וַיָּבֹא֙ אֶל־אִשְׁתּ֔וֹ וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמוֹ֙ בְּרִיעָ֔ה כִּ֥י בְרָעָ֖ה הָיְתָ֥ה בְּבֵיתֽוֹ׃
Depois juntou-se com sua mulher, e concebendo ela, teve um filho, ao qual ele deu o nome de Berias, porque as coisas iam mal na sua casa.
הכתב והקבלה
עגלה משלשת. שלשה עגלים (רש"י מרבותינו), אבל מפרשי הפשט ימאנו בזה כי משולשת הוא שם תואר לא שם המספר, גם שם עגלה הוא שם המין ולא יפול עליו שם המספר, לכן פי' הראב"ע משלשת בת שלש שנים, ולהרד"ק פי' משולשת שלישי לבטן, אמנם דעת רבותינו נאמנת וקיימת יותר כמ"ש רוו"ה, כי התוארים על דרכים שונים, יש תואר שהוא נלקח משרשו כמו אדם מאדמה אשה מאיש, ויש תואר ע"ד מקרה כמו משה מן המים משיתיהו, ובריעה כי רעה היתה בביתו (דברי הימים א ז׳:כ״ג) ואי כבוד כי גלה כבוד מישראל (שמואל א ד׳:כ״א), ויש תואר נגד אחרים כמו מלך גם אלוה, ויש שהתואר בעצמו כמו חכם גבור, וכולם מחוברים מעצם ומקרה, וככה תארי המספר, כי מי שהוא במדרגה שניה למלך יקרא משנה, ומי שהוא במדרגה שלישית יתואר בשם שליש, והנה התואר כנגד אחר במדרגה, ויתואר בשם שני שלישי ורביעי לאחרים במנין, ויתואר הדבר בשם משולש ומרובע כשהמספר שלשה וארבעה בו בעצמו, כמו שולחן משולש כשיש בו ג' צלעות, ומרובע בעל ארבע צלעות, וכן והחוט המשולש (קהלת ד׳:י״ב) כפול שלש ר"ל בעל ג' חוטין, כמהו עגלה משלשת ואיל משולש, ובעבור היות עגלה עז ואיל שמות המינים אשר לא יתכן בהם הכפלות מצד עצם ציורם כ"א מצד אישיותיהם, לכן פירשו תואר המספר על הפרטים, שהשלוש יהיה בכל מין ומין, העגלה בעלת שלש עגלים, וכן העז והאיל דוגמת והחוט המשולש, אולם עגלה בת שלש שנים לא יתכן להתאר בשם משולש כ"א בשם שְלָשִית, וכן איל מן ג' שנים יתואר שלשי, וזהו שאמרו (רי' מס' פרה) אר"י לא שמעתי אלא שלשית (ר"ל פרה שלישית) א"ל מה לשון שלישית אמר ליה ב"ע אם אתה אומר שלישית לאחרון במנין (ר"ל שלישית לבטן שנולדה בלידה שלישית) וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים (שלשית כ"ה הניקוד האמתי וכ"כ הגר"א שם ודלא כבעל תוי"ט ע"ש), כיוצא בו כרם רבעי אם אתה אומר רביעי רביעי לאחרים במנין, וכשאתה אומר רְבָעִי בן ארבע שנים. ע"כ. ואין להשיב עליהם מצד הסברא כי הם היו בקיאים בלשון יותר ממנו, לכן גם בשמושי הלשון אחר קבלת רבותינו נרדוף ונלכה באורחותם כי מהם תצא תורה:
אבן עזרא הקצר
ואמרו לי מה שמו. הנה נא הואלתי להאריך כי לימוד מוסר אני צריך, כל יש עצם וצורה וגבול העצם שהוא עומד בעצמו והצורה הפך הדבר, על כן כל שנים הם אחד ואין כל אחד שנים, והנה כל יש והוא גוף הוא משולש כי יש לו אורך ורוחב ועומק, וכל אחד מאלה יעשה שתי פיאות וכל הדמיונות שהם עד אין חקר מורכבים הם מהשלשה, ואין מספר אחריו כי המרובע כאחד והנה שם כל נקרא עצם או תואר, והתואר על דרכים רבים, כאדם מאדמה, ואשה מאיש, והנה התואר נלקח משרשו ויש דרך אחרת על דבר מקרה כמו בריעה (דה"א ז כג) ואי כבוד (ש"א ד כא) ומשה ויש תאר כנגד אחרים כמו מלך וגם אלוה, ויש שהתואר בעצמו כמו חכם גבור וזקן וטעם כל שם רמז לנקרא והקורא הוא נושא כל שם בפה או במחשבה והנקרא לא ישתנה בעבור שינוי השמות, ע"כ האומרים כי בשם יעשו מעשים גדולים לא ידעו השם וחלילה מהאומרים כי השם היה חקוק על המטה ובו בקע הים, והראיה מהשלשה פסוקים שהם ויסע מלאך האלהים (למטה יד יט) ויבא (שם שם כ) ויט (שם שם כא) רק אלהינו ב"ה לבדו קרע את הים, ואני אגלה לך סוד הפסוקים הנזכרים, דע כי כל הנבראים מהארבעה שרשים לא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת, ותנועות המסבה משתנות כנגד המוצק, והאחד שהוא בלא צורה הוא העומד לבדו גם השנים האחד מעמידם, כי אין מעמדם בעצמם, והנה יש אחד, גם אחד בשנים, וכאשר תספור השנים תמצאם שבעה ע"כ היא השבועה, ואם תספור השם הנכבד והנורא תמצאנו שנים ושבעים, ובעבור שאלה הג' פסוקים משבעים ושתים אותיות כל אחד, על כן אמרו הקדמונים שֶׁשָׁם השם וכן נאמר בס' הרזים כל שואל שאלת חלום יקרא פסוק ויהי בשלשים שנה (יחז' א א) גם הוא משבעים ושתים גם אם תקח חצי השם במבטא יהיה ככל השם במספר, וזה השם ידעו אברהם אבינו, וכן כתוב "אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (ברא' טו ז), והוא אומר "ד' אלהי השמים" (שם כד ז), וכן יעקב, כי כן כתוב "אני ד' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק" (שם כה יג) וכן בפרשה הזאת, ד' אלהי אבותיכם אלהי אברהם וגו', והטעם כי השם נראה לאברהם בשם, גם פעמים רבות באל שדי, על כן לא נדע זה השם דעת ברורה, עד שבא משה רבינו ע"ה, והוא הודיעו לכל העולם, וכן כתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ד' (למטה ו ג) ובי"ת באל שדי מושך עצמו ואחר עמו, וכן הוא ובשמי ד' לא נודעתי להם, ע"כ אמר אחריו "לכן אמור לבני ישראל אני ד'" (שם שם ו), וגם פרעה ידע כי יש אלהים, רק לא ידע זה השם, ע"כ לא תמצא זה השם במעשה בראשית, גם לא תמצאנו בס' קהלת, וזה השם הנכבד והנורא בעבור שהוא אחד עומד בעצמו ובעבור שימצא בשנים יִסָמֵךְ, ע"כ אמרו, ד' אלהים (ברא' ב ד) וכן ד' צבאות (ישעי' א ט), ואל תשים לבך אל דרש כי הוא אות בצבא שלו כי סוד יש לו וכן האומרים שהוא שם הלא תראה הכתוב אומר אלהי האלהים אלהי הצבאות (עמוס ג יג) ואל יקשה עליך פסוק, ד' אלהים צבאות השיבנו (תה' נט) כי הכתוב אחז דרך קצרה וכן הוא הטעם ד' אלהים אלהי צבאות, וכן והנבואה עודד הנביא (דה"ב סו) ויותר ממאה כמוהם במקרא, וטעם דברי יעקב והיה ד' לי לאלהים (ברא' כח כא) כי יש כח במשולש לקבל ואין צורך לשנים ע"כ יכול משה להראות אותות ומופתים שלא נבראו בכל הארץ כמוהם בכח השם, על כן אמר יתרו, עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים (למטה יח יא), וזה טעם כי מי בשחק יערוך לד' (תה' פט ז) כי לא יאָמר ליוצר אין בכליֶךָ כמוך והנה כח השם מראה אותות ומחדש גופות כנגד המקבל והמבין סוד זה השם ודע נבואות וירא אליו ד' (ברא' יה א) גם ויאבק איש עמו (ברא' לב כה) גם פלא הסנה, ועל דעתי שהוא השני, ולא אוכל לפרש, והנה אין במקרא שם עצם כי אם זה לבדו, על כן לא נזכירהו בכל מקום כ"א בכנוי אדון או אלוד, ודרך קריאתו ידענה כל מבין בדקדוק הלשון כי קריאות כזה על שלש מאות ועשרים קריאות משתנות הם והמשכיל שידע סוד הנוע והנוח ידע דרך השם ואיך הוא במבטא, והנה מהשנים השמות נוכל לדעת דרךְ קריאתו גם אליהו הנביא יורה צדק, וזה סוד, וטעם אהיה, כאשר פירש שהוא אשר אהיה, כי כל יש לא יעמוד כי אם השם, או בשם, וכן "כי נשגב שמו לבדו" (תה' קמח יג):