Chasidut к Бамидбар 12:14

ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו. במדרש (תנחומא ויחי ס"ח) האספו הטהרו כענין שנאמר (במדבר י״ב:י״ד) תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף. הענין בזה כי יעקב היה הראשון שצוה לבניו שידרשו שלום רעיהם ולא ידברו דופי איש ברעהו, וזה שהזהירם בלשון אסיפה שזה נקרא טהרה כי מי שנזהר בזה יש לו אסיפה במחנה ישראל, לפי שמצינו שמי שמחזיק במחלוקת ומשלח מדנים אין לו אסיפה כדכתיב תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף, מחמת שדברה במשה, מזה נלמד שאין לאדם אסיפה וחיבור לכלל ישראל רק כאשר נשמר מלדבר בחסרון רעהו. וזה האספו שהזהירם על זה לדרוש בשלום רעיהם.

וְזֶה בְּחִינַת (במדבר י״ב:י״ד): וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ, הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים – שִׁבְעַת יָמִים דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת שִׁבְעָה עֲנָנִים הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יָדָם מֵאִיר פְּנֵי הַמְּנוֹרָה. וְהוּא לֹא רָצָה לְהָקִים שֵׁם אָחִיו הַמֵּת, עַל כֵּן: וְיָרְקָה בְּפָנָיו, וְהַיְנוּ בּשֶׁת פָּנִים.

ואביה ירק ירק הלא תכלם שבעת ימים (במדבר יב יד). יש לפרש על דרך רמז מוסר, דנשמתא איהו ברתא דמלכא קדישא עילאה, ואם היא נפגמה עד שאביה ירק וגו', כלומר שנמאסה בעיניו לראותה, הלא תכלם מעונותיהן דכתיב בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל (יחזקאל ל"ו ל"ב), שבעת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, כי בראש השנה ויום הכיפורים ימי הדין, ועיקר התשובה ביני וביני, והבן.