Chasidut к Шмот 33:17

וְזֶה בְּחִינַת (שמות ל״ג:י״ז): כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וְאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם – שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת נְשִׂיאוּת חֵן, שֶׁהוּא בְּחִינַת: וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים, שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים וְלוֹוִים מִמֶּנּוּ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, בִּבְחִינַת: כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה: וְאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם – שֶׁתּוּכַל לָדַעַת וּלְהַכִּיר כָּל הַמְפֻרְסָמִים בַּעֲלֵי הַשֵּׁם, כִּי מִי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם וְיֵשׁ לוֹ שֵׁם עַל־יְדֵי עַזּוּת, הוּא נוֹפֵל לְפָנָיו כַּנַּ"ל.

ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל האדם אשר על פני האדמה (שמות לג טז). והנה יש לדקדק בתיבת איפוא דהוא שפת יתר. וכדי לבאר זה ועוד יתר הדקדוקים, נקדים דיש שני מיני אהבות, אהבה סתימית ואהבה החנות, כמו שפירשתי בפסוק (תהלים ד' ב) בקראי ענני אלקי צדקי וגו', על פי ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים וגו' (אסתר ב יז), והפסוק (ירמיה לא יט) הבן יקיר לי אפרים. והנה אהבה החנית בלי טעם, לא יתכן גבי השי"ת מקור החכמה והבינה והדעת, רק דלענין זה הוי אהבה החנית דאהבה גוררת אהבה ולא יכלה לעולם. והנה משה מצא חן בעיני ה' כמו שאמר כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם (שמות לג יז), וטעם מציאת חן, נודע מהאר"י ז"ל שנשמתו היה תולה באדם הראשון במקום שלא נהנה מעץ הדעת, ולכך היה רק טוב בלי שום התערבות טוב ורע הנעשה על ידי אכילת עץ הדעת, ולכך ניתנה התורה על ידו, כאמרם ז"ל במסכת מנחות (נ"ג ע"ב) יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים וכו' עיין שם. ונקדים עוד דמשה רבינו ע"ה העניו מכל האדם (במדבר יב ג), והקפיד מאד מאד במחלקותו של קרח על התרעמם עליו לומר שח"ו לא ה' שלחו, כאמרם (במדבר טז כט-ל) אם כמות כל האדם וגו', (במדבר טז ל) ואם בריאה יברא וגו', ודאי דלא היה הכונה לכבוד עצמו ח"ו, רק משום שידע שחשיבות התורה תולה בו, והבן. והנה מזה יובן דמזה שידעו מעלת משה דהיה רק טוב בלי התערבות, נודע דהתורה שניתנה על ידו היא לקח טוב והיא סיבה שלא יעזבוה, כמו שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, וזה דמשה היה רק טוב כנודע ממציאות החן שמצא בעיני ה', ומציאת החן נודע ממה שעשה השי"ת למענו אשר לא עשה כן לכל גוי. והנה שליחת השרים מצינו גם באומות, שר פרס, שר יון, וכמו שדרשו רז"ל (שמו"ר ט"ו ט"ו) והנה מצרים נוסע אחריהם (שמות יד י), שראו שר של מצרים בא לעזרתם, אבל השי"ת בכבודו ילך לא עשה כן לכל גוי. והנה ידוע דטובה הגדולה שבכל הטובות הוא התקרבות אליו ית"ש, זולות הטובות הנמשכות מההתקרבות, כנאמר (שמות כ כד) אבא אליך וברכתיך, דמקור הברכה ומקור הטוב הוא ית"ש, זולת זה ההתקרבות בעצמותו הוא טובה שאין למעלה ממנה, כמו שפירשתי (בפרשת וילך) בפסוק (דברים לא יז) ואמר ביום ההוא על כי אין אלקי בקרבי וגו'. וידיעת הפכים בשוה והבן, ואם כן דזה בעצמותו טובה גדולה מאד מאד, אם כן זה לבד די לשלם גמול בעד כל המגיע לישראל טובות וישועות, הן מצד האבות והן מצידם, ואם כן זה סיבה שימנע שאר הטובות לבא. אך כבר כתבנו דאהבת השי"ת לישראל היא אהבה החנית, אהבה גוררת אהבה ולא אהבה גורעת אהבה, ונקדים עוד דעל מאמר השי"ת לאיוב (לח ד) איפוא היתה ביסדי ארץ, דרשו רז"ל (במדרש רבה תשא פרשה מ' סי' ג' (שמו"ר מ' ג')) אפתך היכן היתה תלוי באדם הראשון. ועל פי זה יתבאר התכת הפסוק שאמר משה להשי"ת במה יודע אפוא, ר"ל במה יודע אפתי היכן היתה תלוי באדם הראשון, כדי שידעו כי התורה לקח טוב ולא יעזבוהו וכי מצאתי חן בעיניך כמ"ש, ובמה יודע זה הלא בלכתך עמנו וגו', ושמא תאמר דהטובה הגדולה הלא ימנע כל שאר הטובות, לזה אמר ונפלינו אני וגו' בטובות וישועות דאהבה החנית היא, והבן. וגם י"ל כפשוטו הלא בלכתך עמנו ונפלינו וגו', דזה לא עשה לכל עם ולשון, ואם כן נודע מציאת החן, ומזה נודע אפתי היכן היתה תלויה, והתורה היא לקח טוב, והבן.

וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַת כֹּהֲנִים כִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁכָּל סֵדֶר קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ וּתְפִלָּה הַכֹּל הוּא בְּחִינַת אֱמוּנַת הָרָצוֹן שֶׁאָז עוֹסְקִין בְּכַמָּה תִּקּוּנִים הַנַּ"ל לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הֶאָרַת הָרָצוֹן וְכוּ' וְכַנַּ"ל עַל-כֵּן בִּגְמַר הַתְּפִלָּה עוֹלִים הַכֹּהֲנִים לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה כִּי מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים הַנַּ"ל שֶׁעַל-יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לְרָצוֹן וְכוּ' עַל-יְדֵי זֶה אֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת שׁוּם עֵסֶק וְעוּבְדָא כְּלָל בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה כִּי נִתְקַיֵּם וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְכוּ' וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ כֹּהֲנֵי ה' דַּיְקָא בְּחִינַת חֶסֶד וְכוּ' נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית לִזְכּוֹת לִבְחִינַת כֹּהֵן עַל-כֵּן בִּגְמַר הַתְּפִלָּה שֶׁזָּכִינוּ לְהַמְשִׁיךְ הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן עַל-כֵּן אָז הַכֹּהֲנִים עוֹלִין לְבָרֵךְ בִּרְכַת כֹּהֲנִים לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת כֹּהֵן עַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּזְכּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִבְחִינַת וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד. שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לַעֲשׂוֹת שׁוּם עֵסֶק בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה רַק כָּל הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה יִהְיֶה נִמְשָׁךְ לָהֶם בְּחַסְדּוֹ וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כֹּהֵן כַּנַּ"ל וְזֶהוּ יְבָרֶכְךָ ה' בְּמָמוֹן (בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פֶּרֶק יא) שֶׁכָּל הַמָּמוֹן יַגִּיעַ לָהֶם עַל-יְדֵי בִּרְכַת ה' לְבַד בְּלִי שׁוּם עוּבְדָא וְעִסְקֵי מַשָּא וּמַתָּן וּמְלָאכָה כַּנַּ"ל בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי י) בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְשׁוּם יְגִיעָה שֶׁל עֵסֶק וּמְלָאכָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם רַק כָּל הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה יִהְיֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי בִּרְכַת ה' וְזֶהוּ וְיִשְׁמְרֶךָ מִן הַמַּזִּיקִין (שָׁם) שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחַיּוֹת רָעוֹת שֶׁמְּבֹאָרִין שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁהֵם מַזִּיקֵי עָלְמָא שֶׁהֵם רוֹצִים לִפְגֹּם בָּרָצוֹן וְעַל-כֵּן עַל יָדָם נִמְשָׁךְ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר יְגִיעוֹת וְטִרְדַּת הַמְּלָאכוֹת וְהָעֲסָקִים בְּחִינַת בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בֶּאֱמוּנַת הָרָצוֹן וְעַל-כֵּן