Allusion к Шмот 20:15
וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃
И все люди воспринимали громы и молнии, и голос рога, и курение горы; и когда люди увидели это, они дрожали и стояли вдалеке.
שם משמואל
וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ואמרו חז"ל נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל, והי' זה בשעת מתן תורה, ואח"כ אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה, והרמב"ן פירש שהי' זה קודם מתן תורה, וקשה א"כ מדוע לעיל בפסוק ויהי ביום השלישי לא נאמר רק ויחרד כל העם אשר במחנה ולא וינועו ולא ויעמדו מרחוק, והרמב"ן פירש ששם הי' בתחילה אבל אח"כ כאשר חרד ההר מאד חרדו הם עוד יותר, אבל א"כ ה' זה מפאת חרדת ההר, והרי בפסוק זה לא נזכר חרדת ההר כלל, וכל הנזכר בפסוק זה נזכר גם שם אלא שהוסיף את ההר עשן, וזה אינו מעורר פחד, ובאמת גם לדעת רש"י שהי' זה אחר מתן תורה צריכין להבין מפני מאי חרדו בכאן יותר, אי אמרת מפני הדיברות לא הי' צריך להזכיר לפידים וקול שופר שהרי קולות וברקים וקול שופר הי' גם אז, וגוף הדבר שמשום הדיברות חרדו כ"כ נמי אינו מובן שהרי זה הי' בחי' נשיקין כדכתיב ישקני מנשיקות פיהו, התקרבות ודיבוק, ובאליהו נאמר רוח ורעש ואש ואח"כ קול דממה דקה, ועיין ספורנו י"ט פסוק ט"ו ט"ז וכ' פסוק י"ז:
Ask RabbiBookmarkShareCopy