Quotation_auto sobre Gênesis 2:21

ומצאתי סמך לדברי. בפירוש הטעמים שעשו על צד הקבלה. ואמרו שם תלשא תורה לבושי אש. פירוש אש דת למו הלא כה דברי כאש. פירוש תפארת שהיא תורה שבכתב שיסודה רחמים. ולבושה להבות אש שהיא הגבורה וכו'. עתה אחזור לפרש מה שהתחלתי. תלש"א כדמות סמ"ך עומד על התפארת. רמז לסמא"ל לקטרגו. יען כי הוא תלוש ונגרש מאצילותו. אזלא גריש רביע. זה למול זה הולכים ומביטים פנים כנגד פנים. עורכי מלחמות. זה לגרש את זה וזה לגרש את זה ממחיצתו. וסוף סמא"ל להיות רובץ כדמות חמור תחת משאו. לפני כתר הרחמים. ונרמז זה בפסוק כי תראה חמור שונאך. שונאך זה סמא"ל אשר מחנותיו מהם צורת גמלים וצורת סוסים וחמורים. רובץ תחת משאו. פעמים הוא קרוב לנפול ועדיין לא הגיע עת מפלתו. ויש לו עוזרים בשמים להקימו עד בא רצון האדון ית' להכניעו. על כן נרמז בו עזוב תעזוב. הקנאה תעזב הנקמה. עד אשר יגיע החפץ. ויתקיים מה שאמר שלמה בחכמתו כי שבע יפול צדיק וקם. שני גרישין. הוא מה שאמרו פניהם זה למול זה. זה לגרש וזה לגרש והאלהים יבקש את נרדף. יתיב זקף דרגא תביר. עוד יגיע זמן ויראה שישוב מה שלפנים לאחור. והכפוף יהיה זקוף. כאומרו ה' זוקף כפופים. והתחתון ישוב עליון. והמדרגה העליונה תשבר שלשה שברים סמאל ושושבינו ולילית. תחת רגלי ג' כתרים כתר הרחמים והשושבין יחיד עולם וכתר המלכות. על כן דרגא תביר כדמות ג' שברים וכו'. ע"כ נראה שזה השונא הוא רמז לסמאל. הוא נחש הוא שטן הוא יצר הרע. שהטעה לאדם הראשון ומטעה הבריות כולם אחריו בחלקת אמריו רכו משמן. בענייני הנשים והתענוגים. ולכן אמרו שלא נמצא סמך בכל מעשה בראשית עד בריאת האשה שכתוב בה ויסגור בשר תחתנה והיא סמך של סמאל שמטעה האדם אחר הנשים. ונותן עצות נבערות להעלים עין מן המצות. כמו שאמר בכאן והתעלמת. שהוא אומר כן. והתורה אמרה לא תוכל להתעלם. ולכן סמך לכאן לא יהיה כלי גבר על אשה. כי זאת היא עצת יצר הרע להחטיא האדם. ולכן אמר כי תועבת ה' כל עושה אלה. לפי שיצר הרע נקרא תועבה:

ואמר הוא ישופך ראש בכאן רמז ענין נחש הקדמוני הוא סמאל שבא בבריאת האשה כמו שפי' בפסוק ויסגור בשר תחתנה והוא סמאל הוא עשו הוא אדום הוא הראש אשר ישתחוו שם דכתיב ויצא הראשון אדמוני הוא אופן מרכבותיו שעולה מספרו ק"ל כמניין סמאל. וזהו הוא ישופך ראש לפי שהוא ראש הפעור וזהו היו צריה לראש ולזה אמרו כל המיצר לישראל נעשה ראש כי כן היה סמאל מיצר לישראל מתחלת בריאת העולם ואנו מובטחים שהשם ישבר ראשי לויתן על המים ויפיל ראש סמאל למטה כדכתיב יפקוד ה' על צבא המרום במרום וזהו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. בכאן רמז מה שאמר וידו אוחזת בעקב עשו ולכן הנחש נושך עקבי סוס ומתדבק לנשך עקבותיהם של חכמים השומרים שכר התורה דכתיב בה עקב תשמעון ולכן נגע בכף ירך יעקב כמו שאפרש בפרשת וישלח יעקב:

וייצר ה' אלהים למה לא נבראת האשה עם האדם מיד. וכאן הי' מקומו. כי כשנפח באפיו נשמת חיים היא ג"כ יש לה נשמה וראוי היה שיאמר ויפח באפיהם נשמת חיים. ועוד כשאמר לא טוב היות האדם לבדו מיד היה ראוי לומר ויקח אחת מצלעותיו למה הפסיק בנתיים. ועוד כי כשנצטוה אדם על העץ עדיין לא נבראת האשה ואיך נענש' הא לא ענש הכתוב אא"כ הזהיר. אבל נראה שכל זה מתורץ במלת לא טוב כי השם ראה צורך האשה ושהיא מוכרחת לקיום המין וראה רוע מזגה ורוע תכונותיה ומיעוט שכלה וראה כי בקלות דעתה תהיה נוטה אחר התאוות ותחטיא לבעלה כמו שהיה. ולכן נתאחר השם בבריאתה לפי שהיה רואה את הנולד. ולכן תמצא שבירך אותם השם קודם בריאתה לראות אם יועיל לה ברכתו אחר שנבראת בכח כי בבריאת האדם נבראת האשה עמו כאומ' מ' יום קודם יצירת הולד הכרוז יוצא בת פלוני לפלוני. ולכן בבריאת האיש נבראת האשה עמו בכח ולכן האשה אינה צריכה אזהרה כי באזהרת האיש די לאשה אחר שהיא חלק ממנו. וכן לא היה צריך השם ליפח באפיה נשמת חיים כי אחר שלא נבראת מן האדמה אלא מצלעותיו וכבר נפח השם נשמה באדם כבר נטלה חלק באותו צלע אלא שהיה מעט מזער. ולכן נשארו חסרות כאמרם דעתן של נשים קלה. ולכן נתאחר השם בבריאתה ולא רצה לבראתה כסדר הבריאה השנית כשאמר ויפח באפיו נשמת חיים. וכן כשאמר לא טוב היות האדם לבדו לא בראה מיד. והפסיק בקריאת השמות לאחר בריאתה לפי שראה הרע המעותד ממנה וטוב היה לו להיות לבדו ולא עם חבר רע. ולכן אמר לא טוב היות האדם לבדו אבל אינו רע היותו לבדו ולכן לא אמר טוב לעשות לו עזר כי לא היה טוב אחר שהביא' חטא. ומה נמלצו אמרי יושר מאמרם ז"ל שאמרו כי בכל מעשה בראשית לא נזכר אות סמ"ך עד בריאת אשה דכתיב בה ויסגור בשר תחתנה. כי בביאת האשה בא גם בוז כי דבר ה' בזתה ומיד בא עמה השטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות הוא סמאל. וזאת היא אות סמ"ך של ויסגור אות סמ"ך של סמאל הוא נחש שהטיל סם המות וזוהמא בחוה וסיבב מיתה לאדם באכילת הפרי וזהו ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה ויאכל ותפקחנה עיני שניהם וכו'. ר"ת מות לאשה מות לאדם כי מיד באוכלם מתו. ולכן ותפקחנה עיני שניהם כמו המתים שבמיתתם מיד נפקחו עיניהם כמו שרמזתי בפסוק ויוסף ישית ידו על עיניך אחר מיתתם לסותמם. וזהו ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם. אבל לא אמר ויראו כי המתים אינם רואים אבל מידע ידעי כמוזכר בברכות. ולכן לא אמר ויראו כי הם עורים ומתים כי החוטא חשוב כמת וכל זה בסבת האשה. ולכן איחר ה' בריאתה כי טוב אשר עדיין לא היתה. ולכן לא אמר בבריאתה אלא לא טוב. וכן נראה שהפסיק בכאן בקריאת השמות להורות על מעלת האדם ועל חסרונו שנהנה בבריאת האשה כי קודם החטא היה שלם בכל השלמיות והיה יודע כל הדברים מסוף העולם ועד סופו. כאמרם קומתו של אדם הראשון כלומר קומתו ומעלתו וידיעתו היתה מסוף העולם ועד סופו כדכתיב ולמקצה השמים וגו'. עד שידע דעת עליון בקריאת שמות לכל הדברים אמתיים ומסכימים עם תכונת כל אחד ואחד. כאמרם ז"ל שהשם שאל למלאכים שאלה זאת ולא ידעו מענה ואמר לאדם שיקרא שמות לכל הבהמות והעבירם לפניו ואמר זה יקרא חמור על שום מה על שום חומר שעורים. ולזה יקרא שור לפי שהוא יפה ע"ש אשורנו. נשר ע"ש תכונותיו שפורחת באויר עד יסוד האש ונשרפה ונופלת בים ומתחדשת ועל זה נאמר תתחדש כנשר נעורייכי. וזהו נשר לשון נפילה מלשון חז"ל משיר את השער ומעדן את הבשר על שמן אפרסמון. וכן אותיותיו מורות על פעולותיו הנו"ן נפילה השי"ן אש הרי"ש רוח ע"ש שעולה עד יסוד האש ונופלת. סוס ע"ש שהוא שמח מכל הבעלי חיים כי הוא שמח בטבעו עד שאומרים שאם יהיה אחד עצב ודואג על בנו או על אבידתו שאם ירכב על סוס אחד מיד ישמח ויגל וזהו ס"ס כמו ש"ש כי הם אותיות מתחלפות. וכשקרא שמות לכל הבהמות א"ל אני מה שמי א"ל ה' למה שאתה מהוה המציאות. וז"ש אני ה' הוא שמי הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי הוא שמי שקרא לי אדם הראשון. וזה פלא גמור שהגיע דעתו לדעת ה' והשם שהסכים בינו לבין עצמו הוא עצמו קרא לו אדם הראשון בחכמתו. וחכמתו לא עמדה לו ומיד בבריאת האשה נתפתה לעצת נחש הנחשת וחטא. וכן הפסיק כמו שאמרתי למעלה כי קריאת השמות היתה בענין שיראה אם תתקרר דעתו בבת זוגו לבראתו (מהארי ב"ה) ולזה אמר בסוף קריאת השמות ולאדם לא מצא עזר כנגדו שנראה שהבאת הבהמות היתה תשובה למה שאמר לא טוב היות האדם. ולזה כשנבראת האשה מצלעו מיד אמר לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת שזאת נופל על קריאת השמות. ונראה ג"כ מזה כי כל השמות היו באופן זה כי כמו ששם האשה היה ע"ש כי מאיש לשון נופל על הלשון כן כל שמות הבהמות היו מסכימים על תכונתם ועל מקריהם. וכמו שהוא אמר האמת באשה כי מאיש לוקחה זאת אע"פ שלא ראה הדבר כן אמר האמת בכל שאר הדברים בבהמות ובחיות ושם להם שמות מורות על תכונתם ועל אמתתם:

דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב וייצר בשני יודי"ן שני יצרים יש בו באדם יצר טוב ויצר רע. מתקיף לה רב נחמן בר רב יצחק גבי בהמה דלא כתיב בה וייצר הכי נמי דלא שליט בה יצר הרע הא קא חזינן דנכתה ובעטה ובטשה אלא כרבי ירמיה בן אלעזר דו פרצופים ברא הקב"ה לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני וכתיב ויבן ה' את הצלע חד אמר פרצוף וחד אמר זנב. בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב אחור וקדם צרתני אלא למאן דאמר זנב מאי אחור וקדם כדרבי דאמר אחור למעשה בראשית היינו דלא איברי אלא במעלי שבתא אלא קדם לפורענות דמאי דמבול דכתיב וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה. אדם ברישא והדר בהמה. בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב וייצר אלא למאן דאמר זנב מאי וייצר כדרבי שמעון בן פזי אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי. בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב זכר ונקבה בראם אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה כדרבי אבהו דרבי אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם בתחלה עלו במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד. בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ויסגור בשר תחתנה אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגור לא נצרכה אלא למקום חתך. בשלמא למאן דאמר זנב היינו דכתיב ויבן אלא למאן דאמר פרצוף מאי ויבן כדרבי שמעון בן מנסיא מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא.

בשעה שברא הקב"ה את האדם בראו אנדרוגינוס שנאמר זכר ונקבה רבי שמואל בר נחמני אמר דו פרצופין בראו נסרו ועשאו גבים מכאן וגבים מכאן שנאמר אחור וקדם צרתני. מתיבין ליה והכתיב ויקח אחת מצלעותיו אמר ליה מן סטרוהי כמה דאת אמרת ולצלע המשכן. אחור וקדם צרתני מתחלה נברא מן הארץ עד לרקיע וכשראו אותו מלאכי השרת נזדעזעו ונתיראו מלפניו מה עשו עלו כולן לפני הקב"ה למעלה אמרו לפניו רבונו של עולם שתי רשויות יש בעולם הניח הקב"ה ידו על ראשו ומעטו והעמידו על אלף אמה:

תני כל מי שאין לו אשה שרוי בלא עזר שנאמר אעשה לו עזר כנגדו. בלא כפרה וכפר בעדו ובעד ביתו. בלא חיים ראה חיים עם אשה. אעשה לו עזר זכה עזר ואם לאו כנגדו. זכה כאשתו של חנניה בן חכינאי ואם לאו כאשתו של ר' יוסי הגלילי. רבי יוסי הגלילי הוה נסיב לברתא דאחתיה והיתה מבזה עליו אמרין ליה תלמידוי שבקה א"ל לית לי מן הן ליתן לה פורנה אמרין ליה אנן יהבינן פורנה שבקה ואזלת ונסבת לסנטרא דקרתא. בסופה נתעוור והות ציירה בידה ומחזרא ליה על שקקיה דקרתא כיון דהות מטא לשקקיה דרבי יוסי הגלילי הות קיימא לה וחזרה לאחורה. מן דהוה ארגיש בה יום קמא ויום תניין שרי מחי לה. נחת רבי יוסי הגלילי לקלהון א"ל למה את מחי לה א"ל כל יומא היא מובדא פרנסתיה דהדין שקקא מיני כיון דשמע ר' יוסי הגלילי כן נסיבהון ויהב יתהון בחד ביתא והוה מפרנס לון מן דידיה כל יומי חייהון על שם ומבשרך לא תתעלם. ויצר ה' אלקים מן האדמה כבר כתיב ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה להלן לבריאה וכאן לכבוש כמה דאת אמרת כי תצור אל עיר. בשעה שאמר הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת א"ל נעשה אדם א"ל אדם זה מה טיבו א"ל חכמתו מרובה משלכם הביא לפניהם בהמה חיה ועוף א"ל זה מה שמו ולא היו יודעין העבירן לפני אדם א"ל מה שמו א"ל זה שמו שור וזה חמור זה סוס וזה גמל א"ל ואתה מה שמך א"ל אני נאה להקראות אדם שנבראתי מן האדמה ואני מה שמי נאה לך להקראות ה' שאתה אדון לכל אמר הקב"ה אני ה' הוא שמי שקרא לי אדם הראשון. חזר והעבירן לפניו זוגות זוגות אמר לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג ולאדם לא מצא עזר כנגדו ולמה לא בראה לו בתחלה אלא צפה הקב"ה שהוא סופו לקרות עליה תגר לא בראה לו עד שתבעה בפיו. ויפל ה' אלקים תרדמה בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש משל למה הדבר דומה למלך ואיפרכוס שהיו בקרונין והיו בני המדינה מבקשין לומר המנון ולא היו יודעין איזה הוא מה עשה המלך נטלו ודחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא איפרכוס. כך עשה הקב"ה הפיל עליו שינה וידעו הכל שהוא אדם שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. ויפל ה' אלקים תרדמה תחלת מפלות שינה דמך ליה לא לעי באורייתא דמך ליה לא עביד עבידא. שלש תרדמות הן תרדמת שינה ויפל ה' תרדמה. תרדמת נבואה ותרדמה נפלה על אברם. תרדמת מרמטה אין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם ויש אומרים אף תרדמה של שטות כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם. שלש נובלות הן נובלות מיתה שינה נובלות נבואה חלום נובלות העולם הבא שבת ויש אומרים נובלות אורה של מעלה גלגל חמה נובלות חכמה של מעלה תורה. ויקח אחת מצלעותיו מבין ב' עלעוהי תחתיה אין כתיב כאן אלא תחתנה. מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך כיון שנבראת חוה נברא סטן. אם יאמר לך אדם הוא הסובב את כל ארץ החוילה אמור לו בנהרות הכתוב מדבר. תחתנה עשה לו נוי לתחתיתו שלא יתבזה כבהמה עשה לו מנעול ואפיפורן כבוש עליו שלא יהא מצטער בשעה שהוא יושב עשה לו כסתות עשה לו קבורה עשה לו תכריכיו. מטרונא שאלה את ר' יוסי למה בגנבה א"ל משל אם הפקיד אדם אצלך אונקיא של כסף בחשאי והחזרת לו ליטרא של זהב בפרהסיא זו גנבה א"ל ולמה במטמונית א"ל בתחלה בראה לו וראה אותה והפליגה ממנו וחזר ובראה לו פעם שניה. אמרה לו מוספת אני על דבריך אמורה הייתי להנשא לאחי אמא ועל ידי שגדלתי עמו בבית נתכערתי בעיניו והלך ונשא לו אשה אחרת ואינה נאה כמותי. מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים אמרו אין אנו מועילין להקב"ה כלום הלך וגירשה הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע והלכה זו ונשאת לרשע ועשתה אותו צדיק הוי שהכל מן האשה. שאלו את ר' יהושע מפני מה איש יוצא ופניו למטה ואשה יוצאה ופניה למעלה א"ל האיש מביט למקום ברייתו והאשה למקום ברייתה. מפני מה האשה צריכה להתבשם והאיש אין צריך להתבשם א"ל אדם נברא מן האדמה והאדמה אינה מסרחת וחוה נבראת מעצם אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד מסריח. מפני מה אשה קולה הולך והאיש אין קולו הולך א"ל אם תמלא את הקדרה בשר אין קולה הולך וכיון שאת נותן לתוכה עצם מיד קולה הולך. מפני מה האיש נוח להתפתות ואין האשה נוחה להתפתות א"ל אדם נברא מאדמה כיון שאתה נותן לתוכה טיפה אחת של מים מיד היא נשרית וחוה נבראת מעצם אפילו אתה שורה אותו כמה פעמים אינו נישור. מפני מה האיש תובע באשה ואין האשה תובעת באיש אמר להם ממשל למה הדבר דומה לאחד שאבד אבדה הוא מבקש אבדתו ואבדתו אינה מבקשתו. מפני מה האיש מפקיד זרע באשה ואין האשה מפקדת זרע באיש אמר להם לאחד שהיה בידו פקדון מבקש אדם נאמן שיפקדנו אצלו. מפני מה האיש יוצא וראשו מגולה והאשה יוצאה וראשה מכוסה אמר להם לאחד שעבר עבירה והוא מתבייש מבני אדם לפיכך יוצאה וראשה מכוסה. מפני מה מהלכות אצל המת תחלה לפי שהן הביאו מיתה לעולם. מפני מה ניתן לה מצות נדה לפי ששפכה דמו של אדם הראשון. מפני מה ניתן לה מצות חלה על ידי שקלקלה אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם. מפני מה ניתן לה מצות נר שבת על ידי שכבתה נשמתו של אדם שקרוי נר ה' נשמת אדם. א"ל קיסר לרבן גמליאל אלקיכם גנב הוא דכתיב ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם. אמרה ליה ברתיה שבקיה דאנא מהדרנא ליה א"ל תן לי דוכוס אחד א"ל למה ליך א"ל לסטין באו עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתות של כסף והניחו לנו קיתות של זהב. א"ל ולואי שיבואו עלינו בכל יום א"ל ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטל ממנו צלע אחד ונתן לו שפחה כמותי לשמשו א"ל הכי קאמינא לשקליה בהדיה. א"ל אייתי לי אומצא אייתי לה אותבה תותי בחשא אפיקתה א"ל אכול א"ל מאיסא לי אדם נמי אי שקלה בהדיא הוה מאיסא ליה:

ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי תחלת מפולת שינה דמיך ליה ולא לעי באורייתא דמיך ליה ולא לעי בעבידתא. רב אמר שלש תרדמות הן תרדמת שינה ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן. תרדמת נבואה ותרדמה נפלה על אברם. תרדמת מרמיטה שנאמר ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם ורבנן אמרין אף תרדמה של שטות שנאמר כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה. ר' חנינא ברבי יצחק אמר ג' נובלות הן. נובלות מיתה שינה. נובלות נבואה חלום. נובלות העולם הבא שבת. רבי אבין מוסיף תרתין נובלות אורה של מעלה גלגל חמה. נובלות חכמה של מעלה תורה. והנה אימה זו בבל דכתיב באדין נבוכדנאצר התמלי חמא. חשכה זה מדי שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית. גדולה זו יון. ר' סימון אמר שהיא מעמדת ק"כ דוכסין ק"כ איפרכין ק"כ אסטרטיוטין ורבנן אמרין מששים ששים דכתיב נחש שרף ועקרב מה עקרב זו יולדת לששים כך מלכות יון מעמדת מס' ס'. נופלת זו מלכות רביעית דכתיב מקול נפלם רעשה הארץ. ויש שמחליפים נופלת זו בבל דכתיב נפלה נפלה בבל. גדולה זו מדי דכתיב גדל המלך אחשורוש. חשכה זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרות שהיו אומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. אימה זו מלכות רביעית דחילה ואמתני ותקיפא. ויאמר לאברם ידוע תדע ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלן. כי גר יהיה זרעך משתראה לך זרע ת' שנה אמר ר' יודן גרות עבדות וענוי. בארץ לא להם ת' שנה לאספטיה שלהן: