Talmud sobre Êxodo 35:43

תַּנֵּי רַב זַכַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר נִיסַּךְ בְּהֶעֱלֵם אֶחָד חַייָב עַל כָּל־אַחַת וְאַחַת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בַּבְלַייָא. עָבַרְתְּ בְּיָדָךְ תְּלָתָא נְהָרִין וְאִתַּבְּרָת. וְאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַד דְּלָא יַתְבְּרִינָהּ בְּיָדֵהּ יֵשׁ כָּאן אַחַת וְאֵין כָּאן הֵנָּה. מָאן דְּתָֽבְרָהּ בְּיָדֵהּ יֵשׁ כָּאן הֵנָּה וְאֵין כָּאן אַחַת. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וִיהֵא חַייָב עַל כָּל־אַחַת. כְּמָה דְּתֵימַר בַּשַׁבָּת. לֹא תַעֲשֶׂה כָּל־מְלָאכָה כְּלָל. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם פְּרָט. וַהֲלֹא הַבְעָרָה בִּכְלָל הָיָה וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד. מַה הַבְעָרָה מְיוּחֶדֶת מַעֲשֵׂה יְחִידִים וְחַייָבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ אַף כָּל־מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְחַייֵב עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וָכָא. לֹא תָעָבְדֵּם. כְּלָל. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה פְּרָט. וַהֲלֹא הִשְׁתַּחֲוָּיָה בִּכְלָל הָיָה וְלָמָּה יָצָאת מִן הַכְּלָל. לְלַמֵּד. לוֹמַר לָךְ. מַה הִשְׁתַּחֲוָּיָה מְיוּחֶדֶת מַעֲשֵׂה יְחִידִים וְחַייָבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ אַף כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לְחַייֵב עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אָמַר לָךְ. בַּשַּׁבָּת כָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוּם אַחֵר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה כְּלָל שֶׁהוּא בְצַד הַפְּרָט. אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר. הֲרֵי שֶׁכָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין אַתְּ לָמֵד מִצִּידּוֹ אֲפִילוּ מִמָּקוֹם אַחֵר אֵי אַתְּ לָמֵד. חֲבָרַייָא אָֽמְרֵי. לֹא שַׁנְייָא הִיא. בֵּין שֶׁכָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין שֶׁכָּלַל וּפִרֵט בְּמָקוֹם אֶחָד כְּלָל וּפְרָט הוּא. בַּשַּׁבָּת כָּלַל וְאַחַר כָּךְ פִּרֵט. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה פִּרֵט וְאַחַר כָּךְ כָּלַל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. לֹא שַׁנְייָא. בֵּין שֶׁכָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין שֶׁכָּלָל וּפִרֵט בְּמָקוֹם אֶחָד כְּלָל וּפְרָט הִיא. בַּשַּׁבָּת כָּלַל בַּעֲבוֹדָתָהּ וּפִרֵט בַּעֲבוֹדָתָה. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה כָּלַל בַּעֲבוֹדָתָהּ וּפִרֵט לִמְלֶאכֶת הַגָּבוֹהַּ.

בִּשְׂפָתַיִם. לֹא בַּלֵּב. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֶת הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. תַּלְמוּד לוֹמַר לְבַטֵּא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. הַגּוֹמֵר בְּלֵב אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. וְהָתַנֵּי. כֹּל נְדִיב לֵב. זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. אַתָּה אוֹמֵר. זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַמּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִשְׁמוֹר וְעָשִׂיתָ הֲרֵי מוֹצִא בִשְׂפָתָיו אָמוּר. הָא מַה אֲנִי מְקַייֵם כֹּל נְדִיב לֵב. זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. מָאן דָּמַר שְׁמוּאֵל לְקָרְבַּן.

מְנָן אִילֵּין מִילַּייָא. וְעָשָׂ֕ה אַחַת. וְעָשָׂה הֵנָּה. וְעָשָׂ֕ה מֵהֵֽנָּה: וְעָשָׂ֕ה אַחַת. לְחַייֵב עַל כָּל־אַחַת וָאַחַת. הֵנָּה. לְחַייֵב עַל כּוּלְֹּהֹן אַחַת. מֵהֵֽנָּה: לְחַייֵב עַל הַתּוֹלְדוֹת. אוֹ נֵימַר. בָּעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. תַּנֵּי רִבִּי זַכַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. זִיבֵּחַ קִיטֵּר וְנִיסַּךְ בְּהֶעֱלֶם אֶחָד חַייָב עַל כָּל־ אַחַת וָאַחַת. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בַּבָלַייָא. עֲבַרְתְּ בָיָדָךְ תְּלָתָא נְהָרִין וְאִיתָבַּרְתְּ. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַד לָא יַתְבְּרִינֵּיהּ בְּיָדֵיהּ יֵשׁ כָּאן אַחַת אֵין כָּאן הֵנָּה. מִן דְּתַבְרָהּ בְּיָדֵיהּ יֵשׁ כָּאן הֵנָּה אֵין כָָּאן אַחַת. וִיהִי כֵן בָּעֲבוֹדָה זָרָה. בָּעֲבוֹדָתָהּ כַּעֲבוֹדַת הַגָּבוֹהַּ בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה. בָּעֲבוֹדָתָהּ לְחַייֵב עַל כָּל־אַחַת וָאַחַת. בָּעֲבוֹדַת הַגָּבוֹהַּ לְחַייֵב עַל כּוּלְֹּהֹן אַחַת. בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה לְחַייֵב עַל מִקְצָתָהּ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצָחָק. כְּתִיב אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶֽחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם וְהֵבִיא פָּר. מִצְוֹת שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵבִיא עֲלֵיהֶן פָּר. יָצָאת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא עָלֶיהָ פָר אֶלָּא שְׂעִירָה בִלְבַד. הָתִיבוּן. הֲרֵי חֲלָבִים וָעֲרָיוֹת הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ מֵבִיא עָלֶיהָ פָּר. לָא אֲתִינָן מַתְנֵי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תּוֹלְדוֹת. חֲלָבִים אֵין לָהֶן תּוֹלְדוֹת. עֲרָיוֹת עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְעָרֶה כְגוֹמֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. שַׁבָּ֥ת הִיא לַֽיי. לְחַייֵב עַל כָּל־שַׁבָּת וְשַׁבָּת. אָמַר רִבִּי אִילָא. כְּתִיב כָּל־הָֽעוֹשֶׂה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: לֹא הָעוֹשֶׂה בוֹ וּבַחֲבֵירוֹ. אַתָּ אָמַר. אֵין הָשַּׁבָּתוֹת מִצְטָֽרְפוּת. חוֹלְקוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן רִבִּי בּוּן. כְּשֵׁם שֶׁאֵינָן מִצְטָֽרְפוּת כָּךְ אֵין חוֹלְקוֹת.

רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי. הֵן נִקְרָא וְלֹא נִבְהַת. לְטוֹבָה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לֵב. לְרָעָה וַיִּֽתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל־הָעָ֔ם אֶת־נִזְמֵ֥י הַזָּהָב֭ אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם. לטוֹבָה וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם. לְרָעָה וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כּוּלְּכֶם. לְטוֹבָה אָ֣ז יָֽשִׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֙י יִשְׂרָאֵ֜ל. לְרָעָה וַיִּשָּׂא כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָם֑. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ. כָּל־הַשְׁחָתָה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בְּהַשְׁכָּמָה הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָהּ. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר אָחָא. אֵין אַתְּ יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל אוֹפִי שֶׁלְּאוּמָּה הַזֹּאת. נִתְבָּעִין לָעֶגֶל וְנוֹתְנִין. נִתְבָּעִין לַמִּשְׁכָּן וְנוֹתְנִין. תַּנָּה רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה הָדָא מַתְנִיתָא. וְעָשִׂ֥יתָ כַפּוֹרֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר. יָבוֹא זָהָב שֶׁלְכַּפֹּרֶת וִיכַפֵּר עַל זְהָבוֹ שֶׁלְעֶגֶל.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא. זֶה הַדָּבָר אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא אֵ֤לֶּה הַדְּבָרִ֔ים. דָּבָר דִּבְרֵי דְּבָרִים. מִכָּן לָאָבוֹת וּלְתוֹלְדוֹת. רִבִּי חֲנִינָא דְצִיפּוֹרִין בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אל״ף חַד. למ״ד תַּלְתִּין. ה״א חֲמִשָּׁה. דָּבָר חַד. דְּבָרִים תְּרֵי. מִיכָּן לְאַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת מְלָאכוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה. רַבָּנִן דְּקַיסָרִין אָֽמְרִין. מִן אַתְרָהּ לָא חָֽסְרָה כְלוּם. א׳ חַד. ל׳ תַּלְתִּין. ח׳ תְּמַנְיָא. לֹא מִתְמַנְעִין רַבָּנִן דָּֽרְשִׁין בֵּין ה״א לְחי״ת.

מָהוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל (הַבְטָלָה) [אַבְטָלָה]. חִזְקִיָּה אָמַר. אָסוּר. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל חִזְקִיָּה. לֹֽא־תְבַֽעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ בַּשַּׁבָּת אֵין אַתְּ מַבְעִיר. [אֲבָל אַתְּ] מַבְעִיר (אַתְּ) בְּיוֹם טוֹב. אִין תֵּימַר. בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹכל נֶפֶשׁ אֲנָן קַייָמִין. וְהָֽכְתִיב אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל־נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם: אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּנֵר שֶׁל (הַבְטָלָה) [אַבְטָלָה]. אָמַר רִבִּי אָבוּנָה. וְתַנֵּיי תַמָּן. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. רִבִּי נָחוּם אֲחוֹי דְּרִבִּי אִילָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ. לָא תֶאֱסוֹר וְלֹא תִישְׁרֵי.

תַּנֵּי בִּשְׂפָתַיִם וְלֹא בַּלֵּב יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֶת הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. תַּלְמוּד לוֹמַר לְבַטֵּא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר הַגּוֹמֵר בְּלִבּוֹ אֵינוֹ חַייָב עַד שֶיּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. וְהָתַנֵּי כֹּל נְדִיב לֵב זֶה הֵגּוֹמֵר בַּלֵּב. אַתָּה אוֹמֵר זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא הַמּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִשְׁמוֹר הֲרֵי מוֹצִא בִשְׂפָתָיו אָמוּר. הָא מַה אֲנִי מְקַייֵם כֹּל נְדִיב לֵב זֶה הַגּוֹמֵר בַּלֵּב. מַה דְאָמַר שְׁמוּאֵל לְקָרְבַּן.

מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רִבִּי לִעֶזֶר. מִפְּנֵי מַה חֵט אַחַת בְּמַעֲשֵׂה הָעֶגֶל וְהֵן מֵתִים בָּהּ שָׁלֹשׁ מִיתוֹת. אָמַר לָהּ. אֵין חָכְמָתָהּ שֶׁלָּאִשָּׁה אֶלָּא בְפִילְכָהּ. דִּכְתִיב וְכָל־אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ. אָמַר לוֹ הוּרְקִנוֹס בְּנוֹ. בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא לְהָשִׁיבָהּ דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה אִיבַּדְתָּ מִמֶּנִּי שְׁלֹשׁ מְאוֹת כּוֹר מַעֲשֵׂר בְּכָל־שָׁנָה. אָמַר לֵיהּ. יִשְׂרְפוּ דִבְרֵי תוֹרָה וְאַל יִמְסְרוּ לְנָשִׁים. וּכְשֶׁיָּֽצְתָה אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי. לְזוֹ דָחִיתָה בְקָנֶה. לָנוּ מַה אַתָּה מֵשִׁיב. רִבִּי בְּרֶכְיָה רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר. כָּל־מִי שֶׁהָיָה לוֹ עֵדִים וְהַתְרָאָה הָיָה מֵת בְּבֵית דִּין. עֵדִים וְלֹא הַתְרָייָה הָיָה נִבְדָק כְּסוֹטָה. לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָייָה הָיָה מֵת בַמַּגֵּפָה. רַב וְלֵוִי בַּר סִיסִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. זִיבַּח קִיטֵּר נִיסַּךְ הָיָה מֵת בְּבֵית דִּין. טִיפַּח רִיקֵּד שִׂיחֵק הָיָה נִבְדָק כְּסוֹטָה. שָׂמַח בְּלִיבּוֹ הָיָה מֵת בַמַּגֵּפָה.

