Chasidut к Шмот 33:7

אברהם אחז במדת הגדולה והוא בחינת החסד וגמל חסד לכל באי עולם והוה קאים בפרשת אורחין לזמן אליו אורחים להאכילם את לחמו ולהשקותם ממימיו הנאמנים והיה רודף תמיד אחר זה לחפש אולי יזדמן לו איזה איש שיוכל לגמול חסדו עמו וכמאמר חז"ל (שבת ק"ד.) שכן דרכן של גומלי חסדים לרוץ בתר דלים, ואחז במדת האהבה הגדולה הנמשך מבחינה זו כמאמר הכתוב (מיכה ו', ח') ואהבת חסד וגו'. לאהבה את ה' אהבה גדולה ועזה אהבה שאין לה קץ וסוף כמו שהעיד עליו הכתוב (ישעיה מ"א, ח') אברהם אוהבי, וברוב אהבתו לה' הפיל עצמו לכבשן האש ורצה לשחוט את בנו יחידו אשר אהבו כי אהב את ה' אהבה נפלאה יותר מגופו ונפשו ונפש בניו, וברוב חסדו ואהבתו מסר נפשו ומאודו ללמד לבני דורו דרך ה' בכדי להכניסם תחת כנפי השכינה וכמאמר חז"ל (בספרי מובא בילקוט רמז תתל"ז) בפסוק (דברים ו', ה') ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך וכו'. וגייר אלפים ורבבות גרים מבני דורו כי רבתה בו מאוד מדת החסד הגדול וחפץ באהבת מלכו ובאהבת בריותיו ותאב וחמד להורות להם דרכי ה' ועבודתו והיה הוא מגייר את האנשים והיא מגיירת הנשים כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ט, י"ד) ואת הנפש אשר עשו בחרן. ולזה אמר עליו הכתוב (בראשית י"ח, א') והוא יושב פתח האוהל. הוא האהל שנאמר בו (שמות ל"ג, ז') וקרא לו אהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד וגו'. והוא ישב תמיד על פתחו לראות להכניס בו כל עובר ושב ללמדם דרך ה' בחכמה ומוסר להבינם אמרי בינה ולספר להם ממעשה ה' ונפלאותיו ברוך הוא וברוך שמו, ועוד יאמר פתח האהל כי נודע אשר מדת החסד הוא הראשית וההתחלה לשארי המדות ולזאת פתח האהל יקרא לו כדמיון פתח הבית שהוא ראשיתו אשר בו נכנסים להבית.

ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה. תיבת מלפני משה אין לו פירוש ומאת משה הוה לי למימר, וגם לכאורה הוא מיותר כולו והיה די לומר ויצאו וגו' בני ישראל ויבואו וגו'. ואפשר על פי מה שכתבנו למעלה שנצטווה משה להסביר זאת לישראל את הדבר הגדול אשר נעשה, כי הקב"ה עוזב את כל העולמות העליונים ותחתונים ורוצה לקבוע אהלו ומשכן דירתו למטה בארץ בשביל אהבת ישראל שרצונו לדור בשכונתם ולהיות אצלם אשר על הדבר הזה ילהב לב האדם עד כלות נפשו ממש. והנה נודע מאמר רבותינו ז"ל (בילקוט רמז שצ"ג) בפסוק (שמות ל"ג, ז') והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד וגו' כל מבקש משה אין כתיב אלא מבקש ה' ללמדך שהמקבל פני זקן כאלו הקביל פני שכינה וכו'. והענין ידוע כי הצדיקים נקראים אנפי שכינתא כמו שאיתא בזוה"ק (תרומה קס"ג:) לפי שמאיר בהם אור השכינה כביכול ובפרט על משה רבינו ע"ה שקרן עור פניו עד שנתיראו לגשת אליו. ונמצא תמיד כאשר היו ישראל עומדין לפני משה ודאי שלא היה אחד מהם רוצה לצאת מאתו כל עוד שהיה יכול לעמוד אצלו, כי מי ילך מהנאות מראות זיו השכינה, ואפילו בדורותינו אנו רואין אם אחד בא לקבל פני צדיק הדור אם היה יכול היה עומד לפניו כל היום לא היה מתיגע כי זה ממש כראות פני אלהים כביכול, ומכל שכן אור פני משה. ואמנם כאשר אמר להם משה מעשה המשכן כי ה' יבוא לדור אתם בריש גלי לעין כל בבית אשר יבנו לשמו, וכאומרו להלן (ויקרא ט', ד') כי היום ה' נראה אליכם ונאמר (שם שם, כ"ג) וירא כבוד ה' אל כל העם, ויזכה כל אחד לראות כבוד ה' ממש בהתגלות הרבה, אז תיכף ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה כלומר מלעמוד לקבל ולראות פני משה שהם אנפי שכינתא כי עין בעין יראו בכבוד ה' אשר יהיה בבית הזה, ותיכף יצאו ויבואו כל איש וגו' הביאו את נדבת ה' בכל לבב שיזכו להיות ה' בעצמו ובכבודו נראה אליהם.

כשאמר הקב"ה למשה לעשות המשכן התחיל מתמיה ואמר יושב בסתר עליון הקב"ה שיושב בסתר עליון על כל בריאותיו בצל שדי יתלונן מהו בצל שדי בצל אל בצל רחום בצל חנון לא נאמר אלא בצל שדי בצל שעשה בצלאל שנאמר ויעש בצלאל את המשכן (שמו"ר לד) הענין הוא יובן ע"פ שנודע שקודם שחטא אדם הראשון היו העולמות במעלה גדולה ממה שהי' אחר חטאו ובחטאו ירדו ממדריגתם ונתקלקלו ובאמת בריאה ראשונה ומחשבה קדומה היה שיהיה כמו שהי' קודם החטא בתכלית הזיכוך ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נה א) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כי המשכן הוא בריאת העולמות כאשר יתבאר כי על ידי חטא נתקלקלו וירדו העולמות ממדריגתן ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין צז ב) שני אלפים תוהו ושני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח. הוא כי עד אברהם היה בסוד תוהו ומאברהם התחיל סוד התורה כנודע ולכן קיים אברהם אבינו עליו השלום אפילו עירובי תבשילין ואע"פ שעדיין לא ניתנה תורה כי עדיין היה התורה בסתימות עד שנזדככו ונצטרפו בכור ודור רביעי ישובו הנה (בראשית טו, טז) מאברהם עד דור רביעי שאז בא בחינת משה ונתגלה התורה ונתנה במתנה כמ"ש וממדבר מתנה ולכן באברהם נרמז אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ר"ת של תולדות השמים והארץ הוא תהו שהיה בחינת תוהו עד בהבראם שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא ישן פ' בראשית) אל תקרי בהבראם אלא באברהם שאז יצא מכלל תוהו ובא לבחינת תורה וזהו ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל (בראשית כד, א) כי אברהם הוא סוד החסד יומא דאזיל עם כולהו יומין כמ"ש בזוהר ע"פ יומם יצוה ה' חסדו (תהלים מב, ט) שהוא יומא דאזיל עם כולהו יומין ר"ל כי על ידי התורה הקב"ה משרה שכינתו בתחתונים כי תחלה היה בסוד הסתלקות שהתורה גנוזה למעלה משבעת ימי הבנין שהם ג' ראשונות ע"ד ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג, יט - כ) הרי בתורה שלש בחינות אלו חכמה ותבונה ודעת ולכן נקרא התורה פיה פתחה בחכמה שהפתיחה היה בחכמה העליונה ואחר כך נתפשטה למטה ונתלבשה בימים סוד חסד יומא דאזיל עם כולהו יומין ונקרא תורת חסד שע"י החסד נתלבשה למטה וזהו ואברהם סוד החסד זקן שקנה חכמה סוד התורה שנתלבשה ונקרא תורת חסד בא בימים הם שבעת ימי הבנין שנתלבשה התורה בהם ואז וה' בירך את אברהם בכל ר"ל כמו הברכת האילן כן כביכול הקב"ה שנקרא אילנא רבה עץ החיים נברך ונתפשט על ידי אברהם בכל בכל העולמות והמדריגות כי הצדיק הוא המרכבה שעל ידו משפיע הקב"ה שפע בכל ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב"ב טז ב) בת היה לו לאברהם ובכל שמה פירוש הבת נוטלת עישור נכסים בבית אביה כן העולמות נבראו על ידי בחינת עשירית בהורמנותא דמלכא ולכן נקרא בת וזה היה לו לאברהם ר"ל שהוא מדת החסד שעל ידו נתקרבה המדריגה התחתונה למעלה ובכל שמה ר"ל בכל דבר ודבר שם ה' שמה והיא בחינת שבת כי שבת ותורה בחינה אחד להם התורה נקרא ברית סוד התקשרות כמו שהברית אבר המוליד כן כביכול הקב"ה על ידי התורה משפיע למטה להמקבלים וכן שבת נקרא ברית ולכן אמרו (שבת פו ב) דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה. והנה ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (שם קמו ב) מה שקלקל חטא אדם הראשון זוהמת נחש ונעשו מזוככין ולכן היה חירות ממלאך המות כמו שהיה קודם החטא וכשחזרו ועשו עגל חזרו כמו אחר החטא ויתנצלו עדיים. והעדי הוא העטרות שהנחילם במעמד הר סיני שני עטרות לכל אחד כנודע והם אהבה ויראה שהם העטרות בראש כל צדיק שעל ידי אהבה ויראה כל מעשיו מתוקנים וסלקין לעילא אך בחטאם ניטל מהם האהבה והיראה ומשה יקח לו את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה (שמות לג, ז) כי כל העטרות ניתן לו למשה (שבת פח א) אך משה אינו חפץ בשל אחרים ומחזירן בכל שבת כידוע מפי' ישמח משה במתנת חלקו ונמצא בכל שבת מחזירין לכל אחד אהבה ויראה שהם העטרות ונקרא נשמה יתירה שהוא יתרון השפעה ואחר מעשה העגל חילה משה לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה ואח"כ צוה לו לעשות המשכן ויתוקן חטא העגל ונמצא בכאן התחלה להשתלם כוונת הבריאה שיהיה כמו אדם הראשון קודם החטא ולכן הוכרח להיות על ידי צירוף האותיות שבו נבראו שמים וארץ שזהו עיקר הבריאה ותכליתה ולכן כמו שבתחלה כתיב (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ וגו' הם חכמה ותבונה ודעת כן כתיב גבי בצלאל (שמות לא, ג) ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת. שהוא גם כן עיקר הבריאה והנה השכינה נקראת תמונת כל ר"ל שכל התמונות מתראים בשכינה כב"י כמו מראה הלטושה שמתראים בה צורת אדם העומד לנגדה אם יפה אם לאו ממש כדמותו וצלמו וכל תנועותיו מתראים שם וע"כ כתיב (תהלים קכא, ה) ה' צילך כמו שהצל הוה עם אדם ממש כפי תנועות האדם נעשה הצל תנועות כן כביכול למעלה כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט, ו) והאדם מתראה למעלה ונקרא אספקלרייא שאינה מאירה דמגרמיה לית ליה כלום רק כפי בחינה הנראה בה וזהו הפגם של מעלה אם אדם מקלקל מעשיו מתראה שם בדמיון זה במראה דמות כבוד ה' והנה גבי אברהם כתיב (בראשי' יז, א) אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (עי' ב"ר מו) שיש די באלהותי לכל בריה שהקב"ה שורה בכל ברואיו נשמות בני ישראל ואמר לו התהלך לפני ר"ל שיתראה שם פניו ע"ד ראיית פניו בעזרה יראה כל זכורך את פני ה' (שמות כג, יז) ולהיפך ח"ו כשאינם טובים כתיב (ישעיה א, יב) כי תבואו לראות פני בפנים זועפים מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי שהוא פגם למעלה כאמור ולכן אמר אני שיש די באלהותי לכל בריה ונקרא תמונת כל התהלך לפני והיה תמים ר"ל שלימות על ידי הברית שאם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג, כה) והוא התקשרות בשמו כביכול ועל ידו יושפע בכל הנבראים כאמור למעלה ונמצא בצלאל שהיה כוונתו על ידי המשכן לתכלית עיקר הכוונה של בריאה ומחשבה קדומה הוצרך לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ נתן לו הקב"ה כח זה שיוכל על זה בכדי שיבא לגמר התיקון ותהיה שכינה שורה סוד משכן ויזדככו כמו קודם החטא להתראות פני ה' ולכן כשאמר הקב"ה למשה לעשות משכן התחיל מתמיה כי איך יוכל על זה ואמר הקב"ה שהוא יושב בסתר עליון על כל בריותיו איך יורידו אותו לשכון כמו שהיה קודם הסתלקות וזהו עליון שבחטא העגל נסתלק למעלה ונקרא עליון על כל בריותיו ואמר הכתוב בצל שדי יתלונן כי שדי נקרא שיש די באלהותו לכל ברי' והוא תמונת כל והכל מתראין שם בסוד צל וזהו צל שדי יתלונן באיזו צל בצל שעשה בצלאל שהיה יודע לצרף אותיות שנבראו שמים וארץ כי לו ניתן הכח ההוא ולא לזולתו והוא תיקן וזיכך העולם כמקדם והצל של מעלה נתקן באופן שיש די באלהותו לכל בריה כי כל הנבראים נתקנו על ידי האותיות שצירף כמו במחשבה ראשונה קודם החטא ולכן לא כתיב צל אל וכו' רק צל שדי הצל שדי לכל בריה זהו על ידי בצלאל דווקא שהוא יכול לצרף ולברא כמקדם בריאת שמים וארץ ויובן.