Halakhah sobre Isaías 1:3

וּמֵהֶן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הַנּוֹעֲלִים דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה בִּפְנֵי עוֹשֵׂיהֶן. וְאֵלּוּ הֵן. א) הַפּוֹרֵשׁ מִן הַצִּבּוּר, לְפִי שֶׁבִּזְמַן שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה לֹא יִהְיֶה עִמָּהֶן וְאֵינוֹ זוֹכֶה עִמָּהֶן בִּזְכוּת שֶׁעוֹשִׂין. ב) וְהַחוֹלֵק עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, לְפִי שֶׁמַּחְלָקְתוֹ גּוֹרֶמֶת לוֹ לִפְרשׁ מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. ג) וְהַמַּלְעִיג עַל הַמִּצְוֹת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּזּוּ בְּעֵינָיו אֵינוֹ רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶן וְלֹא עוֹשָׂן וְאִם לֹא יַעֲשֶׂה בַּמֶּה יִזְכֶּה. ד) וְהַמְבַזֶּה רַבּוֹתָיו, שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לוֹ לְדָחֳפוֹ וּלְטָרְדוֹ כְּגֵיחֲזִי וּבִזְמַן שֶׁנִּטְרָד לֹא יִמְצָא מְלַמֵּד וּמוֹרֶה לוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. ה) וְהַשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכָחוֹת שֶׁהֲרֵי לֹא הִנִּיחַ לוֹ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה. שֶׁהַתּוֹכָחָה גּוֹרֶמֶת לִתְשׁוּבָה שֶׁבִּזְמַן שֶׁמּוֹדִיעִין לוֹ לָאָדָם חֲטָאָיו וּמַכְלִימִין אוֹתוֹ חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים ט ז) "זְכֹר (וְ) אַל תִּשְׁכַּח". (דברים ט ז) "מַמְרִים הֱיִיתֶם". (דברים כט ג) "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב". (דברים לב ו) "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם". וְכֵן יְשַׁעְיָהוּ הוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאָמַר (ישעיה א ד) "הוֹי גּוֹי חֹטֵא". (ישעיה א ג) "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ". (ישעיה מח ד) "מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה". וְכֵן צִוָּהוּ הָאֵל לְהוֹכִיחַ לַחַטָּאִים שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח א) "קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ". וְכֵן כָּל הַנְּבִיאִים הוֹכִיחוּ לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַעֲמִיד בְּכָל קָהָל וְקָהָל מִיִּשְׂרָאֵל חָכָם גָּדוֹל וְזָקֵן וִירֵא שָׁמַיִם מִנְּעוּרָיו וְאָהוּב לָהֶם שֶׁיְּהֵא מוֹכִיחַ לָרַבִּים וּמַחֲזִירָן בִּתְשׁוּבָה, וְזֶה שֶּׁשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹכָחוֹת אֵינוֹ בָּא לַמּוֹכִיחַ וְלֹא שׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו לְפִיכָךְ יַעֲמֹד בְּחַטֹּאתָיו שֶׁהֵם בְּעֵינָיו טוֹבִים:

יהודי אחד לא היה קורא שנים מקרא ואחד תרגום שמאריכין לו ימיו ושנותיו כי אמר אני קץ בחיי למה אקרא אמר ליה החכם לא אמר זה רק כנגד האוהבי חיים אלא מעתה מה שכתוב אריכות ימים בכבוד אב ואם ובמשקלות וכי בעבור זה יפטרו עמליהם ומרי נפש שקצים בחייהם אלא לא דברה תורה על תוכחות שמי שאינו חושש בהם שיעשה מה שלבו חפץ ולא נאמרו הברכות על מי שאינו חושש בהן להיות פטור שאין זה דומה לשכיר יום שאדם יכול לומר אם תעבדני בטוב אני אוסיף על שכרך כי השכיר יכול לומר איני חפץ לעבוד לך ואיני חפץ בשכירותיך. אלא לעבד קנין כספו דומה שאין העבד עושה תנאי לרבו ועוד דומה לשורו וחמורו שנאמר (ישעיהו א ג) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן כשם שעול הבעל עליהם כך עול הקב"ה על בריותיו כמה שכתוב (ישעיהו א יט) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו לפי שנתן רשות לעשות טוב ורע וחפץ שיעשו רצונו על מנת שלא לקבל פרס אלא כנגד האוהבים הנאות העולם והיראים מפני הפורענות אמר הקב"ה עשו רצוני כדי שייטב לכם ולבניכם לעולם ודברי תוכחות אם לא תעשו רצוני אבל כנגד העושים מאהבה לא אמר שכרם כי אין קץ לשכרם לכך יקרא אדם שנים מקרא ואחד תרגום לשם מי שאמר למען תהיה תורת ה' בפיך וכתיב ודברת בם וכתיב בפיך ובלבבך לעשותו וכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכתיב וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל וכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ומ"מ הקב"ה יאריך ימיו שנותיו ואל יסמוך על תנאי שנאמר (דניאל ג יח) והן לא ידיע להוי לך מלכא די לצלמך לית אנחנא פלחין וכתיב תמים תהיה עם ה' אלהיך:

שמד.
ונהגו העם ללקות. ותנן גבי חייבי מלקיות בית דין. כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת. שנ' כדי רשעתו במספר. ארבעים יכנו. וגו' (דברים כ״ה:ב׳-ג׳). מניין שהוא סוכם את הארבעים. אי כתיב ארבעים במספר. ארבעים במניינא. השתא דכת' במספר ארבעים. משמע והכהו לפניו עד אותו מניין. שאין בו לעשות אלא לגמור סכום חשבון של ארבעים: אמ' רבא כמה טיפשי הני גברי דקיימי מיקמי ספר תורה. ולא קיימי מיקמי (ספר תורה) גברא רבה. דהא בספר תורה כת' ארבעים יכנו. ואתא רבנן ובצרי חדא: רמז למלקות ל"ט. ונקלה אחיך. אחיך בגימטריא ל"ט. לעיניך. אם אתה רואה בעיניך לפי מעשיו ששב אל לבו אז יפטר מידי כרת. כיון שלקה. דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתם. ואם לא לא: ואין מלקין אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה. שנ' והפילו השופט (שם). והמכה מכה בידו אחת ובכל כחו. ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים. ושתים לארבע: אמ' רב ששת מניין לרצועה שהיא של עגל. שנ' ארבעים יכנו. וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו [שם]: אמ' רב חסדא מניין לרצועה שהיא מוכפלת. ונראית לארבע. שנ' והפילו וכו'. ושתי רצועות עולות ויורדות בה. שתפורה בהן. תנא ושל חמור. אותם העולות ויורדות של חמור הן. כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו (ישעיהו א׳:ג׳). אמ' הק' יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר בעליו. וידה של רצועה טפח ורחבה טפח. והקורא קורא אם לא תשמור לעשות. וגו' (דברים כ״ח:נ״ח). והפלא יי וגו' (שם). פי' הא פשיט' לן דבעי קרייה. כדאמרי' ביבמות ובכריתות בקרת תהיה (ויקרא י״ט:כ׳). בקראי תהא. להכי קתני והקורא. ועל שם כך עושין רצועה של מלקות רחבה טפח. כפולה מעור של עגל. וחמור: וערב יום הכיפורים אדם הלוקה בה אומ' וידוי. והמכה אומר והוא רחום יכפר עון וגו': ויש במקרא הזה י"ג תיבות. ואומרו ג' פעמים. ומונה מניין הבאות כמניין התיבות שהן ארבעים חסר אחת:

כל הקהל לוקים מלקות ארבעים אחר תפלת המנחה שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו: הגה ונהגו שהנלקה אומר וידוים בשעה שנלקה והמלקה אומר והוא רחום יכפר עון וגו' ג"פ שהם ל"ט תיבות כנגד ל"ט מכות (מנהגים) . ונהגו להלקות ברצועה כל דהוא דאינו רק זכרון למלקות ויקח רצועה של עגל על דרך שנאמר ידע שור קונהו (כל בו) והנלקה לא יעמוד ולא ישב רק מוטה (מנהגים) פניו לצפון ואחוריו לדרום (מהרי"ל) יוה"כ אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו אבל המבעט בו ומחשב בלבו מה מועיל לי יו"כ זה אינו מכפר לו: (רמב"ם פ"ג מהלכות שגגות):