Midrash sobre Gênesis 36:1

ויצא יעקב וילך אל דרכו חרנה וישב ויבוא עד הר המוריה, וילן שם אצל עיר לוז. וירא ה׳ אל יעקב שמה בלילה ההוא ויאמר אליו, אני ה׳ אלוקי אברהם ואלוקי יצחק אביך הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והנה אנוכי עמך אל תירא ושמרתיך בכל אשר תלך, והרביתי את זרעך ככוכבי השמים. והפלתי את כל אויביך לפניך ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, והשיבותיך אל הארץ הזאת בשמחה בבנים ובעושר רב. וייקץ יעקב משנתו וישמח מאוד על המראה אשר ראה, ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. ויקם יעקב מן המקום ההוא שמח ויקלו רגליו ללכת מהשמחה, וילך משם ארצה בני קדם ויבוא חרנה וישב על באר הרועים. וימצא שם אנשים יוצאים מחרן לרעות הצאן וישאלם יעקב מאין באתם, ויאמרו מחרן אנחנו. ויאמר אליהם הידעתם את לבן בן נחור, ויאמרו ידענו והנה רחל בתו באה עם הצאן אשר לאביה לרעות. עודנו מדבר עמם ורחל בת לבן באה עם הצאן אשר לאביה לרעות, כי רועה היא. וירא יעקב את רחל בת לבן אחי אמו, וירץ וישק לה יעקב וישא את קולו ויבך. ויגד יעקב את רחל כי בן רבקה אחי אביה הוא, ותרץ רחל ותגד לאביה. ויוסף יעקב לבכות על אשר אין בידו מאומה להביא בית לבן. וישמע לבן כי בא יעקב בן אחותו, וירץ וינשק לו ויחבק לו ויביאהו אל ביתו ויתן לו לחם ויאכל. ויספר יעקב ללבן את אשר עשה לו עשו אחיו, ואת אשר עשה לו אליפז בנו בדרך. וישב יעקב בבית לבן חודש ימים, ויאכל וישת יעקב בבית לבן. ויהי אחרי כן ויאמר לבן ליעקב, הגד נא לי מה משכורתך ואיך תעבדני חינם. וללבן אין בנים כי אם בנות, כי נשיו ואמהותיו יקרות עוד בימים ההם. ואלה שמות בנות לבן ילדה לו עדינה אישתו, שם בכירה לאה ושם הצעירה רחל. ועיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ויעקב אהבה. ויאמר יעקב אל לבן אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה, ויאבה לבן לדבר הזה ויעבוד יעקב את לבן ברחל בתו שבע שנים.

כָּל מִי שֶׁהַמָּקוֹם מִתְעַסֵּק בּוֹ לְהַעֲמִיד מִמֶּנּוּ אֻמָּה אוֹ שַׁלְשֶׁלֶת יוּחֲסִין הָיָה הַמָּקוֹם מִתְעַסֵּק בּוֹ כָּעִנְיָן הַזֶּה לִכְתֹּב בּוֹ תּוֹלְדוֹת, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה תּוֹלְדוֹת בַּכְּתוּבִים, הָרִאשׁוֹן (בראשית ב, ד): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, (בראשית ה, א): זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, (בראשית ו, ט): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, (בראשית י, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ, (בראשית יא, י): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם, (בראשית יא, כז): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח (בראשית כה, יב) (בראשית כה, יט) (בראשית לו, א) (בראשית לז, ב): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, יִצְחָק, עֵשָׂו, יַעֲקֹב, אֵלּוּ עֶשֶׂר תּוֹלָדוֹת נִתְעַסֵּק בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראוֹת עוֹלָם וּלְהַעֲמִיד אֻמּוֹת, וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם כָּתַב הַמָּקוֹם תּוֹלְדוֹתָם, אֶחָד לְשַׁלְשֶׁלֶת הַמַּלְכוּת, וְאֶחָד לְשַׁלְשֶׁלֶת הַכְּהֻנָּה, (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, לְהַעֲמִיד שַׁלְשֶׁלֶת הַמַּלְכוּת הֵימֶנּוּ, (במדבר ג, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה, בִּשְׁבִיל שַׁלְשֶׁלֶת הַכְּהֻנָּה.

ואלה תולדות יעקב אשר יולדו לו בפדן ארם, ויהיו בני יעקב שנים עשר. בני לאה, הבכור ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולון ודינה אחותם. ובני רחל, יוסף ובנימין. ובני זלפה שפחת לאה, גד ואשר. ובני בלהה שפחת רחל, דן ונפתלי--אלה בני יעקב אשר יולדו לו בפדן ארם. ויסע יעקב ובניו וכל אשר לו ויבוא ממרא קרית הארבע אשר בחברון אשר גרו שם אברהם ויצחק, וישב יעקב ובניו וכל אשר לו עם יצחק אביו בחברון. ועשו אחיו ובניו וכל אשר לו הלכו ארץ שעיר וישבו שם, ויאחזו בארץ שעיר ויפרו וירבו בני עשו בארץ שעיר. ואלה תולדות עשו אשר יולדו לו בארץ כנען, ויהיו בני עשו חמישה. ותלד עדה לעשו את אליפז בכורו. ובשמת ילדה לו את רעואל. ואהליבמה ילדה לו את יעיש ואת יעלם ואת קרח--אלה בני עשו אשר יולדו לו בארץ כנען. ויהיו בני אליפז בן עשו, תימן אומר צפו וגעתם וקנז ועמלק. ובני רעואל, נחת וזרח שמה ומזה. ובני יעיש, תמנע עלוה יתת. ובני יעלם, אלה ופיגון וקנז. ובני קרח, תימן מבצר מגדיאל עירם--אלה משפחות בני עשו לאלופיהם בארץ שעיר. ואלה שמות בני שעיר החורי יושבי ארץ שעיר, לוטן ושובל וצבעון וענה. ודישון ואצר ודישן, בנים שבעה. ויהיו בני לוטן, חורי והימם ותמנע אחותם. היא תמנע אשר באה אל יעקב ואל בניו ולא שמעו אליה, ותלך ותהי פילגש לאליפז בן עשו, ותלד לו את עמלק. ובני שובל, עלון ומנחת ועיבל שפו ואונם. ובני צבעון, איה וענה הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר העמים ברעותו את החמורים לצבעון אביו. ויהי בהיותו רועה את החמורים לאביו, ויוליכם המדברה כפעם בפעם לרעותן. ויהי היום ויוליכם אל מדבר אחת על שפת ים סוף נגד מדבר העמים, ויהי הוא רועה שם והנה רוח סערה חזקה מאוד באה מעבר הים ותנח על החמורים הרועים שם ויעמדו כולם. ואחרי כן יצאו מעבר הים מן המדבר, כעשרים ומאה חיות גדולות ונוראות ויבואו כולם אל מקום החמורים ויתיצבו שם. והחיות ההמה מחצים ולמטה כתואר בני האדם ומחצים ולמעלה מהם כדמות דובים ומהם כדמות קופים, ולהן זנבות אחוריהן מבין כתפיהן ומטה לארץ כזנב הדוכיפת.