וְיִדּוֹנוּ אוֹתוֹ בְעֶרֶב שַׁבָּת וִיִגָּמֵר דִּינוֹ בְשַׁבָּת וְיֵיהָרְג לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצָא דִינוֹ מִשְׁתַּקֵּעַ. רֵישׁ לָקִישׁ בָּעֵי. וְיִדּוֹנוּ אוֹתוֹ בַשַּׂבָּת וְיִגָּמֵר דִּינוֹ בַשַּׁבַּתָ וְיֵיהָרְג בַּשַּׁבָּת. מָה אִם עֲבוֹדָה שֶׁדּוֹחָה שַׁבָּת רְצִיחַת מִצְוָה דוֹחָה אוּתָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת. שַׁבָּת שֶׁהָעֲבוֹדָה דוֹחָה אוֹתָהּ אֵין דִּין שֶׁתְּהֵא רְצִיחַת מִצְוָה דוֹחָה אוּתָהּ. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. מִיכָּן לְבָתֵּי דִינִין שֶׁלֹּא יְהוּ דָנִין בַּשַּׁבָּת. מַאי טַעֲמָא. נֶאֱמַר כָּאן בְּכָל־מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהָי֨וּ אֵ֧לֶּה לָכֶ֛ם לְחוּקַּת מִשְׁפָּ֖ט לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם׃ מַה לְהַלָּן בְּבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף כָּאן בְּבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות. אהוב את המלאכה כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנא׳ (שמות כ׳:ט׳-י׳) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה׳ אלהיך. ר״ע אומר עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים. כיצד ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה ולע״ש אין לו מה יאכל היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל מתחייב מיתה לשמים. אבל אם היה פועל והולך בבנין בית המקדש אע״פ שנתנו לו מעות של הקדש בשכרו ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה. רבי דוסתאי אומר מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה שיעשה כל שבעה הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה שיאכל הלך ונפל בין הגייסות ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת כל זאת שלא עשה כל ששה. ר״ש בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנא׳ (בראשית ב׳:ט״ו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה והדר מכל עץ הגן אכול תאכל. ר״ט אומר אף הקב״ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם רבי יהודה בן בתירא אומר מי שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ומה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויתעסק בהן ר׳ [טרפון] אומר (אין אדם מת) אלא מתוך הבטלה (שנאמר (בראשית מ״ט:ל״ג) ויגוע ויאסף אל עמיו [רבי יוסי הגלילי אומר] הרי שנכפה ונפל על אומן שלו ומת הא אינו מת אלא מתוך הבטלה) היה עומד על ראש הגג [ועל ראש הבירה ועל ראש הבניין] [(ועל שפת הנהר)] ונפל ומת אינו מת אלא מתוך הבטלה. (שכן) שמענו לאנשים ולנשים מניין שנא׳ (שמות ל״ו:ו׳) איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש לטפלים מניין שנאמר (שם) ויכלא העם מהביא. א״ר נתן בשעה שנתעסק משה במלאכת המשכן לא רצה ליטול עצה מנשיאי ישראל והיו נשיאי ישראל יושבין ושותקין ואומרים עכשיו יצטרך לנו משה. כיון ששמעו שהעבירו קול במחנה שנאמר והמלאכה היתה דים אמרו אוי לנו שלא היה לנו שותפות במלאכת המשכן עמדו והוסיפו דבר גדול מעצמם שנא׳ (שמות ל״ה:כ״ז) והנשיאים הביאו את אבני השהם:

כגון שנתכוין לכבות ולהבעיר דתנא קמא סבר לה כר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאת

מיתיבי (דברים כג, כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל (שמות לה, ה) כל נדיב לב

מיתיבי (דברים כג, כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל (שמות לה, ה) כל נדיב לב

אמר רבא כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל (שמות לה, ג) לא תבערו אש מה ת"ל

אלא אמר רבא תנא מושבות קשיא ליה מושבות מה ת"ל מכדי שבת חובת הגוף היא וחובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל (שמות לה, ג) מושבות דכתב רחמנא למה לי

אמר רבי אבא הא דאמר ר' זכאי מחלוקת ר' יוסי ורבי נתן דתניא הבערה ללאו יצאה דברי רבי יוסי