do quadril</span>, que está sobre a juntura da coxa, porquanto o homem tocou a juntura da coxa de Jacó no nervo do quadril.
ספר החינוך
שלא לאכל גיד הנשה - וישלח יעקב יש בה מצות לא תעשה אחת, והיא אזהרת גיד הנשה, שנאמר: (בראשית לב:לג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. והאי לא יאכלו לא נאמר על דרך ספור, כלומר מפני שאירע דבר זה באב, נמנעים הבנים מלאכל אותו הגיד, אלא אזהרת השם יתברך שלא יאכלוהו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות
גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בִּבְהֵמָה וְחַיָּה הַטְּהוֹרִין וַאֲפִלּוּ בִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. וְנוֹהֵג בְּשָׁלִיל וּבְמֻקְדָּשִׁין בֵּין קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִים בֵּין קָדָשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין. וְנוֹהֵג בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל. וְאֵין אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא שֶׁעַל כַּף הַיָּרֵךְ בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב לג) "אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ". אֲבָל שְׁאָר הַגִּיד שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַכַּף וְשֶׁלְּמַטָּה עַד סוֹפוֹ וְכֵן חֵלֶב שֶׁעַל הַגִּיד אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּשְׁנֵי גִּידִין הֵן. הַפְּנִימִי הַסָּמוּךְ לָעֶצֶם אָסוּר מִן הַתּוֹרָה. וְהָעֶלְיוֹן כֻּלּוֹ אָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
משנה תורה, מצוות לא תעשה
שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" (בראשית לב,לג).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספר מצוות קטן
שלא לאכול גיד הנשה דכתיב (בראשית ל״ב:ל״ג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה: ואמרו חכמים שני גידין הם: פנימי סמך לעצם אסור וחייבים עליו: פירש"י כי הגיד הזה ארוך וראשו מחובר בעצם האליה ויורד ומתפשט על הכף והוא עיגול בשר הנתון על הקולית וכשמגיע למקום חיבור הקולית והירך הוא סמוך לעצם ומשם נכנס לצד פנימי לאורך של ירך עד צומות הגידין ויש גיד אחר שהוא קצר ואינו על הכף אלא מובלע בתוך בשר הכף ולכך אין חייבין עליו וקורא חיצון לפי שהוא בחיצונו של ירך: שנינו שנוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל: ואינו נוהג בעוף לפי שאין לו כף והלכה כר' מאיר דבעי חטיטה: ושומנו של גיד ישראל קדושים נהגו בו איסור בין בבהמה בין בחיה והלכתא אין בגידין בנותן טעם: אך שומנו של גיד יש בו בנותן טעם כדברי רש"י ורבי' שמואל ור"י בר נתן פי' דאין להחמי' בשומן יותר מבגיד: ואם שמוהו בקדירה לא בעי ס' לבטלו כדברי ר"י והאוכל כזית מגיד הנשה לוקה אכלו כולו ואין בו כזית חייב מלקות לפי שהוא בריה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספר חסידים
מה שמתענין ביום שמת אביהן שהרי דוד התענה על שאול כי קראו אבי וצם על יהונתן ועל אבנר כי יש לצום על מיתת אדם חשוב וכתיב (בראשית לב לג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כי אמרו הואיל ופשענו שהנחנו הלילה הזקן לבדו ולכך אירע לו בשבילנו לכך נדרו שלא לאכול גיד הנשה ד"א דין הוא לפי שהאב והבן גוף אחד ודין שיצטערו הבנים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy