אֱוִ֗יל יִ֭נְאַץ מוּסַ֣ר אָבִ֑יו וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יַעְרִֽם׃
O insensato despreza a correção e seu pai; mas o que atende à admoestação prudentemente se haverá.
מנורת המאור
וגרסי' בבראשית רבה הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, אלו דברי תורה שהם נחמדים מזהב ומפז רב. וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ישראל ואין חכמה כחכמת ישראל. שם הבדולח ואבן השוהם, מקרא ומשנה ותוספתות ואגדתא. ד"א תורת ה' תמימה משיבת נפש, אימתי היא תמימה, כשאדם למד תורה ומוסיף עליה בכל עת ועושה פרי, שכן התורה נקראת פרי וצריכה להיות עושה פרי, שנא' (משלי ח, יט) טוב פריי מחרוץ ומפז. ד"א תורת ה' תמימה, אימתי נקראת תמימה, כשאדם למד אותה בכל כחו ובכל כוונתו, לפי שהתלמוד הוא מתמים את המצו, שאם אין אדם יודע דקדוקי מצות, מה הנאה יש לו שהוא יודע גופיהן. לפי שהב"ה נתן תורה לישראל שבכתב, ותורה שבעל פה פירושה, שנא' (דברים ד, יג) ויגד לכם את בריתו, את עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים, הרי תורה שבכתב, ותורה שבעל פה מנין, דכתי' (דברים ד, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא חוקים ומשפטים, לעשותכם אותם וגו', ר"ל בצווי בלבד. כיצד היא תורה שבעל פה. אמ' קרא בסוכות תשבו שבעת ימים, ולא פירש לן גבהה, שהיא עשרה טפחים, ומשך שלה שבעה טפחים, ושלש דפנות, ושאר מיני סוכה. כיוצא בדבר, ושחט את בן הבקר, ולא פירש לן דיני שחיטה, כגון שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, עקור. וכן כל שאר מצות האמורות בתורה שבכתב אינן למדין אלא מתורה שבעל פה, וממנה יתבאר פירוש תורה שבכתב וטעמיה. תורה שבכתב למה היא דומה, למלך שנתן לבנו אבן יקרה ולא הודיעו סגולתה, ולא היה הבן חושב אותה כל כך, אע"פ שהיה יודע שהיא יקרה עד מאד. ראה אביו שלא היה יודע בנו סגולתה, גלה לו מה היא סגולתה, מיד ידע בנו ערכה ויקרה בעיניו עד מאד. עדות ה' נאמנה, אימתי היא נאמנה, כשאדם מלמדה שלא בשכר. וכן מצינו במשה רבינו ע"ה שלמד תורה לישראל חנם, שנא' (דברים ד, ה) ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים וגו'. ד"א עדות ה' נאמנה, אימתי היא נאמנה, כשאדם מכסה סתרי תורה שאין כל אדם ראוי לשומעם, שנא' (משלי יא, יג) ונאמן רוח מכסה דבר. פקודי ה' ישרים משמחי לב, אימתי הם ישרים, כשאדם מיישבן על עצמו. ללמדך שלא יאמר אדם, היאך אני יכול ללמוד את המשנה נזיקין שלשים פרקים, כלים שלשים פרקים, אין עליך המלאכה לגמור, אלא למוד כפי כחך, דתנן לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל. פי' אין אתה יכול ללמוד כל התורה כלה, לפי שהיא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וא"ת הואיל ואיני יכול ללמוד את כל התורה למה אטרח בעצמי, למוד כפי כחך. מצות ה' ברה מאירת עינים, אימתי היא ברה, כשאתה יושב ומברר טעמיה ושוקל אותן ובורר כל דבר ודבר עם חבירו הדומה לו. ד"א מצות ה' ברה מאירת עינים, אימתי היא ברה, כשאתה מבררה מפי רבותיך. לפי' ניתנו פיסקות בתוך התורה, ליתן ריוח למשה רבי' ע"ה להתבונן בין ענין לענין בין פרשה לפרשה, אנו שאנו שומעין הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה. ד"א מצות ה' ברה מאירת עינים, אימתי היא ברה, כשאתה מקבלה מפי אבותיך, שהן בקיאים בכתב ובלשון ובפירוש. ואם אינו שומע להם הרי הוא אויל, שנא' (משלי טו, ה) אויל ינאץ מוסר אביו, וכי יש אויל גדול מזה שהוא סומך על אביו בכתב ובלשון ואינו סומך בפירוש, אלא הט אזנך ושמע דברי חכמים, וכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך. יראת ה' טהורה עומדת לעד, אימתי היא טהורה, כשאתה מטהר את עצמך מלהשתמש בה, שלא תאמר, הואיל ואני חכם חייבין בני אדם לשמשני ולפרנסני. ד"א יראת ה' טהורה, אימתי היא טהורה, כשאדם מטהר את עצמו מן הגאוה. נמשלה תורה לחלב, מה החלב הזה אינו ראוי אלא לתינוק, כך דברי תורה אינן מתקיימין אלא במי שרואה את עצמו כאלו הוא תנוק וקטן. וכן דוד הוא אומר, אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו וגו'. ד"א יראת ה' טהורה, אימתי היא טהורה, כשאדם מטהר את עצמו מאהבת כסף וזהב, שכן אלישע אומ' חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח, וכן דניאל אומר, מתנתך לך להויין ונבזבייתך לאחרן הב. ד"א יראת ה' טהורה, אימתי היא טהורה, כשאדם מטהר את עצמו מדברי מינות. ר' שמעון בן מנסיא אומר, הרי הוא אומר שתה מים מבורך, שתה מים מדברי חכמים והוי מואס בדברי מינים. ואדם שאינו משביע את עצמו מדברי תורה, כל דבר שהוא שומע נמשך אחריו, מי גרם לו, לפי שהרעיב את עצמו מדברי תורה. משפטי ה' אמת. א"ר יוסי, אל"ף בתחלת האות, מ"ם באמצעה, תי"ו בסופה. אימתי הן נקראים אמת, כשאדם הוא בתחלתו ובאמצעיתו ובאחריתו אחד. לפיכך נמנו שנותיהן של אבות מסורסין, שנא' (בראשית מז, כח) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה, לומר לך בן ארבעים כבן שבע, בן שבע כבן מאה. וכן הוא אומר ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, בת עשרים כבת שבע, בת שבע כבת מאה. משפטי ה' אמת צדקו יחדו, אימתי הן אמת, כשאדם דורשן מאליו ומסכים לאמתתה בינו לבין עצמו.
מעלות המדות
דעו לכם בני כי אלו הם מקצת ממידות הכסיל הרשע, חכם בעיניו, ומחזיק עצמו צדיק וחסיד וירא שמים, ואינו מכיר ערך עצמו, ומחזיק כל אדם סכל ממנו. על כן בני תשמרו עצמכם ממנו כמו שתשמרו עצמכם מן הנחשים השרפים, ואל תתוכחו עמו בדבר מן הדברים, פן תחללו עצמכם עמו. ודעו כי מידת הכסיל כשיעשה או ידבר דבר של שטות, אז מתנשא ומתפאר בעצמו, ויעלוז וישיש כמוצא שלל רב, כענין שנאמר (משלי טו, כא) אולת שמחה לחסר לב, ושונא את התוכחות ואת המוסרים כענין שנאמר (משלי יב, א) ושונא תוכחת בער. וכן הוא אומר (משלי טו, ה) אויל ינאץ מוסר אביו וגומר. ושונא מוכיחיו והמייסרים אותו, כענין שנאמר (משלי ט, ח) אל תוכח לץ פן ישנאך וגומר. ושונה תמיד באיולתו, ואינו מתבייש כענין שנאמר (משלי כו, יא) ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו.