Midrash sobre Salmos 115:16

סוכה (דף ה) תניא רבי יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה (מעשרה) ולא עלה משה ואליהו למרום שנאמר (תהלים קטו טז) השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. ולא ירדה שכינה למטה והכתיב (שמות יט כ) וירד ה׳ על הר סיני. למעלה מעשרה טפחים. והכתיב (זכריה יד ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. למעלה מעשרה טפחים. ולא עלה משה ואליהו למרום והא כתיב (שמות יט ג) ומשה עלה אל האלהים. למטה מעשרה. והא כתיב (מ״ב ב יא) ויעל אליהו בסערה השמימה. למטה מעשרה. והכתיב (איוב כו ט) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו (שבת פ׳ ר״ע וע״ש מהרש״א) ואמר רבי תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו למטה מעשרה, מכל מקום מאחז פני כסא כתיב דאשתרבובי אשתרבב ליה כסא עד עשרה ונקיט ביה:

סוכה פרק א - א תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵעוֹלָם לֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְמַטָּה (מעשרה), וְלֹא עָלָה מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ לַמָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קט״ו:ט״ז-י״ז) "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם". וְלֹא יָרְדָה שְׁכִינָה לְמַטָּה? וְהָכְּתִיב: (שמות י״ט:כ׳) "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר־סִינַי"! לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים! וְהָכְּתִיב: (זכריה י״ד:ד׳) "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים"? לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים! וְלֹא עָלָה מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ לַמָּרוֹם? וְהָא כְּתִיב: (שמות י״ט:ג׳) "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים"? לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה! וְהָכְּתִיב: (מלכים ב ב׳:י״א) "וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳּעָרָה הַשָּׁמָיִם"? לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה! וְהָכְּתִיב: (איוב כ״ו:ט׳) "מְאַחֵז פְּנֵי כִּסֵּה, פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ", וְאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: מְלַמֵּד, שֶׁפֵּרַשׂ שַׁדַּי מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ וַעֲנָנוֹ עָלָיו. [לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה]! מִכָּל מָקוֹם, "מְאַחֵז פְּנֵי כִּסֵּא" כְּתִיב? דְּאִשְׁתַּרְבּוּבִי אִשְׁתַּרְבֵּבלֵיהּ כִּסֵּא עַד עֲשָׂרָה, וְנָקִיט בֵּיהּ!

זכריה בן יוסף פתח, ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ו') מלמד שבחכמה נתיסד הארץ ואין הארץ אלא שכינה שנאמר מלא כל הארץ כבודו (ישעיהו ו׳:ג׳) אבל נתכונן הארץ בתבונה שנאמר בחכמה יבנה בית (משלי כ״ד:ג׳) ואין בית אלא שכינה שנאמר וכבוד ה׳ מלא את הבית (דהי״ב ז') מלמד שבחכמה נבנה בית, ונאמר כתפארת אדם לשבת בית (ישעיהו מ״ד:י״ג). ובתבונה יתכונן, מלמד שבתבונה נתכוננת. אם כן מה הוא דין דאמר כונן שמים בתבונה, אלא תפתר בחכמה ובינה נברא הארץ והשמים, ואין שמים אלא הקב״ה שנאמר השמים שמים לה׳ (תהילים קט״ו:ט״ז). איזה נברא תחלה? תנינן רשב״י אומר שמים וארץ לא נבראו אלא כהדין אלפס וכסוי הדדי, ר״א בר״י אומר שניהם שוין שפעמים שמקדים שמים לארץ וארץ לשמים מלמד ששניהם שוין. —כתיב אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם (איוב מ״א:ח׳) מלמד שכל מקום ששכינתו הולכת הולך הקב״ה עמה כדי שלא יבא רוח האומות ח״ו ויכלו את כנסת ישראל. משל למלך ששלח מטרוניתא שלו לילך בדרך רחוקה לפדות בניה משביה ואז ירא המלך לשלחה לבדה פן יפגעו בה עוברי דרכים, והולך ג״כ הוא עמה, הוי אחד באחד יגשו, בכל צרתם לו צר (ישעיהו ס״ג:ט׳).-כתיב אבתריה איש באחיהו ידבקו ולא יתפרדו וגו׳ (איוב מ״א:ט׳), מלמד שהשרים מטטרון וסנדלפון המה איש באחיו ידבקו אפילו שיתלכדו בעונות ישראל לא יתפרקו ולא יתפרדו עטישותיו של מטטרון תהל אור, ועיניו כעפעפי שחר מפיו לפידים יהלוכו וגו׳ נפשו גחלים תלהט וגו׳ (שם) מלמד שנהפך מדם ובשר לאש, וגחלים בוערות בצוארו ילין עוז (שם), כל המקראות הללו על מטטרון נאמר. לא יבריחנו בן קשת (שם) זה סמאל שמקטרג וזו רק חצים לישראל, וישחק לרעש כידון זו לילית הרשעה, אחריו יאיר נתיב מלמד שסמאל ושבעים שריו אין נהנין מאור של מעלה אלא מאחריו של מטטרון, אין על עפר משלו וגו׳ את כל גבוה יראה וגו׳, שמקבל חוזק ואומץ מאכתריאל שהוא גבוה ממנו, הוא מלך על כל בני שחץ, הם סמאל וכו׳ שריו שהם שחיצים ויהירים.