Quotation_auto sobre Deuteronômio 6:41

ואמר אנכי עומד בין ה' וביניכם. לרמוז להם שאע"פ שאבותם שבאותו זמן כולם מתו. הן אני נשארתי לבדי וככחי אז כחי עתה. ואני הייתי אמצעי ביניכם לבין אלהיכם להגיד לכם את דבר ה' ואני יודע האמת. וכולם ניתנו מרועה אחד. והם הם עשרת הדברות הראשונות בלי תוספת ומגרעת. ולכן התחיל אנכי ה' אלהיך. ואין להאריך בהם שכבר פירשתים. וזה שאמר את הדברים האלה. בעצמם דבר ה' אל כל קהלכם. קול גדול ולא יסף. בלי תוספת ומגרעת. וכדי שלא תשכחום. ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי. ולפי שאמר למעלה השמע עם קול אלהים שהוא מהנפלאות הגדולות שבכל התורה. בא עכשיו לומר איך הם בפיהם הודו זה. כמו שאמר ויהי כשמעכם את הקול וגו'. היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. ולפי שלא היה לכם כח לסבול יותר. אמרתם קרב אתה ושמע. כי כבר השגנו המבוקש שהיה רצוננו לראות את מלכנו. וזהו כי מי כל בשר. מורכב מבשר ודם. שישמעו קול אלהים כמונו ויחי. קרב אתה ושמע. ולפי שהיה נראה בזה שהיו בורחים מהשכינה. לזה אמר שאינו כן אלא מתוך חבה. וזהו וישמע ה' את קול דבריכם וגו'. היטיבו כל אשר דברו וגו'. ולפי שנראה דבר זר שנראה שדברו רע בהתרחקם מהשם. לזה אמר מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים ליראה אותי. רמז בזה איך היו יראים מהשם מצד מעלתו. ולזה היו מתרחקים ממנו בחשבם שלא היו ראויים להשיג השגה כזו כאומרם ומי כל בשר. עד שבזה השיגו מעלת היראה העליונה. לפי שיש שני מיני יראה. האחד שיש אנשים יריאים את השם מצד יראת העונש. והשני שיראים את השם מצד מעלתו ורוממותו. וזהו ראשית חכמה יראת ה'. ולא יראת העונש. וכן עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. ולא ירא הבן. וזאת היא היראה השלימה שהיא למעלה מעובד מאהבה. ולמעט האהבה נכנסת בזאת היראה. וזה שאמרו במסכת סוטה בסוף פרק כשם שהמים בודקים תניא ר' אומר נאמר ירא אלהים באיוב ונאמר ירא אלהים באברהם. מה ירא אלהים של אברהם הוא מאהבה. אף ירא אלהים הנאמר באיוב הוא מאהבה. ואברהם גופיה מנא לן דכתיב זרע אברהם אוהבי ע"כ. נראה מכאן שזאת היראה היא מאהבה. ועל זאת היראה אמר בכאן מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים. אחר שהם הכירו ערכם היות בשר בושה סרוחה רמה. והכירו ערך השם ורוממותו ומעלתו. עד שגזרו אומר שאין ראוי לשמוע עוד קול אלהים חיים. על זה אמר השם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך ואתה תדבר אליהם החוקים והמשפטים. ואחר שאתם שאלתם זה בפיכם. ראוי לכם שתשמרו את מצות ה'. וזהו ושמרתם לעשות כאשר צוה אלהים אתכם שפירושו שישמרו מה שיאמר להם משה. אחר שהם אמרו שיהיה אמצעי בינם לבין השם. ובזה והארכתם ימים. להורות על זה אמר וזאת המצוה החוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהיכם ללמד אתכם. ולכן ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך וגו':

והטעם השני שנראה שנקרא חנוכה בלי תוספת בי"ת. הוא מיוסד על פרשתינו על פסוק שמע ישראל שבו סוד הייחוד. לפי שכבר כתבתי שיש בזה הפסוק כ"ה אותיות כנגד כ"ה יהיה זרעך. וכנגד ויפן כ"ה וכ"ה. שהוא סוד שני הייחודים בבקר ובערב. וידוע כי זאת הפרשה של שמע ישראל כוללת כל התורה כולה בסוד עשרת הדברים. בסוד והיו הדברים האלה שהם עשר אמרין. כמו שמנאום בזוהר. ושננתם לבניך ודברת בם וכו' כמו שמנאום שם. ולפי שכללות התורה כולה יש בה סוד הייחוד וסודות גדולים. ולפי שראה השם אורך הגלות וגודל הצרות עד שכמעט נשתכחה תורה מישראל. רצה לתת להם פרשה קטנה שרוב גופי התורה תלויין בה. באופן שאם ח"ו תשתכח התורה מרוב הצרות. תשאר להם פרשה קטנה של פרשת הייחוד. שיהיו עוסקים בה ויהיה חשוב להם כאלו עוסקים בכל התורה כלה. ואם ח"ו תהיה הגזירה שלא יעסקו בתורה כמו שהיה בזמן רבי עקיבא ובזמנים אחרים. למעט ישאר להם פסוק שמע ישראל. שיחשבו בו בלבם ויחשב להם כאלו עוסקים בכל התורה. אחר שלא היו יכולים לעסוק בתורה אלא שהיו עוסקים ביניהם בין אדם לחבירו בהחבא. כמאמר רבי שמעון במסכת אבות שאמר עשרה שיושבים ויש ביניהם ד"ת. לפי שזה היה בדורו של גזירה שלא היו מניחים להם לעסוק בתורה. אלא היו עוסקים בסתר בין אדם לחבירו. אבל התנא האחר שדיבר בזה עשרה שיושבים ועוסקים בתורה בפרהסיא. לפי שלא היה בדורו של הגזירה אבל האחר שהיה בדורו של הגזירה אמר ויש ביניהם ד"ת בסתר. וזהו שאמר ומנין אפילו אחד שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי. כי הגזירה היה באופן שאפילו שנים לא היו מתחברים יחד שלא יאמרו שהוא לעסוק בתורה. ולכן אמר שאפילו אחד שחושב בתורה בינו לבין עצמו. ובפירוש מסכת אבות הארכתי בזה. ולכן רצה השם לתת להם פרשת הייחוד בקצרה כאומרו לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. ואם לא יוכלו לומר כל הפרשה. למעט יאמרו פסוק שמע ישראל. שהוא סוד הייחוד ויש בו כ"ה אותיות כמנין כ"ה יהיה זרעך. שהוא סוד הייחוד שנמסר ליעקב שהוא זרע אברהם. והשיגו משה באומרו ויפן כ"ה וכ"ה. והמייחד שמו של הקב"ה בזה הפסוק הוא כקורא כל התורה כולה. ולכך החשמונים לפי שמרוב הצרות והגזרות לא היו יכולים לעסוק בתורה. היו מייחדים את השם בפסוק שמע ישראל שיש בו כ"ה אותיות. ובכח זה הייחוד נצחו אויביהם עד שלזה קראו שם המועד הזה חנוכה. כי זה שמו האמיתי בלי תוספת בי"ת. לרמוז הייחוד של פסוק שמע ישראל שיש בו כ"ה אותיות. וזהו חנוכה חנו לדגליכם של שם ה' שבו סוד הייחוד. כאומרו ובשם אלהינו נדגול. שהוא שם ה' שעולה כ"ו. כ"ה אותיות של שמע ישראל. ועם השם שבו מייחדים הוא כ"ו. וזהו חנוכה לרמוז שבכח שם ה' וייחודו נצחו המלחמה. לא בחיל ולא בכח ולא בחנית. אלא בשם ה' של הייחוד שהוא כלול בשם המפורש של ע"ב. וזהו מי כמוך באלים ה' בראשי תיבות מכב"י שעולה ע"ב. ולפי שהוא דבר סתר (עושים) [עונים] בו ברוך כבוד ה' ממקומו בר"ת בכי"מ. ולכן לפי טעם זה היו קורין לחשמונים מכביאו"ש על שם זה הסוד שהיו נוצחים בכח שם השם. ובכח שם המפורש של ע"ב. שהוא מכב"י. ובכח הייחוד כ"ה אותיות של שמע ישראל. וזהו חנוכ"ה לרמוז שהחשמונים חנו בסוד הייחוד של כ"ה אותיות. וכן ראוי לנו לעשות בצרת הגלות ליחד שם המיוחד בענין שנצא מהצרות. ולכן נקרא שם המועד חנוכ"ה להורות שבכח אלו כ"ה אותיות של הייחוד חנו לדגליהם וכן נצחו המלחמות. וכל זה לפי שמסרו עצמם על קידוש ה' ושמו נפשם בכפם לקנא על כבוד השם ועל כבוד מקדשו. וזהו הייחוד האמיתי כאומרם ובכל נפשך ואפילו נוטל את נפשך. ולכן ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו. ומסר מרובים ביד מעטים. וזהו ואהבת את ה' אלהיך. כי העושה מאהבה מרוב החשק ואהבה אינו מעריך עצמו ואשתו ובניו. אלא מתדבק בשם כאומרו ה' אחד. ועוצם עיניו מראות ברע כאלו מת בנשיקה. עד שמרוב התשוקה אומר ישקני מנשיקות פיו. ועל זה נאמר כי עליך הורגנו כל היום. כי בכל יום ויום אנו מוסרים עצמינו למיתה על קידוש השם בשעת הייחוד של ק"ש. כמו שעשו החשמונים בזמן חנוכת הבית. וזהו חנוכה תנו כבוד ומנוחה לשם. כשתזכרו כ"ה אותיות של פסוק שמע ישראל. עד שתדבקו נפשותיכם למעלה בשכינה מרוב התשוקה והשמחה. ותשיגו סוד הדיבוק בחיים. כאומרו ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. עד שלזה צריך כל אדם לשמוח שמחה גדולה בעת הייחוד. ולהעביר מנגד עיניו כל עצב וכל דאגה ושמחות זה העולם. אלא לשמוח בה' וזהו נגילה ונשמחה בך. אחר שאמר ישקני. וכן אמר כי בו ישמח לבנו. וכן צריך לנגן בשעת ק"ש שהיא שמחת העולם ושמחת יוסף. ולא נעצב על בנו כשראהו עד שקרא ק"ש וכבר הארכתי במקומו. ולכן כמו שהחשמונים נתנו כבוד לשם ומנוחה בסוד הייחוד. ומסרו עצמם למות על קדושת ה'. כי זאת היא המנוחה האמיתית. כן ראוי לכל העומדים בצרות וגלות. לתת כבוד ומנוחה לשם. בסוד הייחוד של כ"ה אותיות וזהו חנוכה. וכן למסור נפשם על קידוש ה' בשעת ק"ש כשאומר ובכל נפשך ואפילו נוטל את נפשך. באופן שכשיזדמן אליו שיאמרו לו שיעבור על התורה או שיהרג. שיהרג ואל יעבור. אחר שבכל יום היה מוסר עצמו למיתה בשעת קרית שמע. זהו מה שעלה בדעתי:

עתה נחזור לענין הפרשה. וכבר כתבתי כי זאת הפרשה כלל כל התורה. ולכן יש בה י' דברים כנגד י' דברות. וזהו והיו הדברים האלה הם י' דברים הנמשכים ושננתם ודברת בם בשבתך בביתך והם מפורשים. ומלבד זה נראה שבפסוק ואהבת את ה' אלהיך כלולים י' הדברות כאומרו ואהבת את ה' אלהיך בכאן כלול אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים. כי אחר שיאהב את השם. ידוע שהוא ה'. ולא ילך אחרי אלהים אחרים. ולא ישבע בשמו. וכן האוהב את השם שהוא אבינו. יאהב ויכבד אביו ואמו. והאוהב את השם ומכבדו. יכבד את השבת ויזכרהו וישמרהו. אחר שהוא יום קדוש לאלהינו. וכן יכנס בכלל לא תנאף. כי הניאוף הוא כמו ע"ז. כאומרו האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים. ובאומרו בכל לבבך ובכל נפשך. יכנס לא תרצח. כי אחר שהוא מוסר עצמו למיתה על קידוש השם. איך יהרוג לאחר. וכן יכנס זה בכל לבבך. כי אחר שהשם עשה עמו טובה והחיהו מטפה סרוחה. ונתן החיות תחלה בלב משאר אברים. וכן השם שומר זה החיות בלב עד נטילת נשמה. כי לא נפרד זה החיות מן הלב אלא באחרונה. כי כל שאר האברים מתים ויש חיות בלב עדיין. בענין שכמו שהיה הראשון כך הוא אחרון. וזהו ובכל נפשך עד נטילת נשמה. ומי שיודע זה איך יהרוג לאחר. ויוציא החיות ממקום שלא שמהו. ובכלל ובכל מאודך שפירשו בו בפרק הרואה בכל ממונך. יכנס לא תגנוב. לא תענה. לא תחמוד. כי מי שאינו מעריך ממונו בשביל כבוד השם. איך יגנוב ממון חבירו. או יקבל שוחד להעיד עדות שקר. או יחמוד בית וכרם של חבירו. באופן שכמו שאמר ר' עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. כן ואהבת את ה' אלהיך הוא כלל גדול בתורה. ובה כלולים י' הדברות וכל התורה כולה:

וסמך לכאן והיה כי יביאך ה'. לרמוז כי בסבת קיום אלה המצות הנזכרות של תפילין ומזוזה. זכו לביאת הארץ לדירה נאה. כאומר ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת. שזה רמז על המטמונות שימצאו שם ולפי שבריבוי הטובות בועטים במלכם ובאלהיהם. לזה הזהיר השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך. את ה' אלהיך תירא ולא לאלהים אחרים. ולפי שבסבת ההצלחות שרואים בעוה"ז בע"ז. היו עובדים לה. לזה אמר לא תלכון אחרי אלהים אחרים. אחר שאין בהם ממש. ואני נתתי לכם ריבויי הטובה. ובתים מלאים כל טוב יש לכם לעבדני. ואם לא תרצו לעבוד מאהבה עבדו מיראה. כי אל קנא ה' אלהיך בקרבך והשמידך מעל פני האדמה. ולפי שאמר כי אל קנא ה' אלהיך בקרבך. סמך מיד לא תנסו את ה' אלהיכם. לחשוב שאינני בקרבכם כמו שאמרו במסה היש ה' בקרבנו אם אין. כי זהו נסיון ואין לכם אלא לשמור את מצות ה'. ובזה וירשת את הארץ הטובה ובזכות אלו המצות יהדוף ה' אויביך. וזהו להדוף את אויביך וגו' כמו שעשה במצרים. ולכן סמך לכאן והיה כי ישאלך בנך מה העדות ואמרת עבדים היינו ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים. עד שיהדוף אויביך מפניך ואותנו הוציא משם לתת לנו את הארץ הטובה. ואמרו שבעשיית המצות יש ב' תועלות. האחת לטוב לנו כל הימים. שזהו בעולם הזה. והב' וצדקה תהיה לנו בעוה"ב. כאומר והלך לפניך צדקך:

וסמך לכאן והיה כי יביאך ה'. לרמוז כי בסבת קיום אלה המצות הנזכרות של תפילין ומזוזה. זכו לביאת הארץ לדירה נאה. כאומר ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת. שזה רמז על המטמונות שימצאו שם ולפי שבריבוי הטובות בועטים במלכם ובאלהיהם. לזה הזהיר השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך. את ה' אלהיך תירא ולא לאלהים אחרים. ולפי שבסבת ההצלחות שרואים בעוה"ז בע"ז. היו עובדים לה. לזה אמר לא תלכון אחרי אלהים אחרים. אחר שאין בהם ממש. ואני נתתי לכם ריבויי הטובה. ובתים מלאים כל טוב יש לכם לעבדני. ואם לא תרצו לעבוד מאהבה עבדו מיראה. כי אל קנא ה' אלהיך בקרבך והשמידך מעל פני האדמה. ולפי שאמר כי אל קנא ה' אלהיך בקרבך. סמך מיד לא תנסו את ה' אלהיכם. לחשוב שאינני בקרבכם כמו שאמרו במסה היש ה' בקרבנו אם אין. כי זהו נסיון ואין לכם אלא לשמור את מצות ה'. ובזה וירשת את הארץ הטובה ובזכות אלו המצות יהדוף ה' אויביך. וזהו להדוף את אויביך וגו' כמו שעשה במצרים. ולכן סמך לכאן והיה כי ישאלך בנך מה העדות ואמרת עבדים היינו ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים. עד שיהדוף אויביך מפניך ואותנו הוציא משם לתת לנו את הארץ הטובה. ואמרו שבעשיית המצות יש ב' תועלות. האחת לטוב לנו כל הימים. שזהו בעולם הזה. והב' וצדקה תהיה לנו בעוה"ב. כאומר והלך לפניך צדקך:

ויקרא יעקב אל בניו לא היה צריך לומר אלא ויקרא עשו אל בניו למה שהיה גדול אלא אמר הכתוב כי לא שאול תודך מות יהללך ומי מודה שהוא משתחוה לחי שכן כתיב חי חי הוא יודך כמוני. א"ר חנינא בנוהג שבעולם אין עבד עושה דייתיקי. ומי עושה דייתיקי בן חורין. כן עשו הרשע אינו עושה דייתיקי לא מת עשו על מטתו ומי עשה דייתיקי יעקב לכך כתיב ויקרא יעקב אל בניו. שנו רבותינו אנשי יריחו היו כורכין את שמע. כיצד אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו וגו' ואנו מאי טעמא אמרינן כדרבי שמעון בן פזי. ויקרא יעקב אל בניו ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא יש פסול במטתי כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק אבא שיצא ממנו עשו אמרו לו שמע ישראל וגו' כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד מיד פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו וגו'. אמרי רבנן היכי נעביד נאמריה לא אמריה משה לא נאמריה אמריה יעקב התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי. משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה הביאו לה בחשאי. זה שאמר הכתוב מסיר שפה לנאמנים זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות הקץ קרא לעשו וביקש לגלות הקץ וגנזו הקב"ה ממנו שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול ואף יעקב ביקש לגלות את הקץ שנאמר האספו ואגידה לכם. משל למה הדבר דומה לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו. נטה אותו עבד למות וקרא לבניו וביקש לעשותן בני חורין ולומר להם היכן הוא דייתיקי שלהן והאוני שלהן ידע המלך עלה המלך למעלה הימנו. נשא העבד עיניו וראה המלך והפליג הדבר שהיה מבקש לגלות להם התחיל לומר להם בני עבדיו של מלך אתם היו מכבדין אותו כדרך שכבדתי אותו כל ימי חיי. כך יעקב ביקש לגלות לבניו הקץ מיד נגלה עליו הקב"ה וא"ל לבניך אתה קורא ולי אי אתה קורא. שכן אמר ישעיה ולא אותי קראת יעקב. כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר בני בבקשה מכם כבדו הקב"ה כמו שכבדתיו אני ואבותי שנאמר האלהים אשר התהלכו וגו'. אמרו יודעים אנו מה בלבבך שמע ישראל ה' וגו' כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. כיון ששמע יעקב מיד השתחוה שנאמר וישתחו ישראל וגו' התחיל אומר בלחישה ברוך שם כבוד וגו' א"ל הקב"ה כבוד אלהים הסתר דבר אין המדות הללו שלך שנאמר הולך רכיל מגלה סוד. אקרא לאלהים עליון וגו' מדבר ביעקב בשעה שנכנסו בניו לברכה התחיל מחלק להם פרוקפאות. ומנין שהסכים הקב"ה על ידו את מוצא כל מה שבירך יעקב את השבטים כך ברכן משה אימתי בשעה שהיה מסתלק מן העולם הוי ויקרא יעקב אל בניו. מהו האספו הטהרו כשם שאתה אומר תסגר מרים ואחר תאסף.

