Midrash sobre Isaías 1:14

ויהי אחרי הדברים האלה ויגדל מריבה בין הנוצרים ובין היהודים, כי כאשר ראה נוצרי את יהודי הרג אותו, והצרה היתה הולכת ותוקפת עד שלשים שנה. ויתאספו הנוצרים לאלפים ולרבבות, וימנעו את ישראל מלעלות לרגל, והיתה צרה גדולה בישראל כיום שנעשה בו העגל, ולא היו יודעים מה לעשות. אך אמונתם מתחזקת והולכת, ויצאו שנים עשר אנשים ויתהלכו בשנים עשר מלכיות, ויתנבאו בתוך המחנה נביאותיהם, ויטעו ישראל אחריהם, והם היו אנשי שם ויחזקו את אמונת ישו כי אמרו שהם שלוחיו, ויתלקטו אחריהם עם רב מבני ישראל. ויראו החכמים את הדבר הרע הזה וירע להם מאד, ויאמר איש אל רעהו אוי לנו כי חטאנו שבימינו נהיתה הרעה הזאת בישראל אשר לא שמעו אנחנו ואבותינו, ויצר להם מאד וישבו ויבכו וישאו עיניהם אל השמים, ויאמרו אנא ה׳ אלהי השמים תן לנו עצה מה לעשות כי אנחנו לא נדע מה לעשות ועליך עינינו כי נשפך דם נקי בקרב עמך ישראל על אדות אותו האיש. עד מתי יהיה זה לנו למוקש שתחזק יד הנוצרים עלינו והורגים אותנו כמה וכמה, ואנחנו נשארים מעט. ובעון מוקשי עמך בית ישראל נעשה זאת, ואתה למען שמך תן לנו עצה מה לעשות להיות נבדלים מעדת הנוצרים. ויהי ככלותם לדבר ויקם זקן אחד מן הזקנים ושמו שמעון כיפא, והיה משתמש בבת קול, ויאמר להם: שמעוני אחי ועמי, אם טוב בעיניכם דברי אבדיל את האנשים האלה מעדת בני ישראל ולא יהיה להם חלק ונחלה בקרב ישראל, אך אם תקבלו עליכם את העון. ויענו כלם ויאמרו: נקבל עלינו העון אך כאשר דברת עשה. וילך שמעון כיפא בתוך ההיכל, ויכתוב את השם הגדול ויקרע בשרו וישם הכתב בתוכו, ויצא מן המקדש ויוציא את הכתב וילמוד את השם. וילך אל עיר מטרופולין של הנוצרים ויצעק בקול גדול ויאמר, כל מי שיאמין בישו יבא אלי כי אני שלוחו. ויאמרו לו, תן לנו אות ומופת. ויאמר להם, מה אות אתם מבקשים ממני? ויאמרו, האותות אשר עשה ישו בחייו עשה לנו גם אתה. ויאמר, הביאו לי מצורע, ויביאו לו. וישם ידיו עליו והנה נרפא. ויאמר להם עוד הביאו לי מת אחד, ויביאו לפניו, וישם ידו עליו ויחי ויעמוד על רגליו. ויראו האנשים האלה ויפלו לפניו ארצה ויאמרו לו, באמת אתה שלוחו של ישו כי הוא עשה לנו כך בחייו. ויאמר להם שמעון כיפא, אני שלוחו של ישו והוא צוה עלי ללכת אליכם, השבעו לי אם תעשו ככל אשר אני מצוה אתכם. ויענו כלם ויאמרו, כל אשר תצונו נעשה. ויאמר להם שמעון כיפא, דעו כי ישו היה שונא לישראל ותורתם כמו שניבא ישעיה חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי (ישעיה א' י"ד) ,ועוד דעו לכם שאינו חפץ בישראל כמו שניבא הושע (א' ט') כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, ואף שיש בידו לעקור אותם מן העולם ברגע אחד מכל מקום אינו רוצה לכלותם, אך הוא רוצה להניח אותם כדי שיהיה תלייתו וסקילתו לזכרון לדורי דורות. ורוב ענוי הגדול שהיה סובל כל היסורים כדי לפדות אתכם מן הגיהנם. ועתה הוא מזהירכם ומצוה לכם שלא תעשו עוד רעה לשום יהודי, ואם יאמר יהודי לנוצרי לך עמי פרסה ילך עמו שתי פרסאות, ואם יכנו יהודי על הלחי השמאל יטה לו גם הלחי הימין, כדי שיאכלו שכרם בעוה״ז ובעולם הבא יהיו נדונים בגיהנם, ואם תעשו כך תזכו לשבת עמו במחיצתו. והנה הוא מצוה עליכם שלא תחוגו את חג המצות, אך תחוגו את יום מיתתו. ובמקום חג השבועות תחוגו ארבעים יום משנסקל ועלה לרקיע אח״כ. ובמקום חג הסוכות תחוגו יום לידתו, וביום השמיני ללידתו תחוגו היום אשר נמול בו. ויענו כלם ויאמרו, כל אשר דברת נעשה אך אם תשאר אצלנו. ויאמר, אנכי יושב ביניכם אם תעשו לי כאשר צוה עלי לבלתי לאכול שום מאכל רק לחם צר ומים לחץ, ועליכם לבנות לי מגדל בתוך העיר ואשב בו עד יום מותי. ויאמרו, כדבריך כן נעשה. ויבנו לו מגדל, ויהי לו המגדל לדירה ויתנו לו חק דבר יום ביומו עד יום מותו לחם ומים וישב בתוכו, ויעבוד את אלהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ויעש פיוטים לרוב מאד וישלחם בכל גבול ישראל למען יהיה לו לזכרון בכל דור ודור, וכל פיוטיו אשר עשה שלח לרבותיו. וישב שמעון בתוך המגדל שש שנים וימת, ויצו לקבור אותו במגדל ויעשו כן. אחר כך בנו עליו בנין מפואר, ועדיין מגדל זה ברומי וקורין אותו פיטר והוא שם של אבן, שישב שם על האבן עד יום מותו.

דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם שְׁנַיִם עוֹמְדִים בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶחָד מְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא שֶׁלּוֹ וְאֶחָד סָנֵיגוֹרְיָא שֶׁלּוֹ, לֹא כָּל הַמְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא מְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא וְלֹא הַמְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא מְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן הוּא מְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא הוּא מְלַמֵּד קָטֵיגוֹרְיָא. הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): הוֹי גוֹי חֹטֵא. הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה כו, ב): פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): עַם כֶּבֶד עָוֹן, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): בָּנִים מַשְׁחִיתִים, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה נד, יג): וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, ד): זֶרַע מְרֵעִים, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה סא, ט): וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, טו): גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִי שֹׁמֵעַ, הוּא הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה סה, כד): וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. הַפֶּה שֶׁאָמַר (ישעיה א, יד): חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הוּא שֶׁאָמַר (ישעיה סו, כג): וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. לָמָּה אָמַר חָדְשֵׁיכֶם, לְפִי שֶׁחֳדָשִׁים מַתָּנָה הֵם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם.

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. מָה רָאָה לִהְיוֹת פּוֹחֵת בְּכָל יוֹם. אֶלָּא לִמֶּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁאִם יֵלֵךְ אָדָם לְאַכְסַנְיָא וְקִבְּלוֹ, בְּיוֹם רִאשׁוֹן מְקַבְּלוֹ יָפֶה וּמַאֲכִילוֹ עוֹפוֹת, בַּשֵּׁנִי מַאֲכִילוֹ דָּגִים, בַּשְּׁלִישִׁי גְּבִינָה, בָּרְבִיעִי מַאֲכִילוֹ יֶרֶק, כָּךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁמַּאֲכִילוֹ קִטְנִיּוֹת. בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. מַהוּ לָכֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הַשִּׂמְחָה נָאָה לָכֶם, הַמּוֹעֲדִים נָאִים לָכֶם, יוֹם טוֹב נָאֶה לָכֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָמַר לוֹ: לָמָּה אַתֶּם עוֹשִׂים מוֹעֲדִים. לֹא כָּךְ אָמַר לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי (ישעיה א, יד). אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִלּוּ אָמַר, חֳדָשַׁי וּמוֹעֲדַי, הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. אֶלָּא אָמַר, חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם. בִּשְׁבִיל אוֹתָם מוֹעֲדוֹת שֶׁעָשָׂה יְרָבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ יְרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לַעֲגָלִים וְגוֹ', וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (מל״‎א יב, לב-לג). אֲבָל הַמּוֹעֲדִים הָאֵלֶּה, אֵינָן בְּטֵלִים לְעוֹלָם, וְלֹא הַחֲדָשִׁים. לָמָּה, שֶׁהֵם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' (ויקרא כג, ד). וּכְתִיב: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה' (שם פסוק מד). וּלְכָךְ אֵינָם בְּטֵלִים לְעוֹלָם. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.

ביום השמיני עצרת תהיה לכם. מהו לכם, אמר להם הקב"ה לישראל השמחה נאה לכם, ראשי חדשים נאים לכם, מועדים נאים לכם, ימים טובים נאים לכם, לכך נאמר תהיה לכם. שאל עובד כוכבים אחד את ר' עקיבא, א"ל למה אתם עושים מועדות, לא כך אמר לכם חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (ישעיה א יד), א"ל ר' עקיבא אילו אמר חדשי ומועדי שנאה נפשי הייתי אומר, לא אמר אלא חדשיכם ומועדיכם, בשביל אותם מועדות שעשה ירבעם, שנאמר ויעש ירבעם חג וגו' (מ"א יב לב), אבל המועדות האלו אינן בטלין לעולם, ולא החדשים, למה שהן להקב"ה, שנאמר מועדי ה' (ויקרא כג ב), ואומר אלה הם מועדי (שם שם), [אלה מועדי ה'] (שם שם ד), לכך אינם בטלים לעולם ועליהם נאמר סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר (תהלים קיא ח).

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, מָה רָאָה לִהְיוֹת פּוֹחֵת כָּל יוֹם, לִמְדְּךָ הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִן הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁאִם יֵלֵךְ לְאַכְסַנְיָא וְקִבְּלוֹ חֲבֵרוֹ, יוֹם רִאשׁוֹן מְקַבְּלוֹ יָפֶה וּמַאֲכִילוֹ עוֹפוֹת, בַּשֵּׁנִי מַאֲכִילוֹ בָּשָׂר, בַּשְּׁלִישִׁי מַאֲכִילוֹ דָגִים, בָּרְבִיעִי מַאֲכִילוֹ יָרָק, כָּךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁמַּאֲכִילוֹ קִטְנִית. תִּהְיֶה לָכֶם, מַהוּ תִּהְיֶה לָכֶם, אָמַר לָהֶם הַמּוֹעֲדִים נָאִים לָכֶם. שָׁאַל עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ לָמָּה אַתֶּם עוֹשִׂים מוֹעֲדוֹת, לֹא כָךְ אָמַר לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה א, יד): חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא אִלּוּ אָמַר חֳדָשַׁי וּמוֹעֲדַי שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיִיתָ אוֹמֵר, לֹא אָמַר אֶלָּא חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם, בִּשְׁבִיל אוֹתָן מוֹעֲדוֹת שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יב, לב): וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, (מלכים א יב, לג): וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל, בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר. אֲבָל הַמּוֹעֲדוֹת הָאֵלּוּ אֵינָן בְּטֵלִים לְעוֹלָם וְלֹא הֶחֳדָשִׁים, לָמָּה, שֶׁהֵן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, לז): אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה', וְכֵן (ויקרא כג, ב): אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי, וְכֵן (ויקרא כג, מד): וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה'. וּלְכָךְ אֵין עֲתִידִים לִבָּטֵל, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים קיא, ח), סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם עֲשׂוּיִם בֶּאֱמֶת וְיָשָׁר.

(דף קמה ע״ב) יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם א״ל רבי חייא בר אבא לר׳ אסי מפני מה עופות שבבבל שמנים. א״ל כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהם. מפני מה מועדים שבבבל שמחים. מפני שהם עניים. מפני מה ת״ח שבבבל מצויינים. לפי שאינן בני תורה. מפני מה בבליים עובדי כוכבים מזוהמים מפני שאוכלים שקצים ורמשים. איתער בהו רבי יוחנן אמר להו דרדקי לא כך אמרתי לכם (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אמרהו ואם לאו אל תאמרהו אמרו ליה ולימא לן מר איזה מהם. מפני מה עופות שבבבל שמנים מפני שלא גלו שנא׳ (ירמיה מח יא) שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ובגולה לא הלך. והכא מנלן דגלו דתניא רבי יהודה אומר נ״ב שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר (שם ט ט) על ההרים אשא בכי ונהי וגו׳ (שם) מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטריא נ״ב. א״ר יעקב א״ר יוחנן כולם חזרו חוץ מקולייס האיספנין דאמר רב הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק. מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותה קללה דכתיב (הושע ב יג) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה וכתיב (ישעיה א יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח. מאי היו עלי לטורח. א״ר אלעזר אמר הקב״ה לא דיין לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזרה קשה אביא עליהן. א״ר יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי. ואמר רבי חנינא אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריא אגמון וקמטון ובעל זמורה. מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין לפי שאינן בני מקומן דאמרי אינשי במתא שמאי בלא מתא תותבאי:

שבת פרק כב חבית - קג יָתִיב רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא וְרַב אַסִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְיָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן וְקָא מְנַמְנֵם. אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא לְרַבִּי אַסִי: מִפְּנֵי מָה עוֹפוֹת שֶׁבְּבָבֶל שְׁמֵנִים? אָמַר לֵיהּ: כַּלֵּךְ לְמִדְבַּר עַזָּה, וְאַרְאֶךָ שְׁמֵנִים מֵהֶם. מִפְּנֵי מַה מּוֹעֲדִים שֶׁבְּבָבֶל שְׂמֵחִים? מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲנִיִּים. מִפְּנֵי מַה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצֻיָּנִים? לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה. מִפְּנֵי מַה בַּבְלִיִּים מְזֹהָמִים? מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אִתְּעַר בְּהוּ רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לְהוּ: דַּרְדְּקֵי, לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָכֶם: (משלי ז׳:ד׳) "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ"! אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּאֲחוֹתְךָ, שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ, אָמְרֵהוּ! וְאִם לָאו, אַל תֹּאמְרֵהוּ! אָמְרוּ לֵיהּ: וְלֵימָא לָן (איזי מיהת) [מַר אֵיזֶה מֵהֶם]. מִפְּנֵי מָה עוֹפוֹת שֶׁבְּבָבֶל שְׁמֵנִים? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו מ״ח:י״א) "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו, וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְגוֹ', וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ" וְגוֹ'. וְהָכָא, מְנָלָן דְּגָלוּ? דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא עָבַר אִישׁ בִּיהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ט) "עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְגוֹ' (שם) "מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ". "בְּהֵמָה" בְּגִימַטְרִיָּא, חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כֻּלָּן חָזְרוּ, חוּץ מִקּוּלְיָס הָאִיסְפָּנִין. דְּאָמַר רַב: הַנֵי מַדְרֵי דְּבָבֶל מְהַדְּרֵי מַיָּא לְעֵין־ עֵיטָם, וְהַאי, כֵּיוָן דְּלָא שָׁרִיר שִׁידְרֵיה, לָא מָצִי סָלִיק. מִפְּנֵי מַה מּוֹעֲדִים שֶׁבְּבָבֶל שְׂמֵחִים? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ בְּאוֹתָהּ קְלָלָה, דִּכְתִיב: (הושע ב׳:י״ג) "וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ, חַגָּהּ, חָדְשָׁהּ, וְשַׁבַּתָּהּ, וְכֹל מוֹעֲדָהּ". וּכְתִיב: (ישעיהו א׳:י״ד)"חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח". מַאי: "הָיוּ עָלַי לָטֹרַח"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא דַּיָּן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁחוֹטְאִין לְפָנַי, אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לֵידַע אֵיזוֹ גְּזֵרָה קָשָׁה אָבִיא עֲלֵיהֶן. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין לְךָ כָּל רֶגֶל וָרֶגֶל, שֶׁלֹּא בָּאָתָה בּוֹלֶשֶׁת לְצִפּוֹרִי. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֵין לְךָ כָּל רֶגֶל וָרֶגֶל, שֶׁלֹּא בָּא לִטְבֶרְיָה אֶגְמוֹן, וְקַמְטוֹן, וּבַעַל זְמוֹרָה. מִפְּנֵי מַה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצֻיָּנִין? לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי מְקוֹמָן, דְּאַמְרֵי אִנְּשֵׁי: בְּמָתָא שְׁמָאִי, בְּלָא מָתָא תּוֹתְבָאִי.

וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם וגו' וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת (בראשית יט, י יא), מִי שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבֵרָה מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, ד): וְאַנְשֵׁי סְדֹם וגו', לְפִיכָךְ (בראשית יט, יא): הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל, דִּכְוָתָהּ (בראשית ז, כג): וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מִי שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבֵרָה מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. דִּכְוָתָהּ (במדבר ג, יג): בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. דִּכְוָתָהּ (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ, אֵבָר שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. דִּכְוָתָהּ (דברים יג, טז): הַכֵּה תַכֶּה אֶת ישְׁבֵי הָעִיר הַהִיא לְפִי חָרֶב, מִי שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. (בראשית יט, יא): וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח, אִלְאוּן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה טז, יב): וְהָיָה כִי נִרְאָה כִּי נִלְאָה מוֹאָב, אִינְסוּן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה א, יד): נִלְאֵיתִי נְשׂא, אִשְׁתַּטּוּן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה ד, כב): כִּי אֱוִיל עַמִּי.