Midrash sobre Gênesis 50:19

ויקח משה את עצמות יוסף עמו בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו שכל ישראל עסוקין בבזה של מצרים ומשה עסוק במצוה ועליו הוא אומר (משלי י' ח') חכם לב יקח מצוות: ומניין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור: אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה ואמר לה היכן יוסף קבור ואמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצריים וקבעוהו בנילוס נהר כדי שיתברכו מימיו: הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר יוסף יוסף הגיעה [השבועה] שנשבע הקב״ה לישראל לגאלן והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל עכשיו שמעה וישראל מעוכבין לך אם אתה מגלה עצמך הרי מוטב ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך מיד צף ארונו של יוסף: ר' נתן אומר יוסף בקברניטן של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניטן של מלכים ואמר יוסף יוסף: מיד נזדעזע ארונו של יוסף הלך משה ונטלו והביאו עמו לכך נאמר ויקח משה את עצמות [יוסף] עמו. מהוא עמו במחנה לויה מיכאן אמרו טמא מת מותר להכנס להר הבית ואפלו המת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחנה לויה: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל מהלכין במדבר היה ארון השכינה וארונו של יוסף מהלכין זה בצד זה והיו העוברין והשבין אומרין מה טיבן של שני ארונות הללו(אמר) [אמרו] להן אחד של שכינה ואחד של מת וכי אפשר למת להלך עם השכינה: אמרו קיים זה מה שבתוך זה: בלוחות כתב (כ' ב') אנכי ה' אלהיך וביוסף כתיב (בראשית נ' י"ט) התחת אלהים אני בזה כתב (כ' ג') לא יהיה לך וביוסף כתיב(בראשית מ"ב י"ח) את האלהים אני ירא בזה כתיב (כ' ז') לא תשא וביוסף כתיב (בראשית מ"ב ט"ו) חי פרעה אם תצאו מזה בזה כתיב (כ' ח) זכור את יום השבת וביוסף כתיב (בראשית מ"ג ט"ז) וטבוח טבח והכן ואין והכן אלא לצורך השבת: בזה כתיב (כ' י"ב) כבד וביוסף כתיב (בראשית מ״ו י"ב) ויכלכל יוסף את אביו בזה כתיב (כ' י"ג) לא תרצח וביוסף כתיב (בראשית ל"ט ט') ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים אמר לה לא דיי שאמנה עם המנאפים אלא עם הרצחנין: בזה כתיב (כ' י"ג) לא תנאף וביוסף כתיב (בראשית ל"ט י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה: בזה כתיב (כ' י"ד) לא תגנוב וביוסף כתיב (בראשית מ"ז י"ד) וילקט יוסף את כל הכסף ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה: בזה כתיב (ב' י"ד) לא תענה וביוסף כתיב (בראשית ל"ז ב') ויבא יוסף את דבתם ויציא יוסף אין כתיב אלא ויבא: בזה כתיב (כ' ט"ז) לא תחמוד וביוסף כתיב (בראשית ל"ט ה') וימאן ויאמר אל אשת אדוניו: כי השבע השביע את בני ישראל. ר' נתן אומר מפני מה השביע אחיו ולא השביע את בניו אמר אם אני משביע בני אין מצרים מניחין אותן להעלות אותי, הן אומרין אבינו העלה את אביו ואומרין להן אביכם מלך היה לפיכך לא השביע בניו: השביע השביע. השביען לבניהן ובניהן לבניהן: פקד יפקד. שתי פקידות אחת בתשרי ואחת בניסן בתשרי בטלו מן העבודה ובניסן נגאלו: ד"א פקד יפקד פקד במצרים יפקד על הים פקד במדבר יפקד בנחלי ארנון, פקד בעולם הזה יפקד בעולם הבא: והעליתם את עצמותי. אמר להם אני שאני מלך העליתי את אבא כשהוא שלם אבל אתם העלו אותי ואפלו עצמות [וכשאתם מעלין אותי קברו אותי בכל מקום שתרצו מקובל אני שאיני נכנס לקבורת אבותי שאין נכנס לקבר אבות אלא שלשה אבות ושלש אמהות שנאמר(בראשית מ"ט ל"א) שמה קברו את אברהם וגו' ואומר (שם ג' ה') בקברי אשר כריתי לי): והעליתם את עצמותי. שומיע אני מיד ת"ל אתכם: ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין שכל עצמות השבטים עלו עמו ת"ל והעליתם את עצמותי מזה אתכם: יכול אלו לא היה משה מתעסק בו לא היו ישראל מתעסקין בו ת"ל (יהושע כ"ד ל"ב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם מלמד שהיה בלבם להעלותו אלא כיון שראו ישראל שהיה משה מתעסק בו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יתר מן הקטנים: יכול אלו לא היה משה וישראל מתעסקין בו לא היו בניו מתעסקין בו ת"ל (שם) ויהיו לבני יוסף לנחלה אלא כיון שראו בניו שהיה משה וישראל מתעסקין בו אמרו [הניחו] לו כבודו במרובין יתר ממועטין:

[ד"א ויזכר אלהים את רחל]. מה כתיב למעל מן הענין, ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב [וגו' ואם אין מתה אנכי] (בראשית ל א), אמרו רבותינו מכאן אתה למד שכל מי שאין לו בנים חשוב כמת, שכתיב בחנה ה' ממית ומחיה (ש"א ב ו), אלא כך אמרה חנה, עד שלא נתן לי בן הייתי מן המתים, עכשיו שנתן לי בן נמניתי עם החיים, אמרה רחל ליעקב, הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ויחר אף יעקב ברחל (בראשית ל א ב), ורוח הקודש אומרת החכם יענה דעת רוח (איוב טו ב), אמר יעקב לרחל וכי אנטידיסר של הקב"ה אני, התחת אלהים (אני) [אנכי] (בראשית שם), א"ל הקב"ה חייך בלשון שאמרת התחת אלהים (אני) [אנכי], בו בלשון בנה עומד ואומר לבניך התחת אלהים אני (שם נ יט), אמרה לו כך היה יצחק אביך יעשה לרבקה אמך, לא היו שניהם עומדים ומתפללים זה כנגד זה, שנאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו (שם כה כא), אף אתה תתפלל עלי אל ה', ואברהם זקנך לא כך עשה לשרה, אמר לה שרה הכניסה צרה לביתה, אמרה לו, אם כן הנה אמתי בלהה בא אליה (שם ל ג), לא עשה, אלא כיון שנתנה לו שפחתה מיד עיברה וילדה, ותאמר רחל דנני אלהים (שם שם ו), דנני וחייבני, דנני וזיכני, דנני וחייבני שלא נתן לי בן, דנני וזיכני שנתן לשפחתי בן, ותקרא שמו דן, עיברה וילדה לנפתלי (שם שם ח) (פי' לשון נינפי שבכרכי הים קורין לכלה נינפי), נפתולי שלי היתה החופה, שבכל יום רביעי היתה מקושטה להכנס ונכנסה לאה, לפיכך נפתולי ונכנסה אחותי, עם אחותי וגם יכולתי, ותקרא שמו נפתלי (שם), למה נפתלי, שמגבולם הם עטרים את התורה שכתיב בה ומתוקים מדבש ונופת צופים (תהלים יט יא) כיון שראתה לאה שילדה ששה בנים, אמרה כך התנה הקב"ה עם יעקב שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, והרי ילדתי ששה בנים ושתי השפחות ד', הרי עשר, והיתה לאה מעוברת, אמרו רבותינו זכר היתה מעוברת, אמרה לאה הריני מעוברת, ואחותי רחל לא ילדה, מה עשתה לאה, התחילה מבקשת רחמים על רחל אחותה, אמרה יעשה מה שבתוך מעיה נקבה ואל תמנע אחותי רחל מלהוליד בן, אמר לה הקב"ה חייך את ריחמת על אחותך, הריני עושה מה שבתוך מעיך נקבה וזוכרה בכך, ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה (בראשית ל כא), מהו דינה, שדיינה מלהוליד בן על מנת שתלד רחל בן, שכן כתיב אח"כ ויזכור אלהים את רחל וגו' ותהר ותלד בן (שם שם כב כג), מהו ותהר ותלד, מקיש לידתה לעיבורה, מה עיבורה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער. ותאמר אסף אלהים את חרפתי (שם), מהו אסף, אלא כיון שאין האשה יולדת, חרפה מצויה בתוך ביתה, כיצד שוברת כלי בתוך ביתה, במי יש לה לתלות, כיון שיולדת תולה בבנה, לכך אמרה אסף אלהים את חרפתי.

במונח בארון זה כתיב (שמות כ׳:ב׳) "אנכי ה' אלהיך", וביוסף כתיב (בראשית נ) "התחת אלהים אני". במונח בארון זה כתיב (שמות כ׳:ג׳) "לא יהיה לך אלהים אחרים", וביוסף כתיב (בראשית מב) "את האלהים אני ירא". (שמות כ׳:ג׳) "לא תשא", וביוסף כתיב (בראשית מב) "חי פרעה". (שמות כ׳:ח׳) "זכור את יום השבת", וביוסף כתיב (בראשית מ״ג:ט״ז) "וטבוח טבח והכן", ואין "הכן" אלא ערב שבת – כתיב הכא והכן וכתיב התם (שמות טז) "והיה ביום הששי והכינו". (שמות כ׳:י״ב) "כבד את אביך", וביוסף כתיב (בראשית לז) "ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם, לך ואשלחך אליהם, ויאמר לו הנני" – יודע היה שאחיו שונאים אותו, ולא רצה לעבור על דברי אביו. (שמות כ׳:י״ג) "לא תרצח", לא רצח לפוטיפר. (שמות כ׳:י״ג) "לא תנאף", לא נאף לאשת פוטיפר. (שמות כ׳:י״ד) "לא תגנוב", לא גנב פרעה, שנאמר (בראשית מז) "וילקט יוסף את כל הכסף" וגו'. (שמות כ) "לא תענה ברעך", ויוסף לא הגיד לאביו מה שעשו לו אחיו. והרי דברים ק"ו: ומה דבר של אמת לא ענה, של שקר על אחת כמה וכמה! (שמות כ) "לא תחמוד", שלא חמד אשת פוטיפר.