רבי נתן אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. רבי יוסי החרום אומר מצינו שימין קרויה יד. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (וישלח ישראל את ימינו) כי ישית אביו יד ימינו וגו'. ומה תלמוד לומר על ידך להביא את הגידם שיהא נותן בימין. והיה לך לאות על ידך כל זמן שתפילין של יד ביד תן את של ראש בראש. מכאן אמרו מצות תפילין כשהוא נותן נותן את של יד ואחר כך נותן את של ראש. וכשהוא חולץ חולץ את של ראש ואחר כך חולץ את של יד. בין עיניך על גובה של ראש. אתה אומר על גובה של ראש או בין עיניך כמשמעו. תלמוד לומר בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו וגו'. מה בין עיניכם האמור להלן על גובה של ראש. אף בין עיניך האמור כאן על גובה של ראש. (כתוב בואתחנן בפרשת שמע) רבי יהודה אומר הואיל ואמרה תורה תן תפילין בראש וביד. מה ביד מקום שהוא ראוי להטמא בנגע אחד. אף בראש מקום שהוא ראוי להטמא (קנג) בנגע אחד. תנו רבנן לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ארבע דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אינו צורך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים. תנו רבנן יכול יכתבם על ארבעה עורות ויניחם בארבעה בתים. תלמוד לומר ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא שנים ושלשה זכרונות. הא כיצד כותבו על ארבעה עורות ומניחן בארבעה בתים בעור אחד. ואם כתבם על עור אחד והניחן בארבעה בתים יצא. תנו רבנן כיצד כותבין תפילין של יד כותבה על עור אחד ומניחה בבית אחד בעור אחד. ואם כתבה בארבעה עורות והניח בבית אחד יצא. וצריך לדבק שנאמר והיה לך לאות על ידכה. בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. אלא כשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד מנלן. אמר קרא והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים. תנא דבי מנשה על ידך זו קיבורת יד. בין עיניך זה קדקד. היכא, אמרי דבי רבי ינאי מקום שמוחו של תינוק רופף. ר' יוסי החרום אומר הנחה דבשמאל מנא ליה נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לר' נתן. רב אשי אמר מידכה יד כהה. ואימא ידך שבכח אמר ליה מי כתיב כח בחי"ת. תנו רבנן אטר מניח תפילין בימין שהיא שמאלו. והתניא מניח בשמאלו שהיא שמאל של כל אדם. אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידים. והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה כולה לתפילין מה תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות אף כל מצוות וכו' ומדמצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות הא מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות, הניחא למאן דאמר תפילין מצות עשה שהזמן גרמא אלא למאן דאמר תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר. מאן שמעת ליה דאמר הכי ר' מאיר, סבר לה כמאן דאמר שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין. ולרבי יהודה דאמר מלמדין ותפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר. משום דהוה מצה שמחה והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. אמר ר' אלעזר אמרו ישראל לפני המקום אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים יומם ולילה. רבי יוחנן אמר מקרא מלא הוא והיה לאות על ידך וגו' למען תהיה תורת ה' בפיך. ר' יהושע בן לוי אמר מה שאמר ר' אלעזר אינו אלא פרט ללילות שאין מצות תפילין מתקיימת אלא ביום שנאמר ושמרת את החוקה וגו' ומה אתה מקיים ובתורתו יהגה יומם ולילה זו קריאת שמע שאדם קורא שחרית וערבית מעלה עליו כאילו הוא יגע בתורה יומם ולילה:

דבר אחר מה העדות והחקים רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שאם היתה חבורה של תלמידי חכמים צריכים להיות יושבין ועוסקין בהלכות הפסח עד חצות (קסה) לכך נאמר מה העדות והחקים והמשפטים וגו':

דבר אחר כל שכן למה לא הביאן בפשוטה אלא כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסין לארץ עמדו ושרפו את הזרעים וקצצו את הנטיעות וסתרו את הבנינים וסתמו את המעינות. אמר הקב"ה לא הבטחתי לאברהם אביהם שאני מכניסם לארץ חרבה אלא לארץ מלאה כל טוב שנאמר ובתים מלאים כל טוב אלא הריני מקיפן במדבר ארבעים שנה כדי שיעמדו כנעניים ויתקנו מה שקלקלו:

וחרה אפי רבי ישמעאל אומר נאמר כאן חרון אף ונאמר להלן חרון אף מה להלן עצירת גשמים וגלות, שנאמר וחרה אף ה' בכם וגו' אף כאן עצירת גשמים וגלות מה כאן בחרב אף להלן בחרב. והיו נשיכם אלמנות ממשמע שנאמר וחרה אפי והרגתי הא למדנו שנשיכם אלמנות ומה תלמוד לומר והיו נשיכם אלמנות אלא אלמנות ולא אלמנות כענין שנאמר ותהיין צרורות עד יום מותן אלמנות חיות. ובניכם יתומים ולא יתומים ממש אלא שאין בית דין מניחין אותן למכור בנכסי אביהם בחזקת שהן קיימין. ממשמע שנאמר וחרה אפי איני יודע שנשותיהן אלמנות ובניהן יתומים אלא מלמד שנשותיהם מבקשות להנשא ואין מניחין אותן ובניהן מבקשים לירד לנכסיהן ואין מניחין אותן ושמע מינה אין מורידין קרוב לנכסי שבוי. והרי דברים קל וחומר ומה אם כשלא תענון את הדין לא יהיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים קל וחומר לכשתעשון את הדין, וכן הוא אומר משפט אמת שפוטו. ואומר אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם. ואומר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה על אחת כמה וכמה שלא יהו נשיכם אלמנות. וכן הוא אומר למען תירא את ה' אלקיך לשמור וגו', למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו'. ואומר לא יגעו לריק וגו'. ואומר ויהי כחול זרעך וגו'. ואומר והיה לבבכם וגו'. ואומר כאשר השמים החדשים. ואומר ובא לציון גואל. ואומר ואני זאת בריתי וגו'. על אחת כמה וכמה שתאריכון ימים בעולם הזה ותראו בנים ובני בנים:

ויקח את כל החלב וגו'. אין לך כל דבר ודבר שאין בו מצוה למקום. פירות יש בהן מצות הרבה תרומות ומעשרות חלה ובכורים הלקט והשכחה והפאה. שערי בתים שערי מדינות יש בהן מצוה למקום שנאמר וכתבתם על מזוזות וגו'. בגדים יש בהן מצוה למקום שנאמר לא תלבש שעטנז. טלית יש בו מצוה למקום שנאמר גדילים תעשה לך. בהמה טהורה יש בה מצוה למקום שנאמר כל הבכור וגו'. בהמה טמאה יש בה מצוה למקום שנאמר ופטר חמור וגו'. חיה הגדלה במדבר והעוף הפורח באויר הזהיר עליהן הכתוב אם יבואו לידך לא יהו מחוסרין מצוה שנאמר אשר יצוד ציד וגו' ושאר בהמה וחיה שלא פרט הכתוב שמן עשאן כלל אך כל חרם אשר יחרים איש לה'. קדשי מקדש קדשי גבולין (כלו קדש) יש בהן מעלות ע"ג מעלות. כיצד פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין אמר הכתוב יהי דמם ואימוריהן למזבח. עולה כולה כליל לאישים אמר הכתוב יהא עורה מתנה לכהנים. שלמים הנאכלין לבעלים אמר הכתוב יהא דמן ואימוריהן למזבח לכך נאמר ויקח את החלב ואת האליה החזה ושוק הימין היתה תרומתן למזבח. ויתן את הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו וכי כל הקרבנות כולן ניתנין לידי בעלים אלא ללמדך היאך משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעין. וינף אותם תנופה לפני ה' הוא הדין ללמדך תנופת הקרבנות:

דבר אחר כי תבואו אל ארץ כנען, שבעת עממין הן ואת אמרת ארץ כנען, רבנן אמרין רמזו חם חטא וכנען לקה אף כאן ישראל חוטאין והארץ מתקללת. רבי אבין אמר על ידישהיה כנען אביהן של כולן הדא הוא דכתיב וכנען ילד את צידן וגו'. ורבנן אמרין על ידי שהיו כולן תגרין הה"ר אשר סוחריה שרים נעניה נכבדי ארץ. ונתתי נגע צרעת תני רבי חייא וכי בשורה היא להם שבאין עליהם נגעים, תני רבי שמעון בן יוחאי כיון ששמעו כנענים שישראל באים לארצם, עמדו והטמינו כל ממונם בכתלים ובשדות. אמר הקדוש ברוך הוא לא הבטחתי לאבותיהן שאני מכניס את בניהם לארץ חרבה אלא לארץ מלאה כל טוב הדא הוא דכתיב ובתים מלאים כל טוב וגו' מה הקדוש ברוך הוא עושה מגרה בתוך ביתו נגעים והוא סותרו ומוצא בו סימא, שדהו נשדפה ומתוך שהוא הופכה מוצא תחתיה סימא, וכי מי בא ואמר להם לכנענים שישראל באים לארצם, אמר ר' שמואל בר נחמן שלש פרוזדגמאות שלח יהושע אצלם הרוצה לפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי עמד מאליו ופנה ולפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו הדא הוא דכתיב עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם זו אפריקי. גבעונים השלימו הדא הוא דכתיב וכי השלימו יושבי גבעון שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו. בבית ארץ אחוזתכם זה בית המקדש שנאמר הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם:

וכי תבאו אל הארץ וגו' עץ חיים היא למחזיקים בה רב הונא בשם רב אחא שלא יהו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת ורוצה להשיאה לאחד אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא, א"ל אבא מתירא אני בדרך מפני הלסטים ובים מפני אפרטין, מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנו לבנו, אמר לו המקל הוה יהא בידך ואי אתה מיתירא מכל בריה. אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מתעסקין בתורה ואי אתם מתיראין מכל בריה וכו'. דרש רבי יהודה בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצוויך רק שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שמע בר קפרא אמר יפה דרש בן אחותי. ר' יהודה בר' סימון פתח אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא כתיב בים דרכך ושבילך במים רבים ואת אמרת אחרי ה' אלקיכם תלכו וגו', ובו תדבקון וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק. באש אותו שכתוב בו כי ה' אלקיך אש אכלה, כרסיה שביבין די נור וגו' ואת אמרת ובו תדבקון. אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחלה הדא הוא דכתיב ויטע ה' אלקים גן בעדן, אף אתם כשאתם נכנסין לארץ ישראל לא תתעסקו אל במטע תחלה כי תבואו אל הארץ ונטעתם. רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי פתח הגדלתי מעשי א"ל הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לאבות הראשונים הגדלתי מעשי לעשות לבניכם מה שהתניתי עמכם. בניתי לי בתים ובתים מלאים כל טוב. נטעתי לי כרמים כרמים וזיתים אשר לא נטעת. עשיתי לי ברכות מים ובורות חצובים אשר לא חצבת וגו'. עשיתי לי גנות ופרדסים ארץ חטה ושעורה. ונטעתי בהם עץ כל פרי כי תבואו אל הארץ ונטעתם. מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה דא תרנגולא אמר רבי לוי בערביא צווחין לתרנגולא שבוי, הדאתרנגולת כדהוה לה אפרוחים דקיקין היא מכנשא להון ויהבה לון תחות אגפיה ומשחנא להון ומעדרנא קדמיהון וכד אינון רברבין חד מנהון בעו מיקרב לוותה והיא נקרה ליה גו רישיה וא"ל זיל עדור לך בקלקלתא, כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה הבאר עולה והמן יורד והשליו מצוי וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן נוסע לפניהם, כיון שנכנסו לארץ, א"ל משה כל חד וחד מכון יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין שנאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. אדריינוס שחיק עצמות עבר באלין שבילי דטבריא וחמא חד גבר סבא קאים חציב חציבין, א"ל סבא סבא אי קרצת לא חשבת, א"ל קרצית וחשיכית ומה דהניא למרא שמיא למעבד יעביד. לישנא אחרינא אמר ליה אדריינוס אתה זקן עומד וטורח ומתיגע לאחרים. א"ל אדוני המלך הריני נוטע אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי ואם לאו יאכלו בני, עשה שלש שנים במלחמה וחזר לאחר שלש שנים, מה עשה אותו זקן נטל כלכלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקריב לפני אדריינוס, א"ל אדוני המלך קבל אלו התאנים שאני הוא אותו זקן שמצאת בהליכתך ואמרת אתה זקן מה אתה מצטער ומתיגע לאחרים, הרי כבר זיכני הקדוש ברוך הוא לאכול מפירות נטיעותי ואלו שבתוך הכלכלה מהם, אמר לעבדיו טלו אותה ממנו ומלאוה לו זהובים, עשו כך, נטל הזקן הכלכלה והתחיל הולך ומשבח בביתו לאשתו ולבניו וסח להם המעשה, היתה שכנתו עומדת שם ושמעה מה אמר הזקן, אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים והקדוש ברוך הוא נותן להם ומזמין להם טובה ואתה יושב בבית חשך באופל הרי שכן שלנו כבד להמלך בכלכלה של תאנים ומלא אותה לו זהובים ואתה עמוד טול סל גדול ומלא אותו מיני מגדים מתפוחים ותאנים ושאר פירות שהוא אוהב אותם הרבה וכבדו בהן אולי ימלא אותו לך זהובים כמו שעשה לשכנו הזקן, הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומלא אותו תפוחים ותאנים טעון על כתפיו וקרב לפני המלך ואמר לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב פירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים, אמר המלך לסרדינוטו טפחו אותן על פניו ועשאוהו דוגמא והלך לביתו ובוכה והיא סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים וראתה פניו נפוחות וגופו מושבר ומוכה, א"ל מה לך, אמר לה שמעתי לך והלכתי וכבדתי אותו באותו דורון וטפחו אותן על פני, אלו שמעתי לך והטלתי בו אתרוגין כבר היו מתרגמין את פני ואת כל גופי וכל כך למה ללמדך שהנשים מפילות את בעליהן, לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות. אמר שלמה את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם העלם כתיב שאילולי שהעלים הקדוש ברוך הוא מבני אדם יום המיתה לא היה אדם לא בונה ולא נוטע שהיה אומר למחר אני מת מה אני עומד ומתיגע בשביל אחרים, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב לא תאמרו נשב ולא נטע אלא כשם שנטעו אחרים לכם כך היו נוטעים לבניכם לכך נאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. זה שאמר הכתוב ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים, משל למלך שהיו לו פלגשים והיו לו מהן בנים הרבה והיה לו בן אחד מן מטרוניתא והיה מחבבו יותר מדאי, נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היה כל קלרין שלו עולה, שלח הבן ואמר לאביו לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים ולי נתת לי פרדסה זה היה לי ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך נתתיו אותו לך, כך הקדוש ברוך הוא ברא את אומות העולם שנאמר ששים המה מלכות אלו האומות, אחת היא יונתי זו כנסת ישראל, וחלק הקדוש ברוך הוא לאומות כל העולם שנאמר בהנחל עליון גוים, ונתן לישראל ארץ ישראל, ממנה הקרבנות ולחם הפנים, ממנה הבכורים:

דבר אל אהרן וגו'. לפי שכל מעשה הפרשה (באהרן) [בכהנים] הביא את אהרן והביא את בניו לכלל דבור שזה כלל שכל זמן שדבור לכהנים מעשה לכהנים דבור בישראל מעשה בישראל. דבור בכל אדם צריך להביא הגרים. יכול הדבר הזה שנאמר לאהרן ששמעו מפי הקב"ה, אמרת אלה (החקים) [המצות] והמשפטים וגו' הא כל המצות הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הכללים והפרטים הגופים והדקדוקים נאמרו למשה מסיני, ומה ת"ל לאהרן, אלא כל דבר שהיה הגון לאהרן היה נתלה באהרן וכל דבר היה הגון לישראל היה נתלה בישראל:

דבר אחר שלח לך אע"פ שאמר הקב"ה למשה שלח לך לא היה מן הקב"ה שילכו, למה שכבר אמר להם הקב"ה שבחה של ארץ ישראל שנאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, וכה"א כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו', ועד שהם במצרים אמר להם וארד להצילו מיד מצרים וגו', ומהו שלח לך אלא הם בקשו הדברים הללו, שבשעה שהגיעו לתחומים אמר להם משה ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ, באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה שנאמר ותקרבון אלי כלכם, זה שאמר הכתוב וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך, ואמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם, אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו שלא האמינו בתורתו, וכן אומר דוד לא האמינו בתורתו. אמר רבי יהושע למה היו דומין למלך שזימן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה, א"ל המלך זמנתי לך אשה בת טובים ועשירה אין כמותה בעולם, א"ל הבן אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו, מיד הוקשה הדבר והרע לאביו אמר אביו מה אעשה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו הוא אומר כעורה היא לפיכך לא רצה להראותה, לסוף אמר לו ראה אותה ותדע שלא כחשתי לך, ובשביל שלא האמנת לי קונס אני שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה. וכך הקב"ה אמר לישרלא טובה היא, ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים, אמר הקדוש ברוך הוא אם מעכב אני עליהם הם אומרים לפי שאינה טובה לא הראה, אלא יראו אותה ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה שנאמר אם יראו את הארץ אלא לבניהם אני נותנה, כיון שאמרו למשה נשלחה אנשים, התחיל משה עומד ותוהה אמר [אי] אפשר לי לעשות דבר עד שאמלך בהקב"ה, הלך ונמלך ואמר ליה כך וכך מבקשין בניך, אמר לו הקב"ה הא אין זה תחלה להם עד שהיו במצרים הלעיגו לי שנאמר זו לעגם בארץ מצרים למודים הן בכך, אני איני צריך שנאמר ידע מה בחשוכא, אלא אם בקשת שלח לך לעצמך שנאמר שלח לך. אמרו ישראל משה רבינו נשלחה אנשים לפנינו, אמר להם למה, אמרו לו שכבר הבטיחנו הקב"ה ואמר לנו שאנו נכנסים לארץ כנען ויורשין כל טוב שנאמר ובתים מלאים כל טוב, והרי שמעו שאנו נכנסים והם עושין בהן בתי מטמוניות אם מטמינים הן את ממונם ואנו נכנסין ולא נמצא כלום נמצא דברו של הקב"ה בטל, אלא ילכו מרגלים לפנינו, ויראו לנו את הארץ אין כתיב כאן אלא ויחפרו לנו ילכו ויעמדו על מה שחפרו בארץ, כיון ששמע כן נלכד בידן שנאמר וייטב בעיני הדבר, זהו שאמר הכתוב וישימו באלהים כסלם. רבי יהודה ורבי נחמיה אחד מהן אומר מהו כסלם מחשבתם שנאמר אשר על הכסלים, ורבותינו אמרו טפשותן שנאמר הכסיל חובק את ידיו, (ואחד היה) [ר"א] אומר בטחונן שנא' אם שמתי זהב כסלי. ולא יהיו כאבותם, ר' יהודה אומר כאדם הראשון שאכל את פרי האילן ונטרד מן הגן שנאמר ויגרש את האדם, ואלו שעברו על כמה מצות אני מאריך רוחי להם. ורבי נחמיה אמר ולא יהיו כאבותם כאברהם, על ידי שאמר לפני במה אדע כי אירשנה לא הארכתי רוחי אלא מי דאמרתי לו ידוע תדע כי גר יהי זרעך, ואלו שעברו על כמה מצות ואני מאריך רוחי עמהם. ורבותינו אמרו ולא יהיו כאבותם דור סורר ומורה, ומי היו אלו שבט אפרים שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת.

כתרומת גורן כן תרימו אותה מה תרומת גורן אחת אף תרומת חלה אחת. מה תרומת גורן (מדמעת) עולה באחת ומאה ואם נפלה לתוך מאה מדמעת וחייבת בחומש אף תרומת חלה כיוצא בה דברי רבי יאשיה. נם לו רבי יונתן אתה מקישו לתרומת גורן סתומה אני אקיש בו לתרומת מעשר מפורשת [א"ל] ותנטל אחד מעשרה, אמר ליה תנטל, אמר ליה הרי הוא אומר כתרומת גורן כן תרימו אותה לתרומת גורן הקשיתיה ולא הקשיתיה לתרומת מעשר. מראשית עריסותיכם למה נאמר, לפי שהוא אומר ראשית עריסותיכם שומע אני הראשונה שבעיסות, ת"ל מראשית עריסותיכם מקצתה ולא כולה. עריסותיכם להביא לקט שכחה ופיאה שחייבין בחלה, שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבין במעשר פטורין מן החלה, לקט שכחה ופיאה שפטורין מן המעשר אינו דין שיהו פטורין מן החלה, ת"ל ראשית עריסותיכם להביא לקט שכחה ופיאה שחייבין בחלה. ראשית עריסותיכם להוציא שאר הפירות שפטורין מן החלה, שהיה בדין ומה לקט שכחה ופיאה שפטורין מן המעשר חייבין בחלה, שאר פירות שחייבין במעשר אינו דין שיהו חייבין בחלה, ת"ל לחם, נאמר כאן לחם ונאמר להלן לחם מה לחם האמור להלן מחמשת המינין אף לחם האמור כאן מחמשת המינין. מראשית עריסותיכם שומע אני אף עיסת תרומה ועיסת מעשר שני במשמע, ת"ל חלה תרימו תרומה את שמורם קודש והשאר חול ולא שזה וזה קודש אבל אמרו עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה. תתנו לה' תרומה למה נאמר, לפי שהוא אומר תרימו תרומה אבל לא שמענו שעור חלה, ת"ל תתנו לה' תרומה עד שיהא בה כדי (תרומה) [מתנה] לכהן, מכאן אמרו שעור חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ונחתום אחד ממ"ח. א"ר יהודה מפני מה אמרו חלה של בעל הבית אחד מכ"ד ונחתום אחד ממ"ח מפני שהאיש אינו יפה (ושל אשה) [והאשה] עינה רעה (ובית פחות) [וכשתפחות] לא תפחות ממ"ח, לכך נאמר תתנו לה' תרומה עד שיהו בזה כדי מתנה לכהן ובזה כדי מתנה לכהן, מכאן אמרו בעל הבית שעשה משתה לבנו אחד מארבעה ועשרים, והאשה שעושה ומוכרת בשוק אחד מארבעים ושמונה, נטמאת עיסתה שוגגת או אונסת אחד מארבעים ושמונה, נטמאת מזידה נוטלת אחד מכ "ד כדי שלא יהא חוטא נשכר. רבי שמעון בן יוחאי אומר אפילו לא עלה בידו אלא אחד מששים יצא ובלבד שלא יתכוין. לדורותיכם להביא את (פירות) [עיסת] שביעית שתהא חייבת בחלה. שהיה בדין ומה שאר פירות שחייבין במעשר פטורין מן החלה, עיסת שביעית שפטורה מן המעשר אינו דין שתהא פטורה מן החלה, והרי לקט שכחה ופיאה יוכיחו שפטורין מן המעשר וחייבין בחלה. והן יוכיחו לעיסת שביעית שאע"פ שפטורה מן המעשר תהא חייבת בחלה. לא אם אמרת בלקט שכחה ופיאה (שאינו) [שמינן] חייבין במעשר לפיכך חייבין בחלה, תאמר בעיסת שביעית (שאינה) [שמינה] פטורה מן המעשר לפיכך תהא פטורה מן החלה, ת"ל לדורותיכם להביא את עיסת שביעית שתהא חייבת בחלה, מכאן אמרו האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה. מראשית עריסותיכם אם ללמד שלכם חייבת ושל נכרים אינה חייבת כבר לימד, הא מה אני מקיים ראשית עריסותיכם שלכם חייבת של חיה אינה חייבת, מכאן אמרו עיסת כלבים שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה ומערבין בה ומשתתפין בה ומברכין עליה ומזמנין עליה ונאפית ביום טוב ויוצא בה משום מצה וחייב עליה משום חמץ ונקחית בכסף מעשר ומטמא טומאת אוכלין. ואם אין הרועים אוכלין ממנה אינה חייבת בחלה וכו'. תתנו יכול ליוצאי מצרים מנין אף לדורות, אמרת תתנו לה' תרומה לדורותיכם. א"ר יוחנן למה נסמכה פרשת חלה לפרשת עבודת אלילים לומר לך שכל המקיים מצות חלה כאלו בטל ע"א. א"ר אליעזר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, מי גרם שנכשל באשה זונה על ידי שאכל ככר שאינו מעושר. וכי תשגו וגו' (כתוב ברמז קצ"ה). וכי תשגו ע"א היתה בכלל כל המצות שהצבור מביאים עליה פר והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר עליה ולידון בקבועה שיהא צבור מביאים עליו פר ושעיר פר לעולה ושעיר לחטאת לכך נאמרה פרשה זו. רבי אומר נאמר כאן כל ונאמר להלן כל, מה כל האמור להלן בע"א אף כל האמור כאן בע"א. אשר (צוה ה' אלהיכם) [דבר ה' אל משה] מנין אתה אומר כל המודה באלילים כופר בעשרת הדברות, ת"ל אשר דבר ה' אל משה ולהלן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה אחת דבר אלהים וגו' הלא כה דברי כאש וגו'. מנין אף במה שנצטוה משה, ת"ל את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה. מנין אף במה שנצטוו נביאים, ת"ל מן היום אשר צוה ה'. ומנין אף במה שנצטוו אבות, ת"ל והלאה לדורותיכם. ומהיכן התחיל הקב"ה לצוות [מאדם] שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם, מגיד הכתוב שכל המודה באלילים כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטוה משה ובמה שנצטוו נביאים ובמה שנצטוו אבות, וכל הכופר באלילים מודה בכל התורה כולה. תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צוואה אינו אלא זירוז מיד ולדורות. זירוז דכתיב וצו את יהושע וחזקהו, מיד ולדורות דכתיב מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם. תשגו (וכי תשגו) [ולא תעשו] לומר אם שגגתם באחת מכל המצות סופכם להזיד בה. אם שגגתם בכל המצות סופכם להזיד בהם, אם הזדתם בכל המצות סופכם לשגות באלילים, ןכי תשגו באלילים סופכם להזיד בה. תשגו ולא תעשו יכול שהוא מדבר בכל המצות, אמרת אם מעיני העדה נעשתה לשגגה באחת מכל המצות דבר ולא דבר בכל המצות. א"א לומר בכל המצות שכבר נאמר באחת וא"א לומר באחת שכבר נאמר כל המצות, הא מה מצוה שכל המצות תלויין בה זו ע"א שנאמר השמר לך פן תשכח את ברית ה' וגו'. צוה ה' ביד משה איזוהי מצוה שנצטוו עליה אבות הראשונים ובא משה ואמרו זו מילה. אליכם ביד משה סופכם לשלוח יד במשה, מן היום אשר צוה ה' סופכם לשלוח יד בנביאים, והלאה לדורותיכם סופכם לשלוח יד בבית הבחירה:

דבר אחר ה' אלהינו על כל באי העולם בעולם הזה. ה' אחד לעולם הבא. וכן הוא אומר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ממתן תורה זכו ישראל לק"ש, הקב"ה אמר להם שמע ישראל אנכי ה' אלהיך, נענו כולן ואמרו ה' אלהינו ה' אחד, ומשה אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר הקב"ה לישראל בני ראו כל מה שבראתי בראתי זוגות, שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, העולם הזה והעולם הבא זוגות, אבל כבודי יחיד ומיוחד בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:

אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי מפני מה זועות באות לעולם, אמר לו כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה, וכתוב אחד אומר המביט לארץ ותרעד, כאן בזמן שישראל עושין וכו' כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום הזועות באות לעולם. א"ל חייך מסתברא מילתא, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות יושבים בטח ושאנן ושלוים ובית מקדשו חרב הוא מסתכל (במפלון) [באפיליון] עולמו להחריבו, כיון שישראל נכנסים שחרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל ה' וגו' מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואמרים לפניו אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא קדש את שמך על מקדישי שמך, מיד נוחה דעתו של הקב"ה ואינו מחריב עולמו ומיושב דעתו בשביל ישראל, הדא הוא דכתיב ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שמיישב דעתו בשביל תהלות ישראל. ומנין שהקב"ה מזעזע עולמו בשביל חורבן בית המקדש שנאמר ה' ממרון ישאג ממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו. מפני מה אומרים פרשיות הללו בכל יום, רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולות בהם. אנכי ה' אלהיך שמע ישראל וגו'. לא תשא ואהבת מאן דרחים מלכא לא לישתבא בשמיה לשקרא. זכור למען תזכרו זה מצות שבת ששקולה ככל המצות שנאמר ועל הר סיני ירדת וגו' ותתן להם משפטים ישרים וגו' ואת שבת קדשך הודעת להם. כבד למען ירבו ימיכם. לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטיל מיקטיל. לא תנאף לא תתורו וגו' ליבוא ועינא תרי סרסורי דעבירה שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך וגו' אמר הקב"ה אי יהבת לי לבוא ועינא אנא ידע דאנת דידי. לא תגנוב ואספת דגנך ולא דגן חברך. לא תענה אני ה' אלהיכם וכתיב וה' אלהים אמת, אמר הקב"ה אם העדת על חברך שקר מעלה אני עליך כאלו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד וכתבתם על מזוזות ביתך ולא בית חברך. חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל עת ובכל שעה שירצו ומלאכי השרת א"א שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, [ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה], ואמרי לה פעם אחת לעולם, וישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים שירה למטה שנאמר ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל הני האלהים וכו'. והאיכא ברוך, ברוך אופנים הוא דאמרו ליה, ואיבעית אימא כיון דאתיהיב להו רשותא אתיהיב להו. (רבן שמעון בן יוחאי אומר) הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת. והאומנין בטלין ממלאכתן בפסוק ראשון. תנא ר"ש בן יוחאי אומר בדין הוא שתקדים שמע לוהיה אם שמוע שזה יש בו ללמוד וללמד ולעשות, והיה אם שמוע לויאמר שזה יש בו ללמד ולעשות וזה אין בו אלא עשיה בלבד, ותיפוק ליה משום רבי יהושע בן קרחה דאמר למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים ואחר כך יקבל עליו עול מצות, והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום, חדא ועוד קאמר, חדא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים ועוד דאית בה נמי מילי אחרנייתא. תנו רבנן ק"ש ככתבה דברי רבי. וחכמים אומרים בכל לשון. מאי טעמא דרבי, אמר קרא והיו בהוייתן יהו. ורבנן מאט טעמא, א"ק שמע בכל לשון שאתה שומע, ורבי נמי הא כתיב שמע, ההוא מיבעי ליה השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ורבנן סברי הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, ורבנן נמי הא כתיב והיו, ההוא שלא יקרא למפרע. ורבי, נפקא ליה מדברים הדברים, ורבנן, דברים הדברים לא דרשי. תנו רבנן והיו שלא יקרא למפרע, הדברים על לבבך יכול תהא כל הפרשה כולה צריכה כוונה, תלמוד לומר האלה עד כאן צריכה כוונה מכאן ואילך אין צריך כוונה דברי רבי אלעזר. א"ל ר' עקיבא הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך מכאן אתה למד על כל הפרשה שצריכה כוונה. אמר ר' יוחנן הלכה כר' עקיבא. איכא דמתני לה אהא ר' אחא אמר משום ר' יהודה כיון שכוון את לבו בפרק ראשון שוב אין צריך לכוין, אמר ר' יוחנן הלכה כר' אחא. תניא אידך הדברים האלה על לבבך מר זוטרא אמר עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך קריאה בלא כוונה. מ"ש הכא דבעינן תרתי דכתיב על לבבך התם נמי כתיב על לבבכם. ההוא מיבעי ליה לכדרבי יצחק על לבבכם וקשרתם שתהא קשירה כנגד הלב. ר' יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה וכוונה מכאן ואילך כוונה בלא קריאה, מ"ש הכא דבעי תרתי דכתיב על לבבך ודברת בם התם נמי הכתיב על לבבכם לדבר בם, ההוא בדברי תורה וה"ק רחמנא אגמירו בניכו תורה כי היכי דליגרסי בהו. תנו רבנן שמע ישראל וגו' עד כאן (מצות) [צריכה] כוונת הלב דברי ר"מ. אמר רבא הלכה כר"מ. תניא סומכוס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב ובדל"ת. אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת, ובלבד שיד גיש בדל"ת, למען תזרו צריך להתיז בזיי"ן. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי חייא בר אבא חזייה דקא מאריך טובא, א"ל לא צריכת רק כדי שתמליכהו בשמים ובארץ וארבע רוחות העולם. אמר רבי יהודה על לבבך בעמידה. אמר שמואל שמע ישראל וגו' זו היא ק"ש של רבי יהודה הנשיא, א"ל רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן. רב הוה קרי ק"ש ומחוי לבריה בידיה קבוטל בבי"ת, והתניא רבי אליעזר בן יעקב הקורץ בעיניו ומרמז בידיו וקורא ק"ש עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב, לא קשיא הא בפרק ראשון הא בפרק שני. הני י"ח כנגד מי, אמר ר' הלל בריה דר"ש בר נחמני כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בספר תהלים בהבו לה' בני אלים. ורב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבק"ש, ר' יהושע בן לוי אמר כנגד י"ח חוליות שבשדרה, הני תמני סרי י"ט הויין, אמר רבא ברכת אפיקורסים ביבנה תקנוה. כנגד מי תקנוה, לר' הלל כנגד אל הכבוד הרעים. לרב יוסף כנגד אחד שבק"ש. לר' יהושע בן לוי כנגד חוליא קטנה שבשדרה. כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אם יאמר לך אדם י"ט הן, אמור לו והנה ה' נצב עליו לית הוא מנהון. ואם יאמר לך י"ז הן, אמור לו ויקרא בהם שמי מנהון. ר' שמואל בר נחמן אמר כנגד י"ל צוויין שכתובים בפרשת משכן שני מואתו אהליאב עד סיפיה דספרא:

דבר אחר בכל לבבך שלא יהא לבך חלוק על המקום. ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, וכן הוא אומר כי עליך הורגנו כל היום. ר' שמעון בן מנסיא אומר וכי אפשר לומר לו לאדם ליהרג בכל יום, אלא זו מילה. שמעון בן עזאי אומר בכל נפשך אהבהו עד (שיצא) [מצוי] הנפש. רבי אליעזר בן יעקב אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אלא יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך, רבי עקיבא אומר אם נאמר בכל נפשך ק"ו בכל מאדך, אלא בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין במדת הטוב בין במדת הפורענות. ון דוד הוא אומר כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. וכן איוב הוא אומר ה' נתן וה' לקח [יהי שם ה' מבורך], על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות, מה אשתו אומרת לו עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות, ומה אמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי וגו'. אנשי מבול היו בועטין בטובה וכשבאה עליהם הפורענות קבלו על כרחם, ועוד ק"ו אם מי שבועט בטובה נאה בפורענות, אנו שנאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות והוא שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי. ועוד יהא אדם שמח ביסורין מבטובה, שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו עון שבידו, ובמה נמחל לו ביסורין. ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, מי גרם לבן שיתרצה לאב, הוי אומר אלו יסורין. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' ולבך יודע מעשים שעשית ויסורין שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך הבאתי עליך יסורין. רבי יוסי בר' יהודה אומר חביבין יסורין ששמו של הקב"ה חל על מי שיסורין באין עליו שנאמר ה' אלהיך מיסרך, [ר' נתן ב"ר יוסף אומר כשם שברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורים שנאמר ה' אלהיך מיסרך] ואומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. ר"ש בן יוחאי אומר חביבין יסורין ששלש מתנות טובות נתנו להן לישראל שאומות העולם מתאוין להן ולא נתנו לישראל אלא ע"י יסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה מנין שנאמר לדעת חכמה ומוסר. ואומר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין שנאמר ה' אלהיך מסירך ואומר כי ה' אלהיך מביאך וגו'. עולם הבא מנין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, איזהו דבר שהוא מביא את האדם לעולם הבא הוי אומר אלו יסורין. רב נחמן אמר חביבין יסורין שכשם שקרבנות מרצין כך יסורין מרצין, בקרבנות הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו, ביסורין הוא אומר והם ירצו את עונם, ועוד שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות שהקרבנות בממון והיסורין בגוף, וכן הוא אומר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, וכבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לבקרו, א"ל רבי טרפון רבי חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת בעולם הזה ובעולם הבא. א"ל רבי אלעזר בן עזריה חביב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם מביאין חיים בעולם הזה ואתה מביא אותם בעולם הזה ובעולם הבא. א"ל רבי יהושע חביב אתה לישראל מימימי גשמים שהגשמים נותנין חיים בעולם הזה ואתה בעולם הזה ובעולם הבא. אמר ליה ר' עקיבא רבי חביבין יסורין, אמר ליה רבי אליעזר לתלמידיו סמכוני, ישב לו רבי אליעזר א"ל עקיבא אמור, אמר ר' עקיבא הרי הוא אומר בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ואומר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה וכי עלתה על לב שחזקיה מלך יהודה למד תורה לכל ישראל ולמנשה בנו לא למד תורה, אלא כל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו כלום אלא היסורין, שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו וגו' וכהצר לו תלה את פניו ה' אלהיו וגו' ויעתר לו הא למדנו שחביבין יסורין. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ואהבת את ה' אלהיך בכלל לברך כאברהם שנאמר בו אברהם אוהבי. ובכל נפשך כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח שנאמר וישלח אברהם את ידו וגו'. ובכל מאדך הוי מודה לו כיעקב שנאמר קטנתי מכל החסדים וגו'. תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות גזרה על ישראל שלא יתעסקו בתורה, מה עשה רבי עקיבא הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ועסק בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו, אמר ליה עקיבא אי אתה ירא מאומה זו, א"ל אתה פפוס בן יהודה שאומרים עליך שחכם אתה אי אתה חכם אלא טפש, אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה עובר על שפת הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים בים ורצים, א"ל מפני מה אתם רצים, אמרו לו מפני הרשתות והמכמורות שעושין לנו בני אדם, א"ל עלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם, א"ל אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות אי אתה אלא שוטה שבחיות, ומה עתה שאנו עומדין במקום חיותנו כך, אם אנו עולים ליבשה על אחת כמה וכמה. כך מה עכשיו שאנו עוסקין בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אנו מתיראין, אם אנו פוסקין מן התורה עאכ"ו. לא היו ימים מועטים עד שתפסו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורין ותפסו את פפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו, אמר לו פפוס על מה הביאוך בכאן, א"ל אשריך ר' עקיבא שנתפסא על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים, אמרו כשהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה מכוין דעתו לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה, א"ל תלמידיו רבינו עד כאן, א"ל כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ואמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, אמרו לא הספיק את הדבר הדבר עד שיצאה נשמתו באחד, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע זו תורה וזו שכרה ממתים ידך ה' וגו', א"ל הקב"ה חלקם בחיים, יצאה בת קול ואמרה לו אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא. ואהבת את ה' אלהיך תהא מאוהב על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מישראל ומן העו"א ומכל בני אדם, שהגונב לעו"א סוף שיגנוב מישראל, והגוזל לעו"א שיגזול לישראל, הנשבא לעו"א סוף שישבע לישראל, והמכחש לעו"א סוף שיכחיש לישראל, והשופך דמי העו"א סוף שישפוך דמי ישראל, ולא נתנה תורה אלא לקדש את שמו הגדול שנאמר ושמתי בהם אות וגו' והגידו את כבודי בגוים. מה בין אהבה ליראה, משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני עבדים אחד אוהב את המלך ומתירא ממנו ואחד מתירא ממנו ואין אוהבו, הלך המלך למדינת הים האוהב את המלך ומתירא ממנו עמד ונטע גנות ופרדסין וכל מיני מגדים, והירא ואינו אוהבו יש לו ולא עשה כלום, כיון שבא המלך ממדינת הים ראה גנות ופרדסים וכל מיני מגדים סדורים לפניו כנגד דעתו של אוהב, כיון שנכנס האוהב לפני המלך וראה כל מיני מגדים סדורים לפניו נתקררה דעתו כנגד שמחתו של מלך, והירא ממנו ואינו אוהבו כיון שנכנס המלך לביתו ראה כל מי חרבות כולם סדורים לפניו כנגד דעתו של ירא, כיון שנכנס הירא לפני המלך וראה כל מיני חרבות סדורים לפניו נזדעזע דעתו כנגד קצפו של מלך שנאמר טרף נתן ליראיו זה (העולם הזה) [מדת הדין], הא למדת ששכר האוהב שני חלקים ושכר הירא חלק אחד, לפיכך לא זכו עובדי אלילים שיאכלו אלא בעולם הזה אבל ישראל זכו שיאכלו שני עולמים. זה שאמר הכתוב מים רבים לא יכולו לכבות את האהבה, בית ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותיהם שאין מלין ולא קורין ולא שונין אלא באהבת אביהם שבשמים. לפי שאומר להם הקב"ה לישראל בני נשבע אני בכסא הכבוד שלי שאפילו יעמדו עובדי אלילים ויתנו כספם וזהבם מחמדיהם הטובים ויאמרו תן לנו כתר בית אהרן וכתר בית דוד איני נותן להם אפילו דבקר קל מבזתה של תורה. שוב נשבע הקב"ה לישראל בכסא הכבוד שלו שאפילו יעמדו עובדי אלילים ויבנו לי בית המקדש יותר מכם ויאמרו תן לנו כתר אהרן וכתר בית דוד איני נותן להם דבר קל מבזתה של תורה לכך נאמר מים רבים וגו'. ואהבת את ה' אלהיך מהו בכל נפשך בכל נפש ונפש שברא בך. על כל נשימה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו שנאמר כל הנשמה תהלל יה, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הנפש הזו שמקלסת אותך עד מתי היא נתונה בעפר, אמר להם יגיע הקץ ונפשותיהם שמחות שנאמר שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי:

רבי יונה משתעי ודברת בם מכלל שיש לך רשות לדבר בם. הקורא את שמע ופגע בו רבו או מי שגדול הימנו, בפרקים שואל מפני הכבוד ואצ"ל שמשיב, באמצע שואל מפני היראה ואצ"ל שמשיב דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ב"ש אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר ובשכבך ובקומך, וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך, אם למה נאמר בשכבך ובקומך, בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים. בשלמא ב"ה קאמרי טעמא דידהו וטעמא דב"ש, אלא ב"ש מ"ט לא אמרי כב"ה, אמרי לך ב"ש אס"ד להכי הוא דאתא ליכתוב רחמנא בבקר ובערב, בשכבך ובקומך ל"ל, ש"מ שכיבה שכיבה ממש קימה קימה ממש, (וב"ה כתב בלכתך בדרך), וב"ש [האי ובלכתך בדרך מאי עביד ליה], מבעי ליה לכדתניא (בשבתך בביתך) [ובלכתך בדרך] פרט לחתן הכונס את הבתולה פטור, (בלכתך) [בשבתך בביתך] פרט לעוסק בדבר מצוה וכו' דליכתוב רחמנא בלכת ובשבת מאי בשבתך ובלכתך, בשבת ובלכת דידך הוא דמחייבת הא בשבת ובלכת דמצוה פטירת. וב"ה הא כתיב בשבתך ובלכתך בדרך למה לי, שמע מינה [דאפילו בדרך נמי קרי]. מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות, ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר. תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך. בשכבך ובקומך הוי מצות עשה שהזמן גרמא, והיינו דתנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין. וקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה. שהיה בדין אם קדש לי והיה כי יביאך שאינן בשנון הרי הן בקשירה ויאמר שהוא בשנון אינו דין שיהא בקשירה, תלמוד לומר וקשרתם בקשירה ואין ויאמר בקשירה. ועדין אני אומר אם קדש לי והיה כי יביאך שקדמום מצות אחרות הרי הן בקשירה, עשרת הדברות שלא קדמום מצות אחרות אינו דין שיהו בקשירה, אמרת ק"ו אם ויאמר שהוא בשנון אינו בקשירה עשרת הדברות שאינן בשנון אינו דין שלא יהו בקשירה. והרי קדש לי והיה כי יביאך יוכיח שאינן בשנון והרי הן בקשירה והן יוכיחו לעשרת הדברות שאף על פי שאינן בשנון יהו בקשירה, תלמוד לומר וקשרתם אלו בקשירה ואין עשרת הדברות בקשירה. וקשרתם לאות על ידך כרך אחד של ארבע טוטפות. שהיה בדין הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד ותן תפילין בראש מה של ראש ארבע טוטפות אף של יד ארבע טוטפות, תלמוד לומר וקשרתם לאות על ידך וכו' (כדכתוב ברמז דכ"א). אמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסמוך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית, ורבי יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תקנום, במאי קמיפלגי, איבעית אימא סברא ואיבעית אימא קרא. איבעית אימא סברא דרבי יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הואי, ורבי יהושע בן לוי סבר גאולה מאורתךא לא הואי, ואבעית אימא קרא בשכבך ובקומך רבי יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש ואמח"כ תפלה אף שכיבה ק"ש ואחר כך תפלה, ורבי יהושע בן לוי סבר מה קימה ק"ש סמוך למטתו אף שכיבה ק"ש סמוך למטתו. והשכיבנו כיון דקבעוה רבנן בגאולה כגאולה אריכתא דמיא, וכן בשחרית בתפלה הוא אומר ה' שפתי תפתח כיון דקבעוה רבנן בתפלה, כתפלה אריכתא דמיא:

רבי יונה משתעי ודברת בם מכלל שיש לך רשות לדבר בם. הקורא את שמע ופגע בו רבו או מי שגדול הימנו, בפרקים שואל מפני הכבוד ואצ"ל שמשיב, באמצע שואל מפני היראה ואצ"ל שמשיב דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ב"ש אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר ובשכבך ובקומך, וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך, אם למה נאמר בשכבך ובקומך, בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים. בשלמא ב"ה קאמרי טעמא דידהו וטעמא דב"ש, אלא ב"ש מ"ט לא אמרי כב"ה, אמרי לך ב"ש אס"ד להכי הוא דאתא ליכתוב רחמנא בבקר ובערב, בשכבך ובקומך ל"ל, ש"מ שכיבה שכיבה ממש קימה קימה ממש, (וב"ה כתב בלכתך בדרך), וב"ש [האי ובלכתך בדרך מאי עביד ליה], מבעי ליה לכדתניא (בשבתך בביתך) [ובלכתך בדרך] פרט לחתן הכונס את הבתולה פטור, (בלכתך) [בשבתך בביתך] פרט לעוסק בדבר מצוה וכו' דליכתוב רחמנא בלכת ובשבת מאי בשבתך ובלכתך, בשבת ובלכת דידך הוא דמחייבת הא בשבת ובלכת דמצוה פטירת. וב"ה הא כתיב בשבתך ובלכתך בדרך למה לי, שמע מינה [דאפילו בדרך נמי קרי]. מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות, ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר. תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך. בשכבך ובקומך הוי מצות עשה שהזמן גרמא, והיינו דתנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין. וקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה. שהיה בדין אם קדש לי והיה כי יביאך שאינן בשנון הרי הן בקשירה ויאמר שהוא בשנון אינו דין שיהא בקשירה, תלמוד לומר וקשרתם בקשירה ואין ויאמר בקשירה. ועדין אני אומר אם קדש לי והיה כי יביאך שקדמום מצות אחרות הרי הן בקשירה, עשרת הדברות שלא קדמום מצות אחרות אינו דין שיהו בקשירה, אמרת ק"ו אם ויאמר שהוא בשנון אינו בקשירה עשרת הדברות שאינן בשנון אינו דין שלא יהו בקשירה. והרי קדש לי והיה כי יביאך יוכיח שאינן בשנון והרי הן בקשירה והן יוכיחו לעשרת הדברות שאף על פי שאינן בשנון יהו בקשירה, תלמוד לומר וקשרתם אלו בקשירה ואין עשרת הדברות בקשירה. וקשרתם לאות על ידך כרך אחד של ארבע טוטפות. שהיה בדין הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד ותן תפילין בראש מה של ראש ארבע טוטפות אף של יד ארבע טוטפות, תלמוד לומר וקשרתם לאות על ידך וכו' (כדכתוב ברמז דכ"א). אמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסמוך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית, ורבי יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תקנום, במאי קמיפלגי, איבעית אימא סברא ואיבעית אימא קרא. איבעית אימא סברא דרבי יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הואי, ורבי יהושע בן לוי סבר גאולה מאורתךא לא הואי, ואבעית אימא קרא בשכבך ובקומך רבי יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש ואמח"כ תפלה אף שכיבה ק"ש ואחר כך תפלה, ורבי יהושע בן לוי סבר מה קימה ק"ש סמוך למטתו אף שכיבה ק"ש סמוך למטתו. והשכיבנו כיון דקבעוה רבנן בגאולה כגאולה אריכתא דמיא, וכן בשחרית בתפלה הוא אומר ה' שפתי תפתח כיון דקבעוה רבנן בתפלה, כתפלה אריכתא דמיא:

אשר אנכי מצוה אתכם היום. מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כשומע מפי גדול, תלמוד לומר אשר אנכי מצוה אתכם. ולא כשומע מפי גדול אלא כשומע מפי חכם שנאמר דברי חכמים כדרבונות, מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם כך דברי תורה מכוונין דעתו של אדם מדרכי מיתה לדרכי חיים. ולא כשומע מפי חכם אלא כשומע מפי סנהדרין שנאמר באלי אסופות ואין אסופות אלא סנהדרין שנאמר אספה לי שבעים איש, ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה שנאמר נתנו מרועה אחד ואומר ויזכור ימי עולם משה (עבדו) [עמו] וגו', ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הקב"ה שנאמר נתנו מרועה אחד, ואמר רועה ישראל, האזינה ואומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, הרי הוא אומר עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים, עיניך אלו הזקנים המתמנין על הצבור, ואמר כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם ואת הנביאים ואת ראשיכם החוזים כסה. ברכות מה בריכה זו אין אדם יודע מה שבתוכה כך אין אדם יודע לעמוד על דברי חכמים. בחשבון בחשבונות שנגמרים בעצה ובמחשבה והיכן נגמרין בבתי מדרשות על שער בת רבים, וכן הוא אומר אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, אם עשיתם את התורה קוה לאליהו שאמרתי לו לך שוב לדרכך מדברה דמשק, ואומר זכרו תורת משה עבדי. ואומר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. לאהבה שמא תאמר הריני לומר תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר לעולם הבא, תלמוד לומר לאהבה כל שאתם עושין לא תעשו אלא מאהבה:

כי תקרב אל עיר וגו' במלחמת הרשות הכתוב מדבר. אל עיר ולא לכרך. אל עיר ולא לכפר. להלחם עליה ולא להרעיבה ולהצמיאה ולא להמיתה במיתת תחלואים. וקראת אליה לשלום גדול השלום שאפילו מתים צריכים שלום. גדול השלום שאפילו במלחמתם של ישראל צריכין שלום, גדול השלום שדרי רום צריכים שלום שנאמר עושה שלום במרומי ו. גדול השלום שחותמת בברכת כהנים, ואף משה היה אוהב שלום שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות דברי שלום. והיה אם שלום תענך יכול אפילו מקצתה, תלמוד לומר ופתחה לך כלה ולא מקצתה. והיה כל העם הנמצא בה לרבות כנענים שבתוכה. יהיו לך למס ועבדוך אמרו מקבלים אנו עלינו מסים ולא שעבוד שעבוד ולא מסים אין שומעין להם עד שיקבלו עליהם זו וזו. ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה הכתוב מבשרך שאם אינה משלמת עמך לסוף שהיא עושה עמך מלחמה. וצרת עליה אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים. ונתנה ה' אלקיך בידך אם עשית את כל האמור בענין לסוף שה' נותנה בידך. והכית את כל זכורה לפי חרב שומע אני אף הקטנים שבתוכה, תלמוד לומר רק הנשים והטף וגו', או אינו אלא טף של נקבות, אמרת ומה מדין שהמית את הנקבות הגדולות החיה את הקטנות, כאן שהחיה את הגדולות אינו דין שיחיה את הקטנות, הא אינו אומר כאן טף אלא טף של זכרים. [כל שללה תבוז לך], יכול שתהא ביזתן אסורה לך, תלמוד לומר תבוז לך ואכלת את שלל אויביך. כן תעשה לכל הערים הרחוקות, הרחוקות בתורה הזאת ואין הקרובות בתורה הזאת. רק מערי העמים האלה לא תהיה כל נשמה בסייף. כי החרם תחרימם יכול תהא ביזתן אסורה לך, תלמוד לומר ובתים מלאים כל טוב וגו'. החתי והאמורי כשהוא אומר כאשר צוה ה' אלקיך לרבות את הגרגשי. למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות מלמד שאם עושין תשובה אין נהרגין. וחטאתם לה' אלקיכם אם לא עשיתם כל האמור בענין נקראתם חטאים לה' אלקיכם. כי תצור אל עיר וגו' להלחם, במלחמת הרשות הכתוב מדבר. אל עיר ולא לכרך. אל עיר ולא לכפר. ימים רבים ימים שנים רבים שלשה, מכאן אמרו אין צרין של עיר של עו"א פחות משלשה ימים קודם לשבת. להלחם עליה לתפשה ולא לשבותה. לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן אין לי אלא ברזל, מנין אף למשוך הימנה אמת המים, תלמוד לומר לא תשחית את עצה בכל דבר.

מעשה במרים בת תנחום שנשבית היא ושבעה בניה עמה, מה עשה השלטון חבש כל אחד ואחד בפני עצמו, הוציא את הראשון א"ל השתחוה לצלם כשם שהשתחוה אחיך, א"ל חס ושלום לא השתחוה אחי אף אני לא אשתחוה, למה, א"ל שכתוב בתורתנו אנכי ה' אלקיך, צוה עליו והרגו. הוציא את השני וא"ל השתחוה לצלם וכו' שכתוב בתורתנו אנכי ה' אלקיך לא יהיה לך וגו' צוה עליו והרגו. הוציא את השלישי וכו' למה שכתוב בתורתנו זובח לאלקים יחרם צוה עליו והרגו. הוציא את הרביעי וכו' למה שכתוב בתורתנו כי לא תשתחוה לאל אחר צוה עליו והרגו. הוציא את החמישי כו' למה שכתוב בתורתנו וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' צוה עליו והרגו. הוציא את הששי וכו' שכתוב בתורתנו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד צוה עליו והרגו. הוציא את הז' והוא היה קטן שבהם וכו' שכבר נשבענו לאלקינו שאין אנו ממירין אותו ביראה אחרת דכתיב את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים, וכשם שנשבענו לו כך נשבע לנו שאינו ממיר אותנו באומה אחרת דכתיב וה' האמירך היום, א"ל א"כ אזרוק את הטבעת הזו לפני הצלם ולך והבא אותה כדי שיאמרו לשלטון שמע והשתחוה לצלם, א"ל אללי עליך שלטון ומה שאתה בשר ודם אתה מתיירא מב"ו כמוך אני לא אירא ממלך מלכי המלכים הקב"ה מלכו של עולם, א"ל וכי יש אלוה בעולם, א"ל שוטה שבעולם וכי עולם של הפקר ראית, א"ל וכי יש פה לאלקיכם א"ל באלקיכם כתיב פה להם ולא ידברו, אבל באלקינו כתיב בדבר ה' שמים נעשו, א"ל וכי יש עינים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב עינים להם ולא יראו, אבל באלקינו כתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה, א"ל וכי יש אף לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב אף להם ולא יריחון, אבל באלקינו כתיב וירח ה' את ריח הניחוח, א"ל וכי יש ידים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב ידיהם ולא ימישון, אבל באלקינו כתיב אף ידי יסדה ארץ, א"ל וכי יש רגלים לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב רגלים ולא יהלכו, אבל באלקינו כתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, א"ל וכי יש גרון לאלקיכם, א"ל באלילים שלכם כתיב לא יהגו בגרונם, אבל באלקינו כתיב והגה מפיו יצא, א"ל וכי יש בו כל המדות הללו מפני מה לא הציל אתכם מידי כדרך שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר, א"ל חנניה מישאל ועזריה היו זכאין ונפלו ביד מלך הגון, אבל אנו חייבין ונפלנו ביד חייב אכזרי כדי שיתבע דמינו מידו, צוה עליו והרגו, אמרה לו אמו בחיי ראשך תנה לי את בני ואגפפנו ואנשקנו ונתנו אותו לה וגפפתו ונשקתו ונתנה לו דדיה והוציאה לו דבש וחלב לקיים מה שנאמר דבש וחלב תחת לשונך, אמרה לו בחיי ראשך יתנו את החרב על צוארי ועל צוארו כאחד, מיד צעק ואמר איך אעשה אותו וכתיב בתורתכם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, נטלוהו מחיק אמו והרגוהו ושערו חכמים שנותיו של תינוק ולא מצאוהו בו אלא שתי שנים וששה חדשים ושתי שעות ומחצה, והיתה אמו בוכה עליו ואומרת להם בני אל ירע לכם שלכך נוצרתם לקדש שמו של הקב"ה בעולם, לכו ואמרו לאברהם אביכם אל יזוח לבך עליך אתה בנית מזבח אחד ואני בניתי שבע מזבחות והעליתי ז' בני עליהם ולא עוד אלא דידך הוה נסיון ודידי הוה עובדא, אמרו אותה אשה עלתה לגג והשליכה עצמה ומתה וקראו עליה אם הבנים שמחה ורוח הקודש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה:

כי שם ה' אקרא. נמצינו למדין שלא הזכיר משה שמו של מקום אלא אחר עשרים ואחת מלות, ממי למד ממלאכי השרת למד שאין מלאכי השרת מזכירין את השם אלא אחר שלש קדושות שנאמר וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש, אמר משה די שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת, והרי דברים קל וחומר ומה משה שהוא חכם חכמים וגדול גדולים לא הזכיר שמו של מקום אלא אחר עשרים ואחת מלות, המזכיר שמו של מקום בחנם על אחת כמה וכמה. רשב"י אומר מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים, אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה', תלמוד לומר קרבן לה', והרי דברים קל וחומר ומה אלו שהן מקודשין לשמים אמר המקום אל יחל שמי עליהן עד שיקדשו, המזכיר שמו של מקום בחנם ובמקום בזיון על אחת כמה וכמה. [ד"א] כי שם ה' אקרא הבו גודל, רבי יוסי אומר מנין לעומדין בבית הכנסת ואומרים ברכו את ה' המבורך שעונין אחריהם ברוך ה' המבורך לעולם ועד, תלמוד לומר כי שם ה' אקרא הבו גודל, א"ל רבי נהוראי השמים דרך ארץ היא גוליירין מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין. ומנין שאין מזמנין אלא בשלשה, תלמוד לומר כי שם ה' אקרא וגו', ומנין שעונין אמן אחר המברך, תלמוד לומר הבו גודל לאלקינו. ומנין לעונין יהא שמו הגדול מבורך שעונין אחריהן לעולם ולעולמי עולמים, תלמוד לומר הבו גודל לאלקינו. ומנין אתה אומר שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה להם נסים וגבורות לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וגו' וישמע אלקים את נאקתם, ואמר כי שם וגו'. ומנין שלא הביא המקום פורענות ולא הביא עשר מכות על פרעה ועל מצרים אלא על שלא קדשו את שמו הגדול בעולם, שבתחלת הענין הוא אומר מי ה' אשר אשמע בקולו, ובסוף הענין הוא אומר ה' הצדיק, ומנין שלא עשה המקום נסים וגבורות לאבותינו על הים ועל הירדן ועל נחלי ארנון אלא בשביל לקדש שמו בעולם, שנאמר ויהי כשמוע כל המלכים אשר בעבר הירדן וגו', וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו', תלמוד לומר כי שם ה' אקרא. ומנין שלא ירד דניאל לגוב האריות אלא כדי שיעשה לו המקום נסים וגבורות בשביל לקדש את שמו בעולם, שנאמר כי שם ה' אקרא, ואומר מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון זייעין ודחלין מן קדם אלקיה די דניאל, ומנין אתה אומר שלא ירדו חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אלא כדי שיעשה להם המקום נסים וגבורות בשביל לקדש שמו הגדול בעולם, שנאמר אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עלאה שפר קדמי להחויה, אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין. ומנין שאין מלאכי השרת מזכירין שמו מלמעלן עד שמזכירין אותו ישראל מלמטן (שנאמר) [ואומרים] שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, (ואומר) [שנאמר] ברן יחד כוכבי בוקר אלו ישראל שמשולין לכוכבים שנאמר והרביתי את זרעך ככוכבי השמים והדר ויריעו כל בני אלקים אלו מלאכי השרת, וכן הוא אומר ויבואו בני האלקים להתיצב על ה'. שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן, מנהני מילי, אמר רב אשי דאמר קרא גדלו לה' אתי וגו', רבי אבהו אמר מהכא כי שם ה' אקרא וגו':