Chasidut к Шмот 14:20

ויאמר אל תקרב וגו' של נעליך וגו'. הנה חז"ל אמרו (סנהדרין ל"ט:) בפסוק (שמות י"ד, כ') ולא קרב זה אל זה כל הלילה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה וכו' והענין הוא כי הלא נודע אשר בכל דבר ודבר שבא לכלל בריאה בכולם יש בהם חיות הקדושה ואור ה' המחיים ומקיימם על קיומם (כי אם לא כן עשיתו רשות בפני עצמו ח"ו) מכל שכן בבחינת המדבר שהוא העליון מכל צבא הארץ ודאי אשר ישרה בו אור חיות אלהים בורא שמים וארץ המחיה ומהוה אותו תמיד מאין ליש כאשר אנו אומרין המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית מחדש ממש כי הוא מחיה ומהוה את כל הבריאה כולה יומם ולילה כאשר בראש הבריאה וכבר הארכנו בדבר הזה בכמה מקומות. ועל כן קשה לו להקב"ה לאבד מעשה ידיו כי אחר ששפע אלהי בו שהוא בראו מתחילתו ועדיין מחייהו באורו הלא נודע (כתובות י'.) שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה, ודי בזה. ולזה אמר מעשה ידי טובעין בים וכו' והבן, אם לא כשנתמלא סאתם מכל וכל אז נאמר (משלי י"א, י') באבוד רשעים רנה כי אז ניצוץ הקדוש פורח מאתם ממילא שאין יכול עוד כלל לדור שם בשכונת הרעים שגברו על עצמן הרע עד קצה האחרון, ואז שמחה להניצוץ הקדוש כשיוצא ממנו וכמו שמחלק בזוה"ק בזה (בראשית ס"א:) ומבואר שם שמצרים לא היה עדיין מילוי סאתם בשלימות ועל כן אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין וכו'. ועל כן אמרו חז"ל (בילקוט רמז רל"ה) שרצה גבריאל להרוג המצרים בלילה אמר לו הקב"ה המתן להם עד אותו שעה שפעל אביהם עמי שנאמר (בראשית כ"ב, ג') וישכם אברהם בבוקר וכו'. כי לצד שלא נתמלא סאתם עדיין, הוצרכו דוקא לשעה מבוררת שיעמוד להם זכות אביהם אברהם. והנה כאן אמרו חז"ל (שמות רבה ב', ה') למה מתוך הסנה ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה וכו' והם דברינו הנזכרים והבן.

(מועתק מספר בני יששכר)[במדרש (שמו"ר פט"ו י"ג) החודש הזה לכם (שמות יב ב). לקיים מה שנאמר (משלי ח טו) בי מלכים ימלוכו, עד כאן. והוא תמוה. ונראה לפרש על פי מה שמצאתי בשם הרב המקובל מה"ר יואל בעל שם זלה"ה, על מה שנמצא במדרש על פסוק (תהלים קלט יא) אמרתי אך חשך ישופני וכו', הפסוק הזה מדבר ביאשיהו המלך, כשמצא הפסוק (דברים כח לו) יולך ד' אותך ואת מלכך, אמר ח"ו חשך ישופני שתפסוק המלכות ממני, חזר ואמר לילה אור בעדני. מי שהאיר לישראל במצרים ועל הים שנאמר (שמות יד כ) ויאר את הלילה, הוא יאיר מלכותי ואני רואה בן בני תופסק המלכות בימיו, עד כאן. הנה המדרש הזה תמוה מאד ויש לדקדק בו טובא. א', למה היה סובר יאשיהו שתופסק המלכות ממנו, הלא היה צדיק גמור רוח אפינו וכו', ומי חשיד קוב"ה. ב', קשה מ"ש מי שהאיר לישראל במצרים ועל הים וכו', ומה ענין זה לזה. ג', מ"ש ואני רואה בן בני תופסק וכו', ומי הגיד לו זאת, ואם היה צופה ברוח הקודש, אם כן בתחלה מה קסבר. ד', למה כינה הפסק המלכות בחוש"ך. ואמר על זה הרב המקובל הנ"ל, דאיתא במדרש (שמו"ר פט"ו כ"ו) כירח יכון עולם (תהלים פט לח), שמלכות בית דוד נמשלים ללבנה, מה לבנה נוספת עד ט"ו יום, כך ממשלת ישראל מן אברהם עד שלמה ט"ו דורות, ומה לבנה מט"ו ואילך מתחסר אורה, כך מן רחבעם עד צדקיהו ט"ו, וכיון שבא צדקיהו נעשה חושך ואת עיני צדקיהו עור (מלכים ב' כה ז). והקשה בעל יפה תואר בשלמא לענין מעלה, שפיר קאמר מאברהם עד שלמה ט"ו דורות, לאפוקי מרחבעם עד צדקיהו י"ז מלכים. והגאון בעל ברכת שמואל מיישב הקושיא, שישראל נדמו לחודש שבו יצאו ישראל ממצרים. [הגה"ה ולי נראה שמלכות בית דוד הבא מן יהודה נדמה לחודש ניסן, להיות על פי סדר הדגלים הנה יהודה הוא הראשון בענין החדש הראשון, וידוע הענין יהודה בשבטי ישראל ראש וראשון, כמו ניסן בזמן ראש וראשון]:

