Chasidut к Берешит 17:12

המול ימול (בראשית יז, יב). וכתוב במדרש רבה פרשה מ"ט דיו לעבד להיות כרבו. ורבים מדקדקים בזה. והנראה כי הכלל כי אמירה הוא לשון לבוש כמאמר הכתוב (איכה ב, יז) בצע אמרתו, וכתוב ברש"י בזע פורפורא דיליה. הכלל השם יתברך ברא עולמות במאמר דהיינו שהתלבש עצמו בלבושים בכדי לברוא העולם אבל מהות הבורא יתברך אינו מושג לשום נברא בכל העולמות ודבר הוא לשון הנהגה שהוא הבורא יתברך מנהיג העולמות כרצונו כמאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין ח.) דבר אחד לדור. ומלת צו הוא לשון התחברות מלשון צוותא חדא, דהיינו מה שהאדם מדבק תמיד ומחבר עצמו להבורא ברוך הוא כמבואר, כי בזה שישראל עושין רצון הבורא יתברך מתפאר עצמו עם ישראל ואז יש להם התחברות להבורא ברוך הוא כמבואר בזוהר הקדוש בהקדמה על פסוק כי בכל חכמי הגוים כו' מאין כמוך וכו', אבל ישראל הם כמוהו עיין שם. והנה מלת צו צדי"ק וא"ו, כי הוא"ו רומז על התפארת ישראל להבורא ברוך הוא ובזה היה הטעות של מלכי ישראל דהיינו ירבעם אחז ומנשה אחאב, כי באמת מתחלה צריכין להיות בהאי"ן ובהם לא היה הבטילה זאת וזה היה הטעות שלהם שלא היו בהאי"ן. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (שם נו:) אין צו אלא עבודה זרה, כי זה היה הטעות שלהם שלא היו בהאי"ן. והנה הבורא יתברך בעת בריאת העולם הוצרך לצמצם עצמו בכדי לברוא העולמות. והנה בחינות הצמצום הוא בחינות התמעטות, דהיינו לצמצם שממעט עצמו מכמו שהוא והוא כריתות הערלה שממעט מכמו שהיה. והנה הברית מרומז על התקשרות מה שהאדם הוא מקושר להבורא ברוך הוא והוא בדמיון הצמצום שצמצם עצמו הבורא יתברך בבריאת העולם. וזהו שמרמז המדרש המול ימול דיו לעבד להיות כרבו כו', לרמוז על ברית העולם:

ובן שמנת ימים ימו"ל לכם כל זכר (בראשית יז יב). ימולו לכם מיבעיא ליה. וכן הוה ליה למימר ובני שמונת ימים, כיון דמסיק כל זכר. גם כפי הנראה משמעות הכתוב הוא כך שבן שמנת ימים ימול את האחרים, והכי הוה ליה למימר לפי הפשט תמולו לכם כל זכר בני שמנת ימים. אך רמז בכאן לדעתי המעשה של רבי ואנטונינוס (עיין תוס' ע"ז י' ע"ב ד"ה אמר בשם המדרש), שהיתה הגזירה שלא למול את הבנים, ומל רבן שמעון בן גמליאל את בנו הקדוש רבי, ונתוודע למלכות וצוה להביא את האם ובנה והלכה, וכשבאתה החליפה (אם) אנטונינוס את בנה אנטונינוס ונתנה אותו לאם רבינו הק', והיא לקחה את רבינו הק', ובשביל שינק אנטונינוס מהצדיקת הלז, זכה והיו שושבינין ביחד ונתגייר בגדלותו ומל את עצמו. וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ומרומז בכאן ובן שמנת ימים, ר"ל כפשוטו בן שמנת ימים יגרום שימול לכם כל זכר לדורותיכם, בסוף הדורות יהיה זה שימול לכם לעדתכם הקדושה, כל זכר אפילו אשר לא מזרע ישראל הוא. ומרומז עוד "כל "זכר הכולל כל הזכרים, כי הנה רבינו הק' הוא גלגול יעקב, ואנטונינוס הוא גלגול עשו, נמצא הם כוללים כל הזכרים, והבן. ומפרש הכתוב מי הם יליד בית הוא רבינו הק', ומקנת כסף מכל בן נכר וכו', ר"ל שנקנה להש"י על ידי התשוקה שנשתוקקה אמו שיהיה שושבינין, מכל בן נכר שהוא הכולל מבן נכר שהוא גלגול עשו, והבן. ולרמז זה ילי"ד בי"ת, בגימטריא "זה "רבי "ואנטונינוס, נ"ל: