Chasidut к Тегилим 19:6

ונקדים לבאר כמה ענינים, ויבואר מאמר שלמה המלך ע"ה בקהלת (קהלת א, ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ויש לדקדק תיבת עמלו מיותר, והוה ליה למימר בכל שיעמול תחת השמש. גם מאמר רז"ל (שבת פ"ח:) הנעלבים ואינם עולבין שומעין חרפתם ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ויש להבין מדוע בעל מדות הללו דוקא נמשל לשמש ומנא לן להש"ס דעלייהו קאי. גם בפסוק יש לדקדק בלשון כצאת השמש אינו מובן, דמשמע שיוצא מזה העולם, והוא היפך הכוונה, והוה ליה למימר כבוא השמש דהיינו כבואו לזה העולם. גם תיבת בגבורתו אינו מובן ומיותר. עוד יבואר מש"ה (תהילים יט, ו) על השמש והוא כחתן יוצא מתוך החופה ורץ בדרך. גם מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם הוא כפול ואינו מובן, ותו מה ענין לזה תורת ה' תמימה משיבת נפש.

[כ]. צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וּלְתַקֵּן מַה שֶּׁקִּלְקֵל, עֲדַיִן צָרִיךְ לְמַלְּאוֹת הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בִּזְמַן שֶׁהָיָה נָזוּף לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עַל־כֵּן צָרִיךְ לָרוּץ הֵיטֵב, לְהִזְדָּרֵז הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹן הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲבֹד בִּימֵי קִלְקוּלוֹ: (שם בסוף)

יזהר להיות התפלה בין בקיץ בין בחורף קודם הנץ החמה, דהיינו, יהיה רוב התפלה עד קרוב לקריאת שמע, קודם הנץ, והחילוק בין קודם הנץ לאחר הנץ כרחוק מזרח ממערב, כי אז עדיין יכולין לבטל [הדינין בנקל] וסימנך (תהילים י״ט:ו׳). והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור וכו' ואין נסתר מחמתו, אל תקרי מחמתו אלא מחימתו, כלומר כשכבר השמש יצא על הארץ אזי אין נסתר מהדינים הבאים ממלאכי חמה, על כן אל יהא דבר זה קטן בעיניך, כי גדול הוא, ובעל שם ז"ל היה מדקדק גדול על זה, ולפעמים כשהיה עת שלא היה לו מנין היה מתפלל ביחיד:
(צוואת הריב"ש ד"ג ע"א)