Referência sobre Salmos 84:23

‎השני, דודי לי ואני לו (שיר ב, טז), דודי צח ואדום (שם ה, י), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), נתתי את ידדות נפשי (ירמיהו יב, ז), אדדם עד בית אלהים (תהלים מב, ה), לשון אהבה וידידות המה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחר, מבכי נהרות (איוב כח, יא), עד נבכי ים (שם לח, טז), בעמק הבכא (תהלים פד, ז), נבכי עדרי בקר (יואל א, יח), עתה תהיה מבוכתם (מיכה ז, ד), והעיר שושן נבוכה (אסתר ג, טו), ויתאבכו גאות עשן (ישעיהו ט, יז), ענין הנעה המה. השני, בכי תמרורים (ירמיהו לא, טו), בכה תבכה בלילה (איכה א, ב), ויבך אתו אביו (בראשית לז, לה), בכה לא תבכה חנון יחנך (ישעיהו ל, יט), כמשמעם.

ועמק עמק מי ימצאנו (קהלת ז, כד), עברי בעמק הבכא (תהלים פד, ז), ושחטה שטים העמיקו (הושע ה, ב), העמיקו סרה בני ישראל (ישעיהו לא, ו).

‎השני, כי נכסף נכספתה (בראשית לא, ל), נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פד, ג), הגוי לא נכסף (צפניה ב, א), כאריה יכסוף לטרף (תהלים יז, יב), ענין תאוה הם.

‎השלישי, אם נא מצאתי חן (בראשית ל, כז), מצאתי און לי (הושע יב, ט), לא מצא עזר כנגדו (בראשית ב, כ), גם צפור מצאה בית (תהלים פד, ד), לא מצתי חן בעיניך (במדבר יא, יא), לעת מצא (תהלים לב, ו), ענין אחד להם. וגם זה קרוב לענינם, ימצאהו בארץ מדבר (דברים לב, י), מצא חן במדבר (ירמיהו לא, ב), הצאן ובקר ישחט להם (במדבר יא, כב), ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם (זכריה י, י), ולא מצאו להם כן (שופטים כא, יד), ענין די צרכם. וגם זה קרוב לעליון, ותמצא כקן ידי (ישעיהו י, יד), חית ידך מצאתי (שם נז, י), והנה אנכי ממציא את האדם (זכריה יא, ו), תמצא ידך לכל איבך (תהלים כא, ט), כאשר מצאה ידי (ישעיהו י, י), ענין השגה המה.

‎השלישי, סף השער (יחזקאל מ, ו), בחרתי הסתופף בבית ה' (תהלים פד, יא), בתתם ספם את ספי (יחזקאל מג, ח), וינעו אמות הספים (ישעיהו ו, ד).

‎השני, מדור באהלי רשע (תהלים פד, יא), די מדרהון עם בשרא (דניאל ב, יא), ידרון צפרי שמיא (שם ד, ט), כל דיירי ארעא כלא חשיבין (שם ד, לב), ואם ערדיא מדורה (שם ה, כא), ענין משכן [נ"וו מעון] המה.

‎השלישי, ודרור קן לה (תהלים פד, ד), כצפור לנוד כדרור לעוף (משלי כו, ב), ענין עופות המה.

‎השלישי, כצפרים עפות (ישעיהו לא, ה), גם צפור מצאה בית (תהלים פד, ד), נודי הרכם צפור (שם יא, א), את הצפור החיה (ויקרא יד, ו), כל צפור טהורה (דברים יד, יא), בדם הצפור השחוטה (ויקרא יד, ו).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, חן וכבוד יתן יי' (תהלים פד, יב), לוית חן (משלי ד, יט), ויתן חנו (בראשית לט, כא), חנינה (ירמיהו טז, יג).

וישכן ישראל בטח (דברים לג, כח), ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח), וישכן כבוד יי' (שם כד, טז), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), כמעט שכנה דומה נפשי (שם צד, יז), כמשמעו.

‎השני, אשרי אדם עוז לו בך (תהלים פד, ו), באשרי כי אשרוני בנות (בראשית ל, יג), ראוה בנות יאשרוה (שיר ו, ט), אשרי האיש (תהלים א, א), כמו טוב האיש.

אשתוללו אבירי לב נמו שנתם (תהלים עו, ו), פתרונו נתעקרו אבירי לב, יתכן להיות מגזרת אשל. ושני פתרונים למלה: הפתרון האחד נטיעה, והשני עקירה, ומראה אחד לשניהם. ומבלי הפך המלה מתהפך ענינה כי המלה כפולת ענין, ישנו בנין וישנו סתירה. ויש כמוהו בלשון עברית מלין מחולקים לשני פנים אחוזים [נו"לו אחדים] במראם ונפרדים בענינם. וכה מחלקות 'אשתללו', יתכן להיות פתרונו נטיעה ועקירה על כי יסידת המלה אשל, כאלה: מסעף פארה במערצה (ישעיהו י, לג), יתכן להיות מסעף מפריא פארוח, מסנסן סנסנים, ומפריח סעיפות. גם יתכן להיות מסעף מפשיח סעיפות ומשחית פארות [נו"ל מפשיח פארות ומשחית סעיפות], על כי יסודת המלה סעף, וכמהו ותשרש שרשיה ותמלא ארץ (תהלים פ, י), פתרונו לפי ענינו נטיעה. וחלופו, אזרעה יאחר יאכל וצאצאי ישרשו (איוב לא, ח), כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתו תשרש (שם לא, יב), ושרשך מארץ החיים סלה (תהלים נב, ז), הן למות הן לשרשי הן לענש (עזרא ז, כו), כלם עקירת שרשים המה, וכמהו לבבתנ אחתי כלה (שיר ד, ט), ופתרונו הסרת לבבי, והוא הדין לשום לב. וכמהו ויחרגו ממסגרותיהם, (תהלים יח, מו), פתרונו תרפה חגורתם ותסור ממתניהם, והוא הדין לחגור. ויעזקהו ויסקלהו (ישעיהו ה, ב), סלו סלו המסילה סקלו מאבן (שם סב, י), ענינו לפנות דרך מאבנים. הוא הדין [נו"ל המשפט] לסקלנו באבנים. ותפע כמו אופל (איוב י, כב), ופתרונו ותחשך, והוא הדין לזריחת נוגה. וכמהו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו (ירמיהו ו, יז), פתרונו ויגרור עצמותיו וינתחם לנתחים וינקר עצמיו מעליו, הן נמצא עצמו להסיר עצם ולשום עצם, וכאלה הרבה בתורה. אבל לא יכלנו להשיג מלה אשר תחלתה אל"ף ושי"ן אם יקרה להם כמקרה המלים האלה אשר תחלתם שי"ן ויבא תי"ו אחריו. לפי שלא מצאנו בלשון עברית כמלה זאת וכענין זה, על כן יוכל הטוען לטעון שאין תי"ו בא אחרי שי"ן ואחרי סמ"ך כי אם במלים אשר שיניהם תחלתם ואין זה מהם ולא מגזרתם על דבר האלף הנקדם במלה ולא נודע אם יוצא [נו"ו ימצא] בלשון עברית אם אין. דע, כי כל התוין המובאין במלין אשר אינם יסוד בהם בנינם וענינם על שתי פנים וכה ענין תוצאותיו, כל מלה אשר תחלתה שין או סמך מיוסדים במלה, יהיה התיו שני לאותיותיה, וכל מלה אשר אין תחלתה שי"ן או סמ"ך כי אם אות מיתר האותיות, יהיה התי"ו ראשון לאותיותיה או לאותיות היסוד. ואלה הם התוין השניים לאותיותיה הנכתבים במלים: שעשועים, אשתעשע (תהלים קיט, טז). שמורים, אשתמרה (ש"ב כב, כד). שר, תשתרר (במדבר טז, יג). שבח, השתבח (תהלים קו, מז). שחוח, תשתוחח (תהלים מב, ז). שפך, תשתפך (איוב ל, טז). שמם, אשתומם (ישעיהו סג, ה). שכר. משתכר (חגי א, ו). שולל, משתולל (ישעיהו נט, טו). שער, ישתער (דניאל יא, מ). ספחני נא (ש"א ב, לו), מהסתפח (שם כו, יט). סף, הסתופף (תהלים פד, יא). סלה, מסתולל (שמות ט, יז). סבל, יסתבל (קהלת יב, ה). שכל, משתכל (דניאל ז, ח). שריגים, ישתרגו (איכה א, יד). שרוע, מהשתרע (ישעיהו כח, כ), וכאלה הרבה בתורה.

‎וקראתם דרור (ויקרא כה י), מר דרור (שמות ל כג), ודרור קן לה (תהלים פד ד),