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה וכו' וייראו העם וכו' (שמות יד לא). הנה לכאורה ויאהבו את י"י מיבעיא ליה, והבן. והנראה דהנה יד הגדולה ידוע דרמז לחסד, ואיזה חסד היה למצרים, ואמרו בזוהר הק' (ח"ב מ"ז ע"ב) דהחסד היה דניתנו לקבורה, וזהו נטית ימינך (בחסד) תבלעמו ארץ (שמות טו יב). והנה לפי זה יצדק כיון שראו את היד הגדולה החסד שנעשה בדין מצרים, ואם כן גם הדין כלול בחסד ומלכא שלים הוא, אם כן גם כשהש"י מתחסד עם האדם יש להתנהג ביראה, כי בהיפוך גם בחסד כלול הדין ומלכא שלים הוא. וזהו וירא ישראל את היד הגדולה (חסד בתוך הדין) אשר עשה י"י (בחסד) במצרים, אז וייראו העם את י"י של רחמים, כי מלכא שלים והדין כלול בחסד, והבן. שוב הצצתי בדברי המתרגם אונקלס אמר וחזא ישראל ית גבור"ת ידא רבתא וכו'. הנה רצה גם כן לבאר היד הגדולה הוא חסד. אך הוא דהנה ידוע שהיו ישראל נתונים אז בדין מחמת הקטרוג הללו והללו וכו' (ילקו"ש רמז רל"ד), לולי י"י שהיה לנו ונתעורר החסד שם ע"ב הנרמז "בויסע (שמות יד יט) "ויבא (שמות יד כ) "ויט ויבקעו המים (שמות יד כא), ויושע י"י ביום ההוא וכו' (שמות יד ל). וכיון שנתעורר החסד היה מקום להציל גם את מצרים, אבל ימינך י"י נאדרי בכח ימינך י"י תרעץ אויב (שמות טו ו), היינו בימין בגבורה שבחסד, זהו לדעתי שיטת המתרגם. וז"ש "את "היד "הגדולה, לרבות הדבר הנטפל ליד הגדולה היינו גבורה שבו, כי בחס"ד החסד עיקר והגבורה טפל, ובגבורה להיפך. וזהו כוונת המתרגם גבורת ידא רבתא וכו', אז וייראו העם וכו', כי ראו כי גם בחסד יש דין ומלכא שלים. ובתרגום יונתן תירגם גבור"ת ידא תקיפת"א, והנה הוא פירוש "יד "החזקה, והוא תמוה הרי נאמר "יד "הגדולה. על כן אחשבה שהוא דייק "היד "הגדולה ב' ההין הידוע, על כרחך פירושו הוא כנ"ל "את "היד "הגדולה, היינו שראו טפילת "היד "הגדולה, היינו שמפלת מצרים היתה ביד החזקה גבורה, רק בים הוכרח להיות "יד "הגדולה לבטל הקטיגור. והנה ישראל הגם שראו חסד גמור מבלי מעשה, אם כן אין מקום לירא, עם כל זה וירא ישראל את היד הגדולה, היינו ראו אותו המדה אשר היא טפילת היד הגדולה היינו מדת הגבורה, וז"ש די עבד בה י"י ניסין במצרים, על כן וייראו העם: