Musar sobre Gênesis 18:5
וְאֶקְחָ֨ה פַת־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
e trarei um bocado de pão; refazei as vossas forças, e depois passareis adiante; porquanto por isso chegastes ate o vosso servo. Responderam-lhe: Faze assim como disseste.
שני לוחות הברית
ואקחה פת לחם וגו', ואל הבקר רץ אברהם (בראשית יח, ה-ז). אברהם אמר מעט ועשה הרבה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
שני לוחות הברית
וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם (בראשית יח, ה). דע כי המלאכים ניזונים ממדת החסד שהיא מדתו של אברהם אבינו, כמו שכתב הפרדס בשער היכלות פרק חמשה עשר שלמדנו מהזוהר בפרשה זו שהוא כן, וזה לשונו, ויקומו משם האנשים, מההוא סעודה דאתקין להו אברה"ם וזכ"ה בה"ו ואע"ג דמלאכי"ם הוו כו', עד מזוג"ם היא מצ"ד החס"ד לכל"ם בשו"ה, עד כאן לשונו. ואז ניחא מה שאמר אחר תעבורו, כי אף אחר כך הם ניזונים ממדת אברהם כי כן מזונם תמיד משם. וזהו שאמר כי על כן עברתם על עבדכם, מאחר שמזונותיכם מצד מדה שלי. ואמרו כן תעשה וגו', נודע כי נשמת הצדיק גמור כמו אברהם אבינו ויתר הצדיקים הגמורים הוא למעלה ממדריגת המלאכים כמו שהאריך הפרדס בשער היכלות, והמלאכים מקבלים שפע מלמעלה ע"י נשמות הצדיקים. על כן אמרו לאברהם כן תעשה תמיד שתפתח המקור העליון ע"י נשמתך מצד מעשיך הטובים ומברכותיך נתברך:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
שני לוחות הברית
והנה להבינך דבר זה, אקדים מה שנתבאר בזוהר (ח"א ס, א), כשרצה אברהם אבינו לשחוט את יצחק, פרחה נשמתו והוחזר לו אח"כ רוח הקודש ממרוםהגה"הוזהו ענין שאמר המלאך בשליחות הקב"ה שוב אשוב, ב' השבות, אחת ללידה, והשניה לחיות החדש אחר העקידה:
ובזה יהיה על נכון מה שאמרו והנה בן לשרה אשתך, דקשה למה פרט יותר שרה מאברהם. ועוד אשתך למה לי, הלא כבר אמרו איה שרה אשתך. על דרך הפשט נוכל לומר כי היו מבשרים על ב' כתות ליצני הדור שיסכר פי דוברי שקר. כת אחת שהיו אומרים לא נולד בן לשרה רק אסופי מן השוק נטלה, וזה נתבטל כשנתקיים (בראשית כא, ז) היניקה בנים שרה, כמו שפירש רש"י שם. כת שניה שהוציאה דיבה ואמרו מאבימלך נתעברה שרה, וזה נתבטל במה שהיה קלסתר פנים דומה לאביו, וזה שדייק ואמר אשתך, כלומר ולא אשת אבימלך, כל זה יעידון ויגידון כל באי עולם, כך דרך הפשט:
אבל לענינינו הרמז על יצחק שבא משני קדושות, ולא תאמר על דרך למשפחותם לבית אבותם כי אשתו כגופו והיו לבשר אחד, רק הוא בן לשרה כמו שהוא בן לאברהם. וזהו ענין קריאת שם שרה, שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה (בראשית יז, טו). ביאור הענין מצאתי, כי לפעמים נמצא אשה שהיא חשובה מאוד אבל אין החשיבות מצד עצמה רק מצד בעלה, כמו מלכה חשיבותה שנשאת למלך, ועל דרך (ע"ז לט, א) אשת חבר כחבר. אבל שרה היה לה חשיבות גדול מצד עצמה, כי נביאה גדולה היתה. בלא החשיבות שהיה לה מצד אברהם שהוא בעלה, היה לה חשיבות גדול מצד עצמה. וזהו שאמר שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, כלומר היא שרי שלי, כי מצדי היא שוררת, רק תקרא שמה שרה, מצד עצמה היא שרה. הרי בא יצחק משני קדושות, אחד מצד אברהם וזה החיות הראשון של יצחק, אברהם הוליד את יצחק ואז יצחק בן אברהם, ומקדושת שרה בא לו החיות השני לאחר עקידה, והנה בן לשרה. ומה שאמר אשתך רומז על הלידה הראשונה, אז בקדושה זו היא כגופו ואברהם הוליד את יצחק, אבל לאחר העקידה והנה בן לשרה. ולפי סדר ענין זה היה לו להקדים לומר והנה לאשתך שרה בן. אלא לפי שבענין יצחק היה אברהם טפל לשרה בנבואה, כמו שכתב רש"י בפסוק (בראשית כא, יב) כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה, וכן החיות של יצחק לאחר העקידה היה יותר בקדושה ובמעלה ממה שחי קודם, על כן הקדים וכתב והנה בן לשרה אשתך. וזהו שוב אשוב שתי השבות:
והואיל וזה הפסוק (בראשית יח, י) שוב אשוב בא לידי, אומר בו עוד דבר כי כמה פנים לתורה, אף שאותו דבר לא יהיה מענין שלנו, מכל מקום אלו ואלו דברי אלהים חיים. ומתחלה אבאר פסוק (שם יב) ותצחק שרה בקרבה כו', כי יש לתמוה, צדקת ונביאה גדולה כזו איך תצחק על דברי נבואה. עוד קשה, למה לא צחקה בהגעת הנבואה (שם יז, יט) אבל שרה אשתך כו'. (שם טז) וברכתי אותה וגם נתתי לך ממנה בן. כי אין סברא לומר שאברהם לא הגיד לה זו הנבואה, וחס ושלום לומר כן. עוד יש כמה דקדוקי לשונות, מה זה (שם יח, יג) האף אמנם אלד אז הלא לא היו דברים אלו בעולם, כי לא מצינו שדברה שרה כן. או איך אמר הקב"ה שאמרה שרה (שם) ואני זקנתי, והיא אמרה (שם יב) ואדוני זקן, ורז"ל אמרו (ב"מ פז, א) שינה מפני שלום, וכי כל כך הוא רע מה שדברה ואדוני זקן שישנה הקב"ה לגמרי היפך מה שדברה. עוד קשה, מה זה הפלפול (בראשית שם טו) ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, את מי כחשה, וכי לא ידעה שהנבואה בא לאברהם להודיע שצחקה. גם דוחק מה שכתב רש"י בענין אלו (שם טו) שני כי יראה כי צחקת, שאינם משמשים בשימוש אחד בשוה:
הענין, חס ושלום לא צחקה שרה על ענין הבטחת הנבואה שיהיה לה בן, רק צחקה על ענין אחר שלא הבינה הדבר והוא זה, כי הנס שיעשה הקב"ה עמהם לעת זקנתם אם ישארו הם בטבע הזקנה כמו שהם ועל כל זאת יעשה הקב"ה עמהם נפלאות ועץ יבש יוציא פרי, או יהיה הנס קרוב לטבע, דהיינו שיברא בהם הקב"ה טבע חדשה שיחזרו לנערותם, ואחר כך יולידו בטבע. והנה ראתה שרה דברים סותרים לפי שכלה על כן צחקה. וזה שראתה שרה שברא בה הקב"ה חדשות שיהיה לה אורח כנשים, וגם חזרה לנערותה שהיה לה עידון בשר, וזהו שאמרה (בראשית יח, יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה שפירושו עידון בשר ועידון וסת הנדה, וזה היה לה אחר זקנתה שברא לה הקב"ה טבע חדשה טבע הנערות, ואז תלד בטבע. ואחר כך היתה מסתכלת בקרבה שנשארה כקדמת דנא, וגם השדים נשארו צמוקות, וזה מורה שאין הקב"ה רוצה לברוא לה טבע חדשה רק תשאר כמות שהיא ותלד בנס מפורסם. על זה ותצחק שרה בקרבה, היתה מסתכלת בקרבה כמו שכתב רש"י, וזה מורה שלא תשנה הזקנות. ואחר כך ראתה אחרי בלותי היתה לי עדנה, וזה מורה שהקב"ה עושה לי טבע חדשה שאף שבלותי שאני זקנה אחזור לנערותי. ואם חפץ הקב"ה בזה להיות על פי הטבע, ואדוני זקן, ואמר בב"ר (מח, כ) ר' יודא אמר, טוחן ולא פולט, פירוש נזקק לה ואינו מוציא שכבת זרע. ואפשר היה שהענין שלא היה יורה כחץ, וחשבה אולי לא ידע אברהם בעצמו שאינו יורה כחץ, כדאיתא במסכת יבמות (סה, א) איהי קים לה בגויה ביורה כחץ איהו לא קים ליה, וחשבה שלא יתפלל אברהם על זה כי אולי לא ידע, וקב"ה אינו עושה לצדיק אלא לאחר שיתפלל, כי מתאוה הקב"ה לתפילת הצדיק, ואם כן אתעבר ממנו בדרך נס אף שאינו יורה כחץ, והדרא קושיא לדוכתא. ולפי האמת כבר התפלל אברהם אבינו בדרך רמז שאמר (בראשית טו, ג) הן לי לא נתת זרע, ובעת הצורך חזר אברהם לנערות. אמר הקב"ה לאברהם, למה זה צחקה שרה, שענין הצחוק שלה פירושו האף אמנם אלד, כלומר אני רואה שאלד באמת, כלומר בטבע מאחר שהיה לי עדנה, ומה זה שנשארתי זקנה בענין מעים ושדים. והנה מאמר הקב"ה שאמרה שרה ואני זקנתי כן הוא האמת שאמרה שרה כן, כי זה פירוש צחוק שלה במה שנשארה זקנה בצד אחד כמו שכתבתי. ומה שאמרו רז"ל שינה מפני השלום, לא אמרו זה על ואני זקנתי, רק שדלג הקב"ה מדבריה מה שאמרה ואדוני זקן, זה לא הגיד לאברהם מפני השלום. ומתורץ קושייתי שהקשתי איך שינה הקב"ה מפני דבר קטן, ולפי דרכי לא שינה לגמרי, כי באמת אמרה ואני זקנתי וכדפירשתי. רק זה שינה שלא אמר כל דבריה, ואין זה נקרא שינוי גמור, וק"ל:
היפלא מה' דבר למועד וגו'. בזה תירץ הקב"ה קושייתה, והכוונה כי הוא רוצה לעשות טבע חדשה, ועל כן חזרה לנערותה בענין אורח כנשים, כי אי אפשר בדרך הטבע להתעבר אם לא יהיה לה דם נדות. ומה שהמעיים והשדים לא חזרו לנערותם, על זה אמר למועד, כלומר עת וזמן לכל חפץ. בראשונה הכרח הוא להיות לה דם נדות, וכן נעשה. ולהיות לה עידון בשר כדי שיתאוה לה בעלה, וכן נעשה. אחר כך ברגע שתתעבר יהיה זמן שיפתחו המעיים לקבל העובר, ואחר כך כשתלד יהיה זמן שהשדיים יחזרו לנערותם ויהיו מבורכות. וזהו למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, אז באותו הזמן יהיה כל טבע הנערות נגמר במילואו וטובו, ואז שדים נכונו והניקה בנים שרה:
אחר כך הגיד לה אברהם שיודע הוא בנבואה שצחקה. ואמרה שרה לא צחקתי, כי שרה הבינה באברהם שהוא מבין מאמר הקב"ה איך ששרה צחקה כפשוטו, על זה אמרה לא צחקתי, חס ושלום שאצחוק. כי יראה, לומר כי יש בי יראת שמים ואיך אצחוק. ויאמר לה, לא כדבריך שאתה סובר שצחקת כפשוטו, זה אינו, כי הנבואה היתה עלי לידע כל ענין צחוק שלך, אבל כי צחקת, כי גם זה נקרא צחוק בערכך שיש לך שכל מופלא, והיה לך להבין בעצמך:
