Chasidut к Хавакук 2:5
וְאַף֙ כִּֽי־הַיַּ֣יִן בּוֹגֵ֔ד גֶּ֥בֶר יָהִ֖יר וְלֹ֣א יִנְוֶ֑ה אֲשֶׁר֩ הִרְחִ֨יב כִּשְׁא֜וֹל נַפְשׁ֗וֹ וְה֤וּא כַמָּ֙וֶת֙ וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֔ע וַיֶּאֱסֹ֤ף אֵלָיו֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וַיִּקְבֹּ֥ץ אֵלָ֖יו כָּל־הָעַמִּֽים׃
Да, кроме того, вино - коварный торговец; Надменный человек не пребывает; Тот, кто расширяет свое желание как преисподней, и как смерть, и не может быть удовлетворен, но собирает к нему все народы и накапливает к нему все народы.
ליקוטי מוהר"ן
ח וְזֶה בְּחִינַת: וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד (חבקוק ב׳:ה׳). בּוֹגֵד, הַיְנוּ בְּחִינַת גִּידִין הַנַּ"ל, שֶׁעַל יָדוֹ הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד, בִּבְחִינַת: נִכְנַס יַיִן – יָצָא סוֹד (סנהדרין לח). כִּי הַיַּיִן הוּא בְּחִינַת גִּידִין, הִתְגַּבְּרוּת הַדָּמִים, בִּבְחִינַת (משלי כ״ג:ל״א): אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, שֶׁאַחֲרִיתוֹ דָּם (סנהדרין ע).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
כתונת פסים
וכתב מהרש"א (סנהדרין שם) וזה לשונו: ולפי שאלו ב' מדות חנופה וגסות רוח, הם הפכיים למטה בארץ לפי הנראה, כי החונף לחבירו במעלות אינו מתגאה, והוא חביב בעיני הבריות מתוך שחונף להם ומספר במעלתם, אבל המתגאה לא יספר במעלות אחרים לעולם רק בפחיתות, ועל כן הוא שנאוי בעיני הבריות כדאמרינן פרק המוכר פירות (ב"ב צח.) כל המתגאה אפילו על אנשי ביתו אינו מתקבל, שנאמר (חבקוק ב, ה) גבר יהיר לא ינוה וגו'. וההיפוך למעלה בשמים, במדות הגאוה נאמר בו יתברך (תהלים צג, א) ד' מלך גאות לבש, והחנופה שנואה שם, וב"א בד' כתות אינם מקבלים פני השכינה (סנהדרין קג.), שנאמר (איוב יג, טז) כי לא לפני חנף יבוא. ולזה אמר שראה ב' נשים, שהם החנופה והגאוה, בין השמים והארץ, כי מדות החנופה אין לה מקום בשמים, ומדת הגאוה אין לה מקום בארץ. ועל כן אמר אנה המה מוליכות את האיפה, להתחבר במקום אחד, ואמר למצא להם בית ומקום אחד בארץ שנער, שיתחברו אלו ב' מדות בתלמידי חכמים שבבבל, דבהלכה מחבלין זה את זה, ובמילי דעלמא, ובהוכחה להמוני עם היו מחניפין, היפ(ו)ך תלמידי חכמים שבארץ ישראל, דבהלכה מנעימין זה לזה, אבל במילי דעלמא אין מחניפין וכו', עכ"ל.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
כתונת פסים
עוד י"ל, דכתבתי במקום אחר ביאור משנה (אבות פ"ג מי"ד) חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה וכו'. כאשר חביבין ישראל זה לזה באהבה ואחוה, אז נקראת התורה נח, כי נוח לקיימה זה מצוה אחד וזה מצוה א', ונחשב כל אחד כאלו קיים כל התורה, מה שאין כן כשיש פירוד אזי חס ושלום הוי מקח רע - ופערה פי' לבלי חוק וכו', יעו"ש. וסבת הפירוד גורם הגאוה, והשפלות גורם שלום, ועל פי זה כתבתי במקום אחר בהג"ה אל תהי רשע בפני עצמך (אבות פ"ב מי"ג), כי גסי הרוח אין לו התחברות עם שום אדם, וכמ"ש (סוטה מז:, ב"ב צח.) המתגאה אפילו על אנשי ביתו לא מתקבל, שנאמר (חבקוק ב, ה) גבר יהיר [ו]לא ינוה וכו', ועיין מזה במקום אחר. [וז"ש קבל וקיים, על ידי שפלות יוכל לקיים התורה ויחיה, כי עץ חיים היא וגו' (משלי ג, יח), וק"ל].
Ask RabbiBookmarkShareCopy