יְמַֽשְׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־א֑וֹר וַ֝יַּתְעֵ֗ם כַּשִּׁכּֽוֹר׃
Eles andam nas trevas às apalpadelas, sem luz, e ele os faz cambalear como um ébrio.
הערות ותיקונים
וימששו מצרים חשך ולא אור. כוונתו כי הוא מפעלי הכפל. והביא לשון הכתוב ימששו חשך ולא אור (איוב יב כה). ועיין בהראב״ע אחרי שהביא דברי יפת כי וימש חשך כמו וימיש הביא דעתו כי וימש מגזירת ימשש ואין טענה בעבור שהוא מפעלי הכפל, כי כמוהו בזה הענין ידיהם ולא ימישון כו׳ והנה הטעם שימששו בידם החשך שכל כך יהי׳ עב. וגם רש״י עה״ת הביא וז״ל ומדרש אגדה פותרו לשון ממשש בצהרים שהי׳ כפול ומכופל ועב עד שהי׳ בו ממש עכ״ל ובתנחומא בא ושמ״ר פי״ד איתא וימש חשך כמה היה אותו חשך רבותינו אמרי עבה כדינר הי׳, שנאמר וימש חשך שהי׳ בו ממש ע״כ. ובילקוט בא רמז קפ״ו הביא בשם תנחומא עבה כדינר קורדיינא. לכן תראה כי בתנחומא ובמדרש נשמטה המלה ״קורדיינא״ והוא מלשון חז״ל חולין נ״ד ע״ב שיעוריה בדינר קורדינאה כו׳ והם מיני דינרים של גודיין קיסר כמו שהביא המוספי. וכן בתנחומא עבה כדינר קורדיינא זהו שיעור ממשות. וע״ע בחולין נ״ה ע״ב אם אישתיור כעובי דינר זהב כשרה. וראיתי בספר והזהיר (ג׳ סע״א) וימש חשך שהי׳ משתמש והיה עוביו כדינר זהב, עובי דינר גורדיאני יש לתקן שצ״ל שהיה ממשש או ממשמש כתרגום ירושלמי. והמחבר הוסיף על לשון התנחומא ״והיה עוביו כדינר זהב״ עפ״י מאמרם חולין נ״ה ע״ב וכן בהרבה מקומות בדברי רז״ל מובא השיעור הזה. כדינר זהב. וידידי הרה״ג בעל ענפי יהודה כתב וז״ל מ״ש המחבר עובי דינר וכו׳ ליתא בתנחומא ושמ״ר וכנראה שהיא חסר עכ״ל אולם עובי דינר גורדינאי הוא דברי התנחומא ובעל והזהיר הוסיף רק המלות עוביו כדינר זהב. ואולי היתה זאת הגהה מבחוץ והובא פנימה.
שד"ל
וימש חשך: יש שפירשו כמו וְיַאֲמֵש, ואמש ל' לילה וחשך, ואין טעם לומר ויחשיך חשך; ואחרים פירשו משרש משש, והוא הנכון, אלא שאמרו שנעשה האויר עב עד שימששו אותו. והנכון שהיא מליצה כמליצת ימששו חשך ולא אור (איוב י"ב כ"ה). שטעמו ימששו בחשך, אף כאן ויהי חשך עד שימששו בחשך כאשר ימשש העור, וכן בתרגום ירושלמי ויהון ממשמשין בחשוכא (וכן מצאתי אח"כ לקלער'). ואייכהארן יחס המכה הזאת לרוח חזק חם ומזיק הנקרא בערבי Samum, ובטורקי Samiel הנושב במצרים מפסח עד עצרת באותם חמשים יום הנקראים אצלם עדיין חַמְשִין, ואז בני אדם מוכרחים לישב בביתם ולא יצאו החוצה; וכל זה איננו שוה לאייכהארן כי אמנם אין מדרך הרוח ההוא שימשך ממנו חשך גמור עד שלא יראה איש את אחיו בתוך ביתו. אמנם מצאנו שאירע במצרים לפעמים חשך גדול, אבל היה תמיד בסבת רוח סערה וסופה גדולה, וכאן לא נזכר דבר מזה.