ואז מבואר גם כן שוב אשוב, ב' השבות, אחת שחזרה לנערותה עתה שהיתה לה עדנה, והשנית למועד שתלד תחזור לנערותה בשדיים נכונים, עד כאן ההג"ה:. נמצא מה שחי אח"כ יצחק, היה כענין חיות האדם שלא נוצר מטיפה, כך יצחק אבינו יצתה נשמתו ונתבטל החיות שהיה לו מקודם ועתה נברא בריאה חדשה, ועשה בו הקב"ה דין מדוקדק שפרחה נשמתו ואח"כ רוח ממרום עליו יערה ונתקדש בקדושת הגוף כמו גופו של אדם הראשון שלא נוצר מטיפה, על כן האיל שהוא תמורת יצחק גם כן לא נוצר מטיפה, כי זה האיל נברא בבין השמשות בריאה בפני עצמה (פדר"א ל). וזהו מה שנאמר (בראשית כב, יג) והנה איל אחר, כלומר שנברא אחר כך, כלומר אחר בריאת הבהמות גסה ודקה שנבראו ביום ה' והם פרים ורבים נולדים זה מזה, וזה נברא אח"כ. ואחר שאמר בכאן, הוא כמו (בראשית יח, ה) אחר תעבורו שפירש רש"י אחר כן תלכו, הרי יצחק מורה על ראשית מחשבת הבריאה שתשלם לעתיד:
ובזה יהיה על נכון מה שאמרו והנה בן לשרה אשתך, דקשה למה פרט יותר שרה מאברהם. ועוד אשתך למה לי, הלא כבר אמרו איה שרה אשתך. על דרך הפשט נוכל לומר כי היו מבשרים על ב' כתות ליצני הדור שיסכר פי דוברי שקר. כת אחת שהיו אומרים לא נולד בן לשרה רק אסופי מן השוק נטלה, וזה נתבטל כשנתקיים (בראשית כא, ז) היניקה בנים שרה, כמו שפירש רש"י שם. כת שניה שהוציאה דיבה ואמרו מאבימלך נתעברה שרה, וזה נתבטל במה שהיה קלסתר פנים דומה לאביו, וזה שדייק ואמר אשתך, כלומר ולא אשת אבימלך, כל זה יעידון ויגידון כל באי עולם, כך דרך הפשט:
אבל לענינינו הרמז על יצחק שבא משני קדושות, ולא תאמר על דרך למשפחותם לבית אבותם כי אשתו כגופו והיו לבשר אחד, רק הוא בן לשרה כמו שהוא בן לאברהם. וזהו ענין קריאת שם שרה, שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה (בראשית יז, טו). ביאור הענין מצאתי, כי לפעמים נמצא אשה שהיא חשובה מאוד אבל אין החשיבות מצד עצמה רק מצד בעלה, כמו מלכה חשיבותה שנשאת למלך, ועל דרך (ע"ז לט, א) אשת חבר כחבר. אבל שרה היה לה חשיבות גדול מצד עצמה, כי נביאה גדולה היתה. בלא החשיבות שהיה לה מצד אברהם שהוא בעלה, היה לה חשיבות גדול מצד עצמה. וזהו שאמר שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, כלומר היא שרי שלי, כי מצדי היא שוררת, רק תקרא שמה שרה, מצד עצמה היא שרה. הרי בא יצחק משני קדושות, אחד מצד אברהם וזה החיות הראשון של יצחק, אברהם הוליד את יצחק ואז יצחק בן אברהם, ומקדושת שרה בא לו החיות השני לאחר עקידה, והנה בן לשרה. ומה שאמר אשתך רומז על הלידה הראשונה, אז בקדושה זו היא כגופו ואברהם הוליד את יצחק, אבל לאחר העקידה והנה בן לשרה. ולפי סדר ענין זה היה לו להקדים לומר והנה לאשתך שרה בן. אלא לפי שבענין יצחק היה אברהם טפל לשרה בנבואה, כמו שכתב רש"י בפסוק (בראשית כא, יב) כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה, וכן החיות של יצחק לאחר העקידה היה יותר בקדושה ובמעלה ממה שחי קודם, על כן הקדים וכתב והנה בן לשרה אשתך. וזהו שוב אשוב שתי השבות:
והואיל וזה הפסוק (בראשית יח, י) שוב אשוב בא לידי, אומר בו עוד דבר כי כמה פנים לתורה, אף שאותו דבר לא יהיה מענין שלנו, מכל מקום אלו ואלו דברי אלהים חיים. ומתחלה אבאר פסוק (שם יב) ותצחק שרה בקרבה כו', כי יש לתמוה, צדקת ונביאה גדולה כזו איך תצחק על דברי נבואה. עוד קשה, למה לא צחקה בהגעת הנבואה (שם יז, יט) אבל שרה אשתך כו'. (שם טז) וברכתי אותה וגם נתתי לך ממנה בן. כי אין סברא לומר שאברהם לא הגיד לה זו הנבואה, וחס ושלום לומר כן. עוד יש כמה דקדוקי לשונות, מה זה (שם יח, יג) האף אמנם אלד אז הלא לא היו דברים אלו בעולם, כי לא מצינו שדברה שרה כן. או איך אמר הקב"ה שאמרה שרה (שם) ואני זקנתי, והיא אמרה (שם יב) ואדוני זקן, ורז"ל אמרו (ב"מ פז, א) שינה מפני שלום, וכי כל כך הוא רע מה שדברה ואדוני זקן שישנה הקב"ה לגמרי היפך מה שדברה. עוד קשה, מה זה הפלפול (בראשית שם טו) ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, את מי כחשה, וכי לא ידעה שהנבואה בא לאברהם להודיע שצחקה. גם דוחק מה שכתב רש"י בענין אלו (שם טו) שני כי יראה כי צחקת, שאינם משמשים בשימוש אחד בשוה:
הענין, חס ושלום לא צחקה שרה על ענין הבטחת הנבואה שיהיה לה בן, רק צחקה על ענין אחר שלא הבינה הדבר והוא זה, כי הנס שיעשה הקב"ה עמהם לעת זקנתם אם ישארו הם בטבע הזקנה כמו שהם ועל כל זאת יעשה הקב"ה עמהם נפלאות ועץ יבש יוציא פרי, או יהיה הנס קרוב לטבע, דהיינו שיברא בהם הקב"ה טבע חדשה שיחזרו לנערותם, ואחר כך יולידו בטבע. והנה ראתה שרה דברים סותרים לפי שכלה על כן צחקה. וזה שראתה שרה שברא בה הקב"ה חדשות שיהיה לה אורח כנשים, וגם חזרה לנערותה שהיה לה עידון בשר, וזהו שאמרה (בראשית יח, יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה שפירושו עידון בשר ועידון וסת הנדה, וזה היה לה אחר זקנתה שברא לה הקב"ה טבע חדשה טבע הנערות, ואז תלד בטבע. ואחר כך היתה מסתכלת בקרבה שנשארה כקדמת דנא, וגם השדים נשארו צמוקות, וזה מורה שאין הקב"ה רוצה לברוא לה טבע חדשה רק תשאר כמות שהיא ותלד בנס מפורסם. על זה ותצחק שרה בקרבה, היתה מסתכלת בקרבה כמו שכתב רש"י, וזה מורה שלא תשנה הזקנות. ואחר כך ראתה אחרי בלותי היתה לי עדנה, וזה מורה שהקב"ה עושה לי טבע חדשה שאף שבלותי שאני זקנה אחזור לנערותי. ואם חפץ הקב"ה בזה להיות על פי הטבע, ואדוני זקן, ואמר בב"ר (מח, כ) ר' יודא אמר, טוחן ולא פולט, פירוש נזקק לה ואינו מוציא שכבת זרע. ואפשר היה שהענין שלא היה יורה כחץ, וחשבה אולי לא ידע אברהם בעצמו שאינו יורה כחץ, כדאיתא במסכת יבמות (סה, א) איהי קים לה בגויה ביורה כחץ איהו לא קים ליה, וחשבה שלא יתפלל אברהם על זה כי אולי לא ידע, וקב"ה אינו עושה לצדיק אלא לאחר שיתפלל, כי מתאוה הקב"ה לתפילת הצדיק, ואם כן אתעבר ממנו בדרך נס אף שאינו יורה כחץ, והדרא קושיא לדוכתא. ולפי האמת כבר התפלל אברהם אבינו בדרך רמז שאמר (בראשית טו, ג) הן לי לא נתת זרע, ובעת הצורך חזר אברהם לנערות. אמר הקב"ה לאברהם, למה זה צחקה שרה, שענין הצחוק שלה פירושו האף אמנם אלד, כלומר אני רואה שאלד באמת, כלומר בטבע מאחר שהיה לי עדנה, ומה זה שנשארתי זקנה בענין מעים ושדים. והנה מאמר הקב"ה שאמרה שרה ואני זקנתי כן הוא האמת שאמרה שרה כן, כי זה פירוש צחוק שלה במה שנשארה זקנה בצד אחד כמו שכתבתי. ומה שאמרו רז"ל שינה מפני השלום, לא אמרו זה על ואני זקנתי, רק שדלג הקב"ה מדבריה מה שאמרה ואדוני זקן, זה לא הגיד לאברהם מפני השלום. ומתורץ קושייתי שהקשתי איך שינה הקב"ה מפני דבר קטן, ולפי דרכי לא שינה לגמרי, כי באמת אמרה ואני זקנתי וכדפירשתי. רק זה שינה שלא אמר כל דבריה, ואין זה נקרא שינוי גמור, וק"ל:
היפלא מה' דבר למועד וגו'. בזה תירץ הקב"ה קושייתה, והכוונה כי הוא רוצה לעשות טבע חדשה, ועל כן חזרה לנערותה בענין אורח כנשים, כי אי אפשר בדרך הטבע להתעבר אם לא יהיה לה דם נדות. ומה שהמעיים והשדים לא חזרו לנערותם, על זה אמר למועד, כלומר עת וזמן לכל חפץ. בראשונה הכרח הוא להיות לה דם נדות, וכן נעשה. ולהיות לה עידון בשר כדי שיתאוה לה בעלה, וכן נעשה. אחר כך ברגע שתתעבר יהיה זמן שיפתחו המעיים לקבל העובר, ואחר כך כשתלד יהיה זמן שהשדיים יחזרו לנערותם ויהיו מבורכות. וזהו למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, אז באותו הזמן יהיה כל טבע הנערות נגמר במילואו וטובו, ואז שדים נכונו והניקה בנים שרה:
אחר כך הגיד לה אברהם שיודע הוא בנבואה שצחקה. ואמרה שרה לא צחקתי, כי שרה הבינה באברהם שהוא מבין מאמר הקב"ה איך ששרה צחקה כפשוטו, על זה אמרה לא צחקתי, חס ושלום שאצחוק. כי יראה, לומר כי יש בי יראת שמים ואיך אצחוק. ויאמר לה, לא כדבריך שאתה סובר שצחקת כפשוטו, זה אינו, כי הנבואה היתה עלי לידע כל ענין צחוק שלך, אבל כי צחקת, כי גם זה נקרא צחוק בערכך שיש לך שכל מופלא, והיה לך להבין בעצמך:
ואז מבואר גם כן שוב אשוב, ב' השבות, אחת שחזרה לנערותה עתה שהיתה לה עדנה, והשנית למועד שתלד תחזור לנערותה בשדיים נכונים, עד כאן ההג"ה:. נמצא מה שחי אח"כ יצחק, היה כענין חיות האדם שלא נוצר מטיפה, כך יצחק אבינו יצתה נשמתו ונתבטל החיות שהיה לו מקודם ועתה נברא בריאה חדשה, ועשה בו הקב"ה דין מדוקדק שפרחה נשמתו ואח"כ רוח ממרום עליו יערה ונתקדש בקדושת הגוף כמו גופו של אדם הראשון שלא נוצר מטיפה, על כן האיל שהוא תמורת יצחק גם כן לא נוצר מטיפה, כי זה האיל נברא בבין השמשות בריאה בפני עצמה (פדר"א ל). וזהו מה שנאמר (בראשית כב, יג) והנה איל אחר, כלומר שנברא אחר כך, כלומר אחר בריאת הבהמות גסה ודקה שנבראו ביום ה' והם פרים ורבים נולדים זה מזה, וזה נברא אח"כ. ואחר שאמר בכאן, הוא כמו (בראשית יח, ה) אחר תעבורו שפירש רש"י אחר כן תלכו, הרי יצחק מורה על ראשית מחשבת הבריאה שתשלם לעתיד:
Ask RabbiBookmarkShareCopy