זֶה דַּרְכָּם כֶּסֶל לָמוֹ שֶׁל הַחַיּוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל שֶׁל חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁצּוֹעֲקִים מְאֹד לְהַרְבּוֹת בַּעֲסָקִים מְלָאכוֹת וּלְבַטֵּל חַס וְשָׁלוֹם הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה כִּי הֵם בְּהֵפֶךְ מֵאֱמוּנַת הָרָצוֹן וְעַל-כֵּן דַּעְתָּם הָרָעָה בְּהֵפֶךְ לְהַרְבּוֹת דַּיְקָא בִּמְלָאכוֹת וַעֲסָקִים וּמְאוּמָה לֹא יִשָּא בַּעֲמָלוֹ וְכוּ' עַל-כֵּן מְבָרְכִין אוֹתָנוּ הַכֹּהֲנִים יְבָרֶכְךָ ה' בְּמָמוֹן שֶׁהַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת יַגִּיעַ עַל-יְדֵי בִּרְכַת ה' לְבַד בְּלִי עֵסֶק וּמְלָאכָה כַּנַּ"ל וְיִשְׁמְרֶךָ מִן הַמַּזִּיקִין שֶׁהֵם הַחַיּוֹת רָעוֹת חַכְמֵי הַטֶּבַע וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶהוּ יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, זֶהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב שֶׁעַל יָדָם נִתְגַּלֶּה הָרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל כִּי בְּכָל הַיָּמִים טוֹבִים שֶׁהֵם הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים צְרִיכִין לַעֲלוֹת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם הֶאָרַת הָרָצוֹן (וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר) וְעַל-כֵּן עִקַּר קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב תָּלוּי בַּצַּדִּיקִים (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר) כִּי עִקַּר קוֹל הַקְּרִיאָה שֶׁל יוֹם טוֹב שֶׁקּוֹרֵא וּמְגַלֶּה אֶת הָרָצוֹן אִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ כִּי אִם עַל-יְדֵי הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁמְּקַשְּׁרִים כָּל הָרְצוֹנוֹת לְשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן לִבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין שֶׁשָּׁם נִסְתַּלֵּק מֹשֶׁה וְכוּ' כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ בְּחִינַת הֶאָרַת פְּנֵי ה' שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּיוֹם טוֹב בְּחִינַת (דְּבָרִים טז) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ וְכוּ' שֶׁעִקָּרוֹ נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁעַל יָדָם מֵאִיר פְּנֵי ה' כִּי צַדִּיקַיָּא אִנּוּן אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים וְזֶהוּ וִיחֻנֶּךָּ יִתֵּן לְךָ חֵן (בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פֶּרֶק יא) שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמְּקַשְּׁרִים רְצוֹנוֹת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל לִבְחִינַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּרָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת כִּי כָּל הַחֵן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ מִמֹּשֶׁה שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (שְׁמוֹת לג) כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וְעַל-יְדֵי מְצִיאַת חֵן הִמְשִׁיךְ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְכוּ' הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ וְכוּ' וְאָז הוֹדִיעוֹ עַל-יְדֵי שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּלֵיסַר תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַזְּקֵנִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם (כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת) וְזֶה מְבָרְכִין אוֹתָנוּ הַכֹּהֲנִים וִיחֻנֶּךָּ וְכַנַּ"ל: